היסטוריה של גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

[עריכה] העת העתיקה

ההיסטוריה של גאורגיה מתחילה עוד בעת העתיקה לפני כ-4,000 שנה, אבותיהם הקדומים של הגרוזים כבר נבדלו בתרבותם ובשפתם משכניהם בקווקז ובמזרח התיכון.

בגלל אופייה ההררי של הארץ תושבי חבליה השונים התפתחו בנפרד לאורך תקופות ממושכות, מה שגרם להבדלים השבטיים בקרב הגאורגים להתבלט כבר בכלקוליתיקון (תקופת ההאבן החדשה המאוחרת). הבדלים אלה התבטאו במאפייני תרבותם, כמו גם ברמות שונות של ההתפתחות החומרית.

בתקופת הברונזה הקדומה שבטים בדרום-מערב גאורגיה יצרו איחוד בשם דאיוחי, שהתחזק מדינית בתקופת הברזל ומוזכרת בתעודה אשורית משנת 1112 לפנה"ס כממלכה שאמנם נוצחה על ידי צבא האימפריה, אך לא נכבשה, אלא הוטלו עליה מסי כופר כערובה מפני תוקפנות נוספת.

באותה תקופה התקיים בקרבו של דאיוחי איחוד שבטים גרוזי נוסף, בשם קולחה, לחופו הדרום-מזרחי של הים השחור. עושרה החומרי של קולחה מצא את ביטויו במיתולוגיה היוונית בסיפורי מסע הארגונאוטים אל ארץ זו לשם שדידתה של גיזת הזהב.

קולכיס ואיבריה, מפה משנת 1522

לקראת אמצע המאה ה-8 לפנה"ס שתי הממלכות הגרוזיות הקדומות הללו החלו להלחם ביניהן, מה שבצירוף עם תוקפנותה של ממלכת אוררטו (ממלכה מאזור ארמניה של היום) כלפי דאיוחי הביא להתחסלותה של האחרונה. בשנות ה-20 של אותה מאה גם קולחה חדלה מלהתקיים עקב התפשטותה הנוספת של אוררטו.

במאה ה-7 לפהנ"ס סוחרים יוונים יסדו לחופי גאורגיה ערי-נמל.

מן המאה ה-6 לפנה"ס התקיימה במערב גאורגיה ממלכת אגריסי, ואילו במאה ה-4 לפנה"ס צמחה ממלכת איבריה במזרח גאורגיה. שתיהן היו בין האומות הראשונות בעולם להתנצר - איבריה ב-337 ואגריסי ב-523. איבריה החלה לסבול לקראת ימי הביניים מתוקפנותה של פרס השכנה ומחוסר נאמנותה של האצולה הפיאודלית, בעוד אגריסי הייתה מוקד למאבק צבאי בין פרס לאימפריה הביזנטית. גורמים אלה הביאו להתפרקות שתי הממלכות הגאורגיות למספר דוכסויות פיאודליות, מה שהקל על הערבים לכבוש את גאורגיה במאה ה-7.

[עריכה] ימי-הביניים

סדרת המאמרים העוסקים ב: היסטוריה של גאורגיה
העת העתיקה
קורה ארקסס
דיוחי
קולכיס
אגריסי
איבריה הקווקזית
ימי הביניים
אמירות טביליסי
הממלכה הגאורגית המאוחדת
הפלישה המונגולית לגאורגיה
ממלכת אימרתי
טאו-קלארג'תי
ממלכת אבחזיה
כארתלי-קאחתי
השלטון הרוסי
גאורגיה תחת האימפריה הרוסית
עצמאות מוקדמת
הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
מלחמת גאורגיה-ארמניה
המלחמה הסובייטית גאורגית
השלטון הסובייטי בגאורגיה
הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז
גאורגיה הסובייטית
טבח טביליסי (1956)
טבח טביליסי (1989)
גאורגיה המודרנית
הרפובליקה של גאורגיה
מלחמת האזרחים של גאורגיה
מהפכת הוורדים
גאורגיה אחרי שוורדנדזה
ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות
ההיסטוריה של אבחזיה
ההיסטוריה של אג'ריה

בראשית המאה ה-11 הדוכסויות הצליחו להשתחרר מן הכיבוש ולייסד את הממלכה הגאורגית המאוחדת, שנאלצה במהרה להדוף כובשים חדשים - טורקים סלג'וקים.

