גרמניה המזרחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גרמניה המזרחית היא מדינה היסטורית שהתקיימה בין השנים 1949 - 1990. בתום מלחמת העולם השנייה, נותרה אירופה מחולקת: מזרחה נתונה לשליטת ברית המועצות ומערבה מורכב ממדינות עצמאיות. הכוחות הסובייטים לא יצאו מהחלק שכבשו בגרמניה, וכך חולקה גרמניה לשתיים. בחלק המזרחי שנכבש על ידי ברית המועצות הוקמה מדינה קומוניסטית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (Deutsche demokratische Republik ובקיצור DDR) או בשמה הנפוץ גרמניה המזרחית. גרמניה המזרחית הייתה גרורתה של ברית המועצות והייתה חברה בברית ורשה.

בירתה של גרמניה המזרחית הייתה החלק המזרחי של ברלין. הסובייטים שלטו בגרמניה המזרחית ולתושבי מדינה זו לא התאפשר המעבר למערב גרמניה. כחלק מהפרדה זו בין מזרח העיר למערבה נבנתה בשנת 1961 חומת ברלין אשר הפרידה במשך 28 שנה בין גרמניה המזרחית למערבית.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 כיבוש והקמה 1.2 חומת ברלין 1.3 יחסי חוץ 1.4 נפילת הקומוניזם והאיחוד עם המערב 2 פוליטיקה 3 שלטון מקומי 4 כלכלה 5 תחבורה ותקשורת 6 חינוך 7 דמוגרפיה 8 גאוגרפיה 9 תרבות 10 יהודי גרמניה המזרחית והיחסים עם ישראל

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של גרמניה המזרחית

[עריכה] כיבוש והקמה

עם תבוסתה הקרבה של גרמניה הנאצית הוסכם בועידת יאלטה שנערכה בפברואר 1945 על חלוקתה של גרמניה לארבעה אזורי כיבוש שיוקצו לכל אחת מן בעלות הברית העיקריות, שטח הכיבוש של ברית המועצות כלל את מרכז גרמניה (באופן היסטורי השטחים שיהיו מזרח גרמניה היו ידועים כמרכז גרמניה, בעוד שהמונח מזרח גרמניה התייחס לשטחים הגרמנים במזרח שסופחו בתום מלחמת העולם השנייה על ידי ברית המועצות ופולין).

למרות האכזריות שחיילי הצבא האדום הפגינו כלפי האוכלוסייה האזרחית בסוף המלחמה, ברית המועצות החלה בשיקום מזרח גרמניה על ידי הזרמת מזון לאוכלוסייה המקומית. כמו כן חלק גדול ממפעלי התעשייה הכבדה הועברו לברית המועצות כפיצויי מלחמה.

גולים גרמנים פרו סובייטים הוחזרו מברית המועצות. הסובייטים כפו איחוד בין המפלגה הקומוניסטית של גרמניה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. כתוצאה מאיחוד זה הוקמה מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה שתשלוט בגרמניה המזרחית עד נפילת הקומוניזם.

בשנת 1949 הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (גרמנית: Deutsche Demokratische Republik) הוקמה בשטח הכיבוש הסובייטי. מספר רפורמות קומוניסטיות הונהגו על ידי מפלגת האיחוד הסוציאליסטי, התעשייה הולאמה ורוב האדמות שהיו שייכות לאצולה היונקרית הוחרמו.

למרות תקוות לאיחוד עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, דחייתה של תוכנית סטלין והתחממות המלחמה הקרה חידדו את ההבדלים בין שתי הגרמניות וסגרו את הגולל על כל תקוות לאיחוד מחדש.

צבא העם הלאומי נוסד בשנת 1956 וגרמניה המזרחית הפכה לחברה בברית ורשה.

[עריכה] חומת ברלין

מאז סוף שנות הארבעים התקיים זרם מהגרים קבוע של מזרח גרמנים שערקו למערב גרמניה, מכיוון שהיה מדובר באוכלוסייה משכילה ואיכותית, תופעת העריקה איימה למוטט את כלכלת מזרח גרמניה. הפתרון שההנהגה המזרח גרמנית מצאה לבעיה הזאת הייתה בבנית חומת ברלין בשנת 1961 שמנעה מאזרחי מזרח גרמניה מעבר חופשי למערב.

