היסטוריה של יוון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

ערך זה הוא חלק מסדרת היסטוריה של יוון

היסטוריה של יוון העתיקה יוון המינואית יוון המיקנית תקופת המעבר ביוון יוון הארכאית יוון הקלאסית יוון ההלניסטית יוון תחת שלטון רומא יוון תחת שלטון ביזנטיון יוון העות'מאנית מלחמת העצמאות היוונית יוון העצמאית מהמאה ה-19

יוון

ההיסטוריה של יוון מתחילה עוד בימי קדם. חופי הים האגאי ראו את לידת אחת הציביליזציות הראשונות של האנושות - התרבות המינואית. אחרי תקופת החושך במאה ה-9 לפנה"ס החלה תקופה חדשה בתולדות יוון - קמו בה ערי מדינה כמו אתונה, ספרטה, תבאי ועוד. זוהי תרבות יוון הקלאסית. תרבות זו תשמש בסיס לתרבות ההלניסיטית ברחבי העולם העתיק.
ערי יוון התגבשו בידי אלכסנדר מוקדון והפכו לחלק מהאימפריה שלו. במותו, שלטו על האימפריה שלו כמה יורשים (דיאדוכים). על יוון שלט בית אנטיגונוס, כאשר בשלב מאוחר יותר שטחים אלה התפרקו ליותר חלקים וכל חלק נשלט על ידי מלך אזורי.

מבחינה צבאית, יוון הלכה ושקעה עד שנכבשה על ידי רומא בשנת 168 לפנה"ס, בתמורה היוונים שינו את התרבות הרומית ללא הכר. בהיותה אחת מהפרובינקיות המזרחיות של האימפריה הרומית, התרבות היוונית הייתה דומיננטית באגן המזרחי של הים התיכון. כאשר האימפריה הרומית חולקה לשניים, טבעו של החלק המזרחי, מה שהיום מוכר כהאימפריה הביזנטית שמרכזה בקונסטנטינופול (כיום: איסטנבול), היה יווני. האימפריה הביזנטית שרדה מעל ל-1000 שנים (מהמאה ה-4 עד המאה ה-15) עד אשר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית.

העות'מאנים שלטו ביוון עד תחילת המאה ה-19 כאשר בשנת 1821 היוונים מרדו ובשנת 1822 הכריזו על עצמאות. המרד המשיך עד שנת 1832, בהצלחה לצד היווני. במשך המאה ה-19 והמאה ה-20 בסדרת מלחמות נגד העות'מאנים, היוונים שאפו להגדיל את שטח יוון, על מנת לכלול את כל דוברי היוונית בתחומה. בשנת 1940 פרצה מלחמת איטליה-יוון. איטליה הפאשיסטית פלשה ליוון. בתחילה נהדפו הפולשים, אך לאחר התערבות גרמניה הנאצית, נכבשה יוון, והייתה תחת שלטון הנאצים עד לסוף המלחמה. יוון הגיעה לגבולותיה הנוכחיים בשנת 1947 בתום מלחמת העולם השנייה. אחרי מלחמת העולם השנייה יוון חוותה מלחמת אזרחים, אשר נמשכה עד 1949.

בשנת 1967 הצבא תפס את השלטון בהפיכה צבאית וייסד את מה שמכונה "משטר הקולונלים". בשנת 1973 המשטר ביטל את המלוכה ביוון. ב-1974 החונטה הצבאית מימנה הפיכה כושלת בקפריסין, דבר שגרם להפלתה. ב-1975 הוקמה רפובליקה דמוקרטית. יוון הצטרפה לאיחוד האירופי בשנת 1981 ושינתה את המטבע שלה לאירו בשנת 2001.

