ועדת הבחירות המרכזית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לפי חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], ה'תשכ"ט – 1969, אשר נתקבל בועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת ביום כ"ט באדר ה'תשכ"ט (19 במרץ 1969), על ניהול הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות מופקדים ארבעה גורמים: ועדת הקלפי, ועדת הבחירות האזורית, ועדת הבחירות המרכזית, ויושב ראש ועדת הבחירות המרכזית.
ועדת הבחירות המרכזית ממנה את הוועדות האזוריות, ואלה ממנות את ועדות הקלפי.
[עריכה] תפקידי ועדת הבחירות המרכזית
ועדת הבחירות המרכזית ממלאת תפקיד חשוב מאוד. היא ממונה על ניהול חוקי ותקין של הבחירות, היא קובעת הסדרים והוראות בדבר הכנת הבחירות, ניהולן וקביעת תוצאותיהן, סדרי הדיון, רשימות המועמדים, פנקס הבוחרים, הצבעות חריגים (חיילים, אסירים וכו'), ועוד. ועדת הבחירות לעתים גם מוסמכת לשנות מיקום של קלפיות ולשנות את לוח הזמנים שנקבע לבחירות. כמו כן היא זו שמאשרת את רשימות המועמדים לכנסת.
תפקידה החשוב ביותר של ועדת הבחירות, הוא הסמכות להכריע בשאלה האם מועמד או רשימה מסוימים מנועים מלהשתתף בבחירות, היות שיש במטרותיהם או במעשיהם משום שלילת קיומה של מדינת ישראל, ע"פ סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת.
כמו כן, ועדת הבחירות המרכזית היא הממונה לדון בכל קובלנה בענין הבחירות (סעיף 137 לחוק הבחירות), והיא זו שמפרסמת את תוצאות הבחירות ברשומות, ומודיעה על מנין חברי הכנסת בו זכתה כל מפלגה. לאחר חלוקת המנדטים, יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית אף חותם על כתבי המינוי של חברי הכנסת הנבחרים.
[עריכה] מתי מוקמת ועדת הבחירות המרכזית?
סעיף 15 לחוק הבחירות לכנסת קובע "לביצוע הבחירות תוקם ועדת בחירות מרכזית תוך 60 יום מיום כינוסה של כל כנסת חדשה". כמו כן החוק קובע את אורך כהונתה של הוועדה: "ועדה יוצאת תכהן עד להקמת ועדה חדשה". הוועדה החדשה, כקודמתה, מוקמת אף היא 60 יום לאחר כינוס הכנסת שנבחרה בתקופת כהונתה של ועדת הבחירות הקודמת.
[עריכה] הרכב ועדת הבחירות המרכזית
[עריכה] יושב ראש וממלא מקום
יושב ראש הוועדה הינו, על פי סעיף 17(א) לחוק הבחירות "אחד משופטי בית המשפט העליון שייבחר לכך על ידי שופטים אלה". בעשרה בטבת ה'תשנ"ו, 2 בינואר 1996, נתקבל בכנסת תיקון מס' 29 לחוק, ובו נקבע כי מחויב הוא שיושב ראש הוועדה יהיה שופט עליון אשר הינו עדיין מכהן כשופט, ועל כן באם הוא פורש מכהונתו לקצבה (פנסיה), הוא מסיים את תפקידו כיושב ראש הוועדה (כפי שקרה, למשל, במערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה, עת פרשה השופטת בדימוס דליה דורנר מכס השיפוט, היא אף פרשה מכהונתה כיושבת ראש הוועדה, וכן מחליפהּ בתפקיד, השופט בדימוס יעקב טירקל, פרש אף הוא מתפקידו כיושב ראש הוועדה עם פרישתו מכס השיפוט).
נוסף לכך קובע סעיף 17(ג) לחוק כי "בעת בחירת יושב ראש הוועדה המרכזית ייבחר אחד משופטי בית המשפט העליון על ידי שופטים אלה כממלא מקומו של היושב ראש, והוא יכהן זמנית אם נפטר היושב ראש, התפטר או נשיא בית המשפט העליון קבע שנבצר מהיושב ראש למלא תפקידו".
