משתמש:MathKnight/אדריכלות גותית (24.6.2007)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

< משתמש:MathKnight

הקתדרלה הגותית נוטרדאם בפריז

קתדרלת ויטוס הקדוש, פראג

חלונות הויטראז' הצבעוניים והמחודדים בבזיליקת סן דני - הכנסייה הגותית הראשונה

אדריכלות גותית היא סגנון של אדריכלות אירופאית מימי הביניים, אשר מקושרת לרוב לתכנון קתדרלות, כנסיות ומנזרים, מאמצע המאה ה-12 בצרפת. סגנון זה הוא התפתחות של אדריכלות הרומנסק שהייתה סגנון הבנייה העיקרי של קתדרלות ברחבי אירופה עד המאה ה-12. האדריכלות הגותית נחשבת על ידי רבים לשיא שאליו הגיעה האדריכלות בימי הביניים ושיא של יכולתו הטכנולוגית של האדם בבנייה מלבנים. הסגנון והאווירה הרוחנית המיוחדת שהוא יוצר בחללי הפנים של המבנים הפכו את האדריכלות הגותית למושא השראה חשוב במיוחד בקרב אדריכלים ואמנים רבים.

האדריכלות הגותית משקפת בצורה טובה מאוד את תפישת החיים של ימי הביניים. בתפישה זו מרכז העולם הוא הדת והאמונה הנוצרית ואין כמעט שום חשיבות לאדם או לחייו הגשמיים על פני האדמה. תפישה זו באה לידי ביטוי באדריכלות בכמה אופנים:

הקתדרלות היו מבנים אדירים, בעלי עושר בלתי-רגיל בקישוטים. הם נבנו בדרך כלל במרכז העיר, במקום הגבוה ביותר בה, ונשקפו למרחוק, בולטים מעל בנייניה הנמוכים של העיר.
פרופורציות החלל היו לא אנושיות. הן נתנו לאדם תחושה שהוא קטן וחסר חשיבות לעומת האל.
קווי מתאר חדים וצרים המעניקים תחושה של גובה.
ריבוי הפרטים והפסלים התאפשר בזכות עבודה רבה של הרבה מאוד אנשים שלא זכו להכרה. למעשה, ידועים מעט מאוד שמות של אדריכלים ופסלים אשר בנו קתדרלות גותיות.
ריבוי של ציורים, פיסולים, סיתותים באבן, ויטראז'ים ותיאורים גרפיים של סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה, שנועדו ללמד דת את פשוטי העם שלא יודעים קרוא וכתוב.
פסלים וקישוטים רבים אף מוקמו במקומות מאוד גבוהים בכנסייה, כך שאפשר היה לראות שהם שם אך אף בן אדם לא יכול היה להתרשם מפרטיהם. הם פוסלו למעשה עבור האל ולא עבור בני אדם.
חלק מהפסלים, הגרגוילים והגרוטסקים שקישטו בעיקר את חוץ הכנסייה נועדו על פי המסורת לגרש את השדים, אך הם גם יצרו יראת כבוד ואף השרו פחד על הציבור הסובב את המבנה.
משך הבנייה של הקתדרלות הגותיות היה ארוך מאוד ועלות הבנייה הייתה עצומה, במיוחד לעומת ההשקעה במבנים אחרים בימי הביניים. רוב הכנסיות נבנו במשך עשרות שנים ולעתים רבות האדריכל שהחל את הבנייה לא זכה לראות את השלמתה.

בזיליקת סן דני בפריז הייתה המבנה הראשון שהכיל אלמנטים גותיים כגון בנייה קלה לגובה וקשתות מחודדות. הקתדרלה הגותית הראשונה הייתה קתדרלת סנס ואילו קתדרלת נוטרדאם בפריז נחשבת עד היום לאבטיפוס של הקתדרלה הגותית הקלאסית. מאז נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון גותי (כאשר לעתים הבנייה נמשכה מאות שנים), עשרות מבני ממשל וציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול ובית כנסת מייזלובה בפראג). האדריכלות הגותית רווחה במאות ה-12 ועד ה-16 וזכתה לעדנה מחודשת במאה ה-19, במה שידוע כהתחייה הגותית (או "סגנון נאו-גותי").

[עריכה] מאפייני הסגנון

[עריכה] אדריכלות הכנסיות

החזית המערבית של קתדרלת נוטרדאם דה ריימס, צרפת.

