היסטוריה של ערב הסעודית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

ערב הסעודית ממוקמת בחצי האי ערב. אף שישוב אנושי התקיים בחצי האי ערב זה אלפי שנים - לרבות הנבטים שפעלו במאה הראשונה לפנה"ס - הייתה זו צמיחתה של דת האסלאם במערב האזור בראשית המאה ה-7 אשר הביאה למפנה המכריע בתולדותיו. האסלאם היה לדת השנייה בגודלה בעולם, והערים המקודשות לו ביותר - מכה ומדינה - נמצאו בשטח עליו תקום בבוא היום הממלכה הסעודית. אותו שטח היה גם נקודת המוצא של הערבים המוסלמים אשר פתחו במסעות כיבושים דתיים מפרס ועד לספרד, באופן שהטביע חותם בל יימחק על ההיסטוריה של המזרח התיכון כולו.

במאות הבאות הייתה השליטה בחצי האי ערב במוקד מאבקיהם של פולשים זרים, אשר הגיעו לקיצם בשנת 1517 כאשר האימפריה העות'מאנית השיגה דריסת רגל באזור. עם זאת, בהשוואה לטריטוריות עות'מאניות אחרות, נהנו הערבים בחצי האי ערב ממידה רבה של שלטון עצמי, שהלכה וגברה במקביל להיחלשותה של האימפריה.

תוכן עניינים 1 המאה ה-18 2 המאה ה-20 3 המאה ה-21 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] המאה ה-18

שורשיה של המדינה הסעודית במרכז חצי האי ערב מתוארכים לאמצע המאה ה-18. שליט מקומי בשם מוחמד בן סעוד איחד כוחותיו עם מוביל הרפורמות האסלאמי מוחמד עבד אל-והאב באופן שאפשר יצירתה של ישות פוליטית חדשה במרכז חצי האי ערב, בחלק ניכר מהאזור המכונה נג'ד. בהדרגה זכתה תורת הוואהביה, הקוראת לשיבה לשורשי האיסלאם, למעמד בכורה ברחבי המרחב הסעודי. במאה וחמישים השנים הבאות חוו השליטים לבית סעוד עליות ומורדות, ונאלצו להתמודד עם נסיונות מצריים, עות'מאניים וערביים להשתלט על חצי האי. לקראת סוף המאה ה-19 נמלטה משפחת אס-סעוד לכווית.

[עריכה] המאה ה-20

בשנת 1901 קם אחד מבניה של המשפחה, עבד אל-עזיז אבן סעוד (1882-1953), הכריז על היותו מנהיג התנועה הערבית הלאומית והחל במסע לאיחוד חצי האי ערב תחת הנהגתו. שנה אחר כך כבש את ריאד, בירתה המסורתית של משפחת אס-סעוד, מידי משפחת אר-ראשיד היריבה. בין השנים 1913 ו-1926 הכניע את אל-אחסה, אל-קטיף, את יתר נג'ד ואת החיג'אז שבשליטת המלך ההאשמי פייצל, כאשר ב-8 בינואר 1926, נעשה מלך חיג'אז. ב-29 בינואר 1927, אימץ את התואר "מלך נג'ד" (תחת התואר "סולטן נג'ד"). בהסכם ג'דה, אשר נחתם ב-20 במאי 1927, הכירה בריטניה - אז המעצמה האירופית הדומיננטית באזור - בעצמאות ממלכתו של עבד אל-עזיז, "ממלכת חיג'אז ונג'ד". בשנת 1932 אוחדו שני האזורים, במה שסימל את לידתה של ממלכת ערב הסעודית, מונרכיה אבסולוטית שדינה הוא הדין האסלאמי, או השריעה.

