מאיר שמגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מאיר שמגר
נולד	13 באוגוסט 1925, דנציג, פולין
עלה לישראל	1939
בוגר	האוניברסיטה העברית בירושלים (היסטוריה ופילוסופיה) אוניברסיטת לונדון (משפטים)
השתייכות	הפרקליטות הצבאית המחלקה המשפטית של ממשלת ישראל מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	1 ביולי 1975 - 13 באוגוסט 1995
תפקידים בולטים	הפרקליט הצבאי הראשי היועץ המשפטי לממשלה נשיא בית המשפט העליון
פעילויות נוספות	יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת ה-11 יו"ר מספר ועדות ציבוריות

מאיר שמגר (נולד ב-13 באוגוסט 1925) - משפטן ישראלי, היועץ המשפטי לממשלה (1968-1975) ונשיא בית המשפט העליון בשנים 1983 - 1995.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 2 כהונתו כשופט בית המשפט העליון 3 פעילותו הציבורית לאחר פרישתו 4 ועדות חקירה 5 הישגים נוספים 6 פרסומים 7 מקורות והערות שוליים

[עריכה] ביוגרפיה

שמגר נולד בשנת 1925 בדנציג שבפולין בשם מאיר שטרנברג. הוא עלה לארץ ב-1939 ולמד היסטוריה ופילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים ומשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים ואחר כך בלונדון. הוא התגייס לפלמ"ח ושרת בפלוגה ד', מחלקת רמת הכובש/מעוז חיים. לאחר מכן הצטרף לאצ"ל והשתתף בפעולותיו, ולימים היה בין גולי אצ"ל ולח"י שהובאו למחנות המעצר באפריקה. במהלך שהותו באפריקה המשיך בלמודי משפטים, וכן השתתף באחד מנסיונות הבריחה. עם קום המדינה ב-1948 חזר לישראל.

שמגר התגייס לצה"ל ושירת בו עד 1968. בשנים 1961 - 1968 היה הפרקליט הצבאי הראשי, ובמסגרת זו גם הקים את מערכת הממשל הצבאי בשטחים. לאחר סיום שירותו בצה"ל מונה לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, אותו מילא בין השנים 1968 - 1975.

ב-1 ביולי 1975 מונה לשופט בבית המשפט העליון. ב-30 באפריל 1982 מונה כממלא מקום קבוע לנשיא בית המשפט העליון, וב-28 בנובמבר 1983 מונה לנשיא בית המשפט העליון (והחליף את שם ממלא מקום הנשיא ל"משנה לנשיא"). ב-13 באוגוסט 1995, עם מלאת לו 70 שנים, פרש מכהונתו.

לאחר פרישתו עמד בראש מספר ועדות חקירה. ב- 1996 הוענק לו פרס ישראל למפעל חיים.

כיום הוא משמש בין היתר כבורר בסכסוכים המופנים אליו מבתי המשפט או ישירות על ידי הצדדים.

[עריכה] כהונתו כשופט בית המשפט העליון

אחד המאפיינים את השפעתו של שמגר על פסיקת בית המשפט העליון הוא העמדה הנחרצת שהביע בזכות חופש הביטוי, בעיקר למול הוראות חוק איסור לשון הרע. זאת הוא ביטא במספר פסקי דין, אשר בחלקם מצא עצמו במיעוט או שעמדתו, שהתקבלה בתחילה, התהפכה בדיון נוסף. שמגר סבר כי הזכות לחופש הביטוי צריכה לגבור על הוראות חוק איסור לשון הרע, גם אם הדעה שהובעה מסתברת לאחר מכן שלא מדויקת או שגויה, ובלבד שנאמרה בתום לב. בפרט הדגיש את חשיבות חופש הביטוי בהבעת ביקורת על רשויות השלטון, לרבות נושאי משרות ברשויות אלה, בציינו כי "אם יחשוש האזרח כי כל אי דיוק עובדתי, ככל שיראה פעוט וקל ערך, עלול לסבכו בהליכים משפטיים, הוא לא יהין למחות והביקורת תוחנק בעודה באיבה".

ברוח זו היה שמגר השופט שהכיר הלכה למעשה בחסיון העיתונאי - זכותו של עיתונאי שהוא עד בבית משפט, שלא לחשוף את מקורות המידע שלו. אמנם לא הוכר חסיון מוחלט בדומה לחסיון החל על יחסי עורך-דין לקוח אלא רק חסיון יחסי, הנתון לשיקול דעת בית המשפט, אולם בעצם ההכרה הרשמית בקיומה של הזכות לחסיון ניתנה הגנה רבה יותר למקורותיהם של העיתונאים.

שינוי תפישה נוסף הכתיב שמגר בפסק הדין בעניין פרשת האונס בקיבוץ שמרת, שם קבע כי אשה אינה צריכה להתנגד ליחסי המין על מנת שהדבר יחשב כאונס, אלא די בכך שלא הסכימה למעשה.