[עריכה] סגני היושב ראש
סעיף 17(ו) לחוק קובע "ליושב ראש הוועדה המרכזית יהיו סגנים שייבחרו על ידי הוועדה המרכזית מבין חבריה; מספר הסגנים יהיה ארבעה, אולם ועדת הכנסת רשאית להגדיל מספר זה עד לשמונה; ארבעה מהסגנים יהיו מארבע הסיעות הגדולות שבכנסת, ואם הוגדל מספר הסגנים כאמור, תקבע ועדת הכנסת מאיזו סיעה יהיו הסגנים הנוספים". למשל, בוועדת הבחירות לכנסת ה-17 כיהנו כסגני היו"ר נציגי ארבע הסיעות הגדולות: הליכוד, העבודה-מימד-עם אחד, שינוי וש"ס, אך לאחר הפיצול בליכוד נוסף סגן חמישי ליו"ר – נציג סיעת קדימה. כמו כן, לאחר הפיצול בסיעת שינוי, נקבע כי נציג "הסיעה החילונית" יכהן כסגן יושב ראש הוועדה.
[עריכה] חברי ועדת הבחירות המרכזית
ועדת הבחירות המרכזית הינה, ברובה, גוף פוליטי (למעט היושב ראש, שהוא שופט), ועל כן ישנו קושי בהענקת סמכויות נרחבות לוועדת הבחירות המרכזית. נוסף על הסגנים, המייצגים את הסיעות הגדולות בכנסת היוצאת, מכהנים בה נציגי כל סיעות הכנסת היוצאת.
המפתח לחלוקת מס' חברי הוועדה נקבע בסעיפים 16(ב)-16(ג) לחוק, והינו כדלקמן:
(ב) שלושים מקומות בוועדה המרכזית יתחלקו כך: (1) לכל סיעה שיש לה בכנסת ארבעה חברים או יותר יהיה מקום אחד לכל ארבעה חברי הסיעה; (2) המקומות שנשארו אחרי החלוקה לפי פסקה (1) יתחלקו בין הסיעות שהשתתפו בחלוקה זו לפי גודל העודפים של מספר חבריהן; (3) היו לשתי סיעות או יותר עודפים שווים, ולא נשארו מקומות לכולן, יכריע ביניהן יושב ראש הכנסת על פי גורל; (4) נשארו מקומות פנויים אחרי החלוקה לפי פסקאות (1) ו-(2) יוקטן מספר חברי הוועדה לפי סעיף קטן זה במספר המקומות שנשארו פנויים כאמור.
(ג) כל סיעה שלא הגיעה לייצוג לפי סעיף קטן (ב) יהיה לה בוועדה המרכזית חבר אחד.
כמו כן קובע סעיף 16(ד) כי "לכל חבר הוועדה המרכזית יהיה ממלא מקום קבוע".
על פי מפתח זה, בוועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע עשרה מכהנים, נוסף ליושב ראש ולחמשת סגניו, עוד 33 חברים (ו-38 ממלאי מקום, שכן חמשת סגני היושב ראש הם גם חברים מן המנין בוועדה, ועל כן גם להם יש ממלא מקום). המפתח לפי סיעות יפורט בהמשך הערך.
[עריכה] סיעות שלא יוצגו בכנסת היוצאת
ועדת הבחירות המרכזית מורכבת רק מסיעות שהיו מיוצגות בכנסת היוצאת. לענין הסיעות המתמודדות לכנסת, ואשר לא היו חברות בכנסת היוצאת, קובע סעיף 24(ד) לחוק כי "בישיבות של הוועדה המרכזית, של הוועדות האזוריות ושל ועדות הקלפי רשאים להיות נוכחים, כמשקיפים בלבד, נציג אחד של כל רשימת מועמדים שפורסמה בהתאם לסעיף 65 ואינה מיוצגת באותה ועדה".
[עריכה] ועדת בחירות מרכזית פוליטית – טוב או רע?
