עוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
עוני הוא מצב שבו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם המהווים יחידה כלכלית אחת די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם, משפחה או קבוצה נאלצים להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתם הקרובה. המצב הראשון מכונה "עוני מוחלט" בעוד האחרון מכונה "עוני יחסי".
תוכן עניינים |
[עריכה] מדידת עוני
ברוב המדינות מקובל למדוד את שיעור העוני כחלק מהסטטיסטיקה הכלכלית הרגילה. ישנן כמה שיטות למדידת עוני:
- קביעת סף הכנסה הנמוך במידה רבה מהכנסתם של רוב תושבי המדינה, ובדיקת שיעור האנשים שהכנסתם נמוכה מהסף. שיטה זו מודדת "עוני יחסי", כך ששיפור משמעותי של כלל האוכלוסייה בשיעור שווה, לא ישנה משמעותית את אחוז העניים בה. זו השיטה המקובלת בישראל וברוב מדינות העולם. בישראל מוגדר 'קו העוני' כ-50% מההכנסה החציונית. החישוב נעשה לפי מספר ה"מבוגרים הסטנדרטיים" במשק בית, ולכן קו העוני לאדם יחיד נמוך משמעותית מקו העוני למשפחה שבה שלושה ילדים.
- קביעת "סל מוצרים" שנחשבים בעיני רוב תושבי המדינה להכרחיים לצורך קיום אורח חיים תקין, ובדיקת שיעור התושבים שהכנסתם נמוכה מכדי לקנות את "סל המוצרים" הזה. שיעור העוני הנמדד בשיטה זו קרוב יותר להגדרת "עוני מוחלט", אולם קביעת המוצרים ההכרחיים נעשית ביחס למקובל במדינה המסוימת.
- קביעה שרירותית של סכום כסף נמוך מאוד, ובדיקת שיעור האנשים שהכנסתם נמוכה ממנו. שיטה זו מודדת "עוני מוחלט" והיא מקובלת במדידות בינלאומיות, שבהן קשה להגדיר מהו "סל מוצרים" הכרחי. הסף המוגדר כ"עוני מוחלט" על ידי האו"ם הוא הכנסה יומית של שני דולר אמריקאי (9-10 שקלים חדשים בשנת 2005).
עשוייה להתקיים חפיפה רבה בין המדידות בשיטה הראשונה (עוני יחסי) ובין המדידות בשיטה השנייה (לפי סל מוצרים בסיסי). מחד, קביעת אופן חישוב רף ההכנסה לקביעת העוני היחסי נעשה לאור מה שנתפס כהכנסה הנדרשת לסיפוק צרכיו הבסיסיים של האדם באותה מדינה ולא ביחס למדינות אחרות. מאידך, גם "סל המוצרים" הבסיסי הוא, במידה רבה, תוצר של יחסיות חברתית. בחברה עשירה יתפסו יותר שירותים כהכרחיים מאשר בחברה ענייה. זאת ועוד - בחברה עשירה יש ציפיות שונות מהאדם לעומת חברה ענייה. לדוגמה, בחברות עניות הקשר של האזרחים עם רשויות המדינה עשוי להתבצע באמצעים פשוטים כגון שליחת מכתבים או שליחת שליחים, בעוד שבחברה עשירה יצפו רשויות המדינה כי האזרחים ישתמשו בטכנולוגיות מתקדמות יותר כגון טלפונים ורשתות מחשבים. לפיכך אזרח בחברה עשירה, שידו אינה משגת לשלם עבור שירותי טלפון, ייחשב עני ואף מוגבל, בעוד שאזרח במצב דומה בחברה ענייה לא ייחשב עני וכמובן לא ייחשב מוגבל.
לעומת זאת, עשוי להתקיים פער ניכר בין המדידה בשיטה היחסית ובין המדידה בשיטת "העוני המוחלט". למשל, לפי הסף המוחלט של האו"ם, 2 דולר ליום, אין בישראל עניים כלל, בעוד ששיעורם רב במדינות נחשלות מן העולם השלישי.
