הרמה האתיופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמה האתיופית היא מסיב הרים רחב ידיים באתיופיה, אריתריאה ובצפון סומליה בצפון-מזרח אפריקה. פסגות הרמה האתיופית נישאות לגבהים של מעל 4,000 מטר, ורק חלק קטן ממנה משתרע בגובה של מתחת ל-1,500 מטר. הרמה האתיופית נחצית במרכזה מצפון-מזרח לדרום-מערב על ידי השבר הסורי-אפריקני, ולאורכו משתרעים אגמי צפון אתיופיה ואגמי רמת אתיופיה שרובם מלוחים.
בחלק הצפון-מערבי שכולל את מחוזות טיגראי ואמהרה באתיופיה ואת אריתריאה שוכנים הרי סאמיאן המוכרזים כפארק לאומי והמגיעים לשיאם בהר ראס דאשן (4,549 מטר). עוד שוכן אגם טאנה בחלק זה של הרמה, וממנו זורם הנילוס הכחול.
החלק הדרום-מזרחי של הרמה משתרע במחוזות אורומיה ובמידה פחותה גם בסומלי ובצפונה של סומליה. הוא מגיע לשיאו באזור באלה המוכרז גם הוא כפארק לאומי ופסגתו בהר טולו דמטו (4,337 מטר).
הרמה האתיופית החלה מתרוממת לפני 75 מיליון שנים כאשר מאגמה מליבת כדור הארץ דחפה את פני הקרקע ויצרה כיפה הררית. לאחר מכן ביתר השבר הסורי אפריקני את הרמה לשלושה חלקים - שני חלקיה שנזכרו לעיל, וחלקו הדרום-מערבי של חצי האי ערב שהשתייך גם הוא לרמה האתיופית. המפגש של של שלושת החלקים הוא במשולש אפר, ובצומת זה נפגשים שלושה לוחות טקטוניים - לוח ערב ממזרח ושני תת-לוחות של הלוח האפריקאי: תת הלוח הנובי שעליו שוכן חלקה הצפון-מערבי של הרמה ותת הלוח הסומלי שעליו משתרע חלקה הדרום-מזרחי.
