המדינות הבלטיות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המדינות הבלטיות הן שלוש מדינות השוכנות לחופו של הים הבלטי: ליטא, לטביה ואסטוניה. יש מדינות נוספות השוכנות לחופי הים הבלטי, אך השם "המדינות הבלטיות" יוחד למדינות אלה בלבד. לפני מלחמת העולם השנייה התייחסה ברית המועצות אל פינלנד כאל המדינה הבלטית הרביעית.
במאה ה-19 היו המדינות הבלטיות חלק מהאימפריה הרוסית. בשנת 1918, בתום מלחמת העולם הראשונה, זכו שלוש המדינות בעצמאות. בשנת 1940, בהתאם להסכם ריבנטרופ מולוטוב, סיפחה ברית המועצות את המדינות הבלטיות. בשנת 1941 כבשה גרמניה את המדינות הללו, ובשנת 1944 הן חזרו לשליטתה של ברית המועצות, והפכו ל"רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות" במסגרתה. עם קריסתה של ברית המועצות בתחילת שנות התשעים הכריזה כל אחת מהמדינות הבלטיות על עצמאותה.
בשנת 2002 החלו המדינות הבלטיות לפעול להגשמת תוכניתן להצטרף למערב אירופה. ב-29 במרץ 2004 התקבלו המדינות הבלטיות כחברות בנאט"ו, וב-1 במאי 2004 הן התקבלו כחברות באיחוד האירופי.
