פרשת בהעלותך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת בהעלותך (במקרא: בְּהַעֲלֹתְךָ) היא פרשת השבוע השלישית בספר במדבר. היא מתחילה בפרק ח' פסוק א ומסתיימת בפרק י"ב פסוק טז.

[עריכה] נושאים בפרשה

בפרשת בהעלותך מסתיימות ההכנות של בני ישראל לקראת היציאה למסע במדבר סיני אל עבר ארץ ישראל. עם היציאה למסע מתגלים בעיות, קשיים וסכסוכים פנימיים בתוך המחנה, לרבות פגיעה במנהיגותו של משה רבנו.

כנספח לנושא חנוכת המזבח שבסוף פרשת נשא מובא הציווי על הדלקת מנורת המקדש על ידי אהרן.
הקדשת הלוויים וכניסתם לעבודה במשכן.
חגיגת הפסח בפעם הראשונה אחרי יציאת מצרים; קביעת פסח שני לטובת מי שלא יכול לחגוג את הפסח במועדו.
תיאור הקמת המשכן ופירוקו על פי הענן השוכן עליו.
פרשת החצוצרות: ה' מצווה את משה להכין שתי חצוצרות שישמשו להתרעה על אירועים שונים במחנה.
תיאור חגיגי של תחילת המסע במדבר סיני (בעדות מסוימות קוראים פרשייה זו במנגינה מיוחדת).
דו-שיח בין משה לחותנו חובב בן רעואל (לפי חז"ל הוא יתרו) בעניין הצטרפותו למסע.

פרשת "ויהי בנסוע" כפי שהיא כתובה בספר תורה

פרשת "ויהי בנסוע": האמירות החגיגיות של משה על ארון הברית בתחילת הנסיעה ובחניה (בספרי התורה פרשה זו מעוטרת לפניה ולאחריה באות נ' הפוכה).
פרשות המתאוננים וקברות התאווה: תלונות ראשונות של העם על מחסור באוכל (למרות אספקת המן הסדירה) והעונש. משה אף הוא מתלונן על הקושי בהנהגת העם. ה' מספק שלווים למאכל לבני ישראל, ומצווה את משה למנות שבעים זקנים שיתפקדו כנביאים לצדו. שני זקנים נוספים, אלדד ומידד, מתנבאים במחנה.
מרים ואהרן מדברים לשון הרע על משה ונענשים; מרים חולה בצרעת, והעם מחכה עד שתבריא; ה' משבח את משה וקובע שנבואתו שונה במדרגתה מנבואת שאר הנביאים.