בירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במשקה האלכוהולי. אם התכוונתם לעיר בירה, ראו עיר בירה.

בירה הוא שם המתאר מספר משקאות חריפים שונים המיוצרים בתהליך של תסיסה, בדרך כלל של שעורה או דגנים אחרים. תהליך ייצור הבירה (וגם של משקאות אלכוהוליים אחרים) נקרא בישול (מכאן הביטוי מבשלות בירה).

בירה יוצרה לראשונה לפני 6,000 שנים לפחות, במספר תרבויות עתיקות ששכנו במזרח התיכון, כמו מצרים העתיקה ומסופוטמיה. מקור המילה בירה אינו ברור, אך ככל הנראה מקור המילה במילה הלטינית biber, משקה או שיקוי. מכיוון שהמרכיבים לבירה שונים ממקום למקום ובתרבויות שונות, כך גם המאפיינים של התוצר הסופי, כמו טעם, ריח וצבע משתנים.

תוכן עניינים 1 תהליך ההכנה 1.1 לתת 1.2 מים 1.3 כשות 1.4 שמרים 1.5 סוגי בירה 2 היסטוריה 3 חברות בירה 4 בירה ביתית 5 לקריאה נוספת 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] תהליך ההכנה

ערך מורחב – בישול בירה

מרכיביה העיקריים של הבירה הם:מים, לתת (העשוי בדרך כלל משעורה), כָּ‏שׁוּת ושמרים. כמו כן משתמשים לפעמים (בעיקר בבלגיה) גם באמצעי תיבול שונים בבישול בירה, כדי להעניק לה טעם מיוחד. מלבד שעורה, משתמשים במקומות שונים בעולם בזרעים נוספים כמקור של סוכרים ללתת, כגון חיטה, תירס ואורז.

[עריכה] לתת

לתת (Malt) הוא חומר הגלם העיקרי לייצור בירה. לתת הוא דגן שעבר הנבטה, הגורמת להיווצרות פרופיל עמילנים המתאים לייצור בירה. ברוב המוחלט של המקרים, הלתת בו משתמשים הוא לתת משעורה. בבירות חיטה משתמשים גם בלתת שעורה וגם בלתת חיטה. בעולם משתמשים גם במקורות סוכרים אחרים כגון אורז ותירס, מכיוון שהם זולים יותר מלתת.

תהליך ייצור הלתת, המכונה הלתתה, נפתח בהנבטת השעורה. שלב זה מתחיל בהשריית הדגן במים למשך מספר שעות. המים מביאים לתהליך נביטה, שבמהלכו מפרקים אנזימים בגרעיני התבואה את חומר התשמורת העמילני. עמילן הוא רב-סוכר, שיש לפרק אותו לסוכרים פשוטים, שרק הם זמינים לפעילות הפירוק של השמרים (תסיסה). לאחר מכן מוחזקים הגרעינים הנובטים באולמות מיוחדים, מאווררים ומבוקרי טמפרטורה, על מנת להמשיך את תהליך הפירוק.

בשלב הבא עוצרים את ההנבטה על ידי ייבוש הגרעינים באוויר חם. בשלב זה מקבלים לתת בגוונים שונים באמצעות דרגות קלייה שונות. חלק מהלתת מותירים בהיר והוא משמש כלתת לבירות בהירות, או כ"לתת בסיס". חלק מהלתת קולים יותר, לקבלת לתת בגוון חום כהה יותר ויותר, עד שחור (למשל "לתת שוקולד"). בייצור הבירה משתמשים בצירופי לתתים שונים, כך שמתקבלת בירה בגוון מסוים - כהה יותר או פחות - ובעלת טעמים קלויים יותר או פחות (יותר טעמי קפה, שוקולד וכדומה).

לתת הבסיס, שעובר קלייה קלה, מכיל עמילן ואנזימים (עמילאז) שיפרקו אותו לסוכרים בהמשך תהליך הייצור; מסיבה זו, לתת הבסיס הוא תמיד רוב הלתת בו נעשה שימוש במתכון בירה אופייני.

חלק ממבשלות הבירה אינן מייצרות לתת בעצמן, אלא רוכשות אותו ממפעלים המתמחים בייצורו, הנקראים מלתתות (malting או malthouse באנגלית).

[עריכה] מים

מקור המים ותכונותיהם משפיעים במידה רבה על התוצאה הסופית מאחר שהמים הם מרכיב עיקרי בבירה. מים קשים מתאימים יותר לבירה כהה, ומים רכים - לבירה בהירה.