[עריכה] יחסי חוץ

בעלת הברית העיקרית של גרמניה המזרחית הייתה ברית המועצות וכמעט עד סוף עידן הקומוניזם מזרח גרמניה ראתה בברית המועצות מודל לחיקוי. כתוצאה מדוקטרינת הלשטיין, מצאה את עצמה גרמניה המזרחית מבודדת בזירה הבינלאומית, אולם עם חילופי ההנהגה במזרח ומערב גרמניה ואימוץ האוסט-פוליטיק על ידי מערב גרמניה, הביאו לשבירת בידודה הבינלאומי של גרמניה המזרחית ולהכרה הדדית בין שתי הגרמניות. גרמניה המזרחית הצטרפה לאו"ם בשנת 1971.

[עריכה] נפילת הקומוניזם והאיחוד עם המערב

עם עלייתו לשלטון של מיכאיל גורבצ'וב בברית המועצות החלו רוחות חדשות של פתיחות במדינתו ובגוש המזרחי, בתחילה ניסתה הנהגת מזרח גרמניה להתנגד למדיניות הזאת אולם מחאות המוניות מצד תושבי מזרח גרמניה והפסקת התמיכה הסובייטית בה אילצו אותה להתפטר.

במזרח גרמניה נערכו בחירות חופשיות לראשונה בהיסטוריה שלה. הממשלה שנבחרה הגיעה להסכם לאיחוד גרמניה עם המעצמות הכובשות ומערב גרמניה. ב-3 באוקטובר 1990 הצטרפו חמש המדינות שהרכיבו את מזרח גרמניה לרפובליקה הפדרלית של גרמניה והרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית חדלה מלהתקיים.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של גרמניה המזרחית

מפלגת השלטון בגרמניה המזרחית הייתה מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה אף שמפלגות אחרות הורשו להתקיים בפועל הן היו חסרות כוח ולא התנגדו למדיניות הממשלה. מפלגת האיחוד הסוציאליסטי ביחד עם מפלגות אחרות התמודדה לפולקסקאמר, הפרלמנט המזרח גרמני כחלק מהחזית הלאומית של גרמניה הדמוקרטית, תוצאות הבחירות שנערכו היו בשליטת המדינה.

גרמניה המזרחית הפעילה משטרה חשאית, ה"שטאזי". גוף זה דמה לק.ג.ב. הסובייטי ועבד עימו בשיתוף פעולה הדוק. בתוך שטחי המדינה פעל לאיתור והענשת החותרים תחת השלטון, ומחוץ לשטחי המדינה שתל מרגלים וסוכנים חשאיים. בזמנו נחשב השטאזי אחד מארגוני הביון הטובים בעולם.

[עריכה] שלטון מקומי

ערך מורחב – חלוקה מנהלתית של גרמניה המזרחית

שטח של גרמניה המזרחית כלל את המדינות הגרמניות של מקלנבורג-מערב פומרניה, ברנדנבורג, ברלין (מלבד מערב ברלין), סקסוניה, סקסוניה-אנהלט ותורינגיה, היא חלקה קו גבול עם הרפובליקה הפדרלית של גרמניה, פולין, צ'כוסלובקיה והים הבלטי, מערב ברלין הייתה מובלעת של גרמניה המערבית.

בשנת 1953 פורקו המדינות שהרכיבו את הרפובליקה ונעשתה חלוקה מחדש של השטחים ל-15 מחוזות.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת גרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית קמה על הריסות גרמניה הנאצית שהפסידה במלחמת העולם השנייה. כיוון שהייתה חלק ממדינות הגוש הקומוניסטי שבשליטת ברית המועצות עברה סובייטיזציה, שבתחום הכלכלי באה לידי ביטוי בהפיכת הכלכלה לצנטרליסטית שבה המדינה היא הבעלים של כל הנכסים הכלכליים. ב-1946, שנה לאחר שחולקה גרמניה, נעשתה בגרמניה המזרחית רפורמה חקלאית: הולאמו החוות החקלאיות שהיו בבעלות אנשים בתקופה הנאצית ונהיו לרכוש ציבורי (רכוש המדינה). באופן דומה הולאמו גם יתר המגזרים בכלכלה: התעשייה, המסחר, הבנקים, התחבורה וכדומה. השנים הראשונות היו קשות מאוד בגלל ההרס הרב של אחרי מלחמת העולם השנייה והקריסה הכלכלית שבאה בעקבותיה, וגם בגלל הנטל העצום שברית המועצות הטילה על גרמניה המזרחית: כפיצוי על הנזק הרב שגרמה גרמניה הנאצית לברית המועצות הוטל על גרמניה המזרחית לשלם פיצויים גבוהים מאוד, בצורת סחורות, ציוד תעשייתי, נשק וכדומה. הפיצויים שולמו עד 1954.

לאורך שנות ה-50 נמשך השיקום של גרמניה המזרחית אך בעצלתיים ובקצב איטי לעומת גרמניה המערבית. גל המהגרים שהתגבר כל פעם כשהמדינה העלתה את מכסות התפוקה, איים לפגוע ביציבות הכלכלית (כיוון שנוצר מחסור חמור בכוח עבודה משכיל כמו מהנדסים רופאים ומדענים), ולכן ב-1961 הוקמה חומת ברלין. בשנות ה-60 השתפר בצורה משמעותית מצבה הכלכלית לאחר התבססות המערכת הכלכלית במדינה ועמד מגוון גדול יותר של מוצרי צריכה לרשות התושבים. גרמניה המזרחית הייתה לאחת המדינות המתועשות ביותר של הגוש הקומוניסטי, והייתה חברה בקומקון - הברית הכלכלית של מדינות הגוש הקומוניסטי. ענפי התעשייה הראשיים במדינה היו מכונות, כרייה, כימיקלים, הנדסה ותחבורה.

מאמצע שנות ה-70 החל להידרדר מצבה הכלכלי של גרמניה המזרחית (כמו כל המדינות של הגוש הקומוניסטי) בגלל חוסר יעילות, בירוקרטיה מכבידה, חוב חיצוני הולך ותופח ומחסור בחומרי גלם (מכרה הפחם האחרון במדינה נסגר ב-1977). בסוף שנות ה-80 עברה מזרח אירופה שינויים מרחיקי לכת ובהם ליברליזציה כלכלית. גרמניה המזרחית לא עברה זאת עקב התנגדות של אריך הונקר, ראש השטאזי באותן שנים. ב-1990 גרמניה המזרחית זנחה את השיטה הכלכלית שלה לטובת איחוד עם גרמניה המערבית.

[עריכה] תחבורה ותקשורת

ערך מורחב – תחבורה בגרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית ירשה מערכת תחבורה הרוסה מגרמניה הנאצית. אף על פי שהתחבורה על כלל צורותיה פותחה משמעותית תחת שלטונו של היטלר, חלק גדול ממנה נהרס במהלך מלחמת העולם השנייה. בנוסף, מפעלים לייצור אמצעי תחבורה נלקחו על ידי הסובייטים כפיצויי מלחמה. לאחר הקמתה של המדינה החלה מערכת התחבורה להתפתח בצורה איטית. בשנות ה-60 הושקעו משאבים רבים בפיתוחה של מערכת התחבורה במדינה כחלק מהצמיחה הכלכלית הגבוהה. מחסור במשאבים לתחזוקתה הוביל להידרדרות מערכת התחבורה.

[עריכה] חינוך

ערך מורחב – חינוך בגרמניה המזרחית

עם הקמתה של גרמניה המזרחית עברה מערכת החינוך במדינה רפורמה מקיפה שנועדה להתאים את אופי מערכת החינוך לצרכי הכלכלה ואופי המדינה. בשנת 1946 הוחלפה שיטת הלימוד התלת שלבית בשיטה שבה לומדים כל הילדים בבית הספר הפוליטכני 10 שנים - מגיל 6 עד 16. כדי ללמוד במוסד להשכלה גבוהה היו התלמידים חייבים להוסיף וללמוד שנתיים נוספות בבית ספר מקצועי ולאחר מכן באוניברסיטה.