לכאורה, ישנה הצדקה מסוימת לאופי הפוליטי של הוועדה, ככל שמדובר בפיקוח על הקיום התקין של הבחירות, היות שהייצוג הפוליטי מאפשר לסיעות לפקח מקרוב על טוהר הבחירות. אך מאידך, לא כך הם פני הדברים בהפעלת סמכויות שיפוט שהוועדה מפעילה, ובעיקר הסמכות של הוועדה שלא לאשר השתתפות בבחירות של רשימה או מועמד, מחמת מטרותיהם או מעשיהם (סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת, כפי שהורחב בשנת תשס"ב – 2002), היות שהענקת סמכויות שפיטה וביצוע לגוף אשר הינו פוליטי, אינה עולה בקנה אחד עם "עקרון הפרדת הרשויות", אשר מחייב את מסירת סמכות השפיטה לגוף אשר אינו פוליטי. עמד על כך השופט (כתוארו אז) יואל זוסמן (לימים, נשיא בית המשפט העליון) בבג"ץ ירדור (ע"ב 1/65 ירדור נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השישית, פ"ד יט(3) 365), באומרו כי מתן שיקול דעת לוועדת הבחירות למנוע השתתפותה של רשימת מועמדים "אינו עולה בקנה אחד עם הרכב הוועדה שהוא גוף המורכב על טהרת עקרונות פוליטיים, לפי מתכונת הכנסת היוצאת, פרט ליושב ראש הוועדה שהוא שופט בית המשפט העליון" (שם, עמ' 389). [דבריו צוטטו בשני פסקי דין מרכזיים נוספים, אשר עסקו בענין פסילת רשימות, והם: בן-שלום (ע"ב 2/88 בן שלום נ' ועדת הבחירות המרכזית, פ"ד מג(4), 221 - בענין הרשימה המתקדמת לשלום) וטיבי (א"ב 11280/02 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה נ' טיבי, פ"ד נז(4), 1 – בענין פסילתו האישית של ח"כ אחמד טיבי).
בדומה לו כתב השופט (כתוארו אז) מנחם אלון (לימים, משנה לנשיא בית המשפט העליון) בפס"ד ניימן (ע"ב 2/84 ניימן נ' יו"ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת האחת עשרה, פ"ד לט(2), 225), בענין פסילת רשימת כך, כי אין זה רצוי "למסור הסמכות לפסילת רשימה על פי נימוקים של תוכן ומהות לגוף, המורכב ברובו המכריע - פרט ליושב-ראש - מנציגים, המייצגים גופים פוליטיים, וששיקוליהם עשויים להיות אידאולוגיים - פוליטיים" (שם, עמ' 289).
במערכת הבחירות לכנסת השש עשרה בא לידי ביטוי חמור החשש מפני הכרעות פוליטיות בפסילת רשימות ומועמדים, בכך שכל ההכרעות נתקבלו בוועדה על פי השיוך הפוליטי של חבריה. הלכך, דחה בית המשפט העליון את החלטות הפסילה על רקע פוליטי שנתקבלו בוועדה.
ביקורת ברוח זו הביאה להעברת הסמכות לדון בערעורים על תוצאות הבחירות מן הכנסת אל בית המשפט. הדבר אירע לאחר הבחירות לכנסת השתים עשרה, בעת שהכנסת דנה בערעורים, והיו מספר חברי כנסת שהעדיפו למשוך ידיהם מלדון בערעורים, היות שקבלת הערעורים עלולה הייתה לגרום לכך שסיעת דגל התורה תאבד את אחד משני המקומות בכנסת אשר זכתה בהם בבחירות. לבסוף, קיבלה הכנסת ב-17 ביולי 1989 תיקון לחוק הבחירות, על פי הצעת חוק של חברי הכנסת חיים רמון ומשה גפני, אשר תיקן את סעיף 86 לחוק, וקבע שערעורים על תוצאות הבחירות ידונו בבית המשפט המחוזי בירושלים. לאחר מספר שנים הועבר הדיון בערעורי הבחירות לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים.