גילוי מרבצי נפט בשטח הממלכה במרץ 1938 הביא לשינויים מרחיקי לכת במעמדה, בכלכלתה ובאופייה. יצור תעשייתי של נפט החל במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה נותרה נייטרלית. ההון האדיר שזרם לתחומיה אפשר לה לקיים שירותי חינוך, בריאות ורווחה מבלי לגבות מסים מתושביה, וכך הייתה למדינה רנטירית מובהקת. ערב הסעודית נמנתה עם מייסדות האו"ם והליגה הערבית ב-1945, ונטלה חלק משני בקואליציה הערבית שלחמה בישראל במלחמת 1948.

עם מותו של אבן-סעוד ב-1953 הועברה המלוכה לבנו, סעוד בן עבד אל-עזיז. כהונתו עמדה בסימן דחיית הערביזם הרדיקלי מבית מדרשו של שליט מצרים גמאל עבד אל-נאצר, ובהתקרבות לארצות הברית ולמשטרים הערבים המתונים. ב-1964 הודח, בין היתר בשל מתיחות פנים-משפחתית, בריאותו הרופפת ואי-סדרים כלכליים בממלכה, והוחלף על ידי אחיו למחצה, ראש הממשלה ונסיך הכתר פייצל בן עבד אל-עזיז.

בשנת 1965 נערכו חילופי שטחים בין ירדן לבין ערב הסעודית. ירדן ויתרה על שטחי מדבר נרחבים בפנים היבשה, תמורת רצועת חוף של מספר קילומטרים ליד העיר עקבה.

בשנת 1967 תמך המלך פייצל (מילולית, ולא צבאית) במצרים במהלך מלחמת ששת הימים. ההתנקשות בחייו של פייצל ב-1975 זעזעה את המזרח התיכון, אך לא פגעה ביציבות הממלכה. אחיו, ח'אלד בן עבד אל-עזיז, שלט עד למותו מהתקף לב ב-1982, או אז עלה אחיו החורג, הנסיך פהד בן עבד-אל עזיז, מודרניסט פרו-מערבי אשר ניהל בפועל את ענייני הממלכה בתקופתו של חאלד. אחיו-למחצה של פהד, עבדאללה, נבחר לכהן כראש הממשלה ונסיך הכתר.

החשש מפני התפשטות הרגש המהפכני-אסלאמיסטי לאחר המהפכה האיראנית הביא את ערב הסעודית לתמוך כלכלית בעיראק של סדאם חוסיין במהלך מלחמת איראן-עיראק (1980-1988). באותן שנים חלה ירידה ניכרת במחירי הנפט, במה שערער זמנית את יציבות הכלכלה הסעודית. במהלך מלחמת המפרץ הראשונה שניהלה ארצות הברית נגד עיראק, נמלטו פליטים כוויתים לסעודיה, ביניהם בני משפחת המלוכה הכוויתית, וכוחות הקואליציה הורשו לפעול מתחומה. נוכחותו של צבא ארצות הברית בשטח הממלכה חוללה מורת רוח רבה בקרב סעודים רבים, ביניהם אוסאמה בן-לאדן. האמריקנים נסוגו כמעט לחלוטין בשנת 2003 משטח סעודיה והוצבו בקטאר. בשנת 1996 חווה המלך פאהד שבץ מוחי חמור, אשר אילץ אותו להעביר את השלטון בפועל לנסיך הכתר עבדאללה. ב-1 באוגוסט 2005 הכריעה אותו מחלתו, והמלוכה הועברה באופן רשמית לידיו של עבדאללה.

[עריכה] המאה ה-21

פיגועי ה-11 בספטמבר (2001) גרמו לרבים במערב לראות בערב הסעודית - או בממסדה הדתי - מעוז הטרור האסלאמי, זאת על אף יחסי המסחר והידידות בין בית המלוכה הסעודי לארצות הברית, קנדה, יפן ומדינות אירופה. 15 מתוך 19 המפגעים היו סעודים במוצאם. בשנים הבאות אירעו מספר פעולות טרור נגד מטרות שלטוניות ומערביות בריאד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• שאול שי, ערב-הסעודית – בין פרגמטיזם לרדיקליזם, \מבוסס על הספר הפתעה צפויה מאת יורם שוויצר ושאול שי, נתיב, נובמבר 2003

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה