תחילת סגנון הבארוק בשנותיה הראשונות של המאה ה-17 באיטליה, כתולדה מן הזרם האדריכלי המנייריסטי, שיש המייחסים את תחילתו למיכלאנג'לו. הזרם הבארוקי לקח את אוצר המילים האדריכלי שלו מן התקופה ההומניסטית של הרנסאנס ויצק לתוכו רטוריקה ומחשבה תאורטית חדשות, לצד שימוש תיאטראלי ופיסולי של אלמנטים אדריכליים, המבטאים את ניצחון הכנסייה הקתולית והמדינה. יש לייחס לסגנון זה גם תובנות חדשות לתקופה, בחשיבה על אור, צל, ערכים פיסוליים ואינטנסיביות אדריכלית.

מאפייני האדריכלות באו לידי ביטוי בשפה עיצובית המשלבת את הסגנון הקלאסי, אשר נתגלה מחדש עם הרנסאנס באיטליה, עם אופי הקישוטים שאיפיינו את האדריכלות הגותית של ימי הביניים, מבחינת עומס הקישוטים ויצירת מראה תחרתי. הסגנון, שיצא מתוך הקלאסיציזם, מתח ועיוות את הצורות האופייניות לו תוך פיתוח פרטים אדריכליים חדשים בעלי מראה תיאטרלי ומהודר יותר ולעתים אף מצועצע.

האדריכלות, וכמו כן גם התכנון העירוני בתקופת הבארוק התאפיינו בציריות (שימוש בצירים) מאוד נוקשה ומאוד חד-משמעית. הקפדה נוקשה על סימטריה ועל צורה מסודרת של תוכנית המבנה או השטח.

אדריכלים חשובים ובולטים מן התקופה הינם ברניני ובורומיני האיטלקים, פופלמן, פון ארלך והילדבראנט הגרמנים, כריסטופר רן הבריטי ומנסרט ואנדרה לה-נוטרה הצרפתים.

תוכן עניינים

1 התכנון העירוני והנופי
2 אבני דרך חשובות באדריכלות ובתכנון העירוני מתקופת הבארוק
3 גלריית תמונות
4 ראו גם

[עריכה] התכנון העירוני והנופי

המחשבה הבארוקית הכתיבה סדר והגיון צורני נוקשה בתכנון העירוני ובאדריכלות הנוף. בדומה לשיטות התכנון הרומיות העתיקות, ניתנה חשיבות גדולה לגאומטריה של תוכנית המקום המבוססת על קווים ישרים, סימטריה נוקשה מאוד ושימוש בצורות גאומטריות פשוטות. התכנון שבא לידי ביטוי באופן מושלם בתכנון הכולל של ארמון וגני ורסאי ושל כיכר סן פייטרו הכתיב צורה גאומטרית ברורה של החלל וחיבור רציונלי של מערכת צירים סימטריים סביב מרכז המבנה המרכזי המכתיבים את בסיס התכנון. להבדיל מגישות התכנון הקודמות בהן צורת החלל העירוני נבעה מדפנות המבנים אשר הגדירו אותו, אדריכלי הבארוק הרבו ליצור חללים בדמות מלבן, טרפז, אליפסה או צורות פשוטות נוספות אשר הכתיבו הן את דפנות המבנים הסובבים.