עם הקמת המדינה שונתה מערכת החינוך כך שהותאמה לצרכים הכלכליים של המדינה ונלמדו עקרונות הקומוניזם. החינוך במדינה היה חינם. בשנת 1965 נחקק "החוק לחינוך סוציאליסטי אחיד" החל על הגנים, בתי הספר היסודיים, בתי הספר הפוליטכניים האוניברסיטאות ושאר מוסות החינוך.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של גרמניה המזרחית

ב-1978 מנתה גרמניה המזרחית 16,800,200 אנשים לעומת 17,079,000 ב-1961 ו-18,360,000 ב-1950. אחת הסיבות לירידה משמעותית זו נובעת מהגירה משמעותית בין 1945 - 1961 (עד שנבנתה חומת ברלין בין 2.5 ל-3 מיליון) ואופייה הסלקטיבי. לאחר המלחמה ועד שנבנתה חומת ברלין (1945 - 1961) זרם הנכנסים שהיה גם כך קטן יחסית לא היה סלקטיבי בעוד שזרם היוצאים הורכב רובו מצעירים בעלי פוטנציאל הבאת צאצאים לעולם.

גרמניה המזרחית הייתה מדינה הומוגנית מבחינה אתנית, 99% מאזרחיה היו ממוצא גרמני, המיעוט הגדול ביותר היה הסורבים, עם סלבי שהתגורר בלוסאטיה ומנה 34,000 איש בשנת 1984. המשטר נתן להם אוטונומיה תרבותית ורשות לשמר את שפתם, הסורבית.

רשויות גרמניה המזרחית ערכו מפקדי אוכלוסין בשנים 1945, 1946, 1964, 1971 ו-1981.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של גרמניה המזרחית

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות גרמניה המזרחית

התרבות בגרמניה המזרחית הייתה שילוב של לאומיות גרמנית עם עקרונות הריאליזם הסוציאליסטי. תחומים שונים של תרבות כמו ספרות, ציור, מוזיקה וקולנוע נשלטו על ידי המדינה ומפלגת האיחוד הסוציאליסטי. השלטונות מנעו כניסת תרבות "מנוונת" ולעומת זאת עודדו תרבות "אנטי-פשיסטית" וקומוניסטית. התרבות שימשה במידה רבה ככלי של המדינה להפיץ את האידאולוגיה הסוציאליסטית והקומוניסטית ופחות לביטוי האישי.

[עריכה] יהודי גרמניה המזרחית והיחסים עם ישראל

ערך מורחב – יהדות גרמניה המזרחית

גרמניה המזרחית קיימה קשרי מסחר ותרבות רופפים מאוד עם ישראל בתחילת שנות ה-50. יחסים אלו התקררו לאורך שנות ה-50 עד שנפסקו לגמרי עקב חוסר נכונותה של גרמניה המזרחית להכיר באחריות לשואה. מדיניותה הרשמית גרסה כי השואה אמנם התקיימה בשטחה של גרמניה אך טענה כי לעם הגרמני אין כל חלק בה וכי את השואה ביצעו קפיטליסטים ופשיסטים (הכוונה גם לנאצים). נוסף על כך גרמניה המזרחית הייתה חלק מהגוש הקומוניסטי- שיחסיו עם ישראל התקררו לאורך שנות ה-50 כאשר ב-1967 נותקו כליל יחסיהן של מדינות הגוש הקומוניסטי עם ישראל.

כמו כן בגרמניה המזרחית הייתה קהילה יהודית של כמה אלפי איש, רובם ניצולי שואה קשישים, רוב הקהילה התגוררה בברלין. הקהילה נהנתה מחופש פולחן והייתה מאוגדת ב"איחוד הקהילות היהודיות של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית" (גרמנית: Verband der Juden Gemeinden in der DDR).