משתמש:אדעולם/יהדות אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים 1 קיצור תולדות ביתא ישראל 1.1 2. תקופת ההתנחלות 1.2 3. ממלכת אקסום 1.3 4. ההיבדלות מממלכת אקסום (325-960) 1.4 5. תור הזהב (960-1314) 1.5 6. תקופת ההישרדות (1314-1633) 1.6 7. תקופת גונדר/עידן הנאורות (1632 - 1855) 1.7 8. שקיעה (1855 - היום) 2 ההתייחסות בתנ"ך לאתיופיה 2.1 אתיופיה: האזור והשם 2.2 ממלכת שבא: מיקום וזיהוי 3 יחסי ממלכות ישראל ושבא 3.1 הביקור: מלכת שבא והמלך שלמה 3.2 מנליק: שלמה, ארון הברית ופמלייתו 4 פילוג ממלכת ישראל המאוחדת 4.1 מסעו של שבט דן לארץ כוש 5 המזרח התיכון תחת האשורים 5.1 סופה של ממלכת ישראל וגלות אשור 5.2 הגירת העמיים מתימן לאתיופיה 5.3 המצור האשורי על ממלכת יהודה 6 המזרח התיכון תחת הבבלים 6.1 גלות בבל 6.1.1 המשך ההגירת מתימן לאתיופיה 6.1.2 תוצאות רצח גדליהו 7 תחת הממלכה האחמנית 7.1 חשיארש הראשון 8 התקופה היוונית-רומית 8.1 האימפריה התלמאית 9 הקיסרות הרומאית 10 הערות שוליים

[עריכה] קיצור תולדות ביתא ישראל

ניתן לחלק את תולדות ביתא ישראל לשבע תקופות עיקריות:

[עריכה] 2. תקופת ההתנחלות

בתקופה זו נדדו אנשים משבטי ישראל ומעממי כנען במורד אגן הים האדום והתיישבו בממלכות השונות שלחופיו, משני עברי שער הדמעות - מצרים, כוש, מרואה, ד'מאט, שבא, חצרמוות (אנ'), מעין (אנ') ועוד.

לנדידות אלה תרמו המניעים הבאים:

1. חיכוכים פנימיים בין שבטי ישראל - פילוג ממלכת ישראל המאוחדת והפולמוס בתוך ממלכת יהודה על ריכוז הפולחן בירושלים, חילול הבמות וכיתות נחש הנחושת.
2. קשרי מסחר ימי, באמצעות נמל עציון גבר, עם ממלכות שבא וד'מאט ואולי גם עם האפארים ועמים אחרים.
3. הצטרפות למסעות מלחמה אזוריים במסגרת בריתות ארעיות והגליות מידי מלכי מצרים ואשור. לפי המסורת היהודית, שבנא הסופר הצטרף למסע המלחמה האשורי במצרים ובכוש, כשלצדו מאה ועשרים אלף לוחמים, בעוד שבירושלים הנצורה נותרו כמאה אלף איש לצד המלך חזקיהו.

בשנת 332 לפנה"ס (אנ') נפלה ארץ ישראל בידי צבא אלכסנדר, מלך מוקדון. בספרי ההיסטוריה היווניים נטען כי אלכסנדר ויתר על כוונתו לכבוש את ארץ נוביה והסתפק בכיבוש מצרים מאחר וקנדס (אנ') מלכת מרואה איימה על צבאו בראש צבא עצום. טענה זו שנויה במחלוקת היות ובאותה עת ירדה קרנה של מרואה בלחץ צבאות ממלכת אקסום. כך או כך, קיימת סמיכות היסטורית בין נפילת הממלכה האחמנית הפרסית לבין עליית ממלכת אקסום, עשרות שנים בלבד לפני הנהגת מניין השטרות.

• בנוסף על פי ההיסטוריון האתיופי לאפסו דלבו הממלכה היהודית באתיופיה קמה בסביבות שנת 300 לפנה"ס. התקופה הזו ידועה בשם התקופה הפרוטו-אקסומית שבה הוקמו מספר ממלכות לאחר התמוטטות ממלכת ד'מאט מהגירות עמיים מסביות מתימן (גם יהודים) בעקבות המלחמות הבלתי פוסקות של סבא (שבא) כנגד שכנותייה. הקמת הממלכה חופף את כיבוש ארץ ישראל ומצרים בידי מוקדון.