תוכן עניינים 1 פרהיסטוריה 2 יוון העתיקה 2.1 יוון המינואית 2.2 יוון המיקנית 2.3 תקופת המעבר 2.4 יוון הארכאית 2.5 יוון הקלאסית 2.6 התקופה ההלניסטית 3 מרומא ועד קושטא 3.1 יוון תחת שלטון רומא 3.2 יוון הביזנטית 3.3 יוון העות'מאנית 4 יוון המודרנית 4.1 מלחמת העצמאות היוונית 4.2 יוון המודרנית במאה ה-19 4.3 יוון במאה ה-20 5 הערות 6 הערות שוליים

[עריכה] פרהיסטוריה

הציוויליזציה העתיקה ביותר שנמצאה ביוון היא התרבות המינואית בכרתים, שהייתה פעילה בין 2700 לפנה"ס לערך ו-1450 לפנה"ס. במקביל, הייתה קיימת התרבות ההלנית המוקדמת ביבשת יוון בין 2800 לפנה"ס לערך ועד 2100 לפנה"ס.

[עריכה] יוון העתיקה

ערך מורחב – יוון העתיקה

ערך מורחב – היסטוריה של יוון העתיקה

[עריכה] יוון המינואית

יוון המינואית או התקופה הכרתית היא תקופה בתולדות יוון העתיקה, המתוארכת לאלף השני לפני הספירה בערך בשנים 2000 עד 1100 לפני הספירה. היא נקראת מינואית מלשון מינוס מלכה האגדי של כרתים.

נהוג לחלק את התקופה המיונאית לשלש תקופות עיקריות: התקופה המינואית הקדומה (2000-1700 לפנה"ס), התקופה המינואית התיכונה (1700- 1580 לפנה"ס), והתקופה המינואית המאוחרת (1580-1100 לפנה"ס).

[עריכה] יוון המיקנית

התרבות המיקנית החלה בערך בסביבות 1600 לפנה"ס ונמשכה עד בערך 1100 לפנה"ס. בתרבות המיקנית נעוצים רוב המיתוסים היווניים והיא היוותה מקור השראה נכבד למשוררי יוון דוגמת הומרוס. התקופה המיקנית נקראת על שמה של עיר חשובה בפלופונסוס בשם מיקנה שהייתה אחד המרכזים החשובים של התרבות הזאת.

בתקופה המיקנית, השלטון היה נתון בידיה של עלית אריסטוקרטית שהורכבה בעיקר מלוחמים. בערך ב-1400 לפנה"ס, בעת התקופה המינואית המאוחרת, הרחיבו המיקנים את תחום השפעתם עד כרתים, מרכז התרבות המינואית. בשלב זה קיבלו המיקנים את הכתב המינואי.

בערך בין 1100 ל-1200 לפנה"ס התרבות המיקנית התמוטטה. אתרים רבים נבזזו, אחרים ננטשו ויוון שקעה לתוך תקופת מעבר.^[1]

[עריכה] תקופת המעבר

ערך מורחב – תקופת המעבר ביוון

אין שם אחיד לתקופה שבין 1200 או 1100 לפנה"ס ל-800 לפנה"ס. המקורות האנגליים נוטים להתשמש בביטוי "ימי החשיכה של יוון" (Greek Dark Ages) מקורות אחרים מדברים על "התקופה ההומרית", "התקופה הגומטרית" ו"ימי הביניים של יוון". הסיבות לחורבן התרבות המיקנית אינן ידועות במלואן, אך ידוע שבערך שבין 1200 ל-1100 לפנה"ס היו גלי פלישה דוריים ליוון. גלי פלישה אלו שטפו את יוון מהצפון עד חצי האי פלופונסוס. רק שני מוקדים עיקריים נותרו מחוץ לשליטת הפולשים: אטיקה וארקדיה.

בתקופה זו, צורת השלטון היוונית עברה ממונרכיה לשלטון האריסטוקרטיה, למעט מקומות בודדים, שבהם המלכים שמרו על כוחם. גם הלוחמה עברה שינוי ניכר - מלוחמת מרכבות ללחימת רגלים. לקראת סוף תקופת המעבר נוצר סוג חדש של חיילים: רגלי כבד החמוש בחנית כבדה ושריון עבה. רגלי זה ידוע בשם הופליט.