[עריכה] בחירת חברי ועדת הבחירות המרכזית
סעיף 16(ה) לחוק הבחירות קובע "כל סיעה תגיש ליושב ראש הכנסת, תוך 50 יום מיום כינוס הכנסת, רשימה של נציגיה בוועדה המרכזית ושל ממלאי מקומם, על שמות משפחותיהם, שמותיהם הפרטיים ומענם". סעיף 16(ו) קובע מי אינו כשיר לכהן כחבר הוועדה "שר, סגן שר, עובד מדינה - פרט למורה – וחייל בשירות סדיר לפי חוק שירות ביטחון או בשירות קבע של צבא ההגנה לישראל, לא יהיו חברים, ולא ממלאי מקום של חברים, בוועדה המרכזית".
אם סיעה רוצה לשנות את נציגיה בוועדה – סעיף 22 לחוק קובע "כל סיעה רשאית להחליף את נציגיה בוועדה המרכזית ובועדה האזורית ואת ממלאי מקומם על ידי מתן הודעה של בא כוחה ליושב ראש הוועדה המרכזית ולשר הפנים".
[עריכה] תחילת עבודתה של ועדת הבחירות המרכזית
סעיף 23(א) לחוק קובע "הודעה על הרכבה של הוועדה המרכזית תינתן בכנסת על ידי יושב ראש הכנסת תוך 14 יום מיום הקמת הוועדה המרכזית ותפורסם על ידי שר הפנים ברשומות תוך 10 ימים מן היום שניתנה בכנסת". ועל פי סעיף 18 לחוק "יושב ראש הכנסת יזמן את הוועדה המרכזית לישיבתה הראשונה שתתקיים לא יאוחר מהיום ה-15 שלאחר מסירת ההודעה בכנסת על הרכבה של הוועדה".
[עריכה] שינוי בחלוקת המושבים בוועדת הבחירות
חוק הבחירות לכנסת ער לתנועה המתמדת מסיעה לסיעה, לפיצולים הרבים ולאיחודים בין סיעות. בהתאם לכך קובע סעיף 25(ג) לחוק הבחירות כי אם "השתנה הרכבה הסיעתי של הכנסת, או שמה של סיעה או מספר חבריה, ואישרה ועדת הכנסת את השינוי, ישתנה בהתאם לכך ההרכב הסיעתי של כל ועדות הבחירות, או שם הסיעה", תוך קביעת כלל ש"לסיעה שנותרה ללא ייצוג בעקבות השינוי יהיה בוועדה המרכזית ובועדות האזוריות חבר אחד בדעה מייעצת".
[עריכה] ועדות משנה של ועדת הבחירות המרכזית
כדי להקל על עבודתה של ועדת הבחירות המרכזית, ממנה ועדת הבחירות המרכזית ועדות משנה אשר מרכזות את ענייני הוועדה השוטפים. ההחלטות המתקבלות בוועדות המשנה מובאות לאישורה של ועדת הבחירות המרכזית.
בועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע עשרה ישנן שש ועדות משנה:
- ועדת משנה לענייני כספים ומשק (7 חברים)
- ועדת משנה לענייני חקיקה (7 חברים)
- ועדת משנה למיקום קלפיות והסעי בוחרים (9 חברים)
- ועדת משנה להצבעות מיוחדות (7 חברים)
- ועדת משנה להדרכה (7 חברים)
- ועדת מכרזים (5 חברים)
[עריכה] ועדת בחירות אזורית
להבדיל מועדת הבחירות המרכזית, אשר נבחרת מיד עם תחילת כהונת הכנסת, ומכהנת לכל אורך הקדנציה, ועדת הבחירות האזורית נבחרת סמוך למועד הבחירות. סעיף 19(א) לחוק קובע "הוועדות האזוריות יתמנו על ידי הוועדה המרכזית לא יאוחר מהיום ה- 38 שלפני יום הבחירות". כמה חברים בוועדה זו, ועל פי איזה מפתח הם מתמנים? סעיף 19(ב) קובע "מספר חבריה של כל ועדה אזורית והרכבה הסיעתי יהיו כשל הוועדה המרכזית", וסעיף 19(ג) קובע "לחברים של ועדה אזורית יהיו ממלאי מקום, שיתמנו על ידי הוועדה המרכזית בזמן מינוי הוועדה האזורית; מספרם והרכבם הסיעתי של ממלאי המקום יהיו כשל אותה ועדה אזורית".