מידיעה מעורפלת שהשתמרה במ"א כב,מט-נ ובדה"ב כ,לה-לו ניתן ללמוד שמאוחר יותר, בתקופת יהושפט, הקימו הוא ואחזיהו מלך ישראל, יורשו של אחאב, צי אוניות להפלגה לאופיר כדי להביא משם זהב. הפרויקט נכשל ונפסק בעקבות סערה שהטביעה את הספינות; יהושפט ראה בכך סימן מבשר רעות וסירב להמשיך בפרויקט. אולם עצם הניסיון מלמד הן על אחיזתה של יהודה בראש מפרץ אילת והן על התנופה המסחרית בימי יהושפט: "יְהוֹשָׁפָט עָשָׂה אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב וְלֹא הָלָךְ כִּי נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר. אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט" (מ"א כב,מט-נ); "וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא הִרְשִׁיעַ לַעֲשׂוֹת. וַיְחַבְּרֵהוּ עִמּוֹ לַעֲשׂוֹת אֳנִיּוֹת לָלֶכֶת תַּרְשִׁישׁ וַיַּעֲשׂוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר" (דה"ב כ,לה-לו).

[עריכה] 3. ממלכת אקסום

ממלכת אקסום חלשה על שטחים משתנים בגודלם משני עברי שער הדמעות (...).

להזכיר את יהדות תימן ואת הבסת ממלכת חמיר בסביבות 524 לספירה.

בהקשר למסחר האקסומי כדאי להזכיר את ידב (אנ'), או איך שלא מאייתים אותם.

[עריכה] 4. ההיבדלות מממלכת אקסום (325-960)

[עריכה] 5. תור הזהב (960-1314)

• הפלת ממלכת אקסום בידי יהודית המלכה, שהביאה לתור הזהב של יהדות אתיופיה בימי שושלת זאגווה.

[עריכה] 6. תקופת ההישרדות (1314-1633)

• עליית השושלת הסולומונית המביאה לתור הזהב של אתיופיה, לרבות תבוסות צבאיות מזעזעות של קהילת ביתא ישראל. יש כמה וכמה עדויות מרתקות על קשרים בין ביתא ישראל לקהילות יהודיות אחרות בתקופה קשה זו, כמו גם תיעוד של מעשי קידוש השם ממקורות נוצריים מהימנים.

1. מלחמת ה'צ"ב - היהודים כנגד עמדה ציון.
2. מרד כוזמוס - מרד של יהודי טיגראי בהנהגת הנזיר כוזמוס כנגד דווית הראשון.
3. התקוממות צלמנט - תחת המנהיג המקומי יחד עם הנוצרים המקומים.
4. גזרות יסחק - יסחק הראשון קובע את השם פלאשה.
5. מרד ציון מורגסה - המרד כנגד זרע יעקב.
6. פרועות מרקוס - הגנרל של באדה מריאם טובח ביהודים.
7. מלחמת אתיופיה-ביתא ישראל
8. פרעות סוסוניוס - ייחסו של סוסוניוס לאחיו החורגים שהיו חצי יהודים כגון הקיסר יעקב.
9. האנקיוויזציה האתיופית - תחת הקיסר סוסוניוס יחד עם האימפריה הפורטוגזית השמדה כמעט טוטלית של יהודי דאמבייה.

[עריכה] 7. תקופת גונדר/עידן הנאורות (1632 - 1855)

• גירוש הפרנג'ים מאתיופיה על ידי הקיסר עלם סגד, ששם קץ לתקופת האינקוויזיציה האתיופית בה החל הקיסר סוסוניוס בסיוע האימפריה הפורטוגזית. מכאן מתחילה תקופת גונדר בה מילאו היהודים תפקיד מרתק.

חייבים להזכיר את גירוש מוזע

[עריכה] 8. שקיעה (1855 - היום)

• שקיעת אתיופיה לתוך זמן השופטים, שבסופו נחלשה מאד קהילת ביתא ישראל, כמתואר בתמציתיות באיגרתם ליהודי אירופה משנת 1848.

• ביסוס התקשורת בין ביתא ישראל לשאר תפוצות ישראל, עם חדירת חוקרי הנילוס לאתיופיה. כאן יש להזכיר את מחקריו של אוהב גר לוצאטו, את שליחותו החשובה של דניאל בן חנניה ובנו משה לירושלים, את הקפו קאן, את עליית תרכ"ב בהנהגת אבא מהארי ואת השליחים יוסף הלוי ויעקב פייטלוביץ'.

• הזמן הרע - המתואר בדיעבד באיגרת משנת 1905.

• מפעל חייו של יונה בוגלה להצלת ביתא ישראל לאחר שרובו נספה ונשמד בקפו קאן. כאן ניתן לתאר את העלייה מאתיופיה לשלביה - עד הקמת המדינה, עד מלחמת יום הכיפורים, עד מלחמת המפרץ ועד ימינו אלה. ניתן גם להזכיר בקצרה פרשיות כאובות כמו ניתוק הקשרים בין מדינת ישראל לביתא ישראל, פרשת הדם ועלילת הפלשמורה. פעולות פקידים בשירות הציבורי הישראלי, כנגד עמדת ההלכה ועם הארץ, הביאו למותם של אלפי יהודים. לעניות דעתי מדובר יותר בהיסטוריה המודרנית של מדינת ישראל, שממילא קשה לתאר באופן מאוזן ובמשפטים ספורים תחת ביתא ישראל. בכל אופן, כשנסיים להשלים את החוסרים האחרים בערכים על ביתא ישראל, ניתן יהיה לדון באריכות על המשקל שיוענק לפרשיות אלה בערך הראשי על ביתא ישראל.

