פרשת ויקהל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת ויקהל היא פרשת השבוע העשירית בספר שמות. היא מתחילה בפרק ל"ה פסוק א ומסתיימת בפרק ל"ח פסוק כ.

ברוב השנים הפשוטות, קוראים את פרשת ויקהל ביחד עם פרשת פקודי, לרוב ביחד עם פרשת החודש ובשנים מסוג הכז ביחד עם פרשת פרה. בשנים פשוטות מסוג השא קוראים את פרשת ויקהל לבדה, ביחד עם פרשת פרה. בשנים מעוברות קוראים את פרשת ויקהל לבדה, בשנים מסוג החא והשג בלי אחת מארבע הפרשיות ובשאר השנים המעוברות ביחד עם פרשת שקלים.

[עריכה] נושאים בפרשה

פרשה זו עוסקת בעיקרה בעניינים הנוגעים להקמת המשכן. הציווים על הקמת המשכן שפורטו בפרשות תרומה ותצוה באים לכלל ביצוע בפרשה זו ובפרשה שלאחריה - פרשת פקודי, ולמעשה צמד פרשיות אלה חוזרות למעשה, בשינויים קלים, על הנאמר בפרשות תרומה-תצווה.

בתחילת הפרשה פסקה קצרה על איסור עשיית מלאכה בשבת, ובפרט על איסור הבערת אש בשבת. אחר כך בא תיאור התרומות וחומרי הגלם השונים שנתרמו למשכן, ונושא מינוי בצלאל בן אורי, אהליאב בן אחיסמך ו"כל איש חכם לב" לעבודה במלאכות העדינות הדורשות כישרון מיוחד.

עיקר הפרשה מוקדש לתיאור בניית המשכן וכליו, בסדר זה: יריעות המשכן, קרשי המשכן, הארון, שולחן לחם הפנים, המנורה, מזבח הזהב, מזבח הנחושת, הכיור וקלעי החצר. סדר הדברים שונה מסדר הציוויים בפרשת תרומה, ופרשני המקרא הציעו הסברים שונים לעניין זה.

[עריכה] הפטרה

מפטירים בתיאור בניית בית המקדש בימי שלמה, בספר מלכים א פרק ז'. התימנים קוראים פסוקים יג-כב, הספרדים פסוקים יג-כו והאשכנזים פסוקים מ-נ. הפטרה זאת נקראת רק בכ-10.5% מהשנים, בגלל שלרוב ויקהל נקראת ביחד עם אחת מארבע פרשיות.