מנליק השני, קיסר אתיופיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. לצורך זה ייתכנו סיבות אחדות: פגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון הטעון שיפור או צורך בהגהה. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו.

מנליק השני
קיסר אתיופיה
תקופת שלטון	מ-אפריל 1889 עד 12 בדצמבר 1913
יורש	ייאסו החמישי
בת זוג	טיטו בטול
שושלת	הענף השאווני לשושלת הסולומונית
אב	היילה מאלכות, מלך שאווה
אם	וויזארו יג'יגיהו
תאריך לידה	17 באוגוסט 1844 אנקובר, שאווה
תאריך פטירה	12 בדצמבר 1913 (בן 69 במותו) אדיס אבבה, אתיופיה
מקום קבורה	כנסיית הסאל בית קידן מהרט, אדיס אבבה

מניליק השני, נולד בשם סהלה מריים (17 באוגוסט 1844 - 12 בדצמבר 1913), נגוס נגסטת (מלך המלכים,קיסר) אתיופיה בשנים 1889 - 1913.בנו של מלך שאווה היילה מלאכות הכפיל את שיטחה של אתיופיה במסעי הכיבוש שלו בדרום, עלה לכס הקיסרות לאחר מותו של יוהנס הרביעי,הביס את האיטלקים בהמלחמה האיטלקית-אתיופית הראשונה ובכך הבטיח את עצמאות ארצו מפני הקולוניאליזם האירופי,ביצר את השלטון המרכזי על חשבון שליטי המחוזות ,הקים וביסס את אדיס אבבה כבירת אתיופיה, התחיל לסלול את מסילת הברזל אדיס-אבבה ג'יבוטי, נחשב כאחד הקיסרים הגדולים בהיסטוריה האתיופית.

[עריכה] שנות ילדות ומוצא

סהלה מריים היה בנו של הנגוס (מלך) של שוואה, היילה מלאכות. הוא נולד באנק'ובר, שווה. בשנת 1855 נפטר אביו וסהלה מריים הוכרז כיורש הכתר, אבל נילקח מיידית בשבי על ידי הקיסר תיאודרוס השני, שהיה לפני הכתרתו אציל מדרג נמוך - הקאסה של קווארה - שהדיח את הענף הגונדרי הוותיק של השושלת הסולומונית והכתיר עצמו בשם תיאודרוס השני. סהלה מריים היה כלוא במעוזו של תאודרוס במקדלה אך זכה ליחס טוב , ואף נשא לאישה את אליטש, ביתו של הקיסר תאודרוס. לאחר מאסרו של סהלה מריים, נעשה דודו היילה מיכאל לשליט שווה עם התואר מירד אזמאץ'.

מירד אזמאץ' היילה מיכאל מרד בתאודרוס ולכן הוחלף כשליט שווה באטו בזבך, שלא השתייך למשפחת הלוכה. אטו בזבך מרד גם הוא בתאודרוס ודרש לעצמו את התואר נגוס שווה. דבר זה גרם לבני משפחתו של סהלה מריים להבריח אותו מהכלא. סהלה מריים נטש את אישתו אליטש וחזר לשווה. עם חזרתו של סהלה מריים לשווה ניסה אטו בזבך לגייס צבא נגדו אולם ניסיון זה כשל וחייליו ערקו לצד הנסיך סהלה מריים. סהלה מריים נכנס לאנקובר ונטל את התואר נגוס עם שם המלכות מנליק השני. מנליק השני תבע לעצמו לא רק את כס אבותיו כמלך שווה, אלא גם את כס הקיסרות (עם התמוטטות הענף הגונדרי הבכיר של השושלת הסלומונית) כצאצא ישיר לקיסר לבנה דנגל. הוא התקיף מספר פעמים את הקיסר תאודרוס השני אולם התקפות אלו לא צלחו ולכן היפנה את צבאו למערב למזרח ולדרום וכבש שטחים רבים לממלכתו.