[עריכה] ההתייחסות בתנ"ך לאתיופיה

ערך מורחב – מקור השם אתיופיה

[עריכה] אתיופיה: האזור והשם

ערכים מורחבים – ארץ פונט · ממלכת כוש

לא ברור בדיוק עד כמה השם אתיופיה עתיק. האיזכור הכתוב הראשון מגיע מחריטות אבן מתקופתו של מלך אקסום אזנה לאחר שזו קיבלה את הנצרות ‏‏^[1]. על פי היסטוריונים השם אתיופיה לקוח מהשם היווני Αἰθιοπία (יוונית מודרנית: Aithiopia) הנלקח מהשם Αἰθίοψ שמשמעותו אתיופי שפירושו ביוונית "פנים שרופות" בתקופה זו היוונים השתמשו בשם אתיופיה לתיאור כל החלק הדרומי ממצרים (סודאן ואתיופיה דהיום), והמצרים הקדמונים השתמשו בשם קוס או כוש לתיאור כל האזור שמדרומם ובאזור זה היישות הדומיננתי הייתה ממלכת כוש ולכן נוצרה ההשוואה ש - כוש = אתיופיה ‏‏^[2].בספר אקסום, אוסף כתבים שנכתב במאה ה-15 על ההיסטוריה האקסומית מצהיר שהשם נלקח מאתיופיס בנו של כוש בן נח והוא ייסד את העיר אקסום שנקראה על שם בנו אקסומווי. ההיסטוריון הרומי פליניוס הזקן הצהיר שאכן שם זה נלקח מאדם הנקרא אטאיופס ‏‏^[3]. המשורר האתיופי טסאגיה גברה מאדהין מציע שהשם הגיע מהשפה המצרית העתיקה, על פיו את: משמעו שלום אופ: גבוה וביה: ארץ, בתרגום מלא ארץ השלום הגבוה, הצעה זו אינה נפסלה מכיוון שהמצרים הקדמונים התייחסו לארץ פונט כארץ הקודש וארץ המוצא שלהם - טא נאטג'אר, הממוקמת על ידי היסטוריונים בשטח אתיופיה ואריתריאה דהיום.

[עריכה] ממלכת שבא: מיקום וזיהוי

ערכים מורחבים – היסטוריה עתיקה של תימן · ממלכת סבא

על פי התנ"ך ממלכת שבא מזוהה באזור דרומית לארץ ישראל, ממלכת ישראל קיימה קשרי מסחר עם ממלכת שבא‏ הנמצאת ככל הנראה באזור הים האדום. על פי היסטוריונים רבים כמו יוסף בן מתתיהו שבא היא אתיופיה ‏‏^[4], אך אין עדיות לגבי זה. לעומת זאת אנו יודעים שבתימן צפונית לאתיופיה היו קימיים מספר ממלכות המזהות עם חלק מצאצאיו של יקטן שאחד מהם היה שבא. חצרמות מזוהה עם ממלכת חצרמוות הממוקמת במזרחה של תימן, חוילה על פי יוסף בן מתתיהו ואלדד הדני מזוהות באתיופיה של היום, ‏‏‏ייתכן עם אזור "אגא"‏ או לחלופין עם אזור כיאנאום המזוהה כיום באזורי קווארה, בנישנגול-גומאז, וואלגה שבאתיופיה יחד עם מדינת סנאר שבסודאן ‏‏^[5]. אופיר‏‏‏ המזוהה על פי רוב באזור מזרח אפריקה, ארץ פונט במאה ה-25 לפנה"ס המזוהה עם אופונה במאה ה-1 המוזכר בספר השיוט בים האריתראי ונקרא כיום חאפון, מחוז בצפון סומליה. ובן נוסף של יקטן היה שבא ואם רבים מבני יקטן התיישבו בתימן ובמזרח אפריקה שבא צריכה להיות באזור זה ולכן היסטוריונים מודרנים מסכימים ששבא היא ממלכת סבא, ממלכה אשר שלטה על תימן, אריתריאה צפונה של אתיופיה, צפון סומליה, ג'יבוטי, מזרחה של סודאן ומערבה של ערב הסעודית ובנייה הקימו את ממלכת ד'מאט שבצפון אתיופיה שלא ברור אם הייתה ממלכה עצמאית או גרורה סבאית. לפי היסטוריונים אחרים כגון דונלד לאוין שבא היא שוואה ‏‏^[6] בחפירות ארכאולוגיות אין איזכור למלכה אשר שלטה בשבא, אך חריתות מימי ממלכת ד'מאט מזכירות מלכה בעלת סטאטוס שווה למלכים ‏‏^[7] בנוסף לאיזכורים לאזור הנקרא סבא לצד הים האדום. ישנם עדויות רבות להגמוניה של סבא בים סוף כמו למשל שפת הגעז‏‏ ^[8] שממנה יצאו האמהרית והטיגראינית היא במקורה התפתחה מהשפות השמיות הדרום ערביות.

[עריכה] יחסי ממלכות ישראל ושבא

ערך מורחב – ממלכת ישראל המאוחדת

[עריכה] הביקור: מלכת שבא והמלך שלמה

ערכים מורחבים – שלמה · מלכת שבא

ביקורה של מלכת שבא (הנקראת בגעז: מקאדה ובערבית: בילקיס) בממלכת ישראל היה בשלטונו של המלך שלמה. ביקורה של מלכת שבא מתואר על פי סיפורי רבנים שהמלך שלמה שיכל לתקשר עם כל יצור חי, אחד מציפוריו שהיה דוכיפת נעדר ולאחר שמצא אותו ושאל אתו היכן היה, הדוכיפת ענה לשלמה שחיפש מקום חדש. הדוכיפת תיאר לשלמה שבמזרח ישנה ממלכה העשירה בזהב, כסף ופירות רבים והיא נשלטת על ידי מלכת שבא, המלך שלמה דרש מהציפור לחזור לאותו המקום ולדרוש את הנוכחות המידית של אותה המלכה בארמונו, הדוכיפת הגיע לשבא עם מכתב מהמלך למלכת שבא. על פי הקברה נאגסט מלכת שבא שמעה על שלמה המלך מסוחר ששמו טמרין, טמרין סיפר למלכה על חוכמתו ועושרו של שלמה, מלכת שבא שוכנעה מאותו סוחר והיא הצהירה ש:

	מרגע זה לא אסגוד את השמש, אך אסגוד את יוצר השמש, אלוהי ישראל
-- קברה נאגסט, פרק 28.

בעקבות זאת מלכת שבא אספה יחד איתה כלים ואוצרות רבים, בחרה כ-6,000 ילדים וילדות כולם באותו גיל ולבושים באופן יפה כמלכים. המלכה שלחה מכתב לשלמה שמסעה לממלכתו יקח כשלוש שנים, כאשר היא הגיע המלך היה בביתן היא חשבה שהוא שותה מים הרימה את שמלתה וגרמה למלך לחייך. סיפור דומה כתוב גם בקוראן.

האתוס האתיופי הקברה נאגסט מפרט מה קרה בין שניהם, המלך שלמה הזמין את המלכה מקאדה לסעודה יום לפני חזרתה לממלכתה ודרש ממשרתיו להגיש לה אוכל מטובל על מנת לגרום לה לצימאון, לאחר הסעודה המלך שלמה הזמין אותה לישון בארמונו למשך הלילה. מקאדה השביע את שלמה שלא ינסה להשכיבה במשך הלילה והבטיחה בתומרה שהיא לא תיקח דבר ממנו ומארמונו. לאחר מכן באמצע הלילה מקדאה הרגישה צימאון ויובש בפיה בגלל האוכל המטובל, המלכה החל לחפש מים בכל הארמון וכאשר היא מצאה צנצנת עם מים המלך שלמה הופיע והזכיר לה שהבטיחה שלא תיקח דבר ממנו, ומים הם הדבר היקר בממלכתו. מלכת שבא בסופו של דבר נשברה ושתתה מהמים, בגלל הבטחתה שנשברה המלך שלמה והיא שכבו באותו הלילה יחד ובעקבות זאת המלכה הרתה, המלך שלמה נתן למלכה את את הטבעת שלו על מנת שהיא תתן אותה לבנם המשותף שיוולד וכך שלמה יזהה אותו בעתיד ‏‏^[9].