אף חברי ועדת הבחירות האזורית, בדומה לחברי ועדת הבחירות המרכזית הינם מינויים פוליטיים. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט המחוזי שמונה על ידי נשיא בית המשפט העליון, ולו שלושה סגנים בלבד מקרב חברי הוועדה האזורית.
במערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה הוקמו שמונה עשרה ועדות אזוריות, אשר חלקן פוצלו במהלך הקדנציה בשל גודל האזור עליו היו אחראיות.
[עריכה] ועדות הקלפי
[עריכה] חברי ועדת הקלפי
ועדת קלפי מורכבת משלושה אנשים: יושב ראש, סגן יושב ראש וחבר הוועדה. שלושת המינויים הללו ממונים על פי מפתח מפלגתי שקובעת ועדת הבחירות המרכזית. כל אחד מנושאי התפקידים הללו מייצג מפלגה אחת ממפלגות הכנסת היוצאת. נוסף לכך, רשאית כל סיעה שאינה מיוצגת בוועדת הקלפי לשלוח מטעמה משקיף לפקח על התנהלות הבחירות.
חלוקת התפקידים אמורה להתבצע כך שלא יהיה נוכח בחדר ההצבעה יותר מנציג אחד בלבד של כל מפלגה.
[עריכה] מי כשיר לכהן כחבר בוועדת הקלפי
בתאריך י"ט באייר ה'תשל"ג, 21 במאי 1973, לקראת הבחירות לכנסת השמינית, נתקבל בכנסת תיקון מס' 5 לחוק, ובו תוקן סעיף 21(ז) לחוק הבחירות, וקבע "מי שביום הבחירות הוא בן שש עשרה ומעלה כשיר להיות חבר ועדת קלפי". יש בדבר, מחד – ערך חינוכי חשוב להבנת ערכה של הדמוקרטיה, אך מאידך – יש בו סכנה רבה הצפויה לאותו צעיר, אם איתרע מזלו והוא מכהן בקלפי בה הליך הבחירות התנהל באופן לא תקין.
[עריכה] מזכיר ועדת הקלפי
היות ומינויי ועדת הקלפי הינם מינויים פוליטיים, הסיעות עושות מאמץ ניכר לוודא שהנציגים אשר נמצאים מטעמם בקלפיות הינם נאמנים למפלגתם. לפעמים הדבר אף גובל בהגזמה ובנסיונות ל"שפץ" את תוצאות ההצבעה. בנסיון למנוע חריגות ממהלך הצבעה תקין, קובע סעיף 21א(א) לחוק הבחירות כי "יושב ראש הוועדה המרכזית ימנה, לאחר התייעצות בסגניו, מזכיר לוועדת קלפי, והוא רשאי להסמיך יושב ראש של ועדה אזורית למנות, לאחר התייעצות בסגניו הוא, מזכיר לוועדת הקלפי". אותו המזכיר אמור, לכאורה, להיות נקי משיקולים פוליטיים, היות שאחד התנאים שקובע החוק למינויו (בסעיף 21א(ב)) הוא "אלא אם כן הצהיר כי לא היה חבר מפלגה, או כי לא נטל חלק בפעילות מטעם מפלגה בשלוש השנים שקדמו ליום הבחירות".
[עריכה] תפקידי ועדת הבחירות האזורית וועדת הקלפי
תפקידן של ועדת הבחירות האזורית ושל ועדת הקלפי הוא מנהלי בלבד: לפקח על ההצבעה ועל ספירת הקולות בסיומה. אף על פי כן, גם הרכבן של ועדות הקלפי הוא פוליטי: סעיף 21(א) לחוק הבחירות לכנסת קובע כי "הועדה המרכזית תקבע לא יאוחר מהיום ה-40 לפני הבחירות את מספר חבריה של כל אחת מועדות הקלפי ואת הרכבה הסיעתי מבין הסיעות המיוצגות בוועדה המרכזית, וכן תקבע את הסיעות שמהן יהיו היושב ראש של ועדת הקלפי וסגן היושב ראש, ובלבד שבכל ועדת קלפי יהיו מיוצגות לא פחות משלוש סיעות".
