גונדר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בעיר באתיופיה. אם התכוונתם לדרגה בשירות בתי הסוהר, ראו דרגות השב"ס.
| גונדר | |
|---|---|
 נוף כללי הצופה על אתר המורשת העולמית פאסיל גאבי |
|
| מדינה |  אתיופיה |
| מחוז |  אמהרהנפה גונדר הצפונית |
| חבל ארץ | דאמבייה |
| שטח | 40 קילומטרים רבועים |
| תאריך יסוד | 1635 |
| אוכלוסייה - עירונית - צפיפות |
194,773 4,836/קמ"ר |
| קואורדינטות | |
| אזור זמן | GMT + 3 |
גונדר הייתה בעבר הבירה הקיסרית של האימפריה האתיופית והבירה של פרובינציית באגמדיר ההיסטורית, כתוצאה מכך הפרובינציה נקראת לעתים קרובות גונדר. ממוקמת בנפת גונדר הצפונית שבמחוז אמהרה, גונדר נמצאת צפונית לאגם טאנה על נהר אנגאראב התחתון ודרום מערבית להרי סאמיאן.
העיר גונדר היא כיום עיר תיירותית שבמרכזה מתחם הטירה העתיקה פאסיל גאבי המוכרזת כאתר מורשת עולמית מאז 1979. גונדר היא גם מרכז דתי של הכנסייה האתיופית האורתודוקסית.
גונדר ידועה בישראל בגלל שרוב היהודים שעלו ארצה התגוררו בסביבתה של העיר וגם כיום יש מעט מאוד יהודים המתגוררים שם.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
עד המאה ה-16, קיסרי השושלת הסולומונית לא ייסדו יישובי קבע בתקופתם, במקום היו מחנות אוהלים זמניות והמקום שומש כמקור לעצי הסקה.
בתחילת שלטונו של הקיסר מינאס ב 1559 השליטים האתיופים החלו בשאיפתם להרחיב את שטחי שלטונם לאזור אגם טאנה, בתחילה הקימו יישובי אוהלים שלעתים קרובות חוזרת לאותו מיקום שוב ושוב אך לא ייסדו יישוב קבע. יישובי האוהלים כללו יישובים כמו אמפראז, איבה, גורגורה ודאנקאז.
גונדר, הוקמה על ידי הקיסר פאסילידס בסביבות שנת 1635 וגדלה כעיר חקלאית ועיירת שוק. המסורת מציינת שתאו הוליך את הקיסר פאסילידס לבריכה על יד היישוב הארעי אנגאראב, היכן שנזיר נכבד יישב ואמר לקיסר שכאן הוא ייקים את בירת ממלכתו. פאסילידס בנה את טירתו שלו באותו האתר[1]. הקיסר בנה גם שבע כנסיות, שני הראשונים היו פיט מיכאל ופיט אבו שנבנו על מנת לסיים מגיפות מקומיות. חמשת הקיסרים ששלטו אחריו בנו את ארמונותיהם שלהם כאן.
ב-1668 כתוצאה מהחלטה של מועצת הכנסייה, הקיסר יוהנס הראשון הפריד את תושבי העיר על פי אמונתם הדתית. מהלך זה גרם להקמת הרובע המוסלמי בעיר הנקרא יסלאמג ( שפירושו בשפת הגעז: מקום האסלאם או ארץ האסלאם) או אסלאם באית (שפירושו בגעז" בית האסלאם) בתוך כשנתיים. הרובע ידוע כיום בשם אדיס אלאם.[2]
במשך המאה ה-17, אכלוסית העיר הייתה מוערכת בכ-60,000 תושבים והייתה העיר השנייה בגודלה בעולם[3]. ב-1678 הבישוף הארמני הוואנאס שביקר בעיר אמר שהעיר "גדולה פי שניים מאיסטנבול"[4]. רבים מהבנינים שנבנו בתקופה זו שרדו, אף על פי שהמאה ה-18 הייתה תקופה של מהומת בעיר. בתקופת מלכותו של הקיסר ייאסא הגדול, גונדר השיגה כוח בתוך האימפריה האתיופית, כאשר הקיסר קרא לתושבים להצטרף למערכה כנגד היג'ו אורומו בדאמוט ובגוג'אם, התושבים סירבו והוא נטש את תוכניתו[5].
העיר שירתה כבירת אתיופיה עד שהקיסר תיאודרוס השני העביר את הבירה הקיסרית לעיר אמבה מאריאם שבה הוכתר ב-1855, גונדר נבזזה ונשרפה ב-1864 אז נהרסה שוב בדצמבר 1866 [6]. עבדולהי איבן מוחמד בזז גונדר כאשר הוא פלש לאתיופיה ב-1887.
אחרי כיבושה של אתיופיה על ידי איטליה ב-1936 גונדר המשיכה להתפתחה תחת שלטונה[7]. במשך מלחמת העולם השנייה, גונדר הייתה העמדה האחרונה של הכוחות האיטלקיים, בנובמבר 1941 ונפלה לשליטת הכוחות הבריטיים ששה חודשים אחרי שאדיס אבבה נכבשה. האזור של גונדר היה אחד מהמרכזים העיקריים של פעילות הגרילה האיטלקית כנגד הכוחות הבריטיים עד קיץ 1943 [8].
במשך מלחמת האזרחים האתיופית, כוחות האיחוד הדמוקרטי האתיופי הצליחה להשתלט על חלקים גדולים מבאגמדיר, ובהמשך 1977 פעלה במרחק נגיעה מגונדר, והיו במצב של נכנות לכבוש את העיר[9].
כחלק ממבצע תיאודרוס לקראת סוף מלחמת האזרחים, גונדר נלכד על ידי החזית העממית המהפכנית הדמוקרטית האתיופית במרץ 1991 [10].
[עריכה] אתרים
גונדר, באופן מסורתי נחלקת למספר שכונות או רבעים: אדיס אלאם, היכן שהתושבים המוסלמים מתגוררים ברובם, קאילה מאדה היכן שיהודי אתיופיה חיו, אבאן באית, מעונו של האבאנה, ראש הכנסייה האורתודוקסית האתיופית וקאגן באית, אזורם של האצילים[11]. גונדר היא המרכז ללימודים כנסייתים של הכנסייה האורתודוקסית האתיופית, וידועה בריכוז של 44 כנסייות, הריכוז הגדול ביותר מכל עיר אתיופית אחרת.
בפאסיל גאבי ניצבים ארמונו של הקיסר פאסילדס, הארמון של הקיסר ייאסא הראשון, היכל דווית, היכל סעודה גדול, אורווות, הטירה של הקיסרית מאנטאוואב המשמשת כיום כספרייה ומספר כנסייות. סמוך לטירתו בנה פאסילידס מגדל אבן בן שלוש קומות, הניצב בסמוך לבריכה מלאכותית הקרויה בריכת פאסילידס. בנוסף נמצאים באתר קומפלקס קסקואם, שנבנה על ידי הקיסרית מאנטאוואב, הארמון של ראס מיכאל סהול מהמאה ה-18 וכנסית דאברה בארהאן סאלאסי.
מרכז העיר גונדר מראה את ההשפעה של הכיבוש האיטלקי של סוף שנות ה-30 של המאה ה-20. מאפייני עיקרים הם הכיכר המרכזית שסביבה ישנם חנויות, בית הקולנוע ובנינים ציבוריים אחרים בסגנון מודרני איטלקי.
בעיר ישנו נמל תעופה והעיר היא גם ביתה של אוניברסיטת גונדר.
[עריכה] ערים תאומות
כורואליס, אורגון
ראשון לציון
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה של העיירות האתיופיות: מימי הביניים ועד תחילת המאה ה-19, עמוד 117.
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמוד 16.
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה של העיירות האתיופיות: מימי הביניים ועד תחילת המאה ה-19, עמוד 128.
- ^ ריצ'רד פאנקהארסט, ההיסטוריה של העיירות האתיופיות: מימי הביניים ועד תחילת המאה ה-19, עמוד 128.
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמוד 5.
- ^ סואן ראבאנסון, מלך המלכים: תיאודרוס השני קיסר אתיופיה, עמוד 71.
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 27-28.
- ^ סולומון גאטמון, ההיסטוריה של העיר גונדר, עמודים 60-55.
- ^ מרינה ודיויד אוטאוואי, אתיופיה: אימפריה במהפכה עמוד 171.
- ^ פאול בי. האנז, רבדים של פעם: היסטוריה של אתיופיה, עמוד 322.
- ^ סולומון גאטמון מתאר את הרבעים השונים בספרו העיר גונדר, עמוד 16.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גונדר |