הטענה ששלמה המלך ומלכת שבא שכבו יחד מאושר על ידי פרשן ימי הביניים רש"י שם הוא כותב שמצאצאי שלמה ומלכת שבא נולד נבוכדנצר השני מלך בבל שבעתיד ישמיד את ממלכת יהודה ויגרום לגלות בבל ‏‏^[10]. בבוקר יום למחרת מלכת שבא יחד עם פמלייתה חזרו לאתיופיה ובדרך חזרה בחמסיאן ‏‏^[11] היא ילד את בנה משלמה המלך וקראה לו "אבנה לא חכים" (עברית: בנו של החכם, ידוע גם בשם: מנליק)

[עריכה] מנליק: שלמה, ארון הברית ופמלייתו

ערכים מורחבים – מנליק · ארון הברית

כאשר מנליק גדל הוא נעשה סקרן יותר ויותר לגבי אביו ובגיל 22 יחד עם חבורה גדולה ואיתה הסוחר אשר סיפר למלכת שבא על שלמה טמרין שאיתה היו אוצרות רבים הוא החל את מסעו אל עבר ארץ ישראל. כאשר נכנס לישראל כל האנשים אשר הביטו לעברו חשבו שזהוא המלך שלמה בעצמו, הקברה נאגסט מתאר את מנליק שהוא דומה מאוד לאביו, מנליק פגש את שלמה המלך, אביו שניהם שמחו מאוד. שלמה ניסה לשכנע את מנליק להשאר ולהיות יורשו הוא נתן לו זהב, תכשיטים וכסף רב, מנליק לא השתכנע ולכן שלמה המליך אותו לקיסר הראשון של אתיופיה ושם הכתרתו היה דוד כשם סבו, ג'יימס ברוס כותב שהמלכתו הייתה בשנת 986 לפנה"ס, לאחר שהומלך שלמה המלך אירגן פמלייה מבני ישראל שישובו איתו למממלכתו, הפמלייה כללה גברים שהיו חלק ממשפחות האצולה שבירושלים שכללו בין היתר כהנים, לווים ושאר אנשים מכלל שבטי ישראל שחזרו איתו המסורת החבשית מספרת שמכל שבט היו כאלף איש במילים אחרות הפמלייה כללה כמעט כ-20,000 איש. האנשים אשר הלכו עם מנליק היו בעיקר רופאים, שופטים ואנשי דת ^[12]. ‏האנשיים החשובים בפמלייה היו:

• עזריהו בן צדוק - בנו של הכהן הגדול צדוק.
• אליהו בן ערני ‏‏^[13] - נכדו של נתן הנביא.
• [[עדרם

שלמה המלך נתן למנליק גם העתק של ארון הברית אך אינו ידע שבנו של צדוק הכהן החליף בין הארון האמיתי להעתק. באמצע החזרה לממלכתו מנליק מגלה שהארון הברית הוא הארון האמיתי שלמה מגלה זאת גם, אך לא יכל לעשות דבר ולכן פנה לאשתו בת פרעה שתנחם אותו והיא ניצלה זאת ושלמה החל לעבוד את אלילי מצרים ‏‏^[14]. מנליק הגיעה לאתיופיה עם הפמלייה הגדולה שאיתה ארון הברית. מאוחר יותר מנליק יזם מספר מערכות צבאיות יחד עם הארון בקברה נגאסט נכתב:

	שאיש לא כבש אותו, להיפך, כל אחד שתקף אותו נכבש
-- קברה נאגסט, פרק 94.

על פי המסורת האתיופית המשלבת בין סממנים יהודים לבין נוצריים ישנם מספר חוקרים שהעלו תאוריה שהיהדות אכן הגיע לאתיופיה במהלך המאה ה-8 שהיא גם מתוארכת פחות או יותר לתקופת שלמה המלך, על פי חוקרים אלו היהדות הגיע מישראל דרך חוף הים האדום לתימן ומשם לאתיופיה ‏‏^[15], תאוריה המחזקת את הקברה נאגסט שמנליק הגיע עם חבורה גדולה של יהודים מממלכת ישראל לאתיופיה. התאוריה הנקראת ההתיישבות היהודית בתקופה הפרוטו-אקסומית היא תאוריה אשר מעלה שיהודים החלו להגר לאתיופיה בין המאה ה-8 למאה ה-5 לפנה"ס, תקופה הכוללת בתוכה את הקברה נגאסט, גלות אשור וגלות בבל. החוקרים אשר מצאו עדויות ארכאולוגית של התיישבות של יהודים באגם טאנה והוכחות להתיישבות של לווים באזור זה הוכחה נוספת המחזקת את הקברה נאגסט שגורס שמנליק בנה מקדש לארון ולאחר מכן בגלל הסיכון הגבוה שלו הוא החביא את ארון הברית באי באגם טאנה אזור שבו יישבו יהודי אתיופיה.

[עריכה] פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

עם מות שלמה, בנו רחבעם בא לשכם כדי שיומלך על כל העם, ובמקביל קראו לירבעם בן נבט לחזור. במקום להמליך את רחבעם, העם באים וירבעם בראשם, ודורשים שישלוט ביד רכה יותר מאשר שלמה אביו, שהעביד את העם קשה לצורך מפעלי בנייה נרחבים. רחבעם המופתע פרש לשלושה ימי התייעצות כדי להחליט, ובסופו של דבר, במקום לנהוג כעצת יועצי אביו הזקנים, שטענו כי:

	אם היום תהיה עבד לעם הזה... והיו לך עבדים כל הימים
-- ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ז'.