הקו העיצובי הבולט ביותר בתכנון הגותי הוא הקו האנכי. רוב הקוים הבולטים היו תמירים וגבוהים, גם בחלל הפנים וגם בחוץ הכנסייה. סיומות אלמנטים רבים, כגון צריחים ופתחים, היו מחודדים כלפי מעלה - דבר שנתן תחושה של רוחניות וגובה.
בנייה גבוהה מאוד ותמירה מאוד גם בפרופורציה. הדבר ניכר גם במבנה עצמו יחסית לסביבתו וגם בתכנון של חלל המבנה.
גובה הקתדרלה היה משמעותי בזכות מגדלים וצריחים שנוספו למבנה. לרוב נבנו שני מגדלי פעמונים בחזית המערבית (הראשית) של הקתדרלה ולעתים גם צריח נוסף מעל מרכז המבנה ("פלשה"). מכל צדי הקתדרלה נבנו גם עשרות צריחונים קטנים ופינקלס.
ויתור על העצמאות הארכיטקטונית של כל אלמנט (כגון עמוד או כותרת) והפיכתו לחלק אחיד במכונה הגותית.
קשתות מחודדות, ששימשו כשיטה יעילה מאוד לתמוך במשקל העצום של הבניין ושל הקירות.
קמרונות צלעות - קירוי המבוסס על קשתות אבן שנתמכו בעמודים ענקיים והמשיכו לאורך קווי הרכס של הקמרון. קשתות אלה תומכות בשאר התקרה, שהיא למעשה "מילוי" ללא יכולת נשיאה קונסטרוקטיבית.
תמיכות דואות (flying buttress), "פיגומי אבן", שהעבירו את משקל הבניין והקמרונות לקרקע ומוקמו כצלעות משני צידי הקתדרלה. בכנסיות קטנות יותר נעשה שימוש בתמיכות רגילות הצמודות לקירות.
בדרך כלל מבנה הכנסייה היה של בזיליקה: חזית בעלת מגדל או שניים, ספינה ראשית (אולם התווך) (Nave) בעלת אגפים משניים, המופרדת באמצעות בית רוחב (Transept) מבית המקהלה (Choir) המסתיים באפסיס כאשר לעיתים יש מסביבו זר קפלות.
החזית: החזית המערבית הייתה בדרך כלל החלק הגדול והמפואר ביותר בכנסייה. החזית הקנונית הייתה סימטרית (או סימטרית בקירוב) וכללה 2 מגדלים (עליהם אמורים להיות צריחים מחודדים, אך בפועל בהרבה קתדרלות אין כי הם לא הושלמו), 3 שערי כניסה (ראו בהמשך) וחלון גדול (חלטן רוזטה או חלון קשתי מחודד) במרכזה. בפועל, ישנן חזיתות רבות שלא עומדות בדיוק בדגם זה עקב אילוצים שונים, שילוב סגנונות מקומיים או הריסות ושחזורים במהלך הדורות.
שלושה שערי כניסה הבנויים כמו שער ניצחון רומאי, ועל משקופיהם הקשתיים (טימפנון) מתוארים מאורעות כמו יום הדין, צליבת ישו, הכתרת המדונה, מעללי קדושים ועוד. בקתדרלות גדולות, לכל חזית (המערבית, הדרומית והצפונית) היו מערכת של 1-3 שערים. בקתדרלות קטנות יותר היה רק שער כניסה אחד בחזית.
חלונות ויטראז' מזכוכית צבעונית המספרים סיפורים מן התנ"ך, הברית החדשה, מעללי קדושים ואף מכילים תיאורי מלאכות ועונות השנה. החלונות משרים תאורה מיוחדת בתוך הכנסייה.
חלון רוזטה (שושן) - חלון עגול שבתוכו ויטראז'ים הממוקמים בתוך מעין עלי כותרת של פרח. חלונות רוזטה מוקמו בדרך כלל מעל השער הראשי לקתדרלה ומעל שעריה הצדדיים בשני קצות הטרנספט (בית הרוחב). דרכם עבר אור השמש השוקעת והאיר על המזבח הראשי.
פיסול גותי: פיסול רב ועשיר המתאר מאורעות שונים מהתנ"ך והברית החדשה, יום הדין האחרון, הכתרת המדונה, גלריית מלכי ישראל, פיתוחים אמנותיים וכמובן - גרוטסק או חימרה, פסלי מפלצות מכונפות, וגרגוילים, מרזבים מעוצבים בצורת לוע של מפלצת. הפיסול הגותי והתבליטים הגותים נעשו באופן מודע ורציונלי, ומציגים דיון שיטתי ולוגי במסרים אותם רצו להעביר. כמו כן יש התקדמות רבה בדיוק תיאור הפרטים והטקסטורות לעומת פיסול הרומנסק והפסלים הופכים להרבה יותר נפחיים ותלת ממדיים.
אקוסטיקה - מבחינה אקוסטית, התאפיינו חללי הקתדרלות ככאלו המתאימים למוזיקה הכנסייתית שהתפתחה במקביל לאדריכלות. גובה התקרה וצורת החלל יוצר זמן תהודה גדול במיוחד ואפקט אקוסטי אשר גורם למוזיקה שהושמעה, לרוב על ידי מקהלה ועוגב, להשמע מתמשכת יותר ושמיימית.

חזית קתדרלת קלרמון-פראן	צריחונים (פינקלס) על תמיכות דואות	גרגויל - מרזב מפוסל בצורת מפלצת	חלון רוזטה בקתדרלת שטרסבורג
הספינה הראשית וקמרונות מצלב בקתדרלת קוטאנס, צרפת	השערים המפוסלים של החזית המערבית בקתדרלת שארטר	חלון גותי (איור של ויולה לה דוק)	הקצה המזרחי של קתדרלת לה-מאן והתמיכות הדואות בנות שלוש הקומות

[עריכה] השאיפה לגובה

קתדרלה גותית, אידאליזציה רומנטית מאת אז'ן עמנואל ויולה לה דוק המתבססת על קתדרלת ריימס. שימו לב לשאיפה לגובה המתבטאת בריבוי מגדלים ועליהם צריחים מחודדים.

