יעקב פייטלוביץ'

בהגיענו לשם קיבלו אותנו הפלשים הנאספים בהתלהבות רבה. אף על פי שירד גשם שוטף, יצאו לקראתנו בבגדי חג לברכנו. הם הזמינו אותנו לסוכות שהקימו בשבילנו ומיהרו לסיים את ההכנות לסעודת השבת. לפי מנהגם אין לנשים רשות לעסוק בבישול בשרו של העגל שנשחט לסעודת התזכר, כיוון שהוא נחשב אצלם כקרבן.

עם גמר העבודה התכנסו כל הפלשים בבית הכנסת לתפילת קבלת שבת. התפילה נמשכה כל הלילה, עם הפסקות לפרקים, שבהן סעדו המתפללים את לבם. למחרת נמשכה תפילת השבת כל היום ונסתיימה רק עם חשכה. אפשר לומר כי במשך כל השבת לא פסקה תפילה מפיהם. מרוב התרגשות דתית פרצו הפלשים מדי פעם בשירה נלהבת בקול רם.

גם אנחנו הוזמנו להשתתף בתפילה. היה בזה ויתור יוצא מן הכלל מצדם. לכבודי ולכבוד גטיה ירמיה שינו הפעם ממנהגם, שכן כל הבא במגע עם לא-יהודים נחשב אצלם כטמא עד שהוא מיטהר כדין, ולאיש המוחזק כטמא אסור לבוא לבית הכנסת. קיבלנו את הזמנתם בחפץ לב, ובהפסקות שוחחתי אתם על עבודתי לטובתם. הבעתי בפניהם את אהדת העם היהודי והסברתי להם את מטרת נסיעתי. גם ביניהם חילקתי את החוברת והם קראו בה בעניין רב. במיוחד הקשיבו ברגשי יראת כבוד לדברי איגרת הרבנים.

במוצאי שבת, אחר גמר התפילה, ערכו את סיום טקס התזכר. עור העגל נשרף תוך אמירת תפילות, ובסוף אמרו את ה"פתת", התפילה לסליחת חטאותיהם של הנפטרים.

איגרתי אל הפלשים עוררה אצלם הד חזק והם ביקשו אותי לחלק גם ביניהם את החוברת. "אל תשכחנו", אמרו לי המומרים, "גם אנחנו פלשים ואם תפתח את בית הספר, קבל נא אליו גם את ילדינו".

"אחרי שהטפנו את האונגליון בפני הפלשים במשך ארבע שעות, אמר לנו פלשי זקן: "לא מזמן היה יהודי מצרפת בגונדר ולקח אתו שני צעירים שלנו. כשיחזרו אלה, יגידו לנו אם אמונתנו היא הנכונה או אמונתכם. עד אז נישאר פלשים, אל תשתדלו להעביר אותנו על דתנו". פלאד, מנהל המיסיון, כתב עוד לפני כן: "משני כפרים גורשו המיסיונרים שלנו על ידי הפלשים וכמעט ספגו גם מכות כתוצאה מפעולתו של אותו יהודי אירופי". ראש המיסיון בג'נדה, אלקה ארגוי הנזכר לעיל, מוסר ב-1908 את הדין וחשבון הבא לממונה עליו, פלאד: "חברי לעבודה סבבו במחוזות צ'לגה, טנקל, דמביה, בגמדר וסקלת. הם לימדו והטיפו בכל כפרי הפלשים, אבל לא היו כל מקרי התנצרות בשנה שעברו".

העדות הניצחת ביותר היא מאמרו של הכומר הרלינג "מיסיון נגדי יהודי בחבש" שנדפס בכתב העת המיסיונרי "זרע תקוה" (חוברת 4 משנת 1909). וזה לשון המאמר: "לפנינו מיסיון נגדי יהודי. המיסיונרים הילידים, העובדים עדיין תחת הנהלתו של פלאד הקשיש, מקיימים ארבע תחנות עם בתי ספר והם עורכים סיורי הטפה בארץ, אולם הם מרגישים כבר את פעולת המיסיון הנגדי. הדבר יוצא בבירור מן הדין וחשבון הבא שנשלח אל פלאד: "מאז ביקורו של היהודי הצרפתי יעקב פיטלוביץ נעשו הפלשים זהירים מאוד. הם מחכים לשובו ולעזרתו. בכל מקום הזהיר את הפלשים לא להאמין לנו ולתורתנו, לגרש אותנו מכפריהם ולהישאר פלשים".