הממלכה הגאורגית הגיעה לשיא כוחה במאה ה-12, כששלטונה התפשט על כל דרום הקווקז, מספר מחוזות בצפון-מערב פרס, חופו הדרומי של הים השחור ושטחים בצפון-מזרחה של מה שעתידה להיות טורקיה. זאת הייתה גם תור הזהב של תרבותה הדתית והחילונית כאחד, ומספיק אם נציין את האקדמיה התאולוגית והמדעית במנזר גלאתי ואת יצירת המופת הספרותית "עוטה עור הנמר" של המשורר שותא רוסתאוולי. הממלכה הגרוזית התאפיינה גם בפלורליזם תרבותי ונתיניה המוסלמים והיהודים נהנו מחופש הפולחן, זאת למרות אדיקותה הנוצרית של גאורגיה ומלחמות ההשרדות שלה נגד שכניה המוסלמים. ראויה לאזכור גם העובדה, שממלכת גאורגיה האמירה אל פסגת עושרה החומרי והרוחני תחת שרביטה של אישה - המלכה תמר (1184-1210).

במאה ה-13 כוחה של הממלכה לא עמדה לה מול הפולשים המונגולים, שחילות הפרשים שלהם שטפו באותה תקופה במסעות ניצחון כמעט את כל יבשת אסיה ורוסיה. למרות שהכובשים השאירו פורמלית על כנו את מוסד המלוכה המקומי, דוכסים תאוויי שררה ניצלו את אחריותם הישירה על גביית המסים וגיוסם הכפוי של צמיתיהם למסעות כיבוש חדשים של המונגולים כדי לקבל מידיהם סמכויות כמעט ריבוניות. עם הזמן, הם לא היססו להפעיל את צבאותיהם נגד השלטון הגאורגי המרכזי ולאחר החלשותו, גם איש נגד רעהו.

בסערה של מלחמות פנימיות ותחת כיבוש מדכא, ממלכת גאורגיה התפוררה סופית במאה ה-15 לדוכסויות וממלכות קיקיוניות. פירוד זה נוצל על ידי הממלכות השכנות והחל מהמאה ה-16 האימפריה הפרסית והאימפריה העות'מאנית אף חילקו ביניהן את גאורגיה לאזורי השפעה: הדוכסויות והממלכות הכבושות שבמזרחה הפכו לבנות חסותם של הפרסים ואילו אלה שבמערבה איבדו את עצמאותן לטורקים העות'מאנים.

השליטים הגאורגים המקומיים, מלבד המלחמות הבלתי-פוסקות ביניהם, גם מרדו פעמים רבות בכוחות לא מאוחדים במעצמות המשעבדות, שמצידן הגיבו במסעות טבח, הרס וגירוש שהשמידו את כל התשתית הכלכלית של גאורגיה. בגלל מידורה הגאוגרפי של גאורגיה עקב אופיה ההררי הכובשים נזקקו בכל זאת לאצילים המקומיים שהיו מוכנים לשתף פעולה - כך שרדו שושלות רבות.

בהיעדר מקורות הכנסה יצרניים, האצילים הכבידו את עול הניצול הפיאודלי על צמיתיהם, שממלא היו מרוששים והקיזו את הדם הרב ביותר. בתחילת המאה ה-18 מלך כארתלי (במזרח גאורגיה) וחטנג ה-VI עשה רבות לשיקום הממלכתיות והתרבות בתחום שלטונו, בין השאר על ידי קודיפיקציה מואצת של חוקים וייסוד בית-הדפוס הגרוזי הראשון בטביליסי ב-1709, אולם מלבד המוגבלות הגיאורפית של שלטונו, הוא לא עשה דבר נגד המערכת המעמדית הנוקשה של החברה, שבלמה כוחות כלכליים יצירתיים. בסופו של חשבון, ניתן לסכם את השנים הארוכות אחרי חיסול הממלכה המאוחדת כתקופת סטגנציה שנמשכה כחצי מילניום והטביעה על גאורגיה חותם עמוק של נחשלות.

[עריכה] העת החדשה

בראשית המאה ה-19 האימפריה הרוסית החלה את התפשטותה בגאורגיה תוך ניצול חולשתה. הראשונה לפול לידי הרוסים, ב-1801, הייתה ממלכת כארתלי-קאחתי במזרח גאורגיה, שהוחרבה כמעט כליל על ידי הפרסים בשני העשורים האחרונים של המאה ה-18. המשטרים הפיאודליים במערב גאורגיה נותרו עצמאיים במידה עד העשור הבא. ב-1810 הרוסים כבשו את ממלכת אימרתי, שמלאה תפקיד מרכזי במאמצים הדיפלומטיים לשמר את הריבונות הגאורגית במערבה של הארץ ולאחד את מערב גאורגיה. עדיין, נדרשו לרוסים 54 שנים נוספות כדי להשתלט על כל מערב גאורגיה: נסיכות גוריה סופחה ב-1828, דוכסות סאמגרלו ב-1857, דוכסות סוואנתי באופן הדרגתי ב-1859-1857 ונסיכות אבחזיה ב-1864.

ב-1918 הגאורגים ניצלו את מלחמת האזרחים הרוסית בעקבות המהפכה הקומוניסטית כדי להכריז על עצמאותם, כשהיא מתפלגת מהרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיווית של עבר-הקווקז שהוקמה על ידי ממשלת המעבר הרוסית. באותה שנה נוסדה האוניברסיטה בטביליסי. ברפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה המשטר היה דמוקרטי-פרלמנטרי. בבחירות היחידות שזכתה לקיים, גם בהשתתפות נשים, ניצחה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומנהיגה, נואה ז'ורדניה, היה לראש הממשלה. במאי 1920 גאורגיה חתמה על הסכם ידידות עם רוסיה הסובייטית, שהכירה בריבונותה, אך כבר בפברואר 1921 הגיס ה-11 של הצבא האדום כבש את גאורגיה.

בשנים 1922-1936 גאורגיה הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. לאחר מכן היא הייתה אחת מ-15 הרפובליקות הסובייטיות מן המניין - תחת השם הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

בשנות ה-30, תחת משטר האימים של סטלין (שהטביע לראשונה את חותמו הפוליטי בארגון חיסול מנהיגו הליברלי של התנועה הלאומית הגרוזית ב-1907 במסגרת פעולת המחתרת המקומית) כ-100,000 גאורגים חוסלו בטיהורים הפוליטיים ורבבות נוספים הוגלו למחנות-עבודה. הרפובליקה גם עברה קולקטיביזציה כפויה.

בשנים 1941-1945 כ-700,000 גאורגים לחמו כחיילי הצבא האדום נגד גרמניה הנאצית. למעלה מ-200,000 מתוכם נפלו בשדות הקרב של החזית המזרחית. עם סיום המלחמה בגאורגיה החל תהליך מואץ של תיעוש ואורבניזציה וערים מרכזיות זכו בתשתיות מודרניות. למשל, בבירה טביליסי נחנכה ב-1966 רכבת-תחתית [1]. הדיכוי הפוליטי נמשך וב-1978 אף נעשה ניסיון להכריז על השפה הרוסית כשפתה הרשמי של גאורגיה, צעד שסוכל בעקבות מחאות המוניות של סטודנטים.

מסוף שנות ה-80 גאורגיה נשטפה בגל לאומנות. בהפגנה הגדולה ביותר שנמשכה מספר ימים בכיכר המרכזית של טביליסי, הצבא האדום ביצע ב-9 באפריל של שנת 1989 טבח במשתתפים: 20 אזרחים נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. עוד לפני פרישתה מברית-המועצות, גאורגיה ערכה את הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות מבין כל הרפובליקות ב-28 באוקטובר 1990 - למוסד המחוקק. בתאריך סמלי 9 באפריל 1991 הכריזה גאורגיה על עצמאותה. ב-31 ביולי 1992 הצטרפה גאורגיה לאו"ם כחברה ה-179.

בגלל המבנה האתני המורכב של הרפובליקה, כמעט מיד עם ייסודה פרצו סכסוכים צבאיים בחבלים האוטונומיים של אבחזיה ודרום-אוסטיה, שבדלניהם נתמכו על ידי רוסיה. מאבחזיה אף נאלצו לגלות כ-200,000 גרוזים, שברפובליקה נחשבים לקורבנות טיהור אתני. אחרי הסכמי הפסקת-אש שני החבלים הן ישויות ריבוניות דה-פקטו.

מלבד המאבקים האתניים, במחצית הראשונה של שנות ה-90 גאורגיה חוותה מלחמת אזרחים גם על רקע הדחתו (על ידי אופוזיציה חמושה) של הנשיא זוויאד גאמסאחורדיה, שאמנם נבחר לתפקיד בבחירות דמוקרטיות, אך גילה נטיות לעריצות. מחליפו, שר החוץ לשעבר של ברית המועצות אדוארד שוורדנדזה, זכה להבחר פעמיים, אך לא הצליח להתמודד עם השחיתות ועם המשבר הכלכלי שנמשך החל מעצמאותה של גאורגיה. לבסוף הואשם שווארדנאדזה על ידי אזרחים ומשקיפים בזיוף תוצאות הבחירות לפרלמנט והודח ב"מהפכת הוורדים" הלא אלימה בנובמבר 2003.

ב-4 בינואר 2004 בבחירות לנשיאות זכה מנהיג "התנועה הלאומית" מיכאיל סאקשווילי, שהכריז על מלחמת חורמה בשחיתות.

היסטוריה של מדינות אסיה