קתדרלת אולם היא הכנסייה הגבוהה בעולם, עם צריח המתנשא לגובה 161 מטר - כ-20 מ' יותר מאשר מגדל שלום

תקופת "הגותיקה בשיאה" מכונה בדרך כלל באנגלית "High Gothic" גם משום כמות הבנייה הגותית בתקופה זו ובעיקר משום שהקתדרלות החדשות נבנו יותר ויותר גבוהות. בנוסף לקמרונות הגבוהים (שנעו בין 30 ללמעלה מ-40 מטר) נוספו לקתדרלה גם מגדלים ובראשם צריחים מחודדים שהוסיפו לגובהה. ערים אשר החליטו לבנות קתדרלות ראו במבנה מרכזי זה גאווה עירונית שככל שהייתה מפוארת וגבוהה יותר, כך יוקרתה של העיר הייתה רבה. בדומה לתחרות המודרנית סביב בניית גורד השחקים הגבוה ביותר, כך התנהלה הבנייה של הקתדרלות הגותיות באירופה בשלהי ימי הביניים.

היעדר מהנדסים אזרחיים באותה תקופה, והעובדה שהאדריכל היה למעשה רב-בנאי שרוב הכשרתו מבוססת על נסיונו שרכש, הבנייה הגבוהה התפתחה תוך "ניסוי וטעייה". קתדרלות חדשות בחנו כל פעם מחדש את קצה גבול היכולת של הבנייה התמירה תוך כדי פיתוח ושכלול טכנולוגיות הבנייה (כגון פיתוח התמיכות הדואות והפינקלס). לא ידוע בדיוק כמה, אך קתדרלות גותיות רבות מאוד קרסו עוד בטרם בנייתן הושלמה בגלל אי יציבות הנובעת מבנייה גבוהה מדי או דקה מדי באופן יחסי לגובה. הקתדרלה הגותית הגבוהה ביותר שנבנתה היא קתדרלת לינקולן שבאנגליה שהייתה המבנה הראשון שהחזיק בתואר "המבנה הגבוה ביותר בעולם" לאחר הפירמידה הגדולה של גיזה (מאוחר יותר הצריח הגבוה קרס). הקתדרלה הגבוהה ביותר בעולם היא קתדרלת אולם, שצריחה מתנשא לגובה 161 מטר (הושלמה ב-1890). הקתדרלה הגבוהה ביותר בצרפת היא קתדרלת רואן עם צריח המתנשא לגובה 151 מטר. יש לציין גם את קתדרלת קלן שגובה חזיתה 157 מטר וגובה קמרונותיה כ-43 מטרים. הקתדרלה בעלת הקמרונות הגבוהים ביותר (כ-48 מטר) היא קתדרלת בובה (1225) שקרסה באמצע בנייתה ולא הושלמה.

[עריכה] אופטימיזציה מבנית

קתדרלת לינקולן (1092-1311), שהייתה הגבוהה בזמנה (160 מטר) עד לקריסת הצריח המרכזי ב-1549.

הקתדרלות הגותיות נחשבות להישג מרשים מאוד מבחינת טכנולוגיית הבנייה וכשיא של היכולת האנושית לבנות בלבנים. בבניית הקתדרלות שאפו כאמור להגיע לגובה הרם ביותר וליצור פתחים גדולים ככל האפשר על מנת להחדיר אור למבנה. הרצון ליצור ספינות ראשיות בעלות נפח גדול ככל האפשר עם חלונות גבוהים ועמודים תמירים מצריך מטבע הדברים שימוש במסות אבן גדולות שתתמכנה את המבנה. עם זאת, ההישג המרשים של הבנייה הגותית הוא היכולת להקטין באופן משמעותי את מסת הבנייה על ידי שימוש בקמרונות צלעות ותמיכות דואות שמחוזקות על ידי פינקלס. העובדה כי שיטות בנייה אלה היו מבוססות כולן על לבנים המונחות אחת על השנייה באופן פשוט מאוד יחסית לטכנולוגיות המודרניות והאופן שבו השתלבו עם העיצוב האדריכלי והאמנותי היא שהופכת את האדריכלות הגותית לפלא בנייה. האופטימיזציה המבנית של הקתדרלות הגותיות והפיכת שלד הבניין לחלק מעיצובו נתנו השראה לאדריכלים רבים גם בעידן המודרני.

בימי הביניים לא היה קיים מדע של הנדסה אזרחית והאדריכלות הייתה מקצוע שנלמד לרוב מאב לבן. השיכלולים הטכנולוגיים שהובילו לבנייה מסוג זה היו בעזרת ניסוי ותעייה. כחלק מהמירוץ לבניית הקתדרלה הגבוהה ביותר ניסו הבנאים לבחון את קצה גבול היכולת מבחינת תמירות גדולה ככל האפשר וכמות קטנה ככל האפשר של מסת לבנים. קתדרלות רבות וחלקי כנסיות רבים התמוטטו תוך כדי בנייתם משום שחרגו מגבול היכולת של הבנייה בלבנים. הקתדרלות הגבוהות ווהמרשימות ביותר שקיימות עד היום בהן השימוש בחומר הוא האופטימלי ביותר, שרדו למעשה כמעין "ברירה טבעית".