[עריכה] כשות

תפקידה העיקרי של הכָּ‏שׁוּת בבירה הוא הקניית מרירות וארומה אופייניות. לשם תיבול והוספת מורכבות נהוג להשתמש בצמחים שונים, ולא רק בכשות, בייצור בירה. אולם בנוסף לתכונותיה הארומטיות, נודעו לכשות יתרונות על פני צמחים אחרים בשל סגולותיה המיוחדות, שהפכו אותה לפופולרית יותר ויותר בקרב מבשלי בירה מסחריים: מרירותה מצמיאה ומעוררת שתייה מוגברת, והיא מונעת או מצמצמת פעילות חיידקית.

את מרירות הכשות מקובל למדוד ביחידות אלפא. ישנם שני סיווגים לכשות: כזו שמוסיפה מרירות, וממצים אותה כבר בשלבי הבישול הראשונים, וכזו שמוסיפה ארומה, שבה משתמשים בשלבים מאוחרים של הבישול (חומרי ריח נהרסים בקלות בבישול, לכן מוסיפים רק למיצוי בסיסי שלהם, ותו לא).

המושג בעברית: הכשות המשמשת בייצור בירה היא הפרח הנקבי של הצמח ששמו הלטיני הוא (Humulus lupulus) מממשפחת הקנאביים. היא אינה צמח הכְּשׁוּת (Cuscuta campestris) המוכר כטפיל נשרך בצידי דרכים, בשדות ובחצרות לא מטופחות. על מנת למנוע בלבול בין שני הצמחים, טבעה האקדמיה ללשון העברית את המושג כָּ‏שׁוּת לציון הרכיב בייצור הבירה.

[עריכה] שמרים

שמרים הם יצורים חד תאיים אוקריוטים המסווגים בממלכת הפטריות. השמרים מפרקים חד-סוכרים כגון גלוקוז ודו-סוכרים כגון מלטוז ומנצלים אותם לתהליך יצירת האנרגיה שלהם. תוצרי הלוואי מפעילות זו הם פחמן דו-חמצני ואתנול.

מלבד פחמן דו-חמצני ואלכוהול יוצרים השמרים חומרים רבים אחרים התורמים לטעם ולארומה של הבירה. לכל מין של שמרים מטבוליזם שונה, דבר הגורם להבדלים ביחסים בין תוצרי הלוואי של השמרים. לכן מגדלת כל מבשלה את השמרים שלה, המשאירים חותמת ייחודית על טעם הבירה.

[עריכה] סוגי בירה

הבירות בעולם נחלקות לשתי משפחות: לאגר ואייל. חלוקה זו נקבעת לפי סוג השמרים: שמרי אייל משמשים להכנת בירה מסוג אייל ושמרי לאגר משמשים בהכנת בירה מסוג לאגר. בין שתי המשפחות מספר הבדלים:

• מיקום התסיסה - שמרי לאגר תוססים בחלקו התחתון של מיכל התסיסה ושמרי אייל בחלקו העליון.
• טמפרטורה - שמרי אייל מתרבים בטמפרטורה גבוהה יותר משמרי לאגר, טמפרטורת התסיסה המועדפת עליהם היא בין 15 ל-24 מעלות צלזיוס. לעומתם, שמרי לאגר זקוקים לטמפרטורות נמוכות יותר: 4 - 15 מעלות צלזיוס, לכן קירור הוא חלק בלתי נפרד בתהליך הכנת בירה מסוג לאגר.
• טעם. טעמה של בירה מסוג אייל עשיר יותר מבירת הלאגר הטיפוסית-מסחרית וזאת בשל חומרי ארומה וטעם שונים המיוצרים בתהליך התסיסה.

[עריכה] היסטוריה

הבירות הראשונות יוצרו לפני אלפי שנים. ישנן השערות שהבירות הראשונות יוצרו בטעות, כאשר דגנים שהושארו באיחסון הפכו לבליל דייסתי. אחד המקורות הראשונים נמצא בתנ"ך, כאשר בסיפור יוסף מסופר על כליאתו של שר המשקים של מלך מצרים (בראשית מ') - כנראה מי שהיה אחראי על מבשלות הבירה והיינות של המלך. בממצאים מן האלף הרביעי לפני הספירה מוזכרים 15 סוגי בירה שונים. בארצות מסוימות הבירה אף הוצעה כמנחה לאלים המקומיים. היוונים והרומאים הקדמונים למדו גם הם את סוד הכנת הבירה והיא נזכרת בכתבי פליניוס ואחרים. השבטים הברברים באירופה הכינו בירה משעורה וחיטה והשתמשו בדבש כתבלין.

