הטרגדיה של 9 באפריל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הטרגדיה של 9 באפריל 1989 מתייחסת להפגנות אנטי-סובייטיות בטביליסי גאורגיה, שפוזרו בכח על ידי הצבא האדום, וגרמו ל-20 הרוגים ומאות פצועים. תאריך ה-9 באפריל כיום הוא יום זיכרון רשמי של גאורגיה ונקרא יום האיחוד הלאומי (גאורגית: "ეროვნული ერთიანობის დღე", אֶרוֹבנוּלי אֶרתיאנוֹבּיס דרֶ'ה).
תוכן עניינים |
[עריכה] פרלוד
בשנת 1988 התגברה התנועה האנטי סובייטית ברפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה. מספר שביתות ופגישות אורגנו בטביליסי על ידי ארגונים פוליטיים אנטי-סובייטים. הסכסוך בין הממשלה הסובייטית והלאומנים הגאורגים העמיק לאחר מה שנקרא אסיפת ליחני שהתקיימה ב-18 במרץ 1989. באסיפה הביעו אלפים אחדים של אבחזים את רצונם לפרוש מגאורגיה ולהשיב על כנו את מעמדה העצמאי כפי שהיה בתקופת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אבחזיה (1922-1931) קרי רפובליקה עצמאית במסגרת קונפדרטיבית. בתגובה, אירגנו הקבוצות האנטי-סובייטיות סדרת מפגשים לא מורשים ברחבי המדינה בטענה כי הממשלה הסובייטית משתמשות בבדלנים אבחזים כדי שיעמדו כנגד התנועה המצדדת בעצמאות גאורגיה.
המחאה הגיעה לשיאה ב-4 באפריל 1989 כאשר עשרות אלפי גאורגים התקבצו לפני בית הממשל בשדרות רוסתוולי טביליסי. המחאה הונהגה על ידי ועדת העצמאות (מרב קוסטבה, זוויאד גמסחורדיה, גיאורגי צ'נטוריה, אירקלי בתיאשווילי, אירקלי צרתלי ואחרים), שאירגנו הפגנות שקטות ושביתת רעב, בדרישה להעניש את הבדלנים האבחזים ולהחזיר את עצמאות גאורגיה. השלטונות הסובייטים המקומיים איבדו שליטה על המצב בבירה ולא יכל לעצור את המחאה.
[עריכה] ההפגנות
סדרת המאמרים העוסקים ב: |
|||
| העת העתיקה | |||
| קורה ארקסס | |||
| דיוחי | |||
| קולכיס | |||
| אגריסי | |||
| איבריה הקווקזית | |||
| ימי הביניים | |||
| אמירות טביליסי | |||
| הממלכה הגאורגית המאוחדת | |||
| הפלישה המונגולית לגאורגיה | |||
| ממלכת אימרתי | |||
| טאו-קלארג'תי | |||
| ממלכת אבחזיה | |||
| כארתלי-קאחתי | |||
| השלטון הרוסי | |||
| גאורגיה תחת האימפריה הרוסית | |||
| עצמאות מוקדמת | |||
| הרפובליקה הדמוקרטית של עבר הקווקז | |||
| הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה | |||
| מלחמת גאורגיה-ארמניה | |||
| המלחמה הסובייטית גאורגית | |||
| השלטון הסובייטי בגאורגיה | |||
| הרפובליקה הסובייטית של עבר הקווקז | |||
| גאורגיה הסובייטית | |||
| טבח טביליסי (1956) | |||
| טבח טביליסי (1989) | |||
| גאורגיה המודרנית | |||
| הרפובליקה של גאורגיה | |||
| מלחמת האזרחים של גאורגיה | |||
| מהפכת הוורדים | |||
| גאורגיה אחרי שוורדנדזה | |||
| ההיסטוריה של הרפובליקות האוטונומיות | |||
| ההיסטוריה של אבחזיה | |||
| ההיסטוריה של אג'ריה | |||
בערב ה-8 באפריל 1989, ציווה, קולונל-גנרל (генерал полковник) איגור רודינוב, מפקד המחוז הצבאי של עבר הקווקז (Закавказский военный округ), על חייליו להתחיל לזוז. רגע לפני ההתקפה של הכוחות הסובייטים, פנה הפטריארך של כל גאורגיה, איליה השני, למפגינים וביקש מהם לפנות את שדרות רוסתוולי וסביבת מבנה הממשל כיוון שהטנקים הסובייטים שהגיעו במהלך היום מהווים סכנה לחייהם. המפגינים סירבו להתפזר על אף דברי הפטריארך. יחידות של המשטרה הגאורגית המקומית (мили́ция, מיליציה), פורקו מנישקם לפני המבצע.
