חוזה טארטו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חוזה טארטו (אנגלית: Treaty of Tartu, רוסית: Тартуские Mирные Договоры, אסטונית: Tartu Rahu, פינית: Tarton Rauha) היה סדרה של הסכמים בין רוסיה הבולשביסטית ובין פינלנד ואסטוניה הצעירות, אשר היו עד אז בשליטת האימפריה הרוסית. הם נושאו ונתנו ונחתמו בעיר טארטו שבאסטוניה בשנת 1920 אחרי שמלחמות האזרחים ברוסיה, פינלנד ואסטוניה הסתיימו. ההסכמים נגעו בנושאים אשר כללו את עצמאותן של פינלנד ואסטוניה וגבולות ושטחים רוסיים.
ההסכם הרוסי-אסטוני - נחתם ב-2 בפברואר 1920 אחרי מלחמת השחרור האסטונית. תנאי ההסכם קבעו שלאסטוניה תינתן עצמאות מלאה מרוסיה.
ההסכם הרוסי-פיני - נחתם ב-14 באוקטובר 1920 אחרי משא ומתן שנמשך ארבעה חודשים. על-פי ההסכם, הגבול בין רוסיה לבין פינלנד יהיה זהה לגבול הישן עם דוכסות פינלנד, כשהעיר פטסמו (Петсамо, בפינית Petsamo) עם הנמל נטול הקרח לחוף אוקיינוס הקרח הצפוני תינתן לפינלנד ואילו מזרח קרליה תינתן לרוסיה. כמו כן, פינלנד תפרק את כל המתקנים הצבאיים שלה בים הבלטי והרוסים יאפשרו מסחר חופשי בין אגם לדוגה למפרץ הפיני.
בהסכם מולוטוב-ריבנטרופ הועברו לידי ברית המועצות אסטוניה, לטביה, ליטא וחלק מפינלנד כשגרמניה הנאצית קיבלה את רוב פולין, וחלק מהתנאים שהיו לפני חוזה טארטו חזרו לקודמתם.
