גירוש מוזע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה
ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

גירוש מַוְזַע (או גלות מוזע)– אחד האסונות הכבדים בתולדות יהדות תימן התרחש ב-1679. היהודים גורשו אל דרום תימן לאזור שפלה מלוח וצחיח בשם תהאמה, שבו נמצאת מוזע. המגיפות, המחלות והחום (שיכול להגיע עד 50 מעלות צלזיוס), ההתמודדות עם חיות טרף ועם סופות חול גבו את מחירם ורק שליש או רבע מהגולים נותרו בחיים וזכו לשוב לארצם.

בין המגורשים היה גדול משוררי יהדות תימן, הרב שלום שבזי, אשר בשיריו נותנים הייסורים את אותותיהם.

הגירוש קשור לעלייתו של האימאם אלמהדי לשלטון בתימן בשנת 1676. גזירותיו היו קשות ביותר. בין השאר הוא סגר והחריב את בתי הכנסת בארץ, והגירוש היה שיאן. נראה שבקנאותו הדתית הוא סבר שהארץ קדושה כמכה, ועל כן אי אפשר לסבול את קיומם של היהודים בה, בהיותם "טמאים ומתועבים". הגירוש היה מבחינתו התפשרות, שכן רצונו המקורי היה להציב לפניהם ברירה בין המרת דת למוות.

יש המזכירים גם סיבות אחרות: הכשלת המוסלמים בשתיית יין וכן ניאופה של בת האימאם עם יהודי, מה שגרם להוצאת השניים להורג. אך לא ברור מה האגדה ומה האמת בדברים אלו.

נראה שמושל מוזע נהג ביהודים בהתחשבות יחסית, אך לא היה בכך כדי להצילם מרעב, ממחלות ומשיעור תמותה עצום.

בסופו של דבר השיב המלך את היהודים שנותרו בחיים למקומותיהם, אולי בשל רצון המוסלמים, שהתקשו להסתדר בלי היהודים המוצלחים במלאכותיהם, אולי כי אסונות טבע שהתרחשו בארץ שכנעו אותו שאלוהים זועם על מעשיו, אולי משום שאחיו של אלמהדי ששלט במזרח תימן התערב לטובתם.

הגירוש גם הוליד אגדות בדבר קידוש השם מופלא שנעשה במהלכו. על יהודי העיר חפאש מסופר שהשליכו עצמם כולם לנהר עם הישמע בשורת הגירוש. איש אינו מעז לגעת בחורבות העיר ובוקעים מהם קולות שירה בחגים. לשם הלכו היהודים להתפלל בצרותיהם.

על זיכרון הגירוש כתב יהודה רצהבי (עתמול אוקטובר 90'):

"גירוש מוזע נחרת בלב יהודי תימן והניח רישומים עמוקים בספרות העם... אולם מעשיו של אלמהדי סופרו ואף פוארו בידי סופרים תימנים. אחד מהם, המשורר מוחמד אלסוחלי, כתב לכבודו שיר:'האימאם שלנו אלמהדי... אלמלא הייתה לו מכל מעלותיו רק המעלה שגירש את יהודי צנעא למקום הרע ביותר שבעולם ושהפך את בית תפילתם למסגד... כבר זכה בדבר והצליח...'"

האימאם אלמהדי מת בשנה השנייה לגלות מוזע בשנת 1681, ורבים ראו בכך עונש משמיים על כי העז לפגוע ביהודים.