תקופת השופטים האתיופית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ערך זה הוא חלק מסדרת המאמרים |
|||
|
היסטוריה קדומה
התפתחות ההומינינים ימי הביניים המוקדמות
ימי הביניים המאוחרות
תקופת השפל גיבושה של אתיופיה
תקופת הגיבוש תקופת המרקסיזם
החונטה הצבאית היסטוריה עכשווית
ממשלת המעבר ראו גם
שליטי וראשי אתיופיה |
|||
תקופת השופטים (געז: זמנה מספנט. ניתן לתרגום גם כתקופת הנסיכים ועידן הנסיכים) תקופה זו התרחשה בין השנים 1755 - 1855, ונקראת על שם ספר שופטים, בתקופה זו השלטון על הארץ התחלק בין מצביאים, כוחו של הקיסר היה קטן והשפעתו הייתה בעיקר סביב עיר הבירה גונדר. בתקופה זו היה גם סכסוך דתי בין הכנסייה האורתודוקסית האתיופית לבין מוסלמים אתיופיים. סכסוך זה שימש לעתים קרובות כתירוץ ללחימה בין המצביאים השונים.
התאריך המסורתי להתחלתה של התקופה נקבע לתאריך 7 במאי 1769 כאשר ראס מיכאל סהול הדיח את הקיסר ייואס ועד ה-11 בפברואר 1855 כאשר הוכתר קאסה חיילו לקיסר בשם תיאודרוס השני, הביס את כל המצביאים ואיחד מחדש את האימפריה האתיופית. כמה מההיסטוריונים מתארכים את הרצח של ייואס הגדול ל 13 באוקטובר 1706 וירידת כוחם של מלכי גונדר כהתחלת התקופה. אחרים מתארכים את התקופה להתחלת מלכותו של ייואס הראשון ב-26 ביוני 1755.
על רציפות השושלת איימו האצילים על ידי הצבת מועמדים משלהם. למשל, לאחר מותו של הקיסר טאוופילוס פחדו האצילים הראשיים של אתיופיה שהמחזור של שאיפות שאפיינו את שלטונם של טאווופילוס ותקלה היימנות הראשון ימשיך אם יבחר קיסר מהשושלת הסולומונית לכן הם בחרו לקיסר אחד משלהם - את יוסטוס, כקיסר אתיופיה. אך תקופת שלטונו הייתה קצרה והכתר הושב לשושלת הסולומונית.
| שם הקיסר | שנות שלטון |
|---|---|
| ייואס הראשון | |
| יוהנס השני | |
| תקלה היימנות השני | |
| סוסוניוס השני | |
| תקלה היימנות השני | |
| סאלומון השני | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| ייאסו השלישי | |
| אצה ייאסו | |
| אצה באדה מאריאם | |
| אצה תקלה היימנות | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| חזקאיאס | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| באדה מאריאם השני | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| סאלומון השלישי | |
| יונאס | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| סאלומון השלישי | |
| דאמאטרוס | |
| תקלה גיורגיס הראשון | |
| דאמאטרוס | |
| אגוואל ציון | |
| ייואס השני | |
| גיגאר | |
| באדה מאריאם השלישי | |
| גיגאר | |
| ייאסו הרביעי | |
| גאברה קראסטוס | |
| סאהלה דנגל | |
| גאברה קראסטוס | |
| סאהלה דנגל | |
| אגוואל אנבאסה | |
| סאהלה דנגל | |
| יוהנס השלישי | |
| סאהלה דנגל | |
| יוהנס השלישי | |
| סאהלה דנגל | |
| יוהנס השלישי | |
| סאהלה דנגל |
תקופת מלכותו של ייאסוס השני הביאה שוב את האימפריה למצב קשה. ייאסוס השני קיבל את הכתר כילד, ונתן לאמו - הקיסרית מאנטווב לשחק תפקיד עיקרי כעוצר. מאנטווב הייתה אישה בעלת עוצמה והאישה הראשונה שהוכתרה בדרך כזאת בהיסטוריה האתיופית. היא הוכתרה כשליטה בזמן שהקיסר היה בשלטון. מעבר לבירה גונדר סבלה האימפריה מסכסוך אזורי בין אוכלוסיות שהיו חלק מהאימפריה במשך מאות שנים - האגאווים, האמהרים, השוואנים, הטיגראינים והאוכלוסייה החדשה - בני עם האורומו. מאנטווב השתדלה לחזק את הקשרים בין המונרכיה לאורומו על ידי נישואים בין בנה לבתו של אחד ממנהיגי היג'ו אורומו, נסיון שנכשל בטווח הארוך.
נסיונה להמשיך בתפקיד זה לאחר מות בנה - ייאסוס השני ב-1755, בתקופת מלכותו של נכדה ייואס הראשון הביא אותה לידי סכסוך עם ווביט אלמנתו של ייאסו השני, שהאמינה כי כעת הגיע זמנה לשרת בתור עוצר. כאשר ייואס הראשון ירש את הכתר בגלל מותו הפתאומי של אביו נדהמו אצילי גונדר לגלות שהוא העדיף לדבר בשפת האורומו מאשר בשפה האמהרית והעדיף את קרובי משפחתה של אמו מבני היג'ו אורומו על פני הקווארנים ממשפחת סבתו.
ייואס הראשון עמד לצידם של האורומו גם כאשר התבגר. הוא הרכיב משמר מלכותי בן 3,000 איש ומינה את בן דודו בראלה ולאבו מבני האורומו למפקדם. בעקבות מותו של הראס של אמהרה הוא השתדל להביא לכך שדודו לובו ימשול במחוז זה, אך בעקבות הצעתו של יועצו וואלדה נאל הוא שינה את תוכניתו.