השיעור הנמדד של עניים מתוך האוכלוסייה תלוי גם בחלוקת העולם לאזורים (או לתת-אוכלוסיות) המשמשים לצורך מדידת העוני. אם, בקיצוניות אחת, מודדים "עוני יחסי" בכל העולם, כאשר כלל אוכלוסיית העולם מהווה קבוצה אחת - אין למעשה הבדל בין מדידת "עוני יחסי" לבין מדידת "עוני מוחלט". במקרה זה, נמצא כי במדינות המפותחות אין עניים כלל ואילו במדינות הנחשלות ביותר - התושבים הם עניים ברובם הגדול. אם, לעומת זאת, נחלק את העולם ליחידות קטנות, ייתכן שנמצא כי שיעור העניים בשכונה עשירה כמו סביון (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית בסביון) גבוה בהרבה משיעור העניים בשבט אפריקני נידח (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית שם).
דוגמה נוספת לבעיתיות הקשורה בשיטת המדידה היחסית היא איחוד גרמניה. גרמנים רבים בגרמניה המזרחית, שנמצאו מעל ל"קו העוני" לפני האיחוד, ירדו אל מתחת ל"קו העוני" והפכו עניים מיד לאחריו. לעומת זאת, עניים רבים בגרמניה המערבית חדלו מלהיות עניים מיד לאחר האיחוד. אמנם, ניתן להסביר זאת בכך שהרגשתם של תושבי המזרח השתנתה עם האיחוד והם הרגישו עצמם עניים יותר (והיפוכו של דבר בתושבי מערב גרמניה). נראה גם שאיחוד גרמניה גרם לעליה מיידית בשיעור הכולל של העניים בגרמניה, לפני שחל שינוי ממשי במצבם הכלכלי של התושבים.
הקושי במדידת עוני נובע מהצורך לתרגם את רמת החיים למונחים כספיים, בעוד חלק ניכר מהשירותים שאנשים נותנים אלה לאלה, לרבות שירותים הניתנים על ידי המדינה, אינם נמדדים בכסף. בשיטת המדידה המקובלת (קו עוני של 50% מן ההכנסה החציונית) ובשיטות דומות אחרות, עשויים מספר העניים ושיעורם מכלל האוכלוסייה להשתנות במידה ניכרת על פי השיטה בה מחלקת המדינה סיוע לנצרכים. למשל, אם במקום להעניק שירותים רפואיים והטבות לא-כספיות אחרות, תיתן המדינה תוספת הכנסה כספית השקולה כנגד אותם שירותים - צפוי השיעור הנמדד של העניים לרדת במידה רבה (ולהפך, כאשר ימירו תמיכה כספית בתמיכה לא-כספית). נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, אף טען כי בשל בעיית המדידה עליית שיעור העניים בישראל אינה עובדה מוכחת. מאידך, דו"ח של המוסד לביטוח לאומי [1] מעלה כי גם בשיטת מדידה חלופית, השונה מזו המקובלת, נותר שיעור העוני בישראל בעינו. על-פי הדוח החלופי, העוני נמדד לפי סכום-סף של הוצאות הכרחיות למשפחה, תוך התחשבות בבעלות על רכוש והטבות לא-כספיות מסוימות.
קושי נוסף במדידת העוני הוא הצרכים השונים של אנשים שונים. אדם נכה, למשל, זקוק לשירותים רפואיים במידה רבה יותר מאדם בריא, ולפיכך עליו להיות בעל הכנסה גבוהה יותר כדי להשיג את רמת החיים של האדם הבריא.
