יוסף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בדמות התנ"כית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו יוסף (פירושונים).
יוֹסֵף - דמות מקראית. בנם של יעקב ורחל. במסורת נקרא גם יוסף הצדיק. על פי המקרא נקרא בשמו, מכיוון שרחל שהייתה עקרה שנים רבות, ראתה בו סימן לבן נוסף. "וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר" (בראשית פרק ל' כ"ד).
תוכן עניינים |
[עריכה] הבן האהוב
על פי הסיפור המקראי, יוסף היה בן הזקונים של יעקב ואהובתו רחל, ולכן יעקב אהב אותו אהבה יתירה, והעניק לו כתונת פסים. אהבה זו גרמה לקנאה גדולה. בנוסף, הלשין יוסף על אחיו בפני אביהם - והם שנאו אותו בשל כך.
על פי המשך המקרא, חלם יוסף חלום ובו הוא ואחיו מאלמים אלומות בשדה, ולפתע אלומתו של יוסף קמה, ניצבת על עמדה, ואלומות כולם משתחוות לאלומתו. המשמעות הייתה ברורה: כל האחים יבואו להשתחוות ליוסף, והוא ימלוך עליהם או ישלוט בם. יוסף סיפר את חלומו לאחיו, ושנאתם אליו גדלה בשל חלום זה. לאחר מכן חלם יוסף חלום נוסף: בו 11 הכוכבים, יחד עם השמש והירח, באים להשתחוות לו. הפעם הייתה המשמעות רחבה יותר: לבד 11 הכוכבים (=האחים, השבטים), יבואו גם השמש (האב, יעקב) והירח (האם[1]) להשתחוות ליוסף בסופו של דבר. יוסף סיפר גם חלום זה לאחיו. אחיו לא הגיבו לסיפור החלום, ויוסף שב וסיפר את החלום לאביו בפניהם. יעקב שרצה להסיר את קנאת האחים, גער ביוסף: "הבא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה"? הוא שאל, בכוונתו לכך שרחל, אמו של יוסף, מתה - והחלום הוא חלום שוא שאינו עתיד להתגשם.
[עריכה] מכירת יוסף
לאחר עניין החלומות, שלח יעקב את יוסף לראות את שלום אחיו שנדדו עם הצאן, הבחינו בו אחיו מרחוק וקראו זה לזה: הנה בעל החלומות הלזה בא - הבה ונהרגהו! ראובן, הבכור מנע מהם לבצע את הרעיון, והם השליכו אותו לבור. לאחר מכן הלך ראובן לשמש את אביו.
יהודה הוסיף ואמר: "מה בצע כי נהרגהו", הוא הציע למכור אותו לשיירה של ישמעאלים שעברה במקום, שמכרו אותו למצרים. וכך הגיע יוסף למצרים. כשראובן חזר והבחין בנעשה הוא הבין שמוכרחים לעשות משהו כדי להסתיר את הדבר מאביהם הזקן. הם שחטו גדי עיזים, טבלו את כתונת יוסף בדם, ובאו אל יעקב ושאלוהו: הכתונת בנך היא זו? יעקב, הנדהם ביכה את מות יוסף באומרו "חיה רעה אכלתהו".
[עריכה] יוסף במצרים ונסיון אשת פוטיפר
מעשה מכירתו הביאה אותו להיות עבד בבית אחד משרי פרעה - פוטיפר שר הטבחים. לאחר שהתברר כאיש ארגון מוצלח הוא הושם להיות אחראי על בית פוטיפר. אשת פוטיפר שחשקה לקיים יחס אישות עם יוסף, ניסתה פעמים מספר לשכנעו בדברים. יוסף שעמד בגבורה כל העת ולא שוכנע, נאלץ להתמודד בנסיון לשכב עמו בכח. בגדו נשאר בידה, והוא ברח מהבית. אשת פוטיפר שחששה מהגילוי המרעיש, קרי: נסיונה לבגוד בבעלה, האשימה את יוסף בנסיון לאנוס אותה. ועקב כך הוא הושם בבית הסוהר.
ה' שוב עומד לימינו, והוא נושא חן בעיני שר בית הסוהר, שממנה אותו לשמש את שר האופים ושר המשקים, שנכלאו בשל רשלנות בהכנת מאכלי המלך. כאשר שניהם חלמו חלומות מוזרים, פתר להם יוסף את החלומות: שר האופים יתלה, ואילו שר המשקים יקבל חנינה וישוב למשרתו. יוסף מבקש ממנו לזכור לו חסד ולשחררו מבית האסורים, אך בפועל, שר המשקים שוכח את יוסף.
כאשר פרעה חולם חלומות שלא היה פותר להם, נזכר שר המשקים בנער העברי היושב בבית הכלא, וממליץ לפרעה להיעזר בשירותיו כדי לפתור את החלום.
[עריכה] יוסף כמשנה למלך
יוסף פתר בהצלחה את חלום פרעה: שבע שנות שבע יגיעו לעולם, ולאחריהם שבע שנות רעב. בעקבות הפתרון מזדרז יוסף ומציע לפרעה לאגור מזון בזמן השבע כדי שהארץ תוכל לשרוד בזמן הרעב. פרעה מתפעל עד מאוד מהפתרון ומההצעה המעשית שבעקבותיו, וממנה את יוסף על ביצוע משימת אגירת המזון. התפקיד הרשמי של יוסף: המשנה למלך.
יוסף מבצע בהצלחה את המשימה, הוא אוגר אוצרות מזון רבים, ומוכר אותם ליושבי מצרים. כל משך זמן זה, הוא מחכה שאחיו יבואו מצרימה, על מנת לפגשם. לאחר זמן רב, הם אכן הגיעו כדי לקנות מזון במצרים, ואז יוסף העליל עליהם שהם מרגלים. לראיה, הם היו צריכים להביא את אחיהם הקטן - בנימין כדי להוכיח שכוונותיהם חיוביות.
לאחר שבנימין ירד מצרימה, האשים אותו יוסף בגניבת הגביע שלו, ולבסוף התגלה אל אחיו: "אני יוסף אחיכם - העוד אבי חי"?
הוא ממהר לשלוח שלוחים אל אביו, והוריד אותו בכבוד רב מצרימה. משהגיע למצרים עם כל אחיו, הקצה להם מקום מיוחד - ארץ גושן, שם הם התגוררו בשלום ובשלוה.
לאחר פטירת אביו יעקב, נפטר גם יוסף, כאשר הוא מבקש מאחיו להעלות את עצמותיו לארץ ישראל, כאשר יגאל אותם האלוקים.
[עריכה] בניו ומורשתו
בניו של יוסף אפרים ומנשה, התפצלו והיו לשניים משבטי ישראל על פי דברי יעקב, שרואה בהם בנים שלו, "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: (ספר בראשית פרק מ"ח ה')
יוסף הפך בתרבות היהודית לסמל לאדם שבתבונתו ואמונתו מחלץ את עצמו משפל תחתיות ומהמצב הנואש ביותר להיות שליט הארץ. חז"ל ראו בו דמות של צדיק, שמתגבר על יצריו ומעביר על מידותיו ואינו נוקם ונוטר על עוולות שנעשו לו. אפשר לראות בסיפור גדולתו של יוסף, מעבר ממשפחתיות ללאומיות, בכך שיוסף "מתאמן" בתכסיסי מלכות ושלטון במצרים, כהכנה ליצירת עם.
מקום קבורתו של יוסף מיוחס למצבת קבר הממוקמת בפאתי העיר שכם, סמוך למחנה הפליטים בלאטה, והמכונה קבר יוסף.
[עריכה] האם יוסף היה חלק משלטון ה"היקסוסים"
בהקשר של יוסף יש פרשיות במקרא העשויים להצביע על כך כי הוא מונה למשנה למלך מצרים על ידי מלך שלא היה מצרי במוצאו, אולי בן לשלטון ההיקסוסים. החוקר איתן פינקלשטיין, דוקטורנט לתנ"ך ב"מכון הגבוה לתורה" באוניברסיטת בר-אילן [2] מעלה בהקשר זה סוגיות הנראות לכאורה תמוהות[3].
- לפי המדרש: "אמר להם יוסף: 'לא כך אמרתם - שאחיו של זה מת? אני אקראנו ויבא אצלכם!',והיה קורא: 'יוסף בן יעקב, בוא אצלי! יוסף בן יעקב, בוא אצלי!'. והיו מסתכלין בארבע פינות הבית - אמר להם: 'מה אתם רואים?! אני יוסף אחיכם!'. מיד פרחה נשמתן, שנאמר " וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו" (בראשית מ"ה, ג),ולא האמינו לו עד שפרע עצמו והראה להם המילה. (בראשית רבה צ"ג, ח'). הרעיון שיוסף הראה לאחיו את מילתו כראיה לכך שהוא אחיהם שנימול כמותם, מבוסס כפי הנראה על בקשתו של יוסף בפסוק הסמוך לפסוק המצוטט בדרשה: "וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו גְּשׁוּ נָא אֵלַי" (שם, ד) ועל הדגש כי אכן אחיו התקרבו אליו, לפני שיוסף חזר בשנית על כך שהוא אחיהם "וַיִּגָּשׁוּ וַיֹּאמֶר אֲנִי יוֹסֵף אֲחִיכֶם" (שם).
החוקר טוען כי לפי הממצאים הארכאולוגיים והתיאורים ההיסטוריים המילה הייתה נפוצה מאוד במצרים. במצרים נמצאו תמונות ופסלים של גברים נימולים, ואף תבליטים המראים את מעשה המילה עצמו. כמה מן החנוטים נבדקו, ונמצא שהיו נימולים. ההיסטוריון היווני הרודוטוס מתאר את המילה כמנהגה של מצרים.
- לפיכך, המדרש לפיו הוכיח יוסף את זהותו לאחיו על ידי הצגת המילה בגופו לעומת העדרה אצל המצרים טעונה הבהרה.
- טענה נוספת, מלך מצרים נטה לקבל את הסברו של יוסף בשל התוצאה של יישום תוכניתו: אדמות מצרים יהיו לו והמצרים לא יהיו יותר בעלי אדמות.
- בתחילת ספר שמות מסופר כי המלך המצרי החדש החל לראות בבני יעקב סכנה שלטונית. המלך אומר : "הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ" (שם, ח'-ט').
איתן פינקלשטיין מוצא הסבר אחד לכל התופעות הנ"ל. לפי הכרונולוגיה של השושלות המצריות המצוי בציטוטיו של מנתון, כהן מצרי מן המאה ה-4 לפנה"ס. השושלת המוגדרת על ידי מנתון כ'שושלת הט"ו' קרויה בפיו שושלת ה"'היקסוסים" , דהיינו 'מושלי ארצות נכר'. לפי דבריו, באותה התקופה השתלטו על מצרים התחתונה שליטים זרים, שנתמכו על ידי הסתננותם הבלתי פוסקת של שמיים ושאר עממים אסייניים, שהביאו להשתלטות זרה על מצרים התחתונה.
שיחרורה של מצרים מעול החיקסוסים החל במלחמה שאסרו שני מושלים דרומיים, אשר בהמשכה השלימו המצרים את הדיפת המושלים הזרים מאדמתם. מבחינת התיארוך ההיסטורי, ניתן לטעון שהתיאור המקראי "וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף" (שמות א', ח) חופף לתקופה זו.
אם אכן השתלב יוסף בשלטון המצרי בתקופה שבה עדיין שלטו ה'היקסוסים', בני התרבות האסיינית הזרה שלא היו ילידי מצרים, ניתן להבין מדוע מילתו הייתה חריגה - לפחות בהשוואה לבני משפחות השליטים שהיו מצויים בתוככי ארמון המלוכה.
עובדה זו גם יכולה להסביר מדוע השתלב יוסף בצורה טבעית כל-כך בשלטון, ומדוע היה פרעה מעוניין ביישוב שבטו השמי של יוסף במצרים. כמו כן, ניתן להבין מדוע היה צורך לקנות את האדמות המצריות על מנת שיהיה למלך זכות לגבות מס, ומדוע זכות זו לא נתפסה כזכותו הטבעית של המלך מעצם מלכותו.
לפי שיטה היסטורית זו, המהפך הפוליטי היסודי שהתרחש במצרים שמתואר בתחילת ספר שמות, הוא שגרם לכך שהשלטון המצרי הפסיק לראות בשבט בני יעקב מוקד של תמיכה בשלטון, והחל לראות בהם סכנה שלטונית. לא היה מדובר בחשש מצרי כללי שלא היה לו בסיס במציאות, אלא במלך מצרי שהצליח לבסוף להסיר את עול הזרים שהשתלטו על ארצו, וכעת עליו לגונן על ארצו.
[עריכה] יוסף בספרות ובקולנוע
- יאיר הורביץ, השיר על הנער יוסף החולם
- זלדה, הלומת געגועים,
- נורית זרחי, "היא יוסף" בספר אומן המסכות.
- איציק מאנגר, יוסף הצדיק מטייל בבולבר
- רבקה מרים, הפסים בכותנתו של יוסף
- תומאס מאן, יוסף ואחיו.
- יוסף וכתונת הפסים המשגעת - מחזמר ע"פ סיפור יוסף ואחיו. ראשית-יצירתם של הצמד אנדרו לויד וובר וטים רייס, עם השנים הפך לאחד ממחזות הזמר המצליחים והאהובים ביותר בכל הזמנים.
- יוסף נסיך החלומות - סרט אנימציה של חברת דרימוורקס משנת 2000 על סיפורו של יוסף.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ כך ההבנה המקובלת. אך לדעת הרמב"ן (בראשית מג, כו) מדובר על בני ביתו של יעקב - נשיו ותולדותיו, ולדעת ר' יעקב צבי מעקלנבורג (הכתב והקבלה, שם) הירח גם הוא מייצג את יעקב, אם כי פן שונה באישיותו. הסבר נוסף אפשר למצא במאמר בויקיטקסט.
- ^ פורסם במסגרת המדור מתפרסם במסגרת המדור 'בעיניים של חז"ל' בעלון 'שבתון'
- ^ הרעיון הכללי כבר נכתב על ידי הרמ"מ כשר זצ"ל ב"תורה שלמה", מילואים לשמות, ה: "כך כותבים חוקרי דברי הימים של מצרים, שהמלך החדש הנזכר בשמות א,ח הוא בן ממשפחת המלוכה החדשה ה-19, שקמה אחרי מלחמה עם המלכים הקדומים ממשפחת הרועים הבידואים, הנקראים 'היקסוס' מבני שם... ומשלו במצרים יותר מ-500 שנה ובימי אחד האחרונים, עלה יוסף לגבורה..."
| בני יעקב | |
|---|---|
| בני לאה: | ראובן | שמעון | לוי | יהודה | יששכר | זבולון | דינה (בת) |
| בני רחל: | יוסף | בנימין |
| בני בלהה: | דן | נפתלי |
| בני זלפה: | גד | אשר |
| עץ משפחה - שושלת יעקב | |