הסכסוך בין שני המשפחות האלו הוליך את מאנטווב לזמן את קרובי משפחתה ותומכיה מקווארה לגונדר כדי לתמוך בה. ווביט לעומת זאת זימנה את קרוביה מהיג'ו אורומו. הסכסוך ביניהן הפך לסכסוך צבאי. האצילים זימנו את הראס מיכאל סהול לתווך בין שתי המחנות. הוא הגיע והצליח בפיקחותו לתמרן ולסלק את שתי הצבאות ואת תומכיהן וחיזק את כוחו. בסופו של דבר הפך מיכאל למנהיג של המחנה האמהרי-טיגראיני (המחנה הנוצרי).
מלכותו של ייואס הראשון סימנה מאבק בין הראס (דוכס) החזק מיכאל סהול ובין קרובי משפחתו של הקיסר ייואס בני האורומו. ייואס היה תלוי באופן כמעט מוחלט בבני האורומו. והעדפתו למנהיגים מן האורומו על פני האמהרים או הטיגראינים, התחזקה. יחסיו עם מיכאל סהול התדרדרו. עד שלבסוף ב-7 במאי 1769 הודח הקיסר ייואס הראשון על ידי מיכאל סהול ולאחר שבוע נהרג על ידו. הייתה זו הפעם הראשונה שקיסר איבד את כתרו בדרך אחרת פרט למוות טבעי, מוות במלחמה או התפטרות מרצון. מהלך זה הוביל לכך שכעת הייתה האימפריה בידיהם של האצילים הגדולים והמפקדים הצבאיים. לדעת רבים זוהי נקודת הפתיחה של התקופה.
כקיסר הוכתר כעת נסיך מזדקן יוהנס השני. ראס מיכאל רצח גם אותו ואז הוכתר הקיסר תקלה היימנות השני. בתקופת שלטונו של קיסר זה הובס מיכאל סהול בשלושה קרבות בסארבקאסה, על ידי שלטון הטריאומווירט יחד עם גושו מאמהרה ורוונד בווסן מבאגמדיר. כל האנדרלמוסיה הזו גרמה לכך שקיסרים עלו לשלטון, הודחו, חזרו לשלטון וחוזר חלילה. כמו תקלה גיורגיס הראשון המפורסם שקבל את הכתר שש פעמים והודח שש פעמים. חבר אחר של השושלת - דמטריוס אולץ להיכנס לתוך הארמון הקיסרי בניגוד לרצונו, על מנת שישמש כקיסר צעצוע.
בינתיים נהג אמחה ייאסאס מלך שוואה בחכמה ולא נכנס ללחימה האין-סופית. הוא הקדיש את כוחותיו על מנת לגבש את שלטונו ולייסד את העיר אנקובר. יורשיו המשיכו בדרכו ולא התערבו במתרחש בגונדר עד אשר עלה לשלטון בשוואה מנליק השני וכמה שנים מאוחר יותר הוכתר כקיסר אתיופיה וממלכת שוואה סיימה את תפקידה.
השנים הראשונות של המאה ה-19 הופרעו על ידי קרבות עזים בין ראס גוגסה מבאגמדיר, ולבין ראס וולדה סלאסי מטיגראי, שנלחמו על השליטה עם קיסר הצעצוע אגוואל ציון. לבסוף ניצח ווולדה סאלאסי ולמעשה שלט על אתיופיה באופן מוחלט עד מותו ב-1816 בגיל שמונים. הדג'אזמאץ [1] סבגאדיס מאגמה [2] ירש בכוח את ווולדה סאלאסי ב-1817 על מנת להתמנות למצביא של טיגראי.
מלחמת האזרחים העקובה מדם הזו השאירה את אתיופיה מבודדת, בידוד שהופרע על ידי נוסעים אירופאים מעטים מאוד. אחד מהם היה הרופא הצרפתי צ'ארלס ז'אק פונכאט שהגיע לשם ב-1698 דרך ממלכת סאנאר והנילוס הכחול. ב-1769 נכנס לארץ ג'יימס ברוס כשמטרתו לגלות את מקורות הנילוס. הוא הגיע לנמל מאסאווה ב-ספטמבר 1769 ופנה לכיוון אקסום וגונדר. הקיסר תקלה היימנות השני קיבל אותו בסבר פנים יפות. ברוס עזב את אתיופיה ב-1772 דרך ממלכת סאנאר והנילוס.
סוף תקופת השופטים בא עם עלייתו של קאסה חיילו הידוע יותר בשמו הקיסרי תיאודרוס השני. בתחילה פעל כנגד השכנה סודאן. קאסה סלל את דרכו לשלטון באמצעות שליטתו על דמבייה. הוא ניהל סידרת קרבות עם גור אמבה (ב-27 בספטמבר 1852) והקרב האחרון שלו היה בדאראסגיה (1855). הוא הצליח להשתלט על כל אתיופיה וסיים את המאבקים הפנימיים. עם כוח קיסרי שניתן שוב בידיו של איש יחיד דועכת תקופה זו למרות סממנים קטנים שעדיין קיימים, ואתיופיה נכנסת באיחור לתקופת המודרניזציה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ תואר אתיופי השווה לתואר האירופאי רוזן
- ^ על פי המסורת האתיופית אגמה הייתה בעבר מקום מושבה של מלכת שבא.
< תקופת גונדר | תקופת הגיבוש >