[עריכה] האמנות הגותית

ערך מורחב – אמנות גותית

טריפטיכון של מזבח גותי

לצד האדריכלות הגותית התפתחה אמנות שכללה פיסול גותי, ציור גותי, איור כתבי יד, יצירת חלונות ויטראז', גילוף בעץ וקישוט רהיטים ומזבחות בצורה גותית. אמנות זו פיארה את הקתדרלות ואת הכנסיות, והייתה בעלת עושר בלתי-רגיל בפרטים. לעומת אמנות הרומנסק, האמנות הגותית הייתה יותר מושכלת ורציונלית, והגיעה לרמות חדשות בתיאור מדויק של בני אדם, טקסטורות וחומר. יש לציין את קתדרלת שארטר וקתדרלת ריימס בהן התרחשה התקדמות ניכרת באמנות הגותית, בעיקר בפיסול, והן הפכו למודל משפיע בכל רחבי אירופה. האמנות הגותית התפשטה ברחבי אירופה והושפעה הן מהאמנות הקנונית בצרפת והן מהסגנונות המקומיים וכנראה גם מהתאטרון העממי בימי הביניים. לצד תיאורים דתיים היא תיארה גם מעמדות, פטרונים, אצילים ובעלי מלאכה. בשיאה, שאפה האמנות הגותית להציג תמונת עולם שלם וסגור תוך שימוש בעיצוב כוללני בו יש דיאלוג בין הסמלי לשימושי. ^[1]

המלאך המחייך, קתדרלת ריימס

שלושת האמגושים, קתדרלת שטרסבורג

חימרה או גרוטסק, קתדרלת נוטרדאם דה פארי

ציור גותי של פרא אנג'ליקו

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] רקע היסטורי

לקראת המאה ה-12 החלה באירופה תקופה של פריחה דתית, תרבות, אדריכלותית וכלכלית. הערים גדלו והתחזקו והמסחר פרח. כוחה של הכנסייה בתקופה זו היה חזק, והעושר הרב שלה התבסס הן על נחלות ורכוש והן על תרומות מצד אצילים ופשוטי העם. בערים, הבישופים היו בעלי מעמד רם והשפעה רבה ולעתים אף ניהלו רבעים שלמים. מולם ניצבה ה"קנוניציה", מועצת הבישוף הבוחרת אותו, שהייתה גם היא בעל כוח רב ואף השתתפה בבניית הקתדרלות ובגיוס המשאבים. בצרפת שלט בית קאפט, שתרם אף הוא לבניית הקתדרלות, ולצידו היו מספר דוכסיות חזקות, כגון אקוויטניה ורוזנויות שמפנייה ונורמנדי. בצרפת היו ארכיבישופים חזקים ועשירים וכן מסדרי נזירים שהיו גם הם בעלי עושר והשפעה.

בתקופה זו עלה מעמדן של הערים, בייחוד במרכז צרפת, והללו החלו להילחם על חופש ויותר זכויות. המסחר פרח, בייחוד במחוז שמפנייה בו התנהלו ירידי מסחר שהביאו סחורות מצפון ודרום אירופה. הקתדרלות נבנו לא רק כמוסד כנסייתי אלא גם כמוסד עירוני, ובחלקן אף נפתחו בתי ספר קתדרליים בהם למדו את שבע האמנויות החופשיות, ומי שהשלים לימודים אלה - גם פילוסופיה ותאולוגיה. בערים אלו נוצר מעמד של משכילים ומלמדים, לצד גילדות עירוניות של בעלי מלאכה, אומנים בתחומיהם הם.

מסעות הצלב הפכו את הבנייה מלבנים לנפוצה הרבה יותר, לצד השפעות נוספות באמנות ובתרבות שבאו מהמזרח התיכון. תקופה זו של יציבות ופריחה אפשרה בניית מבנים מפוארים מלבנים, בניגוד למבני העץ שהיו נשרפים אחת לכמה זמן. על רקע זה החלה בנייה של קתדרלות אבן מפוארות, שנוצרו כדי לרומם את מעמד הכנסייה בפני פשוטי העם, וכן להוות ביטוי נשגב לאמונה הנוצרית. תחילה מבנים אלה נבנו בסגנון הרומנסקי הכבד (עד המאה ה-12), אך במרכז צרפת החלה להתפתח הסגנון הגותי (1140) שהעמיד מבנים מפוארים, גדולים ויפים הרבה יותר.

[עריכה] הולדת הסגנון הגותי

החזית המערבית של קתדרלת שארטר

תרבות העיצוב הגותית התפתחה במרכז צרפת, Ile de France, (בדגש על אזור העיר פריז ומחוזות שמפניה ופיקארדיה) בתחילת המאה ה-12 ומקובל לקבוע את לידתה ב-1140 השנה בה נבנה מחדש הקצה המזרחי (אפסיס) של בזיליקת סן דני סמוך לפריז שהיה המבנה הראשון בעל מאפיינים אדריכליים גותיים (כיום, רק השער הדרומי שרד משיפוצים שנעשו בכנסייה במאה ה-13). תואר "הקתדרלה הגותית הראשונה" מיוחס לקתדרלת סנט אטיין בסנס (Sens) שבנייתה החלה ב-1142. ב-1145 נבנתה מחדש החזית המערבית של קתדרלת שארטר (Chartres) בסגנון גותי מוקדם, ובה החל להתפתח הפיסול הגותי. הקתדרלה הגותית המפורסמת ביותר היא כנראה קתדרלת נוטרדאם בפריז, שבנייתה החלה בשנת 1163 והושלמה ב-1345, והיא משלבת בין אדריכלות גותית מוקדמת לאדריכלות הגותית בשיאה. האדריכלות הגותית היא סגנון אירופאי אמיתי, שלא נבע מהאדריכלות המזרח-תיכונית, ומהווה אבן דרך באדריכלות ימי הביניים.

