מזבח הזהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מזבח הזהב, הנקרא גם מזבח הקטורת וגם המזבח הפנימי (להבדילו מהמזבח שהיה מחוץ להיכל), היה אחד מכלי השרת במשכן ובבית המקדש. הוא היה מוצב בתוך ההיכל (אבל לא בתוך קודש הקודשים). מיקומו היה במרכז בין המנורה לבין שולחן לחם הפנים ומשוך מעט כלפי הפתח. על מזבח הזהב היו הכהנים מקטירים את הקטורת בכל יום פעמיים - בבוקר ובין הערביים .

תיאור המזבח מופיע בספר שמות (ל', א-י): המזבח נעשה מעצי שטים וצופה בזהב טהור. גובהו היה שתי אמות ושטחו אמה על אמה. היו לו טבעות בצדדיו שבהן היו מוטות שנועדו לנשיאתו (כאשר המשכן היה נייד), ובראשו היה זר עשוי זהב. כמו כן היו לו קרנות - מעין ריבועים - בכל אחד מארבע פינותיו.

מזבח הקטורת נועד להעלאת הקטורת בלבד, ודווקא לפי ההוראות שבספר שמות: אסור היה להעלות קטורת זרה על המזבח, כלומר קטורת שהוכנה לא על פי ההוראות הכתובות בתורה או קטורת שהוכנה לצורך עבודת אלילים. בנוסף אסור היה להעלות עליו קורבנות עולה, מנחה ונסכים. רק ביום הכיפורים היה הכהן הגדול מזה מדם קורבנות החטאת (פר החטאת ושעיר החטאת) על קרנות מזבח הקטורת.

על פי דברי חז"ל הזר בראש מזבח הזהב מרמז על מעלת הכהונה, בעוד הזר על ארון הברית מרמז על מעלת התורה, והזר בראש שולחן לחם הפנים מרמז על מעלת המלכות.