פרשת בשלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרשת בשלח היא פרשת השבוע הרביעית בספר שמות. היא מתחילה בפרק י"ג פסוק יז ומסתיימת בפרק י"ז פסוק טז.

את פרשת בשלח קוראים בדרך כלל בשבת הסמוכה לט"ו בשבט. מכיוון שקוראים בה את שירת הים, היא מכונה גם "שבת שירה".

[עריכה] נושאים בפרשה

קריעת ים סוף: בני ישראל יוצאים ממצרים לכיוון מדבר סיני. פרעה וצבאו רודפים אחריהם ומתקרבים אליהם סמוך לים סוף. בני ישראל המבוהלים צועקים אל משה שיציל אותם. אלוהים עונה לעם, באמצעות משה, תשובה חד משמעית: "דבר אל בני ישראל וייסעו". משה נוטה את ידו והים נבקע, ובני ישראל עוברים בו. כשצבא מצרים נכנס אל הים ובני ישראל יוצאים ממנו, המים שבים למקומם והמצרים טובעים בים.

שירת הים: לאחר התשועה שרים משה והעם שיר תהילה לאלוהים, המפרט את הישועה שעשה ה', את כוחו, את המורא שנפל על העמים מסביב ואת התקווה להגיע לארץ ישראל. גם הנשים שרות בהנהגת מרים הנביאה.

תחילת המסע במדבר: בני ישראל נוסעים לאילים ומשם למדבר סיני. כשנגמר האוכל שהביאו עמם ממצרים הם מתלוננים למשה, ואז מוריד ה' את המן מן השמים. בעקבות כך מקבלים בני ישראל גם את הציווי הראשון על שמירת השבת, שבה לא ירד המן. אחר כך נוסעים בני ישראל לרפידים, ושם מתלוננים העם על מחסור במים, ומשה מכה, בהוראת ה', בסלע, ומן הסלע יוצאים מים לשתייה.

מלחמת עמלק: עמלק בא ופותח במלחמה עם בני ישראל. יהושע בן נון מוביל את בני ישראל לניצחון על עמלק, ומשה עומד על הגבעה עם מטה האלוהים ומסייע בהנפת ידו לניצחון. לאחר המלחמה מורה ה' למשה לכתוב לזיכרון שיש לו מלחמה נצחית בעמלק, ומשה בונה מזבח.

[עריכה] הפטרה

למנהג כל העדות מפטירים בשירת דבורה שבספר שופטים, אולם יש מנהגים שונים בנקודות ההתחלה של ההפטרה. האשכנזים מתחילים בפרק ד' פסוק ד, התימנים בפרק ד' פסוק כג, והספרדים בפרק ה' פסוק א. כולם מסיימים בסוף פרק ה', פסוק לא.