בין השנים 1140 עד למאה ה-16 (ימי הביניים), רוב הקתדרלות במערב אירופה נבנו בסגנון גותי. צרפת - הולדת הגותיקה - היא בירת הקתדרלות הגותיות ^[2] וממנה התפשט הסגנון לאנגליה, גרמניה, איטליה, ספרד ובוהמיה. הסגנונות הגותים המקומיים, שהחלו באימוץ הסגנון הצרפתי, שילבו מאוחר יותר השפעות מקומיות ונהיו שונים מהסגנון הצרפתי. הקתדרלה הגותית המזרחית ביותר היא כנראה הקתדרלה שבזאגרב, קרואטיה. החל מהמאה ה-13 אומץ הסגנון הגותי גם לכנסיות ומבנים אחרים. מאות כנסיות, טירות, מבני ממשל ומבני ציבור ואפילו מספר בתי כנסת (כגון האלטנוישול בפראג) ניבנו בסגנון הגותי.

[עריכה] האדריכלות הגותית בצרפת ומרכז אירופה

באדריכלות הגותית בצרפת ומרכז אירופה מובחנים מספר שלבים ^[3]:

האמנות הגותית המוקדמת Early Gothic (מ-1140 עד ראשית המאה ה-13): בה התגבשו תפישות אדריכליות וחזותיות, ופתרונות לרעיונות החדשים של החזון הגותי. אמנות זו מתבטאת בקתדרלות של סנס (1142-המאה ה-16), נואיון (1145-1235), לאן (1160-1215) ובפיסול שבחזית קתדרלת שארטר (1145). מאפייניה כוללים קמרון בעל 6 צלעות וקיר המחולק ל-4 אזורים.

קתדרלת סנס בעלת המגדל הבודד

קתדרלת נואיון

ארבעה אזורי קיר בקתדרלת לאן

קתדרלת סואסון

האמנות הגותית בעיצומה High Gothic (מ-1200 עד 1250): ידועה כ-High Gothic או כסגנון גותי בשל, ובה התגבשו מידות, פרופורציות ועיצוב קנוניים באדריכלות הגותית והיא נפוצה ברחבי צרפת ומרכז אירופה. כאן יש חזרה לקמרון בעל 4 צלעות וקיר המחולק ל-3 אזורים. סגנון זה מתבטא היטב בקתדרלת שארטר (1194-1260), קתדרלת ריימס (1211-1427) וקתדרלת אמיין (1220-המאה ה-15).
סגנון Rayonnant ("קורן"): סגנון זה, שבלט בעיקר בשנים 1240-1250 בצרפת, נולד מהרעיון שעלי הכותרת בחלונות רוזטה צריכים לקרון מהמרכז החוצה, ומכך נבע שם הסגנון. סגנון זה חידד והעמיק את ההישגים של הגותיקה בשיאה ושאף לתת למבנה מראה תחרה, יותר אור ואווריריות. מבנים בולטים בסגנון זה הם קתדרלת אמיין, קפלת סנט שאפל (1242-1248) והחלקים המוקדמים בקתדרלת רואן.

קתדרלת נוטרדאם דה פארי, המשלבת סגנון גותי מוקדם עם סגנון גותי בשל

קתדרלת שארטר, מציגה פיסול גותי בשיאו

קתדרלת ריימס (צולם ב-1914) - הישג נדיר של הגותיקה בשיאה

קתדרלת אמיין, בעלת הקמרונות הגבוהים בצרפת

האמנות הגותית המאוחרת Late Gothic (מ-1250 ואילך): האמנות הגותית מיושמת לא רק לגבי קתדרלות וכנסיות אלא גם לגבי מבני ציבור אזרחיים. יש גם התפתחות סגנונות מקומיים בגותיקה, כגון באנגליה, בגרמניה, בספרד ובאיטליה.
סגנון Flamboyant ("סגנון הלהבות"): בסגנון זה מן המאה ה-15 הקישוטים מעוצבים בצורה דמויית להבות אש או עלים מלופפים והצריחים בנויים כחרוט עם מרקם של תחרת אבן המשווה להם מראה של לפיד בוער, עץ ברוש או ראש של טיל. הקשתות בסגנון זה שטוחות יותר ("גב החמור").

קתדרלת רואן, עם הצריח הגבוה בצרפת

החזית הפלמבויינטית של קתדרלת טול (Toul)

צריחי תחרה בסגנון Flamboyant, קתדרלת בורגוס

חלון רוזטה בסגנון הלהבות, כנסיית גרסה בסאנטרם

[עריכה] האדריכלות הגותית באנגליה

קמרונות מניפה, מאפיין בולט של הגותיקה האנגלית, במנזר באת'

הסגנון הגותי הובא לאנגליה על ידי גיום דה סנס, שבנה מחדש את בית המקהלה בקתדרלת קנטרברי (1175-1493). באנגליה נערכו מספר שינויים בסגנון הצרפתי ובהם: קתדרלות עם שני בתי רוחב (כגון קנטרברי), קתדרלות ללא תמיכות דואות (קתדרלת סולסברי), ויתור על חלון רוזטה בחזית המערבית, קתדרלות עם סיומת מזרחית ישרה (קתדרלת יורק) ופיתוח קמרונות הצלעות הבסיסיים לקמרונות מורכבים ומפותחים.