[עריכה] יושבי ראש ועדת הבחירות המרכזית
[עריכה] עד תשכ"ט
עד חקיקת חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב] בכ"ט באדר ה'תשכ"ט (17 במרץ 1969), סמוך לבחירות לכנסת השביעית, היה נבחר יו"ר ועדת הבחירות סמוך למועד הבחירות, והיה מנהל את הבחירות לכנסת, וממשיך לכהן כיו"ר ועדת הבחירות עד לבחירות לכנסת הבאה.
יושבי ראש ועדות הבחירות:
האספה המכוננת [כנסת ראשונה]: מנחם דונקנבלום, וסגנו היה דוד בר-רב-האי שאף היה אחד המתמודדים במערכת בחירות זו, ונבחר כחבר הכנסת הראשונה
כנסת שנייה: יצחק אולשן
כנסת שלישית: שמעון אגרנט
כנסת רביעית: יואל זוסמן
כנסת חמישית: צבי ברנזון
כנסת שישית: משה לנדוי
[עריכה] לאחר תשכ"ט
לאחר שנחקק חוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], החלו לבחור יו"ר ועדת בחירות מיד לאחר מערכת הבחירות (סעיף 15 לחוק), והוא כיהן משך כל הקדנציה של הכנסת, וכן עד לבחירת ועדה חדשה – 60 יום לאחר הבחירות לכנסת:
כנסת שביעית: אלפרד ויתקון (נבחר לאחר חקיקת החוק, ולכן כיהן זמן קצר בלבד)
כנסת שמינית: חיים כהן
כנסת תשיעית: אליהו מני
כנסת עשירית: משה עציוני
כנסת אחת עשרה: יושב הראש הראשון היה יצחק כָּהָן, לאחר מינויו לנשיא בית המשפט העליון (30 באפריל 1982) החליפו ממלא מקומו, מאיר שמגר, ולאחר מינויו של שמגר לנשיא בית המשפט העליון (27 בנובמבר 1983) החליפו ממלא מקומו, גבריאל בך.
כנסת שתים עשרה: יו"ר: מרים בן פורת וממלא מקומה: מנחם אלון. לאחר פרישתה של בן פורת מכס השיפוט, ומינויו של אלון במקומה כמשנה לנשיא בית המשפט העליון (26 באפריל 1988) , מונה ליו"ר הוועדה אליעזר גולדברג.
כנסת שלוש עשרה: אברהם חלימה
כנסת ארבע עשרה: תיאודור אור
כנסת חמש עשרה: אליהו מצא
כנסת שש עשרה: מישאל חשין
כנסת שבע עשרה: יושבת הראש הראשונה הייתה דליה דורנר, לאחר פרישתה מכס השיפוט (3 במרץ 2004) מונה ממלא מקומה, יעקב טירקל. לאחר פרישת טירקל מכס השיפוט (24 במרץ 2005) מונתה דורית ביניש לתפקיד, והיא הובילה את הוועדה אל הבחירות לכנסת השבע עשרה ב-28 במרץ 2006.
כנסת שמונה עשרה: יושב ראש: אליעזר ריבלין, ממלאת מקום היו"ר: אילה פרוקצ'יה.
[עריכה] הרכב נוכחי של ועדת הבחירות המרכזית
ב-14 ביוני 2006 מונתה ועדת בחירות מרכזית לכנסת ה-18. בראשה עומד שופט בית המשפט העליון אליעזר ריבלין, וממלאת מקומו היא שופטת בית המשפט העליון אילה פרוקצ'יה.