בתקופה זו נזנחו האמנויות, נשכח הכתב ויוון התדרדרה למצב שהייתה בו בתקופה שקדמה לתרבות המיקנית. יחד עם זאת, תקופה זו הביאה לעולם את פאר היצירה של הומרוס, בתקופה זו התהווה הדגם היווני של עיר מדינה הלא הוא העיר מדינה. לקראת סוף תקופת המעבר היוונים קיבלו את האלפבית הפיניקי שהיה מפותח יותר מהכתב המיקני ושינו אותו בהתאם לצרכיהם.

[עריכה] יוון הארכאית

ערך מורחב – יוון הארכאית

נהוג להתחיל את מניין שנותיה של יוון הארכאית בתחילת המאה ה-9 לפנה"ס ^[1]. תקופה זו התאפיינה במספר תהליכים חשובים שעיצבו את תולדות יוון העתיקה ובמידה רבה גם את תולדות כל אגן הים התיכון. שני התהליכים החשובי ביותר הם הקולוניזציה ומעבר משלטון אריסטוקרטי לדמוקרטי בסוף התקופה הארכאית.

סיבה עיקרית לקולוניזציה היוונית טמונה בגאוגפריה של האזור: יוון היא ארץ הררית בעלת מעט קרקע פוריה. לכן, עם גידול האוכלוסייה, ביקשו חלק מהיוונים לעבור ממולדתם למקומות אחרים בחיפוש אחר פרנסה. סיבה אחרת הייתה כלכלית: אף שחקלאות תפסה את הנתח העיקרי בכלכלת יוון בתקופה זו, המסחר עלה בהתמדה ואף נוסדו בתי מלאכה גדולים שייצרו תוצרת ליצוא.

[עריכה] יוון הקלאסית

ערך מורחב – יוון הקלאסית

נהוג למנות את התקופה הקלאסית בתולדות יוון החל מהמאה ה-5 לפנה"ס. בתקופה זו הגיע לשיא התפתחותו של הפוליס, נוסדו אסכולות מובילות בפילוסופיה, נכתבו מחזות רבים והוקמו מבנים מרהיבים ברחבי יוון. רב החוקרים מסיימים את יוון הקלאסית במסעו של אלכסנדר הגדול למזרח (334 לפנה"ס).

בראשית התקופה הקלאסית יוון ניצבה מול האיום הפרסי. פרס כבשה את איוניה שהייתה מאוכלסת ביוונים ולאחר מכן ערכה שני מסעי כיבוש נגד יוון. הראשון והקטן יותר שנועד להעניש את אתונה על השתתפותה במרד האיוני הסתיים במפלת הפרסים בקרב מרתון (490 לפנה"ס). המסע השני (הידוע בשם מלחמת פרס-יוון) ארך שנתיים (480 - 479 לפנה"ס) ולקחו בו חלק כל הכוחות של האימפריה הפרסית. הפרסים הצליחו להגיע עד אטיקה ושרפו את אתונה, אך הפסידו במספר קרבות ונאלצו לוותר על כיבושה של יוון.

אחרי מלחמת פרס יוון עלה כוח חדש ביוון העתיקה - אתונה. גם לפני המלחמה, הייתה אתונה פוליס חזק ורב השפעה, אך הבכורה הייתה נתונה לספרטה. אתונה הקימה לעצמה אימפריה באיי הים האיגאי והצליחה להדוף את הפרסים לתוך אסיה הקטנה. בסופו של דבר, הספרטנים החלו לחשוש מכוחה של אתונה ושתי המדינות התנגשו בשתי מלחמות. במלחמה השנייה הידועה בשם המלחמה הפלופונסית השנייה (431 - 404 לפנה"ס) נשבר כוחה של אתונה והיא נאלצה לוותר על שאיפותיה להגמוניה ביוון.

ספרטה שהייתה רגילה לבדלנות נאלצה לצאת את גבולות פלופונסוס, אבל מבנה החברה הספרטנית לא התאים למצב החדש. משלא בוצעו השינויים הנדרשים, ירדה ספרטה מגודלה כ-30 שנה לאחר הניצחו במלחמה הפלופונסית אחרי שהפסידה לתבאי בקרב לאוקטרה (371 לפנה"ס). סדרת פלישות תבאיות לפלופונסוס שברו סופית את הגב הספרטני והם לא חזרו לעולם למעמד הרם שהיה להם במהלך המאה ה-5.

גם תבאי לא הצליחה לשמור על ההגמוניה. מדינות נוספות עלו וירדו, גם אתונה הצליחה להשתקם ממפלתה, בעיקר בזכות המסחר המפותח שלה, אך לא חזרה למעמד שהיה לה בעת העימות עם ספרטה. החלשות הפולייס הוותיקים נתנה אפשרות לפיליפוס השני, מלך מוקדון להביא את מדינתו, שלפני כן נחשבה ספק ברברית, ספק הלנית למעמד בכורה ביוון. בסדרת מלחמות, כשבאחרונה הוא הביס את הצבא המשותף של אתונה ותבאי בקרב כירונאה (338 לפנה"ס) הוא הצליח להטיל את מרותו על יוון. פיליפוס נרצח שנתיים לאחר מכן, בעת ההכנות לקראת הפלישה לפרס. בנו, אלכסנדר, עלה לשלטון תחתיו.

[עריכה] התקופה ההלניסטית

השלטון ההלניסטי שהחל עוד בדור הקודם נמשך עד הכיבוש הרומי של יוון באמצע המאה ה-2 לפנה"ס. עם מותו של אלכסנדר הגדול, מרדו חלקים נרחבים מארץ האם היוונית בשלטון הדיאדוכים, אך מלחמה שנודעה בשם המלחמה הלמאית (על שם המבצר למאה) הסתיימה בתבוסתם. אחרי רגיעה במלחמות הדיאדוכים ומותם של חלק מהם, רב רובה של ארץ האם היוונית נשארה תחת שלטון מוקדון, אם כי מצרים התלמאית שלטה על מספר איים.

עידן הפולייס חלף מהעולם בתקופה זו. הפולייס הוותיקים ירדו מכוחם והבכורה עברה לבריתות שונות. שתי הליגות העיקריות שהתפתחו בתקופה זו הן הליגה האכאית שמרכזה בצפון ומרכז פלופונסוס והליגה האיטולית שהתרכזה במרכז יוון. לצד הליגות גם ספטרה שמרה על עצמאותה, אך חדלה מלהיות כח משמעותי ביוון, למעט תקופות קצרות שבהן מלכים רפורמיסטים ניסו להחזירה לימי הזוהר.

הליגה האיטולית נלחמה ללא הרף בליגה האכאית על הבכורה ביוון ושתי הליגות ניסו להתנגד להשפעה מוקדונית. הבכורה עברה מליגה אחת לשנייה, אך כעקרון, מוקדון נתנה את הטון בארץ.

בעת המלחמה המוקדונית השנייה, הצטרפה הליגה האיטולית לצידה של רומא וסייעה לה בהבסת פיליפוס החמישי. רומא, אמנם, הסיגה את צבאה מיוון, אך השפעתה הייתה ניכרת גם בלי נוכחות צבאית. כמה עשרות שנים לאחר מכן, רומא השטלתה לחלוטין על יוון תוך כדי השכנת חילות מצב קבועים בעריה.

[עריכה] מרומא ועד קושטא

[עריכה] יוון תחת שלטון רומא

[עריכה] יוון הביזנטית

[עריכה] יוון העות'מאנית

ערך מורחב – יוון העות'מאנית

[עריכה] יוון המודרנית

[עריכה] מלחמת העצמאות היוונית

[עריכה] יוון המודרנית במאה ה-19

[עריכה] יוון במאה ה-20

[עריכה] הערות

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ שגיאת ציטוט: תגית <ref> שגויה; לא נכתב טקסט עבור הערת השוליים בשם ref-name

להשוואה: משה עמית, תולדות יוון הקלאסית, מגנס, תשנ"ח

להשוואה: מדריך ללימוד תולדות העת העתיקה, בהוצאת את"א, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה כללית