[עריכה] מדינת הרווחה
עוני התקיים בחברה האנושית במשך אלפי שנים, כשהוא מעוגן בדרך כלל בחסמים חוקיים, כלכליים וחברתיים חזקים. העוני נתפש כגזירת גורל, חלק מהסדר החברתי, עונש על חטא, תוצר של חוסר רצון או יכולת של עניים, או כתוצאה של ניצול ושלילת אפשרות ההיחלצות מעוני על ידי בעלי מעמד רם בחברה. בהתאם, ניסו במדינות שונות להתמודד עם העוני באמצעות מתן צדקה, 'חינוכם' של העניים, הכשרה מקצועית וכפיית עבודה; ואילו במקומות אחרים, או לעתים במקביל, דגלו רבים במהפכה שתשנה את סדרי החיים הישנים או, במיוחד בחברות בהן הייתה חלוקה נוקשה לקאסטות, בהטפה לקבלת העוני כברכה או כמצב רצוי וטבעי יותר לאדם.
עם ביטול החסמים החוקיים בחלק ממדינות המערב במאה ה־19, והיחלשותם של חסמים חברתיים וכלכליים, החלו רבים, ובהם קובעי מדיניות, לטעון כי ניתן להתגבר על העוני באופן מוחלט או כמעט מוחלט באמצעות רפורמות כלכליות וחברתיות.
צעדים אלו זכו למימוש ראשוני במערב החל מסוף המאה ה-19, במיוחד בבריטניה, והחל משנות השלושים של המאה ה-20 במדינות שונות במערב. הצעדים השונים שננקטו היו בעיקר כינון מנגנוני פנסיה לעת זקנה, דמי אבטלה מצומצמים, ולצדם גיוס מספר גדול של אנשים לפרויקטים של עבודה יזומה ולשירותים צבאיים וצבאיים למחצה.
עם תום מלחמת העולם השנייה, ובמיוחד החל בשנות השישים, כוננו ברוב מדינות המערב רפורמות כלכליות וחברתיות שזכו לכינוי "מדינת הרווחה". צעדים אלו נתפשו כשלבים אחרונים ב"מלחמה בעוני" (כסיסמתו של נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון). הרפורמות השונות כוונו להתמודד עם שתי הבעיות העיקריות, לתפישתם של הוגי המדיניות: משאבים כלכליים והשכלה. לשם כך, נעשו צעדים כדי להגדיל את הכנסתם של עניים באמצעות הגדלה ניכרת של התגמולים המוענקים למי שהוגדרו עניים; ולצמצם את החסמים לשיפור השכלתם באמצעות צמצום שכר הלימוד או אפילו הצעת אפשרות ללמידה או קבלת הכשרה מקצועית בחינם.
תופעת לוואי לא רצויה של הכלים של מדינת הרווחה, המיועדים לאפשר לעני להיחלץ ממעגל העוני, היא מלכודת הרווחה - מצב שבו מערכות המיסוי והרווחה במדינה יוצרות תמריץ לאזרחים להישאר תלויים בתשלומים שהם מקבלים ממערכת הרווחה.
[עריכה] עניים כקבוצה חברתית
אפשר לחלק את אלו שנמצאים מתחת ל"קו העוני" לשתי קבוצות: הראשונה היא של אלו הסובלים מעוני מזדמן, כלומר אלו שהגיעו אל מתחת ל"קו העוני" בעקבות פיטורים, מחלה, תאונה או סיבות דומות, ויעלו מעליו עם חלוף הזמן והשתפרות הנסיבות האישיות. הקבוצה השנייה של העניים הם אלו הסובלים מעוני כרוני. אלו סובלים מעוני לאורך חלקים משמעותיים מחייהם, לעתים מלידה ועד פטירה. במקרים רבים משפיע העוני הכרוני על כישורי החיים שהעניים מסוגלים להעניק לילדיהם, ואלו הופכים לעניים גם הם. תופעה זו נקראת עוני בין-דורי (שיעתוק מעמדי). סוג נוסף של עוני אפשר לכנות "עוני מעמדי", זהו מצב שבו חוקי המדינה או נורמות חברתיות מונעות מקבוצות מסוימות באוכלוסייה לעבוד בעבודות מסוימות, לקבל שירותים מסוימים וכדומה, ובכך כופים עליהן הכנסה נמוכה וחיי עוני. מצב זה מאפיין כיום קבוצות מיעוט בארצות שונות, אם כי בעבר הוא אפיין את החלוקה למעמדות באירופה הפאודלית.