בשנת 1883 נגוס מנליק נשא לאישה את טאיתו בטול, אצילה ממוצא קיסרי ובת אחת המשפחות המובילות במחוזות סמאיין, ייג'ו ובגמדיר (אזור גונדר). דודה של טאיתו, דג'אזמאץ' וובה היילה מריים מסמאיין היה שליט תגראי ורוב צפון אתיופיה. למנליק וטאיתו לא נולדו ילדים ,אולם היו למנליק,מנישואים קודמים, שתי בנות - זאודיטו (לאחר מכן קיסרית אתיופיה) ושוארגה (שנישאה לראס מיכאל מוולוו), ובן, הנסיך ווסן סגד שנפטר בצעירותו.

לאחר תבוסתו של תאודרוס במלחמה נגד הבריטים והתאבדותו (כדי לא ליפול בשבי) בשנת 1868 מנליק המשיך להיאבק עם טוענים אחרים לכתר הקיסרות. לבסוף ירש יוהנס הרביעי את כס הקיסרות מאחר והיה מצויד בנשק רב שהשאירו לו הבריטים, להם סייע יוהנס במלחמתם בתאודרוס. מנליק בחר לקבל את עליונותו של יוהנס וחיכה להזדמנות המתאימה. ב-1886 מנליק השיא את ביתו זאודיטו לבנו של הקיסר, ראס אראייה סלאסי. ראס אראייה סלאסי נפטר במאי 1888 בלי ילדים ,והקיסר יוהנס הרביעי מת בקרב נגד המהדיסטים הסודנים בקרב מטמה ב10 במאי 1889. לאחר מות יוהנס ניטשה מחלוקת על ירושת כס הקיסרות בין בנו של יוהנס, ראס מנגשה, ומנליק מלך שווה, האחרון השיג את תמיכת רוב האצילים והוכתר בשם מנליק השני. מנליק טען שמשפחת יוהנס הרביעי משתייכת לשושלת הסלומונית דרך קו נשי, בזמן שהוא צאצא של השושלת בקו גברי ישיר ולכן הוא רואה את עצמו כשווה אפילו לענף הגונדרי הוותיק של השושלת הסלומונית.

[עריכה] תקופת מלכותו

בשנת 1889 בתקופת מאבקו של מנליק עם ראס מנגשה יוהנס על כתר הקיסרות, חתם מנליק הסכם עם האיטלקים והכיר באריתריאה כקולוניה איטלקית הסכם אוצ'ילי. קולוניה זו הייתה חלק מצפון תגראי ואוכלסה ברובה על ידי תיגראים (טיגרינים) והיוותה מוקד תמיכה ועידוד לראס מנגשה יוהנס (בנו של יוהנס הרביעי) במאבקו על כתר הקיסרות. היווצרות הקולוניה החלישה את מנגשה יוהנס במאבקו על הכתר. לאחר זמן מה הובהר למנליק שבגרסה האיטלקית של ההסכם נאמר שאתיופיה מסכימה להיות ארץ חסות של איטליה, בניגוד לגרסה האמהרית של ההסכם. מנליק דחה את הגרסה האיטלקית ודרש לשנות את ההסכם. איטליה סירבה ומנליק הכריז על ביטול ההסכם. איטליה הכריזה מלחמה על אתיופיה והחלה לפלוש מאריתריאה לתוך השטח האתיופי,לאחר הפסד האיטלקים באמבה אלאקי ובמאקלה מנליק הנחיל להם תבוסה יותר גדולה במלחמת אדווה ב 1 במרץ 1896 . בעקבות התבוסה במלחמה נחתם הסכם באדיס אבבה ואיטליה הכירה בעצמאותה המוחלטת של אתיופיה.

הקודם: היילה מאלכות	שליט שאווה 1865 - 1889	הבא: אוחדה עם הכתר האתיופי
הקודם: יוהנס הרביעי	קיסר אתיופיה 1889 - 1913	הבא: ייאסו החמישי