הרכב ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-17, אשר הוביל את מדינת ישראל למערכת הבחירות לכנסת השבע עשרה, וסיים את תפקידו ביום הנ"ל היה:
יושב ראש: השופטת דורית בייניש
סגני היושב ראש: ח"כ גדעון סער (הליכוד), ח"כ אפרים סנה (העבודה-מימד-עם אחד), ח"כ דוד טל (קדימה), ח"כ רשף חן (הסיעה החילונית).
כמו כן, כיהן יהודה אבידן כסגן יושב ראש הוועדה מטעם ש"ס, אך ב-5 במרץ 2006 קבע בג"ץ כי לא יוכל לשמש בתפקידו כחבר הוועדה וכסגן היושב ראש, בשל הרשעתו בהפרת אמונים. חברי ועדת הבחירות לפי סיעות: ליכוד – 7 (מהם אחד סגן היושב ראש), העבודה-מימד-עם אחד: 6 (מהם אחד סגן היושב ראש), קדימה: 4 (מהם אחד סגן היושב ראש), ש"ס: 3 (מהם אחד סגן היושב ראש), הסיעה החילונית: 3 (מהם אחד סגן היושב ראש), מרצ-יחד: 2, האיחוד הלאומי: 1, המפד"ל: 1, ישראל ביתנו: 1, אגודת ישראל: 1, בל"ד: 1, חד"ש: 1, שינוי: 1, הבית הלאומי: 1, רע"מ: 1, דגל התורה: 1, ציונות דתית לאומית מתחדשת: 1, צל"ש: 1, תע"ל: 1
כמו כן, נוסף ל-38 חברי הוועדה מכהנים מספר נושאי תפקידים: בראש המנגנון עומדת מנכ"ל הוועדה (מזה מספר שנים נושאת בתפקיד תמר אדרי) ולצידה צוות עובדים הפועל במהלך כל שנות כהונתה של הוועדה. בצוות הקבוע: מנכ"ל, עוזרת בכירה, משנה למנכ"ל ואחראי על נושאי הלוגיסטיקה, חשב ומחסנאי.
[עריכה] החלטות מרכזיות שנתקבלו בוועדת הבחירות בשנים האחרונות
[עריכה] ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השש עשרה
בבחירות אלו שימשה ועדת הבחירות המרכזית בתפקיד מכריע, חלק מתפקיד זה נבע מכך שבפעם הראשונה ניתן היה לפסול מועמדים מסוימים (ולא רק רשימות שלמות). ב-24 בדצמבר 2002 נפסל משה פייגלין על ידי יושב ראש הוועדה, השופט מישאל חשין, בשל עבירות ההמרדה שביצע בתקופת "זו ארצנו", למחרת נפסל שאול מופז בשל אי תקופת צינון מספיקה מתום שירותו הצבאי (למרות ניסיון של מופז, בסיוע הצבא, להציג מצג שווא כאילו תקופת הצינון חלפה). ב-29 בדצמבר סירבה הוועדה לפסול את מועמדותו של ברוך מרזל בשל גזענות, למרות תמיכת חשין בבקשה, לעומת זאת למחרת אושרה פסילת אחמד טיבי בשל שלילת אופיה היהודי של מדינת ישראל וב-31 בדצמבר אושרה פסילת רשימת בל"ד והעומד בראשה, עזמי בשארה בשל תמיכה בטרור. לבג"ץ הוגשו עתירות בעניין הרשימות שנפסלו וכן התבקש בית המשפט העליון לאשר את הפסילות של המועמדים, ב-9 בינואר 2003 אושרו פסילתם של מופז ופייגלין ואילו שאר הפסילות בוטלו.
ב-9 בינואר הגיעה התערבות חשין במערכת הבחירות לשיאה, כאשר בפעם הראשונה בתולדות המדינה הפסיק חשין מסיבת עיתונאים של ראש הממשלה, אריאל שרון ששודרה בשלושת הערוצים המרכזיים בנימוק כי היא תעמולת בחירות (באופן אירוני, ההפסקה בוצעה בפועל דווקא לאחר שראש הממשלה סיים את תעמולת הבחירות ופנה לנושא הכלכלי שלכאורה מסיבת העיתונאים הייתה אמורה לעסוק בו מלכתחילה). הפסקה זו הביאה להגשת עתירה של מפלגת העבודה בבקשה לקזז את זמן מסיבת העיתונאים מזמן התעמולה של הליכוד, לעומת זאת אנשי הליכוד התקיפו את חשין על כך שהעז ל"השתיק" את ראש הממשלה.
כמו כן אסר חשין על פרסום תשדירים של מפלגת חרות - התנועה הלאומית (הצגה של המנון המדינה "התקווה" בערבית עם דגל ישראל שהופך ברקע לדגל פלסטין, שזכה לתפוצה פופולרית באינטרנט בעקבות החלטה זו) ושל רע"מ (הצגה של דגל אש"ף וסימון ניצחון על ידי V). ב-30 בדצמבר 2002 אסר על שידור תעמולה בערוץ 7 (שלכאורה שידר מחוץ לתחומי מדינת ישראל) וב-17 בינואר 2003 אסר על שידור תעמולה בשידורי הלווין של ש"ס. ביום הבחירות אסר חשין על פרסום קריאות של עמרם מצנע ואריאל שרון לעידוד ההצבעה (בשל חשש לתעמולה) ודרש מהם להקליט מראש (דבר שלא בוצע). לאחר הבחירות אף הציע לבטל את יום השבתון בבחירות (המיותר לדעתו) ואת תשדירי התעמולה (חסרי ההשפעה לטעמו).
[עריכה] ועדת הבחירות המרכזית לכנסת השבע עשרה
(לצורך הקביעה מיהו היושב ראש שקיבל את ההחלטה, להלן תאריכי כהונתם של יושבי ראש הוועדה:
דליה דורנר – 26.3.03-3.3.04
יעקב טירקל – 3.3.04-24.3.05
דורית בייניש – מאז 24.3.05)
- קביעת יו"ר הוועדה, כי מועד הבחירות יהיה בסוף שנת 2007 (3.3.04). ההחלטה התהפכה על ידי בג"ץ בתאריך 8.8.04 שקבע שזה יהיה בסוף 2006.
- קביעת יו"ר הוועדה כי אין קלון במעשיו של משה פייגלין [סמכות המסורה להכרעת היושב ראש, על פי סעיף 56ב לחוק הבחירות] (6.1.05)
- איסור שימוש בנכסי ציבור לצרכי תעמולת בחירות (1.1.06)
- לראשונה, קובעת יושבת ראש הוועדה, כי התעמולה באינטרנט מותרת (2.2.06).
- הותר שידור תשדירי תעמולה בבתי קולנוע (12.2.06)
- החלטה שלא לפסול את סיעת רע"ם-תע"ל (16.2.06). ההחלטה אושרה על ידי בית המשפט העליון בתאריך 28.2.06.
- הרחבת טווח הזמן המותר להתפטרות על פי סעיף 6א לחוק יסוד הכנסת (הפסיקה בענין פרס, רמון ואיציק) (21.2.06)
- צו מניעה נגד סיעת ש"ס בגין חלוקת ספרי תהילים לציבור במסגרת תעמולת הבחירות לכנסת. יושב ראש הוועדה אישרה לחלק את ספרי התהילים לאחר שיוצאו מהם דברי הברכה שצורפו אליהם (2.3.06)
- פסילת חלקים מתשדירי בחירות: שתי שורות מתוך תשדיר הבחירות שהכינה רשימת "חרות - התנועה הלאומית" עבור תעמולת הבחירות המשודרת ברדיו: "ערבי טוב הוא לא ערבי מת, ערבי טוב לפעמים רוצה לצאת" (7.3.06), וקטעים מתשדיר התעמולה של רשימת "שינוי", בהם מופיעות דמויות של אנשים, חרדים על-פי לבושם, הנדבקים לרגלו של אדם חילוני ההולך ברחוב, ונגררים אחריו על הכביש בצורה מבישה. בסופו של הקטע מתפוגגים החרדים בצורה לא ברורה ונותרת מגבעת אחת על הרצפה המותירה מקום לדמיון להשלים כיצד מתפוגגים אותם אנשים. (8.3.06)
