ברוך מרזל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך מאיר מרזל (נולד בשנת 1960 בארצות הברית), פוליטיקאי המזוהה עם הימין הרדיקלי בישראל. בעבר היה יו"ר סיעת כ"ך, וכיום עומד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית.
מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר-אדר ובהקמת התנחלות בעיר שכם. השתתף בנסיון למנוע את פינוי ימית. ב־1984 עבר לחברון שם הוא מתגורר עד היום. במסגרת פעילותו הפוליטית נעצר פעמים רבות בידי המשטרה ואף הועמד לדין.
תוכן עניינים |
שירותו הצבאי
לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית והוא בן 20 התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית כחייל בחיל השריון והשתתף בכיבוש כביש ביירות-דמשק. בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא לארצות הברית כשליח הסברה וגיוס עולים ומתנדבים, במסגרת פרויקט 'שראל'.
פעילותו הפוליטית
מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של כ"ך, תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות התנועה, ולטענתו כהנא אף השתתף בחגיגת בר המצוה שלו. מרזל שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשור. כאשר נבחר כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה (1988) נאסר על כ"ך להתמודד בנימוק שמצעה גזעני.
לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה כ"ך לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של מאיר כהנא) וכ"ך, כאשר מרזל נבחר לראש מזכירות כ"ך. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת, אך הרשימה נפסלה שוב על ידי ועדת הבחירות המרכזית ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהוצאה מחוץ לחוק בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.
בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל כ"ך, אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, והייתה רחוקה מרחק של למעלה מ־11 אלף קולות מאחוז החסימה, ולא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חי"ל – חזית יהודית לאומית, והוא עמד בראש רשימתה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך שוב לא הצליח להגיע לכנסת.
במסגרת מערכת הבחירות לכנסת ה-17 ובמחאה על אירועי עמונה הכריז מרזל כי יבקר בסכנין, במטרה 'לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום'. שיירתו של מרזל נבלמה על ידי משטרת ישראל במבואות העיר, והאירוע זכה להד תקשורתי.
לעתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים וגופי שלטון ושופטים באופן חריף. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, ששיאן נרשם בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות.
פעילות לא חוקית ומעצרים
מרזל נעצר לראשונה בגיל 14. הרשעתו הראשונה הייתה בגיל 17 ומאז הורשע עשרות פעמים. בין השאר, לדבריו הוא נעצר בחשד להצתת דירה כפעיל שטח של כ"ך והשתתף פעמים רבות בנסיונות להקמת מאחזים לאחר פינוי התנחלויות באופן שהצריך פינוי חוזר. מרזל השתתף בהתבצרויות על גגות ימית בעת המאבק על פינויה, על כך גם הועמד לדין. הוא נעצר או עוכב לחקירה פעמים רבות בחשד לתקיפת ערבים. בעת שירותו הצבאי סירב פקודה מספר פעמים בשל התנגשות הפקודות עם אמונותיו הדתיות. ב־1992 היה בין מארגני המהומות בבת ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל־8 חודשי מאסר על תנאי[1]. באותה שנה קרא לפייסל חוסייני רוצח בבית משפט ועל כך נידון ל־3 חודשי עבודות שירות[2]. ב־1994 היה עצור מינהלית לכמה חודשים לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במערת המכפלה. לאחר ששוחרר היה נתון במעצר בית מנהלי במשך 3 חודשים[3]. ב־2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות ולקנס ע"ס 5000 ש"ח[4].
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברוך מרזל |