[עריכה] חברות בירה

הבירה היא מוצר פופולרי המיוצר בידי מבשלות רבות ברחבי העולם. מבשלות הבירה הפכו במשך השנים לתאגידי משקאות ויין גדולים: שמות כמו פוסטר'ס האוסטרלית, גינס האירית - שנרכשה על ידי דיאג'ו הברזילאית - סאב-מילר (סאב הם ראשי תיבות של South African Brewers), ואחרים. בין מותגי הבירה הפופולריים: הייניקן, טובורג, קרלסברג, סטלה ארטואה, גינס (בירה אירית כהה), באס, באדווייזר ומילר האמריקניות, קורונה המקסיקנית, לף הבלגית ואחרות. מבשלות שונות, כמו ויינשטפן, ארדינגר ואחרות, מתמחות בבירות חיטה.

מלבד המבשלות הגדולות, זוכות לפופולריות גם מבשלות "בוטיק" קטנות, רבות מהן אמריקאיות^{[דרוש מקור]}, שהולכות ונוגסות חלק משמעותי בשוק הבירה העולמי. מלבד המותגים הקבועים שלהן מייצרות מבשלות אלה גם בירות עונתיות ובירות מיוחדות, שלמבשלות גדולות קשה להיכנס לייצורן. שמות מוכרים בתחום הן מבשלת ברוקלין, בוסטון (סם אדמס), אנקור ברוארי, מונטית'ס (Monteith's ווסט קוסט, ניו זילנד) ועוד. בדנוור בקולורדו שבארצות הברית קיים ריכוז של מבשלות בוטיק ומיקרו-מבשלות, ושם נערכים אירועי הבירה החשובים בתחום זה.

בישראל מייצרת חברת טמפו את הבירות גולדסטאר, מכבי, נשר ואחרות - חלקן תחת מותגים פרטיים. "מבשלות בירה ישראליות" (מב"י) מייצרת את טובורג לסוגיה וקרלסברג. למבשלה שבאשקלון יש גם רישיון ייצור של בירה גינס.

בסוף 2006 נפתחו בישראל שלוש מבשלות פרמיום ("בוטיק"): "מבשלת הגולן" בקצרין, ה-Dancing Camel בתל אביב וה-Eldorado, בחיפה. מבשלות אלה מייצרות בירה בשלושה - ארבעה סוגים קבועים, ובנוסף הן מייצרות מדי פעם בירות עונתיות ומיוחדות.

בכפר טייבה אשר ליד העיר רמאללה שברשות הפלסטינית, מיוצרת הבירה טייבה (אין קשר בין העיר טייבה שבשרון לבירה בשם זה). למבשלה שני מותגים בסיסיים - "דארק" ו"גולדן" - אך היא מייצרת גם בירה ללא אלכוהול. בירה טייבה פופולרית גם בישראל. בשטחים זוכה הבירה למעמד בעייתי, בשל המגבלות החמורות על מכירת אלכוהול למוסלמים, מגבלות שהוחמרו עם התחזקות החמאס בשטחים. בעקבות כך התחזק ייבוא בירה ללא אלכוהול לרשות הפלסטינית, וזאת מגיעה מירדן, ממצרים, מטורקיה וממקומות נוספים, דוגמה לבירה מסוג זה היא משקה הלתת פיירוז אשר מגיעה ממצריים.

[עריכה] בירה ביתית

ניתן לייצר בירה בקלות רבה יחסית גם בבית. רבים שולחים ידם בתחביב זה, שמערכות הייצור הן פשוטות מאוד, מחירן נמוך, והידע הבסיסי הדרוש לייצור בירה ביתית נמצא בהישג יד.

[עריכה] לקריאה נוספת

• שלמה פפירבלט, עולם הבירה, הוצאת אריה ניר, 2005.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בירה

• דורעם גונט, הבירה הטובה ביותר, בעיתון הארץ, 20.10.06
• מבשלות בוטיק ישראליות באתר בקבוק
• אתר מועדון הבירה הישראלי
• המדריך לבישול בירה
• בירה'לה - אתר חובבי בירה ביתית
• בישול בירה בישראל כל המידע על בישול בירה בארץ הקודש
• מתכון להכנת בירה (באנגלית)