רחבעם נשמע לעצת חבריו שהמליצו לו להיות קשוח עם העם ולהכריז שהוא יהיה אף קשוח מאביו. בעצתם הוא אמר:

	אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם; אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים"
-- ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ו.

דברי רחבעם עורר את זעם העם שהכריז:

	"מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה לבן ישי - לאהליך ישראל!"
-- ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ו.

רחבעם ניסה להרגיעם ושלח אליהם את השר אדורם אשר על המס אבל העם רגם אותו למוות ומרד בבית דוד באופן סופי. השמועה על שובו של ירבעם התפשטה בעם וכל עם ישראל המליך אותו עליו, למעט שבט יהודה שנשאר נאמן לרחבעם. עם זאת, במלחמה שרחבעם יוצא אליה מיד כדי להשיב לעצמו את השלטון בצפון, גם שבט בנימין מתייצב לצידו. לפי הפסוקים הצליח רחבעם להוציא למחמה משני השבטים 180,000 איש, אך בעקבות הופעתו של הנביא שמעיה המכריז כי הפילוג נעשה על ידי ה', העם חוזר למקומותיו.

[עריכה] מסעו של שבט דן לארץ כוש

ערך מורחב – שבט דן

אלדד הדני - התייר היהודי מהמאה ה-9 מספר ומפרט שכאשר ממלכת ישראל המאוחדת התפלגה שבט דן רצה להימנע ממלחמת האחים וכשאר ירבעם בן נבט דרש מהם להילחם ביהודה לפני הכרזת הנביא שמעיה הם סירבו ולכן החליטו לצאת לגלות ובחר ללכת מצרימה ולהרוג כל יושבי הארץ שבה הם התיישבו, אלדד מספר ש:

	וכשעמד עליהם ירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל ועשה שני עגלי זהב נחלקה מלכות בית דוד ונקבצו השבטים ואמרו קומו והילחמו עם רחבעם ועם ירושלים. אמרו לו למה אנחנו נלחמים עם אחינו ועם בן אדונינו דוד מלך ישראל ויהודה, חלילה וחלילה! באותה שעה אמרו זקני ישראל אין לך בכל שבטי ישראל כמו שבט דן גיבורים. מיד אמרו לבני דן קומו והילחמו עם בני יהודה. אמרו לו בחיי ראש דן אבינו אין אנו עושין מלחמה עם אחינו ולא נשפוך דמם. מיד נטלו בני דן חרבות ורמחים וקשתות ונתנו עצמם למות לילך מארץ ישראל, כי ראינו שאין לעמוד. נלך מעתה ונמצא לנו מנוחה ומקום, ואם נמתין עד לסוף יוליכו אותנו. ונתנו לב ונתייעצנו לבא מצרים להחריבה ולהרוג כל יושביה.
-- י.ד. אייזנשטיין, סיפורו של אלדד הדני.

אלדד ממשיך ואומר ששבט דן החליט לרדת מנילוס דרומה דרך מצרים אל עבר ארץ כוש ושם ככל הנראה הגיעו לרמה האתיופית הפורייה, אלדד מספר:

	לסוף נתנו עצה לילך למצרים ולא על הדרך שהלכו אבותינו וגם לא להחריבה אלא כדי לעבור לנהר פישון (נילוס) לארץ כוש. ויהי כי הקרבנו למצרים וייקחו רעדה כל מצרים וישלחו אלינו אם למלחמה ואם לשלום? ונאמר להם לשלום! נעבור בארצכם לנהר פישון, כי שם נמצא מקום מנוחה. ויהי כי לא האמינו ויעמדו על משמרתם כל מצרים עד שעברנו ארצם והגענו לארץ כוש, ומצאנו אותה ארץ טובה ושמנה, ובה שדות וכרמים גגות ופרדסים, ולא מנעו לבני דן לשבת עימהם כי בחזקה לקחו את הארץ. ויהי כי רצו להרוג לכולם ויהיו למס פורעים לישראל וישבו עימהם שנים רבות עד שפרו ורבו עד מאד ויהי לנו עושר גדול.
-- י.ד. אייזנשטיין, סיפורו של אלדד הדני.

ההיסטוריון הערבי איבן האוקל כותב שיהודית המלכה של יהודי אתיופיה במאה ה-10 לספירה הייתה מלכת "הדנים":

	ארץ החבשים נשלטת על ידי אישה כבר הרבה שנים והיא הרגה את מלך אקסום. עד היום היא שולטת על ממלכה עצמאית שנקראת הדני וממלכתה גובלת בדרומה בחבש.
-- כנסייה ומדינה באתיופיה, עמוד 39.

לא ניתן כיום לזהות מיהם הדנים, אך ניתן לשער שמדובר בצאצאי שבט דן. אלדד הדני ממשיך ומספר ששבט דן התיישב בארץ חויליה שעל פי התנ"ך ויוסף בן מתתיהו עובר בו נהר הפישון והיא מלא בזהב, שחלק מהחוקרים מזהים אות הפישון כנילוס הכחול ובכך אפשר לזהות את חויליה עם כיאנאום או לחלופין עם אגא.

[עריכה] המזרח התיכון תחת האשורים

ערך מורחב – האימפריה האשורית

[עריכה] סופה של ממלכת ישראל וגלות אשור

[עריכה] הגירת העמיים מתימן לאתיופיה

[עריכה] המצור האשורי על ממלכת יהודה

בשנת 701 לפנה"ס יצא סנחריב במסע צבאי במטרה לדכא מרד רחב היקף בו השתתפו ממלכות רבות באזור סוריה וארץ ישראל. בראש המרד עמד כנראה חזקיהו. במהלך ההכנות למרד הוא כבש והכניע את ערי הפלשתים שהתנגדו אליו. כדי להכין את ירושלים למצור הצפוי חזקיהו חצב את נקבת השילוח ועיבה את חומת ירושלים באבנים מבתי העיר^[16]. המרד נכשל וסנחריב הכניע את הממלכות המורדות זו אחר זו, כבש את הערים המבוצרות ביהודה - כולל העיר לכיש, וצר על ירושלים. בספר מלכים מסופר שחזקיהו שולח אל סנחריב, בעודו בלכיש, ממון רב מאוצרות המקדש על מנת שלא יכבוש את ירושלים, אך כנראה שוחד זה לא מועיל. בישעיהו ובדברי הימים לא מוזכרת שליחת הזהב. במנסרת שיקגו, כתובת הניצחון של סנחריב בעקבות המסע, מוזכרת כמות דומה מאוד של זהב וכסף שנשלחת על ידי חזקיהו כמס (קנס שמשלם המפסיד במלחמה). בזמן המצור על ירושלים נשלחים אל ירושלים שלושה שרים אשוריים - תרתן, רב-סריס ורבשקה במטרה לשכנע את יושבי ירושלים להיכנע לאשור ובמידה וחזקיה מתנגד אף למרוד בו. הדובר העיקרי במשלחת היה רבשקה, שם שמשמעותו כנראה היא שר המשקים, והוא נושא נאום ארוך בו הוא קורא אל העם שלא לשעות לעידודיו של חזקיהו ולהיכנע למלך אשור. רבשקה מכיר היטב את השפה בה מדברים אנשי ירושלים, "יהודית" (העברית המקראית), ומתעקש לדבר בה במקום בשפה הבינלאומית דאז, הארמית. רבשקה מכיר גם את הרפורמה הדתית שביצע חזקיהו, שמרכזה עמדה הסרת הבמות, ואת הדעות שכנראה רווחו בעם שהתייחסו למעשה זה כפגיעה בעבודת ה' וחילול הקודש.

במדרש סדר עולם רבה מסופר כי סנחריב פנה מעל ירושלים על מנת לדכא מרידה של תרהקה מלך כוש. סנחריב אשר הפנה את צבאו אל עבר מצרים להשמיד את הצבא הכושי שפלש לאזור על מנת לכבושה מחדש מידי האשורים נרצח על ידי שניים מבניו ובעקבות כך ירש אותו בנו אסרחדון שהמשיך את המסע כנגד ממלכת כוש, ההתקפה הראשונה של האשורים הייתה ב-677 לפנה"ס, שכוונה בתחילה כנגד שבטים ערבים בסביבת ים המלח ומשם המשיך לנחל אל עריש. כעת דרכו של אסרחדון למצרים הייתה חשופה וצבאו השמיד מרד נוסף של הצבא הכושי באשקלון בשנה ה-17 לשלטונו של תרהקה. לאחר מכן הכושים הביסו את האשורים בקרב אחד, אך לאחר שלוש שנים האשורים הצליחו לכבוש את העיר המצרית ממפיס שם הם לכדו רבים מבני משפחת מלך כוש, מלך כוש תרהקה נסג דרומה, האשורים מינו את נאצ'ו הראשון המייסד של השושלת ה-26 המצרית למלך מצרים בעיר סאיס.

בעוד חזקיהו נצור בירושלים, נעתרה קבוצה מהעם בראשות שבנא להצעות הכניעה של רבשקה ^[17]. סיפור בגידתו של שבנא נזכר גם במסכת סנהדרין, ^[18] במדרש ויקרא רבה^[19] ובילקוט שמעוני ^[20] ומשתמע גם מנבואת הזעם על שבנא מפי ישעיהו.^[21] במדרש עשר גלויות מסופר עוד על סנחריב:

	... ועלה על ירושלים, ועלה על יהודה ולקח מארץ יהודה ק"נ מדינות שהיו בהן ב' שבטים, יהודה ושמעון, ולקחם עמו, וביקש להוליכם לחלח וחבור עד שמרד עליו מלך כוש שאחורי מצרים, ולקח עמו יהודה ושמעון ועשה מלחמה עם מלך כוש וגנזם הקב'ה בהרי חושך.
-- מדרש עשר גלויות, ספר הליקוטים ג', עמודים א - ז.

מתיאור זה עולה כי סיעתו של שבנא, שמנתה כ-130 אלף איש מ-150 יישובים בנחלת שבטי שמעון ויהודה, הצטרפה למסע המלחמה של סנחריב במלך כוש ומעולם לא שבה. לצדו של חזקיהו נותרו כ-110 אלף איש - ראייה לפילוג בעם בימי המצור הכבד המסביר את המילים הקשות בהם השתמשו ישעיהו ודרשני חז"ל לתיאור בגידתו של שבנא ‏^[22]. מצרים כעת בידים אשוריות, אך הכושים אינם מוותרים והם מעודדים מרידות בכל רחבי מצרים מלך אשור אסרחדון מת לפני שטיפל במרדים המרובים שפרצו והניח ליורשו אשורבניפל לדכא את ההתקוממויות שפרצו, המלך האשורי החדש הביס את תרהקה שנמלט לעיר תבאי ומשם דרומה לכוש.

[עריכה] המזרח התיכון תחת הבבלים

[עריכה] גלות בבל

[עריכה] המשך ההגירת מתימן לאתיופיה

[עריכה] תוצאות רצח גדליהו

מצרים שימשה ארץ הגירה ומקלט פוליטי לאנשים מארץ ישראל בעתות מצוקה כבר בתקופת המקרא וגם בתקופות מאוחרות יותר^[23]. אך ראשיתו של היישוב היהודי נזכרת במקורות מקראיים רק בזיקה לימי הבית הראשון.

אחרי רצח גדליהו, שהושאר על ידי הבבלים כממונה על יהודה, מחשש לנקמת הבבלים, ירדה למצרים קבוצת יהודים, אנשי צבא, בראשות יוחנן בן קרח. הם לקחו עימם את ירמיהו הנביא והתיישבו במקומות אחדים בארץ מצרים כפי שמתואר בספר ירמיהו:

	וַיִּקַּח יוֹחָנָן בֶּן-קָרֵחַ, וְכָל-שָׂרֵי הַחֲיָלִים, אֵת, כָּל-שְׁאֵרִית יְהוּדָה אֲשֶׁר-שָׁבוּ, מִכָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר נִדְּחוּ-שָׁם, לָגוּר, בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. אֶת הַגְּבָרִים וְאֶת הַנָּשִׁים וְאֶת הַטַּף, וְאֶת בְּנוֹת הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר הִנִּיחַ נְבוּזַרְאֲדָן רַבטַבָּחִים, אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּןאֲחִיקָם בֶּןשָׁפָן; וְאֵת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא, וְאֶתבָּרוּךְ בֶּן-נֵרִיָּהוּ. וַיָּבֹאוּ אֶרֶץ מִצְרַיִם, כִּי לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְהוָה; וַיָּבֹאוּ, עַד-תַּחְפַּנְחֵס. הַדָּבָר, אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, אֶל כָּל-הַיְּהוּדִים, הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם--הַיֹּשְׁבִים בְּמִגְדֹּל וּבְתַחְפַּנְחֵס וּבְנֹף, וּבְאֶרֶץ פַּתְרוֹס לֵאמֹר .
-- מ"ג, ה'-ז', מ"ד,א'

[עריכה] תחת הממלכה האחמנית

[עריכה] חשיארש הראשון

[עריכה] התקופה היוונית-רומית

[עריכה] האימפריה התלמאית

תלמי הראשון ששלט במצרים שלח לגבולות מצרים לוחמים יהודים שיגנו על ממלכתו. יוסף בן מתתיהו בחיבורו "הפולמוס נגד אפיון" מצטט מקורות רשמיים לפיהם המלך תלמי העביר 120.000 יהודים לשמירה על הגבולות במזרח בלוב ובדרום בממלכת כוש.

עדות לכך שאכן מספר הגדול של היהודים הגיעו לאזור אפשר לקבל מכתביו של הפילוסוף היהודי פילון האלכסנדרוני (30 לפנה"ס - 40 לספירה) שחי באלכסנדריה. הוא כותב כי בתקופתו התגוררו מיליון יהודים במצרים, בלוב ובכוש.

[עריכה] הקיסרות הרומאית

[עריכה] הערות שוליים