[עריכה] פעילותו הציבורית לאחר פרישתו

שמגר מכהן כנשיא כבוד בוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה.^[1] בכינוס חירום של הוועד קבל שמגר על החלטת הממשלה לסיים את העלייה מאתיופיה בתוך שלושה חודשים:

	חובת המדינה להעלות את שארית יהודי אתיופיה ארצה, זו אינה שאלה כלכלית אלא שאלה של ראייה ציונית ויהודית. ב-1948 הביאו חצי מיליון יהודים שישבו בארץ, מאות אלפים מארצות מצוקה, וכיום שבעה מיליון אינם יכולים לקלוט כמה אלפים? (...) המדינה אינה רכושם של אלה הנמצאים בה כיום, הם רק תחילת הבשורה של גאולת בני ישראל.
-- מתוך דבריו של מאיר שמגר בכינוס של הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה בירושלים, [2]

[עריכה] ועדות חקירה

שמגר כיהן בראש מספר ועדות חקירה ממלכתיות וועדות ציבוריות שכל אחת מהן מכונה ועדת שמגר.

בשנת 1994, בעקבות טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים ערבים, מינתה הממשלה את שמגר, אז עדיין נשיא בית המשפט העליון, לעמוד בראש ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הטבח. על הוועדה הוטל גם לחקור את התנהלות הצבא, המשטרה והמינהל האזרחי בענייני אכיפת החוק והסדר על מתיישבים יהודיים באזור יהודה ושומרון. כתוצאה ממסקנות הוועדה, הוקם בין היתר מחוז ש"י (שומרון יהודה) של המשטרה והיועץ המשפטי לממשלה קבע בשנת 1998 "נוהל אכיפת החוק והסדר לגבי ישראלים המפירים חוק באיו"ש ובאזח"ע", המפרט את היחסים בין צה"ל, המשטרה וגורמי הביטחון האחרים.

בנובמבר 1995 מונה שמגר לעמוד בראש ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, ועדת חקירה ממלכתית שהקימה הממשלה כדי לחקור את רצח ראש הממשלה יצחק רבין, את כשל האבטחה סביבו ואת כל נושא אבטחת אישים בישראל. מסקנות הוועדה היו שהרוצח יגאל עמיר פעל לבדו, השב"כ נכשל כשל חמור באבטחת ראש הממשלה לרבות כשל מודיעיני חמור. לאחר שהבין שהוועדה מייחסת לו אחריות למחדלים, התפטר כרמי גילון מתפקידו כראש השב"כ. בעקבות מסקנות הוועדה בוצע שינוי מהותי באופן העבודה של היחידה לאבטחת אישים בשב"כ, ואבטחת האישים בישראל הוגברה והוחמרה במידה רבה.

בשנת 2000 כיהן שמגר, אז כבר שופט בדימוס, בראש ועדת חקירה צבאית שחקרה את "השלכות הפעילות הצבאית בנחל הקישון ומימי הסביבה על בריאותם של חיילי צה"ל שצללו במקום". הוא כתב את חוות דעת המיעוט בדו"ח הוועדה, אשר קבעה כי על אף שלא הוכחה סיבתיות מובהקת מבחינה מדעית, הרי שמבחינה משפטית על המדינה וצה"ל לקבל אחריות לנזקים הבריאותיים שנגרמו לחיילי השייטת ויחידות אחרות שצללו במי נחל הקישון והסביבה.

[עריכה] הישגים נוספים

בשנת 2000 הוזכר שמו כמועמד לתפקיד נשיא המדינה, אולם הוא התנה הסכמתו להיות מועמד בכך שיהיה המועמד היחיד ויזכה לתמיכה מלאה. דבר זה לא התאפשר ומועמדותו הוסרה. לבסוף משה קצב נבחר לנשיא לאחר התמודדות מול שמעון פרס.

בשנת 1995 זכתה בפרס צלטנר היוקרתי לחקר המשפט, המוענק מדי שנה על ידי תנועת רוטרי והפקולטה למשפטים שבאוניברסיטת תל אביב. בשנת 2008 הוענק לו פרס צלטנר נוסף, בקטגוריה של מפעל חיים.

בשנת 2001 קיבל מאיר שמגר את פרס לשכת עורכי הדין בשל תרומתו המשמעותית לקידום המשפט בישראל. בנימוקים להענקת הפרס נכתב, כי שמגר הוא מדמויות המפתח של המשפט הישראלי, אבי מערכת המשפט הצבאי, ומוביל דרך במערכת המשפט האזרחי בישראל על כל גווניה. הוועדה קבעה עוד כי שמגר "ביסס רצף של פסיקה שיש בה אחדות רעיונית, עמקות מחשבתית ותבונה אנושית", "הטביע את ייחודו בכל המערכות בהן שירת", והוא "מודל לאזרח שהקדיש עצמו לחברה שבה חי ושירת, ותרומתו הערכית והאישית לה חתומה בהישגיו".

בשנת 2005 קיבל שמגר את "אות הדמוקרטיה" מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה, על פועלו להשרשת ערכי הדמוקרטיה ויסודותיה בישראל.^[3]

[עריכה] פרסומים

• על כבוד האדם ועל אלימות בחברה הישראלית, חוברת בהוצאת המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דייויס, האוניברסיטה העברית, 1996
• על התקדים ועל ודאות הדין, כתב העת משפטים, כרך יז, בהוצאת הפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית.

[עריכה] מקורות והערות שוליים

1. ^ הוועד הציבורי למען שארית יהודי אתיופיה, ממשלת ישראל סוגרת שעריה בפני העלייה מאתיופיה ומותירה אלפי יהודים מאחור, 20.11.2007
2. ^ אנשיל פפר, מאיר שמגר: המדינה חייבת להעלות ארצה את כל יהודי אתיופיה, בעיתון הארץ, 27.03.2008
3. ^ אות הדמוקרטיה – מאיר שמגר, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה