היסטוריה של אסטוניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תוכן עניינים 1 הזמן הקדום 2 מאבקי עצמאות 3 המאה ה-20 4 עצמאות

[עריכה] הזמן הקדום

אבותיו הקדמונים של העם האסטוני חיו לפני מעל ל-5,000 שנים בשבטים באיים הדרום-מזרחיים של הים הבלטי. מעריכים כי במאה הראשונה לספירה חיו באסטוניה למעלה מ-150,000 איש, במשקים חקלאיים קטנים, תחת משטר מבוזר.

[עריכה] מאבקי עצמאות

האסטונים היו העם הנוצרי האחרון באירופה שהוטבל לנצרות. ב־1193 קרא האפיפיור סלסטינוס השלישי לעריכת מסע צלב נגד הפגאניזם בצפון-אירופה. לאורך תקופה ארוכה ניהלו השבטים האסטונים מלחמות נגד צלבנים אשר ניסו לנצרם בכוח הזרוע. צלבנים גרמנים הקימו את מבצר ריגה בלטביה המודרנית, והחלו לפשוט על אסטוניה בעזרת שבטים לטביים. השבטים האסטונים התנגדו להתקפות, ולעתים אף הצליחו לתקוף שטחים נוצריים. מאוחר יותר, צפון אסטוניה נכבש על ידי צלבנים דנים, וב־1227, מסדר צלבני גרמני הביס את אחרון כיסי ההתנגדות האסטונים. לאחר הכיבוש, האסטונים נוצרו ואיבדו את עצמאותם; ניסיונות לשמר את העצמאות דוכאו, ואסטוניה חולקה בין מסדר לווני, בישופות טאלין ובישופות אוסל-וויק. אסטוניה הצפונית הייתה תחת כיבוש דנמרק עד 1346 ולאחר מכן אסטוניה נשלטה על ידי ברונים גרמניים.

ב־1343, החלו תושבי צפון אסטוניה והאי סארמאה במרד שכונה התקוממות ליל ג'ורג' הקדוש נגד ברונים גרמניים שהשתלטו על המדינה. המרד נכשל ודוכא. למרות נסיונות רבים למרוד, פשיטות רוסיות שזכו להצלחה ב־1481 וב־1558, הברונים הגרמנים המקומיים המשיכו לשלוט באסטוניה. ב־1561, אסטוניה הצפונית נמסרה לשליטה שבדית, וב־1625, אסטוניה היבשתית כולה הייתה תחת שליטת שבדיה. ב־1721, הביסה רוסיה את שבדיה במלחמה, והחוק הרוסי נכפה באזור.

בשנת 1819, המחוזות הבלטיים היו הראשונים באימפריה הרוסית בהם האצילות האוטונומית הרשתה לאיכרים בעלות על אדמות ומעבר לערים. המהלכים תרמו לייסוד "הקרן הכלכלית למען תרבות אסטוניה הלאומית", שנועדה לסייע לתרבות האסטונית שדוכאה במשך 600 שנות שליטה זרה, ואסטוניה נסחפה בגל התעוררות לאומית. התנועה קידמה את אימוץ האסטונית כשפת בתי־ספר, קיימה פסטיבלים אסטוניים וסייעה לפתח ספרות באסטונית.

[עריכה] המאה ה-20

בעוד מהפכת 1905 ברוסיה פשטה באסטוניה, האסטונים קראו לחופש העיתונות והקמת פרלמנט, לזכות הצבעה ולאוטונומיה לאומית. התוצאות היו צנועות, אך היציבות המתוחה שגברה בין 1905 ל־1917 סייעה לקידום עצמאות כלשהי לחבל האסטוני.

עם התמוטטות האימפריה הרוסית במלחמת העולם הראשונה, העניקה ממשלת רוסיה אוטונומיה לאומית לאסטוניה. הוקם בית־מחוקקים, אך אולץ במהרה לרדת למחתרת על ידי כוחות פוליטיים קיצוניים. ועדת הבוגרים של המחתרת הכריזה על רפובליקת אסטוניה ב־24 בפברואר 1918, יום אחד טרם פלישת הגדודים הגרמנים; וב־2 בפברואר 1920, נחתם חוזה טארטועל ידי רפובליקת אסטוניה ורוסיה הבולשביקית, בו רוסיה הצהירה על ויתור גורף על דרישות לגבי שטח אסטוניה.

העצמאות האסטונית נמשכה 22 שנים. אסטוניה עברה מספר רפורמות כלכליות, חברתיות ופוליטיות כדי להגיע למעמד של מדינה ריבונית, במהלכן, שווקיה העיקריים היו סקנדינביה, בריטניה ואירופה המערבית, יחד עם ארצות הברית ולרוסיה. בתי־ספר דוברי אסטונית הוקמו, חיים אמנותיים שגשגו וניתנה אוטונומיה תרבותית למיעוטים הלאומיים שכללו אז 3,000 איש ביניהם יהודים.

במהלך מלחמת העולם השנייה, שאפה אסטוניה לנייטרליות בין המעצמות, אך החתימה על הסכם מולוטוב-ריבנטרופ ב־23 באוגוסט 1939, סימנה את תום העצמאות. ההסכם העביר לידי הכיבוש הסובייטי את אסטוניה, לטביה, חלק מפינלנד ומאוחר יותר את ליטא, בתמורה לשליטת גרמניה הנאצית על מרבית פולין. ב־21 ביולי 1940, חודש אחד אחרי שאסטוניה נכבשה על ידי הצבא האדום, הוכרזה הרפובליקה הסוציאליסטית האסטונית (ESR). אסטוניה התקבלה רשמית לברית המועצות ב־6 באוגוסט, וקיבלה את השם הרשמי "רפובליקה סוציאליסטית אסטונית־סובייטית".

הכיבוש לווה בהחרמת רכוש, סובייטיזציית החיים התרבותיים ופוליטיקה בנוסח הקומוניזם הסטליניסטי. ב־14 ביוני 1941, התקיים גרוש המוני בשלוש המדינות הבלטיות.

ב־22 ביוני, תקפה גרמניה הנאצית את ברית המועצות. האסטונים בירכו את חייליה כדי לחזור לעצמאות, אך מדינתם הייתה לחלק מ"אוסטלנד". הגדודים הגרמנים עצרו כ־5,500 אסטונים וכלאו אותם. במלחמת העולם השנייה, סבלה אסטוניה מנזקים עצומים: נמלי-ים הושמדו, ו־45% מהתעשייה ו־40% מהמסילות ניזוקו. אוכלוסיית אסטוניה קטנה בחמישית (כ־200,000 איש) ו־10% מהאוכלוסייה (מעל 80,000 איש) גלו למערב. יותר מ־30,000 חיילים אסטונים נהרגו במהלך הקרבות. באסטוניה לא היו יהודים רבים, אך גרמניה רצתה לנצל את שטח המדינות הבלטיות להקמת מחנות, כך שנהרגו על אדמתה כעשרת אלפים יהודים. לאחר המלחמה נשפטו שבעה אסטונים על פשעים כנגד האנושות.

ב־1944, פשיטות אוויר רוסיות השמידו את נרווה, ושליש מאזור המגורים בטאלין הושמד גם הוא. עד סוף ספטמבר, כוח סובייטי גרש את הגרמנים מאסטוניה. באותה שנה, מוסקבה העבירה שתי מחוזות גבול אסטוניים, נרווה ופטסרי, שהחזיקו ברוסים אתניים רבים, לשליטה רוסית, ונערכו מעצרים מסיביים של תומכים בפועל בכיבוש הגרמני או כאלה שלא תמכו בברית המועצות.

לאחר מות סטלין, המפלגה הקומוניסטית האסטונית, שרוב חבריה היו רוסים, הרחיבה את בסיסה החברתי כדי לכלול יותר אסטונים אתניים, ועד אמצע שנות ה־60, אחוז חברות האסטונים האתניים התייצב על 50%.

[עריכה] עצמאות

באפריל 1988 נוסדה מפלגת החזית האסטונית שצברה פופולריות. ב־1989, הספקטרום הפוליטי התרחב כשמפלגות חדשות רבות החלו לפעול במדינה. ב16 בנובמבר 1988 התקבל חוק שהעניק עצמאות כלכלית לאסטוניה וקבע את האסטונית כשפה הרשמית. אסטוניה ערכה בחירות חופשיות עבור 105 חברי ה"סובייט העליון" האסטוני ב־18 במרץ 1990. כל התושבים היו זכאים להשתתף בבחירות, ובהם המתיישבים הרוסים הרבים ו50,000 החיילים הסובייטים ששהו על אדמתה. לבסוף, קואליציית החזית האסטונית, שהורכבה ממפלגות שמאל ומרכז צברה בבחירות אלה רוב פרלמנטרי.

ב-1991 התקיים משאל עם לגבי עצמאות אסטונית, שבו הצביעו 82% בעד עצמאות. בניגוד לליטא ולטביה, מאבקה של אסטוניה לעצמאות התקבל ללא שפיכות דם.

אבל רק אחרי יותר משלוש שנות משא ומתן, ב־31 באוגוסט 1994, הכוחות החמושים של הפדרציה הרוסית עזבו את אסטוניה, וניתנה לה עצמאות מלאה. מאז עצמאותה, יצרה אסטוניה קשרים מצוינים במערב והתקבלה לנאט"ו ולאיחוד האירופי. עם זאת, יש למדינה חיכוכים חוזרים ונשנים עם רוסיה.