ב-9 באפריל, בשעה 3:45 לפנות בוקר, הקיפו את אזור ההפגנות, טנקים וחיילים סובייטים, תחת הנהגת גנרל אלכסנדר לבד. החיילים הסובייטים נצטוו לפזר את המפגינים ולנקות את הרחוב מהמפגינים בכל דרך שתדרש [1].
הפלוגה הסובייטית, חמושב באלות ואתי מתכת קטנים, התקדמה לעבר המפגינים כשהם מכתרים אותם מכח עבר כשהם מותירים פתח צר בלבד לנסיגה. במהלך התקדמותם החלו החיילים לתקוף את המפגינים עם אתי המתכת הצבאיים וגרמו לפצועים קלים וכבדים [1]. אחת מקורבנות ההתקפה הייתה נערה בת 16 שניסתה להימלט מהחיילים המתקרבים אבל נתפסה והוכתה למוות למרגלות מבנה הממשל ממכות בראש ובבית החזה. היא נגררה מחוץ לאזור בידי אימה שהייתה פצועה אף היא. ההתקפה הספציפית הזו תועדה בוידאו ממרפסת בבנין הממוקם בצידה האחר של השדרה. הקלטת נוצלה לצורך חקירת האירוע לאחר מכן. התקפה דומה של החיילים הסובייטים הביאה, על פי אישור של החקירה, למותן של 19 נשים [1]. דווח גם כי נעשה שימוש בגז רעיל כנגד המפגינים שגרמו להקאות, בעיות נשימה ושיתוק זמני של מערכת העצבים [2].
עשרים איש אשר רובן היו נערות צעירות ונשים נהרגו בהרעלת הגז, מעל ל-4,000 איש נפצעו. הפצועים, יחד עם כל המפגינים, ספגו מכות אלימות והכאה מהאתים שבידי השוטרים [3]. השוטרים, שהיו ללא נשק, ניסו לפנות את קבוצת המפגינים אחוזת הבהלה, אולם, על פי קלטת וידאו שצולמה בסודיות בידי עיתונאים אופוזיציוניים מעידים על כך כי החיילים לא איפשרו לרופאים וכוחות החירום, לעזור לפצועים. למעשה מראות התמונות כי גם האמבולנסים הותקפו בידי החיילים [4]. תמונת איש צעיר המכה את הטנק במקל הפכה לסמל לתנועה הגאורגית האנטי-סובייטית [5].
ב-10 באפריל פירסמה ההנהגה הסובייטית הצהרה המאשימה את המפגינים בתסיסה ובסכנה לביטחונה של הרפובליקה. ביום למחרת הראתה הטלוויזיה הגאורגית את גופותיהן של 19 הנשים שנהרגו באלימות, כשהיא מציגה את הברוטליות יוצאת הדופן שבה נקטו החיילים הסובייטים. את פניהן של הקורבנות קשה היה לזהות. ההנהגה הסובייטית האשימה כמו כן את המפגינים בהרג הקורבנות בכך שבמנוסתם רמסו אחד את השני בנסיונם לברוח מהחיילים הרוסים [5].
אולם, חקירת הוועדה הפרלמנטרית לאירועי 9 באפריל 1989 שהחלה על ידי אנטוליי סובצ'ק, חבר קונגרס נציגי העם [6], הובילה למסקנות אחרות. הוועדה גינתה את הצבא שגרם למוות בניסיונו לפזר את המפגינים. הדוח שהנפיקה הוועדה הפך את האפשרות לשימוש באלימות דומה במיקרים של אי שקט אזרחי בברית המועצות לקשה יותר. הדוח של סובצ'ק הציג רשומות מפורטות של האלימות שננקטה כלפי המפגינים והמליץ על העמדה מלאה לדין של אנשי הצבא שהיו אחראים לאירועים [2].