באדריכלות הגותית באנגליה מובחנים הסגנונות הבאים:

סגנון גותי אנגלי מוקדם (Early English) בשנים 1180-1275: ייבוא של הסגנון הגותי הצרפתי, ובעיקר השימוש בקשת מחודדת. יש פיתוח של הקמרונות לקמרונות כוכבים. דוגמה לסגנון זה היא קתדרלת לינקולן.
סגנון גותי מקושט (Decorated Gothic) בשנים 1275-1380: התאפיין בפיתוח קישוטים מורכבים יותר, בעיקר לחלונות, הכולל את השימוש בקישוטי תחרת חלונות (Tracery). כמו כן, הקמרונות מתפתחים והופכים לקמרונות רשת. דוגמה לסגנון זה היא קתדרלת ליצ'פילד וכנסיית המנזר וסטמינסטר בלונדון.
סגנון גותי ניצב (Perpendicular Gothic) בשנים 1380-1520: התאפיין בחלונות גדולים יותר וקווים מאונכים, בפיתוח קמרון המניפה ובויתור על קומת הטריפוריום לטובת דגש רב יותר על קומת התאורה. סגנון זה היה מושפע מסגנון ה-Flamboyant הצרפתי ואף השפיע עליו.

קתדרלת סולסברי (1220-1280)

חזית קתדרלת יורק (1220-1472)

תכנית קתדרלת קנטרברי

תקרה אופיינית לגותיקה האנגלית תחת המגדל המרכזי בקתדרלת יורק

[עריכה] האדריכלות הגותית בספרד

קתדרלת סביליה (1402-המאה ה-16), הקתדרלה הקתולית הגדולה בעולם, בסגנון גותי ספרדי

ספרד, שכללה אוכלוסיה משמעותית של שלושת הדתות: נצרות, איסלאם ויהדות, החזיקה גם במסורות בנייה שונות והייתה עדה לאדריכלות מוסלמית של ימי הביניים. במאה ה-12 החלה ה"רקונקיסטה" בה כבשו הנוצרים חלקים ניכרים מספרד בהם ישבו מוסלמים. בכיבושים אלה חיו תחת השלטון הנוצרי שלוש אוכלוסיות מיעוטים: ה"מוזערבים" - נוצרים שחיו בעבר תחת שלטון נוצרי, והמודחארים - מוסלמים שבחרו לחיות תחת השלטון הנוצרי, ונוצרים שהיגרו מצרפת בתמורה לזכויות. במסגרת הרקונקיסטה, מבנים מוסלמיים רבים נהפכו למבנים נוצריים. ^[4]

האדריכלות הגותית בספרד החלה גם היא כייבוא של הסגנון הצרפתי (כגון קתדרלת בורגוס (1221-1568), קתדרלת ליאון וקתדרלת טולדו (1226-1493) שנבנו בהשגחת אדריכלים צרפתיים), אך עד מהרה פיתחה סגנון עצמאי המשלב בין הגותיקה להשפעות המוריות, דבר שהתבטא במבנים יותר רחבים ומעוגלים, ובפחות דגש על הקו האנכי הצר. כמו כן, בספרד הפיסול הוא הרבה יותר קישוטי וסיפורי מאשר בגותיקה הצרפתית, ואלמנטים אדריכליים רבים מעוצבים בצורה אורנמנטלית.

באדריכלות הגותית בספרד מובחנים השלבים הבאים:

גותיקה צרפתית - ייבוא הסגנון הגותי הצרפתי, בעיקר במאה ה-13.
גותיקה מודחארית (Mudejar Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-13 וה-14 המעורב עם סגנון האדריכלות המורית.
גותיקה לבנטינית (Levantino gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-14.
גותיקה איזבלינית (Isabelline Gothic) - סגנון מקובל בספרד במאה ה-15.

קתדרלת ליאון

קתדרלת בורגוס

קתדרלת סגוביה

קתדרלת סביליה

[עריכה] האדריכלות הגותית בגרמניה ומרכז אירופה

חזית קתדרלת רגנסבורג בגרמניה, הבנויה בסגנון גותי מאוחר, עם זוג צריחים בסגנון Flamboyant המתנשאים מעל העיר

לארצות השפלה (בעיקר הולנד ובלגיה) הגיע הסגנון הגותי דרך שלטונה של בורגונדיה. מספר קתדרלות בארצות אלה בנויות בסגנון גותי בשל (קתדרלת מיכאל וגודולה הקדושים בבריסל) ואחרות, ובסגנון גותי מאוחר (כגון קתדרלת אנטוורפן). לעומת זאת, בארצות אלה היו נפוצים בתי עיריות הבנויים בסגנון גותי (כגון בלוון ובבריסל).

בגרמניה הגיע הסגנון הגותי באיחור של 100 שנה והיה צריך להתאים את עצמו למסורת הבנייה הקרולינגית של כנסיות וסטוורק (Westwerk) בעלות שני מוקדי פולחן: מזרחי ומערבי. הקתדרלות בגרמניה הושפעו גם מכנסיות מסדרי העוני, שכללו חלל אחיד או אגפים שווי-גובה והיו פשוטות בקישוטיהן, בחלונות הויטראז', בכותרות ובתוכנית הפיסולית. כתוצאה מכך לקתדרלות גרמניות יש בדרך כלל שני אזורי קיר במקום שלושה והחלונות והעמודים פשוטים יחסית. בעוד שקתדרלות כגון קתדרלת רגנסבורג (1273-1872), קתדרלת פרייבורג (1260-1320) וקתדרלת קלן (1248-1880) נבנו על טהרת הסגנון הצרפתי קתדרלות כמו קתדרלת במברג (בעלת 4 מגדלים) וקתדרלת נאומבורג (בעלת שני בתי מקהלה, במזרח ומערב) שילבו בין הסגנון הגותי לסגנון הרומנסקי הקרולינגי וריבוי מגדלים עם צריחים האופיינים למזרח אירופה. יש לציין את קתדרלת שטרסבורג (1176-1439) וקתדרלת אולם (1377-1890) שנחשבות לקתדרלות גותיות מפוארות וחשובות ביותר. בניגוד לצרפת, בגרמניה בהרבה קתדרלות הושלמו הצריחים שעל ראש המגדלים (גם אם במאה ה-19), לרוב בסגנון Flamboyant או בסגנון שווייצי שהקנה לקתדרלה מראה מחודד השואף כלפי מעלה. למרות שהסגנון הגותי יובא מצרפת, החל מהמאה ה-18 היסטוריונים גרמנים כגון האנס יאנצן ראו בו "[היצירות הגותיות הן] הביטוי החזק ביותר לרוח הנוצרית של ימי הביניים ולרוח הגרמנית" ^[5] . ואכן, במאה ה-19 התרחשה תחייה גותית גם בגרמניה ונשלמה בנייתן של קתדרלות רבות בסגנון הגותי.

הסגנון הגותי הגיע גם אל בוהמיה והקיסרות הרומית הקדושה. הקתדרלות החשובות באזורים אלה הן קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג (1344-1929), קתדרלת סטפנוס הקדוש בוינה (1304-1511) וכנסיית ברברה הקדושה בקוטנה הורה (1388-1905).

קתדרלת שטרסבורג הצרפתית-גרמנית	קתדרלת קלן, גרמניה	הספינה הראשית בקתדרלת קלן, בגובה של 43 מטר	קתדרלת פרייבורג, בעלת מגדל בודד בתור חזית
קתדרלת סטפנוס הקדוש, וינה	כנסיית ברברה הקדושה, קוטנה הורה	בית עיריית בריסל (תחילת בנייה: 1402)	בית עיריית לוון

[עריכה] האדריכלות הגותית בצפון ומזרח אירופה

באזור צפון ומזרח גרמניה, בפולין ובמדינות הבלטיות התפתח סגנון "גותיקת לבנים" (Brick Gothic) שהתאפיין בבנייה בלבנים אדומות בלבד ולא מסלעים חצובים מסותתים. בסגנון זה הייתה גם נטיה לבניית צריחים כפרמידות רב-צלעיות ולא כחרוטי תחרה. אחד המבנים שמייצגים בצורה הטובה ביותר את סגנון זה הוא קתדרלת אופסלה בשבדיה (1435-1893).

קתדרלת אופסלה הבנויה בסגנון "גותיקת לבנים"

כנסיית סיינט-אן בוילניוס, ליטא

פנים כנסייה בקרקוב

מבנה בעיר ליבק אשר הוכרה כאתר מורשת עולמית בזכות ריבוי המבנים בסגנון גותיקת הלבנים המצויים בה

[עריכה] האדריכלות הגותית באיטליה

הדואומו של מילאנו.

במאה ה-12 איטליה הושפעה מהאדריכלות הביזנטית. במאה ה-13 הגיעה אליה האמנות הגותית עם נזירים ציסטרסיאניים שהיגרו אליה מצרפת, ובמאה זו ובמאה ה-14 התפשט סגנון זה בקרב מסדרי העוני של הנזירים. המסורת האדריכלותית של איטליה מנעה את קבלת הסגנון הגותי בשלמותו, ומה שהתקבל בעיקר היו אלמנטים קישוטיים של הגותיקה. בתקופה זו נבנו מספר קתדרלות עם אלמנטיים גותי, כאשר הבולטת שבהן היא קתדרלת מילאנו (1386-1858), שדבקה בסגנון הגותי הצרפתי. קתדרלות אחרות אימצו מספר אלמנטיים גותים, בעיקר בקישוט החזית והפנים. בבתי עיריות וארמונות צורות הקישוט הגותיות היו נפוצות יותר (כגון בארמון הדוג'ים בונציה). במאה ה-15 החל הרנסנס באיטליה, והחזרה לצורות אדריכלות קלאסית דחקה את האדריכלות הגותית.

חזית נאו-גותית של הסנטה מריה דל פיורה בפירנצה בה קיים עיצוב איטלקי מסורתי עם השפעה גותית רבה

חזית קתדרלת אורבייטו

[עריכה] האדריכלות הגותית במאה ה-14

החל מהמחצית השנייה של המאה ה-13 חל מעבר הדרגתי מבניית קתדרלות עירוניות גדולות לבניית כנסיות רבעים בעלות תפקידים שונים, לצד כנסיות מסדרי העוני הנזיריים. נהוג לסמן ^[6] את ראשיתו של תהליך זה בבנייתה של הקפלה המלכותית סנט שאפל (1242-1248) שבה אוחסן נזר הקוצים של ישו. קפלה זו היוותה חידוש בשימוש באלמנטים של קתדרלה גותית, אך ללא מימדיה העצומים, וניסיון להעניק תחושה יותר אינטימית מאשר תחושה של גודל עצום. מנגד, לא פסקו הניסיונות לבנות קתדרלות גבוהות יותר, כגון קתדרלת בובה (1225), עם קמרונות בגובה של כ-48 מטר, שחלק ממנה קרס במהלך הבנייה ולא חודש מעולם.

במאה ה-14 החל הדגש באמנות הגותית לעבור לכנסיות קטנות יותר (עם אלמנטים אדריכליים השואבים מהקתדרלה ועטורי קישוטים), לקישוט חפצי קדושה ומזבחים (כגון בטריפטיכון) ולקישוט רהיטי הכנסייה. בכנסיות הקטנות התפתח דגם של כנסיית-אולם, השונה מדגם הבזיליקה ובו כל הספינות בגובה שווה, והקמרונות משמשים לקישוט של תקרה כמעט שטוחה. אבני המפתח בקמרונות של כנסיות אלו שימשו מצע נרחב לפיסול. על רקע זה החלו להתפתח קמרונות מורכבים יותר כגון קמרון רשת שפיתחו היינריך פארלר ופטר פארלר. משפחת פארלר מייצגת עוד תופעה שהחלה במאה ה-14: עליית מעמדו של האדריכל והנצחתו בפיסול לצד שליטי העיר ופטרוניה.

במקביל, החלה האדריכלות הגותית להיות מיושמת גם למבנים אזרחיים, כגון בתי עיריות, בתי גילדות, ארמון הבישוף, בתי חולים ועוד. האדריכלות האזרחית שאבה מהאדריכלות הדתית (פרטים כגון: חלונות ועמודים) אך השתמשה בהם לבניית מבנים בעלי תפקידים שונים. השימוש בצורת הנעלות של הגותיקה היה הן למבני דת נעלים דוגמת קתדרלות וכנסיות, והן למבנים "נחותים" יותר ככגון ממגורות ובתי סוהר. דבר זה מבטא תפישה בה כל היבט של החיים בעיר הגותית קשור במידה מסוימת לדת ולישו ויוצר אחידות בעיר וברבדים השונים של החיים.

קפלת סנט שאפל בפריז

קתדרלת בובה (Beauvais)

כנסיית הצלב הקדוש בשוואבישה גמינד, בה תקרת קימורי רשת

קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג

[עריכה] האדריכלות הגותית אחרי ימי הביניים

באיטליה חלה נטישה של האמנות הגותית במאה ה-15 לטובת רנסאנס. האמן וחוקר תולדות האמנות ג'ורג'ו וזארי הוא זה שטבע את השם "גותית" לאמנות ימי הביניים ככינוי גנאי, על שם השבטים הגותים שהחריבו את רומא העתיקה, מאחר וראה בה "ביטוי לתפישות כאוטיות, מעוותות ונבערות מדעת, המבטאות את נפשו המסוכסכת של הברברי". ^[7] בעוד באיטליה של הרנסנס ראו באמנות הגותית אמנות ברברית, בצרפת המשיכו להעריך את האמנות הגותית.

במאה ה-16 החלה נטישה של הסגנון הגותי גם בצרפת ומרכז אירופה לטובת הבארוק והרוקוקו. למרות זאת, האמנות הגותית עדיין שרדה בקרב האנשים ובפרט באמנות העממית. במהפכה הצרפתית ב-1789 נהרסו מבנים גותיים רבים בצרפת על ידי המהפכנים מאחר שנתפשו כסמל לפיאודליזם, האריסטוקרטיה ושלטון הכנסייה המדכא. הרס זה נעצר רק במאה ה-19 תודות למאמציהם של אנשי רוח צרפתיים, בהם הסופר ויקטור הוגו והאדריכל ויולה לה-דוק.

[עריכה] התחייה הגותית

ערך מורחב – התחייה הגותית

מנזר וסטמינסטר מימי הביניים ולידו ארמון וסטמינסטר ומגדל השעון ביג בן שעוצבו בסגנון ניאו-גותי

במאה ה-19 זכתה האדריכלות הגותית לעדנה במה שנקרא "התחייה הגותית" (Gothic Revival), וכתוצאה מכך שופצו עשרות קתדרלות גותיות באירופה או שהושלמה בנייתן. בנוסף, מבני ציבור חדשים שאינם מבני דת - כגון פרלמנטים ואוניברסיטאות - החלו להיבנות בסגנון הגותי. מבנים ידועים הם בניין הפרלמנט ההונגרי בבודפשט (1885-1904), בניין הפרלמנט הבריטי בלונדון (1840-1870), קתדרלת פטריק הקדוש בניו יורק (1858-1888) והקתדרלה הלאומית של וושינגטון (1907-1990). רשימת הקתדרלות ששופצו והושלמו כוללת את הדואומו במילאנו, קתדרלת קלן, קתדרלת ויטוס הקדוש בפראג ועוד רבות אחרות.

בסגנון התחייה הגותית נבנו גם מבנים מסוגים חדשים לתקופתם אשר חיפשו סגנון המסוגל לייצגם. בניו יורק של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היה הסגנון הניאו-גותי פופולרי בבנייתם של בנייני משרדים רבי קומות. הידועים ביותר בהם הם בניין סינגר (1908) ובניין וולוורת' (1910-1913) אשר נבנו כגורדי שחקים גותיים בהשראת צריחי הקתדרלות התמירים והמחודדים.