סדאם חוסיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי
נשיא עיראק ה-5
סדאם חוסיין במהלך משפטו
מנהיג קודם	אחמד חסן אל-בכר
תחילת כהונה	16 ביולי 1979
תאריך לידה	28 באפריל 1937
תאריך פטירה	30 בדצמבר 2006
מפלגה	מפלגת הבעת'
בת זוג	סג'ידה
שם בשפת אם:	صدام حسين عبد المجيد التكريتي

סדאם חוסיין עבד אל-מג'יד א-תכריתי (בערבית: صدام حسين عبد المجيد التكريتي, תעתיק מדויק: צדאם חסין עבד אלמג'יד אלתכריתי; 28 באפריל 1937 – 30 בדצמבר 2006), עריץ ונשיא עיראק ששלט בה בשלטון אימים החל משנת 1979 ועד לכיבוש בירת עיראק, בגדד, על ידי ארצות הברית במסגרת מלחמת עיראק ב-9 באפריל 2003.

חוסיין, איש מפלגת הבעת', דגל בפאן-ערביות חילונית, בהתפתחות הכלכלה ובסוציאליזם. סדאם היווה דמות מרכזית בהפיכת 1968 בעיראק, אשר הובילה את מפלגתו לשלטון עוצמתי ארוך שנים.

כהונתו של חוסיין כנשיא עיראק התאפיינה בשלטון סמכותי ועוצמתי אשר דיכא זכויות אדם, בעוד הוא עצמו בזבז סכומי כסף עצומים וחי חיי פאר והדר בארמונות שונים אשר בנה מכספי המדינה ברחבי עיראק. ממשלו של סדאם הוביל בין השאר, למלחמת איראן-עיראק בין השנים 1980-1988 וכן למלחמת המפרץ בשנת 1991. בנוסף, חוסיין דיכא ומנע זכויות מקבוצות אתניות ומגזרים דתיים אשר נחשבו למאיימים על השלטון וכן מכאלה אשר דרשו אוטונומיה או עצמאות. ברבות ממדינות ערב נחשב חוסיין לגיבור בשל יחסו השלילי לארצות הברית ולישראל בפרט. בקרב מדינות המערב ובקהילה הבינלאומית חשו אליו איבה ואי-אמון, בעקבות פעולותיו במלחמת המפרץ.

חוסיין הודח על ידי ארצות הברית ובעלות בריתה במהלך מלחמת עיראק, הועמד לדין על ביצוע פשעים נגד האנושות בפני בית הדין העיראקי המיוחד שהוקם על ידי ממשלת הביניים העיראקית. בנובמבר 2006 נגזר עליו מוות בתלייה, וגזר הדין בוצע ב-30 בדצמבר 2006 על ידי תליין שיעי, בנוכחות מספר עדים מהממשל העיראקי ואיש דת מוסלמי.

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] ילדותו ותחילת דרכו

סדאם חוסיין נולד ב-28 באפריל 1937 בכפר אל-עוג'ה שליד תיכרית, בצפון עיראק. אמו ניסתה לשים קץ לחייה עוד בהיותו ברחמה, לאחר שאיבדה את בעלה ובנה הגדול. סדאם טולטל בין בית אמו, שנישאה מחדש לגבר שהרבה להתעלל בסדאם הצעיר, לבין דודו חייראללה. חייראללה המהפכן חינך את אחיינו על ברכי הלאומנות והחדיר בו ערכים אלימים. כבר בילדותו העריץ סדאם את היטלר, ובתקופת מאסרו חקר את דמותו של סטלין והושפע משיטות ההרתעה שאימץ בתקופת שלטונו. ב-1955 נכשל בבחינות לאקדמיה הצבאית, ובעקבות כך הצטרף ב-1956 למפלגת הבעת' הסוציאליסטית.

[עריכה] דרכו הפוליטית

בשנת 1968 - השתתף בהפיכה שהפכה את אחמד חסן אל-בכר לשליט עיראק. סדאם חוסיין הפך למספר שתיים בשלטון החדש.

ב-16 ביולי 1979 הפך לנשיא עיראק לאחר שהכריח את אל-בכר להתפטר. מראשית שלטונו חתר לצייד את ארצו בנשק לא קונבנציונלי.

ב-22 בספטמבר 1980, קצת יותר משנה לאחר תחילת כהונתו כנשיא, פתח במלחמה עם איראן, שנמשכה 8 שנים ללא הכרעה.

בין השנים 1988-1987 - ביצע מעשי טבח בכורדים שבחלקה הצפוני של עיראק, תוך שימוש בנשק כימי. ב-2 באוגוסט 1990, בפיקודו של חוסיין, פלש צבא עיראק לכווית וכבש אותה. בעקבות כיבוש כווית הקימה ארצות הברית קואליציה של מדינות לגירוש הפולשים. מלחמת המפרץ שבה פעלה הקואליציה נגד כוחות עיראק, החלה ב-17 בינואר 1991 והסתיימה בפברואר 1991 בגירוש הכוחות העיראקיים מכווית. במהלך מלחמה זו נורו מעיראק עשרות טילי סקאד על ישראל.

ב-20 בפברואר 1996 ציווה להרוג את שני חתניו, שחזרו מירדן לאחר שהבטיח להם שלא ייפגעו.

סדאם חוסיין הפסיק להיות נשיא עיראק לאחר כיבוש עיראק על ידי ארצות הברית במלחמת עיראק (מרץ 2003). סדאם נמלט מפני הכוחות האמריקאים והסתתר מפניהם. ארצות הברית הכריזה על פרס של 25 מיליון דולר למי שיספק מידע שיוביל למעצרו של סדאם. ב-22 ביולי 2003 הרגו כוחות ארצות הברית את שני בניו, עודאי חוסיין וקוסאי חוסיין. ב-13 בדצמבר 2003 נתפס על ידי כוחות צבא ארצות הברית בעיר אדוואר, הנמצאת 15 ק"מ דרומית לתיכרית שבעיראק.

[עריכה] הוצאתו להורג

ב-5 בנובמבר 2006, לאחר משפט פומבי בבגדאד שארך כשנה, נגזר דינו של חוסיין למוות. סדאם הורשע בביצוע פשעים נגד האנושות, על חלקו בהוצאה להורג של 148 שיעים תושבי העיירה דוג'ייל בחודש יוני 1982, לאחר ניסיון התנקשות שהתרחש בעת שביקר במקום. ב-25 בדצמבר 2006 דחה השופט במשפטו את הערעור שהגיש וקבע כי חוסיין יוצא להורג בתלייה בתוך 30 יום. זאת, לאחר שנדחתה בקשתו למיצוי הדין בירייה.

בבוקרו של 30 בדצמבר 2006, הוצא חוסיין להורג בתלייה, והוא בן 69 במותו. מצלמות טלוויזיה תיעדו את ההכנות שקדמו לתלייתו, וכן פורסמה תמונתו לאחר ביצוע גזר הדין. תגובות סותרות הובעו בעיראק וברחבי העולם. בעיראק עצמה יצאו אלפי השיעים והכורדים לרחובות בקריאות שמחה על מותו של מי שכונה "הקצב מבגדד". לעומתם, בקרב בני העדה הסונית בעיראק ובעולם הערבי התאבלו רבים על מותו של המנהיג. בעולם התפצלו התגובות. בעוד רבים בעולם המערבי, כגון ארצות הברית ואוסטרליה, בירכו על מותו של הרודן וקראו לכך "ניצחון לעם העירקי", היו מדינות רבות שגינו את עצם ההוצאה להורג. בין המדינות המגנות ניתן למנות את בריטניה, רוסיה, איטליה, שווייץ, ספרד, אוסטריה, הונגריה, הולנד, אוקראינה ומדינות נוספות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
דיווח חדשותי בוויקיחדשות: סדאם חוסיין נתלה בבגדד
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: סדאם חוסיין