[עריכה] אחרית דבר
ב-10 באפריל, כמחאה על נקיטת הצעדים, תושבי טביליסי ויתר גאורגיה פתחו בשביתה והוכרזו 40 ימי אבל. אזרחי גאורגיה הביאו כמויות גדולות של זרי פרחים למקום בו התרחשו האירועים, והוכרז על מצב חירום במדינה, אולם למרות זאת המשיכו ההפגנות.
ממשלת גאורגיה הסובייטית התפטרה כתוצאה מהאירוע. מוסקבה טענה כי המפגינים היו אלה הראשונים שתקפו את החיילים תחילה והחיילים נאלצו להתגונן מפניהם. בקונגרס הסובייטים הראשון [6] (במאי-יוני 1989) נער מיכאיל גורבצ'וב חוצנו מכל אחריות, והפנה את כל ההאשמה כלפי הצבא. החשיפה במדיה הסוביייטית הליברלית, כמו גם מימצאי ועדת החקירה בראשות איש ה"פרו-פרסטרויקה", אנטוליי סובצ'ק, שדווחו בדצמבר של אותה שנה, גרמו למבוכה בקרב הסובייטים שדגלו בקו הנוקשה והנהגת הצבא שהייתה מעורבת באירוע.
[עריכה] מורשת
הטרגדיה של 9 באפריל הפכה את האופוזיציה הגאורגית לרדיקלית יותר כלפי השלטון הסובייטי. מספר חודשים לאחר מכן, ב-17-18 בנובמבר 1989, התקיים מושב של המועצה העליונה של גאורגיה הסובייטית, שגינתה באופן רשמי את הכיבוש והסיפוח של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה על ידי ברית המועצות בשנת 1921.
ב-31 במרץ 1991, הצביעו הגאורגים במשאל עם באופן גורף לטובת עצמאותה של גאורגיה והתנתקותה מברית המועצות. ב-9 באפריל של אותה שנה חל יום הזיכרון השני לאירועי הטרגדיה והמועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה הכריזה על עצמאותה של גאורגיה.
ב-23 בנובמבר 2004, הוצבה מצבת זיכרון לקורבנות הטרגדיה במקום האירוע בשדרות רוסתוולי.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- החלטות האסיפה הבלטית לאירועי 9 באפריל 1989 בגאורגיה, טאלין, 14 במאי 1989, (אנגלית)
- אלכסיי זברב, סכסוכים אתניים בקווקז 1988-1994: הטרגדיה של 9 באפריל והשאלה האבחזית, (אנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 נדיה דיוק ואדריאן קרטניסקי (1993), עליית אומות חדשות: נפילת הסובייטים והאתגר של עצמאות, ISBN 0471582638, (אנגלית)
- ^ 2.0 2.1 מרק בייסינגר (1998), "אלימות לאומנית והמדינה: סמכות פוליטית ורפרטואר פולמוסי בברית המועצות לשעבר" ("Nationalist Violence and the State: Political Authority and Contentious Repertoires in the Former USSR"), כרך 30, מספר 4, עמ' 26-27, (אנגלית)
- ^ רוג'ר רוסן וג'פרי ג'אי (1999), גאורגיה: המדינה הנפלאה של הקווקז, עמ' 89, ISBN 9622175023, (אנגלית)
- ^ מתיאס פלקמנס (2006), להגן על הגבול: זהות, דת וחדשנות ברפובליקה של גאורגיה, עמ' 127-139, ISBN 0801444403, (אנגלית)
- ^ 5.0 5.1 פטר נסמית' (2001), גאורגיה: בהרי הפיוט, עמ, 18, ISBN:0700713956, (אנגלית)
- ^ 6.0 6.1 קונגרס הסובייטים (Съезд народных депутатов) או קונגרס נציגי העם - הגוף השילטוני העליון של הרפובליקה הסובייטית הסוציאל-פדרטיבית של רוסיה והפדרציה הרוסית בין השנים 1917-1936 ובין השנים 1989-1991.