[עריכה] תרבות העוני
לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה האם המשותף בין העניים רב דיו כדי להגדירם כקבוצה חברתית. ברור שאלו הסובלים מעוני מזדמן אינם שייכים לקבוצה זו, שכן הירידה בהכנסתם לרוב אינה מלווה בשינוי בסביבה החברתית או התרבותית שלהם. כיוון שעוני מזדמן לתקופה קצרה אינו מנתק את האדם מסביבתו החברתית, הרי שעדיין זמינים לו שירותים מסוימים, בעיקר שירותי חירום. לדוגמה, יהיה לו קל יחסית לקבל הלוואה מידיד או קרוב משפחה לשם טיפול רפואי או שירות חיוני אחר, ואף ייתכן שחלק מחבריו יסכימו להעניק לו שירותים שונים חינם מתוך התחשבות במצבו. לגבי הסובלים מעוני כרוני, קשה לומר שהכנסתם הנמוכה היא המגדירה את השתייכותם החברתית, אולם ההשלכות של מצבם הכלכלי בנוסף להיבטים אחרים, כגון השתייכות לקבוצה אתנית, עשוי לגבש אותם לקבוצה חברתית מובחנת בעלת תרבות או תת-תרבות משלה.
גישת 'תרבות העוני', שפותחה בשנות ה-60 בארצות הברית, בעיקר על ידי הסוציולוג אוסקר לואיס, טוענת כי העניים פיתחו לעצמם תרבות ייחודית, המבדילה אותם מהחברה הסובבת אותם. לפי גישה זו, התרבות של העניים נוצרת עקב הסתגלות לתנאי החיים המיוחדים בהם הם נתונים ולתנאים של מחסור. תרבות זו כוללת, בין השאר, מאפיינים של בטלה ועצלות, של מערכת משפחתית לא נורמטיבית המאופיינת בריבוי לידות מחוץ לנישואין, הסתמכות יתר על מערכת הרווחה ופעילות עבריינית גבוהה.
גישה מחקרית זו זכתה לביקורות רבות, בעיקר בשל העובדה שעולה ממנה שהעניים אשמים במצבם, הנובע מהתרבות שלהם.
התייחסות לקושי של העני להיחלץ מעוניו מופיעה כבר במאמר התלמודי: "בתר עניא אזלא עניותא" (העוני הולך אחר העני).
[עריכה] מעמד העוני
לאור הביקורת על גישת 'תרבות העוני', הציג הסוציולוג ויליאם וילסון את גישת מעמד העוני. כפי שעולה משמה של גישה זו, היא מאפיינת את העניים לא על פי תרבותם, שהיא פרמטר אישי, אלא לפי המעמד שלהם, פרמטר מבני, המצביע על גורמים מבניים להתנהגות שונה של העניים. וילסון מדגיש את חשיבותה של הסביבה בה חיים העניים לעוניים.
וילסון התמקד בשכונות העוני של הערים הגדולות בארצות הברית, וטען כי העובדה כי רבים מהענייים אוחזים בנורמות שונות ואף הפוכות מאלו של החברה הסובבת אותם נובעת מהמאפיינים ומהאילוצים של שכונות אלו.
[עריכה] השקפות על עוני
לתרבויות שונות השקפות שונות לגבי הגדרת העוני, המקורות והסיבות לעוני, והדרכים להתמודד עם העוני (כתופעה שיש להסכין עימה או לנסות להאבק בה).
[עריכה] עוני בהינדואיזם
[עריכה] עוני בהלכה
-
ערך מורחב – מתנות עניים
במקורות היהודיים ישנן מספר התייחסויות לנושא העוני, רבות בהקשר של צדקה, תמיכה בנזקקים ומתנות עניים. במסכת פאה פ"ח מ"ז-מ"ט מצוינים שני מוסדות חשובים המיועדים לעזרה לשכבות החלשות, והם התמחוי והקופה. התמחוי סיפק עזרה בתחום ההזנה למי שלא יכלו לספק צרכיהם, לצורך זה נחשב "עני" כל מי שלא התאפשרה לו היכולת לספק לעצמו שתי ארוחות ביום. התמחוי סיפק שתי ארוחות ביום לנזקקים. הקופה נועדה לספק תמיכה כספית שבועית לעניי עיר, כך שלצורך זה נחשב "עני" מי שלא יכל לספק לעצמו ארבע עשרה ארוחות לשבוע הקרוב. במבט ראשון, נראה כי שתי הגדרות אלו מתייחסות למצב של עוני מוחלט, אלא שהטור בחלק יו"ד סימן רנ"ג מסיים את דבריו בקביעה "והכל לפי המקום והשעה", קרי: הגדרות אלו אינן מעידות בהכרח על עוני מוחלט אלא אל המצב בתקופת חז"ל ומשתנות בהתאם לנסיבות.
בנוסף לכך אנו מוצאים הגדרה נוספת של עוני "עוני סוביקטיבי"; הגמרא במסכת כתובות סז מספרת על עניים שירדו מנכסיהם וקיבלו צורכי מותרות שאליהם היו רגילים (כגון: סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו וכן ליטרא בשר ויין).
בהלכה נכללות מצוות אחדות שנועדו לסייע לעניים. מצוות אלה כוללות:
- מתנות עניים - חיוב להשאיר חלק מהיבול לעניים או למוסרו לעניים. רוב החיובים במתנות עניים חלים על בעלי השדות.
- מעשר עני - מופרש בשנה השלישית והשישית למחזור השמיטה, במקום מעשר שני, וניתן כמתנה לעניים.
- צדקה - חובה לתת לעני עזרה חומרית עד סיפוק כל צרכיו.
- הלוואה - נתינת הלוואה ללא ריבית לעניים.
- מצוות שמיטה - במסגרת שמיטת הקרקעות ושמיטת החובות, התאפשר לעניים לקחת אוכל מהשדות, כמו כן היו חובותיהם נמחקים.
- יובל - אחת לחמישים שנה, חוזרות כל הקרקעות (אמצעי היצור העיקרי) שנמכרו לבעליהן המקוריים, כל ההלוואות נמחקות וכן משוחררים כל העבדים. כך, בכל דור, ניתנת אפשרות לאדם "להתחיל מחדש".
[עריכה] עוני בנצרות
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] עוני בהגות הקפיטליסטית
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] עוני בסוציאליזם
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] עוני בישראל
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מירי סבג-אנדבלד, ממדי העוני במדידה מצד ההוצאות 2003 - 2002, אפריל 2005
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ציטוטים בוויקיציטוט: עוני |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עוני |
- ממדי העוני והפערים בהכנסות במחצית השנייה של 2006 ובמחצית הראשונה של 2007, ממצאים עיקריים
- יפית אלפנדרי, מדידת עוני מוחלט בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אוגוסט 2005.
- מיכל גדו, הסיבות להתרחבות מעגל העוני בישראל, באתר "אומדיה"
- מיכל גדו, התקשורת ממעטת לסקר את העוני, וואלה
- הצעות לטיפול בבעיית העוני - כנס קיסריה 14 באתר "אומדיה"
- מיכל גדו, ההשכלה כמפתח לצמצום העוני, באתר "אומדיה"
[עריכה] לקריאה נוספת
- Lewis, Oscar (1969). The Culture of Poverty. In: Daniel P. Moynihan (Ed.), On understanding poverty: Perspectives from the social sciece (pp 187-200). New York: Basic Books
- Wilson, William J. (1987). The Truly Disadvantaged. Chicago, IL: University of Chicago Press
