גרוטסק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

לגרוטסק שני פירושים:

1. אמצעי ספרותי ממשפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, שעיקרו עיוות המתואר לשם הגחכתו.
2. פסל דמוי גרגויל, פסלי המפלצות הנמצאים על גבי קתדרלות גותיות נקראים "גרוטסק" (בעוד שהמונח "גרגויל" מתייחס רק למרזבים מקושטים).

מקור המושג בימי הרנסאנס, כאשר נתגלו בחפירות ברומא העתיקה מערות ובהן ציורי קיר ענקיים, דמיוניים ומגוחכים בעיני אנשי תקופת הרנסאנס. (באיטלקית grotta פירושו מערה; pittura grottesca פירושו ציורי מערות).

[עריכה] בספרות

שימושים ראשונים בגרוטסק כציון לאמצעי ספרותי קומי, ובגרוטסק כאמצעי ספרותי ממש, נעשו בצרפת, בשלהי המאה ה-15.

הגרוטסק הספרותי עבר כמה שינויים של משמעות מאז המאה ה-15 ועד ימינו. בתחילה היה הגרוטסק מיועד לתיאור דמיוני מפחיד ומבעית, להטלת אימה ספרותית. לימים חלו בו שינויים לכיוון הקומי, לחידוד העיוות של המתואר, בעיקר דמויות של גיבורים, אך גם מקומות, נופים וערים. במאה העשרים, בגרמניה הווימארית, הגיע הגרוטסק לשיאים אמנותיים חשובים, באמנות הציור, הכרזה, הרישום והדפוס, וגם באמנות השיר הפוליטי והמחזה האוונגרדי.

בין גדולי אמני העולם שעשו שימוש נרחב בגרוטסק ביצירתם ניתן למנות את המחזאי האיטלקי לואיג'י פיראנדלו, את הסופר הרוסי ניקולאי גוגול, וכמובן ביצירתו של פרנץ קפקא. בין היוצרים הישראלים שעשו שימוש נרחב בגרוטסק ביצירתם ניתן למנות את הסופר חיים הזז, את המחזאי חנוך לוין, ואת המשוררים דוד אבידן ונתן זך.

כסוגה ספרותית מצטרף הגרוטסק לסוגות קרובות, של משפחת האמצעים הספרותיים הקומיים, ובהם הסאטירה, האירוניה, הפרודיה, הקומדיה.

[עריכה] בפיסול

גרוטסק הוא פסל של מפלצת, חיה, דרקון או שד, הרווח באדריכלות הגותית. הגרוטסק נפוץ בייחוד בקתדרלות וכנסיות. לפיסול הגרוטסק היו מספר מטרות:

1. להפחיד את פשוטי העם.
2. להגן על הכנסייה מפני שדים רעים.

הגרוטסק נבדל מגרגויל בכך שגרגויל משמש כמרזב ואילו הגרוטסק הוא פסל גרידא.