יהדות דנמרק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות דנמרק היא קהילה יהודית קטנה יחסית, הראשונה מבין קהילות סקנדינביה. ההיסטוריה הידועה לנו בבירור לגביה מתחילה רק במאה ה-17. יתרונה של יהדות דנמרק היא כי לרוב לא אירעו בה מקרים אנטישמים, והיחס של העם הדני כלפיהם היה סבלני בדרך כלל. המעשה הידוע ביותר שביצעו הדנים לטובת היהודים הוא הצלתם בתקופת הכיבוש הנאצי בדנמרק. עם זאת, בסוף שנות ה-40 נאסרה כניסת יהודים למדינה, וכיום פועלת בה תחנת רדיו נאצית חוקית, ואף מותרות הפגנות נאו-נאציות שקטות.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 לפני המאה ה-17 1.2 תחילת ההתיישבות היהודית 1.3 הפריחה היהודית 1.4 תקופת הכיבוש הנאצי 1.5 יהדות דנמרק כיום 2 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] לפני המאה ה-17

באמנות דנית מימי הביניים ישנן יצירות המכילות תיאורים של יהודים, אותם ניתן לזהות על ידי הכובע המחודד שחבשו כסימן מזהה, אך אין שום הוכחה ממשית שהיהודים אכן התגוררו במדינה באותה תקופה. מכל מקום, עם התפשטות הרפורמציה במאה ה-16 נאסרה כניסת היהודים אל דנמרק.

[עריכה] תחילת ההתיישבות היהודית

היישוב היהודי הראשון בטריטוריה דנית אירע בשנת 1622 בחסות הזמנתו של מלך דנמרק כריסטיאן הרביעי, אשר שלח הזמנה ליהודים ספרדים מאמסטרדם והמבורג לבוא ולהתיישב בעיר החדשה שהקים, גליקשטט, כיום בשטח המדינה הגרמנית שלזוויג הולשטיין. מספר יהודים נאותו להזמנה, ביניהם הסוחר אלברט דיוניס, הגיעו למדינה והחלו לעבוד במסחר, כלכלנות, ייצור תכשיטים לבית המלוכה הדנית ושירות בחצר המלוכה. בשנת 1628 הפך מעמדם של יהודי דנמרק לחוקי.

בעקבות המצב שנוצר בדנמרק, ייחלו יהודים גרמנים אשכנזים רבים לבוא ולהתגורר בה, אך היה עליהם להשיג אישור מלכותי מיוחד לפני כניסתם, ולא יאלצו לשלם קנס גבוה. למרות זאת, רוב היהודים שהגיעו למעמד גבוה בחצר המלך היו ממוצא אשכנזי, במיוחד מהמבורג שבגרמניה. אחד מהם הוא גבריאל מילאן, שהתנצר ובשנת 1684 מונה למושל האי סנט תומס, לשעבר במושבה הדנית הודו המערבית הדנית. מילאן הוצא להורג בשנת 1689, באשמת שחיתות וניצול לרעה של משרתו.

בשנת 1660, בעקבות מלחמת שלושים השנה עם שבדיה בשנת 1658, שגבתה מהדנים רבות מנחלותיהם וגרמה למשבר רציני במלוכה הדנית בתחומים שונים, הכריז המלך פרדריק השלישי על דנמרק כמלוכה אבסולוטית. על מנת להוציא את מדינתו מן המשבר, פתח המלך את הדלת להגירת יהודים גדולה יותר, על מנת שתעזור לשיקום המסחר. בעקבות גלי ההגירה הזו נוסדה בהתחלה קהילה יהודית בעיר פרדריסיה בשנת 1682, ולאחר שנתיים קהילה אשכנזית בקופנהגן הבירה.

בשנת 1782 התגוררו כ 1,830 יהודים בדנמרק, מתוכם 1,530 בקופנהגן. היהודים באותה תקופה היו מחויבים למספר הגבלות מפלות בעלות אופי כלכלי-חברתי, ולתקופה קצרה בשנת 1782 אף אולצו להשתתף בטקסים נוצריים, אך מצד שני לא הייתה עליהם חובה לגור בגטאות והייתה להם מערכת שלטון עצמית.

[עריכה] הפריחה היהודית

עם התפשטות תנועת ההשכלה היהודית ברחבי דנמרק בסוף המאה ה-18, ביצע מלך דנמרק מספר רפורמות על מנת להקל על היהודים להשתלב בחברה ובתרבות הדנית. היהודים הורשו להצטרף לגילדות, ללמוד באוניברסיטאות, לרכוש אדמות ולהקים בתי ספר.

בשנת 1814 קיבלו היהודים שוויון זכויות (כשלעומת זאת, במדינה השכנה נורבגיה נקבע בחוקה החדשה איסור על כניסת יהודים למדינה) ובשנת 1849 זכו באזרחות דנית מלאה. על אף שוויון הזכויות, אירעו בדנמרק בשנת 1819 מספר פרעות אנטישמיות אשר נמשכו במשך מספר חודשים, אך ללא נפגעים בנפש ככל הידוע.

אך הפרעות היו מקרה יוצא דופן למדי, ובתחילת המאה ה-19 חיי התרבות היהודים-דנים הגיעו לשגשוג גדול. יהודים רבים היו לגדולי התרבות הדנית, ביניהם הפסל קורט האראלד איזנשטיין, הבוטנאי נתנאל ואליך, מבקר וחוקר הספרות גאורג ברנדס, אחיו העיתונאי אדברד ברנדס, המדענים לודויג לוין יעקובסון, אדולף הנובר וקרל יוליוס סלומון והסופר מאיר ארון גולדשמיט. מספר יהודים היו פעילים בממשלה הדנית במאה ה-19: אדברד ברנדס כיהן כשר הכלכלה, הרמן טרייר כחבר פרלמנט וגאורג קוהן כיועץ משפטי.

הקהילה היהודית גדלה ביציבות עד אמצע המאה ה-19, אז הגיעה למספר תושבים של 4,200. התבוללות ואחוז ילודה נמוך הותירו את האוכלוסייה עם 3,200 חברים בשנת 1901. לאחר פרעות קישינב בשנת 1903 ומלחמת רוסיה יפן בשנת 1904 הגיעו אל דנמרק כ-200 פליטים יהודיים ממזרח אירופה. בשנת 1921 מנתה הקהילה כ 6,000 חברים.

הציונות פרצה אל דנמרק בשנת 1902 עם ייסוד התנועה הדנית הציונית. בשנת 1912 נוסד הסניף הדני של ארגון בני ברית, ובין השנים 1914-1918, התאכלס הקונגרס הציוני בקופנהגן, בעקבות מלחמת העולם הראשונה שבה שמרה על נייטרליות.

עד סוף המאה ה-18 האוכלוסייה היהודית בדנמרק הייתה אורתודוקסית לחלוטין. במאה ה-19 נכנסה היהדות הרפורמית אל דנמרק על ידי מנדל לוין נתנזון, אשר הושפע מהתנועה בגרמניה, ובאופן טבעי אירעו חיכוכים בין שני הזרמים. מינויו של הרב אברהם אלכסנדר וולף לרב הראשי של דנמרק ב-1829 הצליח להפחית במידת מה את החיכוכים.

[עריכה] תקופת הכיבוש הנאצי

ערך מורחב – הצלת יהודי דנמרק

ב-9 באפריל 1940 פלשו לדנמרק כוחות גרמניה הנאצית (אירוע שנקרא "מבצע וסריבונג"), למרות שזו הכריזה על עצמה נייטרלית. הודות להסכם שנחתם בין דנמרק לגרמניה בו אפשרו הנאצים לדנים לשמור על מוסדות השלטון - המלך כריסטיאן העשירי נותר בראש המדינה, והפרלמנט והממשלה הדנית תפקדו לכאורה כרגיל, וכמוכן לא סבלו היהודים מן הנאצים. לדרישתם של הנאצים כי היהודים יענדו טלאי צהוב, השיב המלך כריסטיאן שאם יהיה כן יענוד גם הוא טלאי, מה שהרתיע את הנאצים מלעשות זאת. בשנת 1943 פקעה סבלנותם של הגרמנים, בעקבות התגברות התנגדות המחתרות הדנית לכיבוש, והם פיזרו את הממשלה הדנית והכריזו על משטר צבאי. כעת הייתה הדרך פתוחה בפני הנאצים לשלוח את היהודים למחנות הריכוז ללא התנגדות, והם אכן תכננו לעשות כן.

ב-28 בספטמבר הדליף דיפלומט גרמני בשם גאורג פרדיננד דוקוויץ להנס הדטופט, יו"ר המפלגה הסוציאל דמוקרטית הדנית, על מזימתם של הנאצים. הדטופט העביר את הידיעה למחתרת הדנית ולראשי הקהילה היהודית, והיהודים ירדו למחתרת והתחבאו אצל ידידים דנים.

בתוך ימים ספורים, תחת ארגונה של המחתרת הדנית, הוסעו כ- 7,200 יהודים (כ-90% מיהודי דנמרק) אל החוף המזרחי של המדינה ומשם בסירות דיג אל שבדיה הנייטרלית.

כאמור, 90% מיהודי דנמרק הוברחו אל שבדיה. רק כ-492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזינשטט שבצ'כוסלובקיה, אך גם לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחריהם ולשלוח להם חבילות תרופות ומזון. הודות לכך, בסופו של דבר רק כ-150 יהודים דנים נספו בשואה.

ב-5 במאי 2005 הודה והתנצל ראש הממשלה הדני אנדרס פוג רסמוסן על הסגרה של אנשים חפים מפשע, מתוכם 21 יהודים, לידי הנאצים על ידי דנמרק במהלך מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] יהדות דנמרק כיום

רוב היהודים אשר הוברחו לשבדיה שבו לדנמרק לאחר המלחמה, ומספר היהודים חזר להיות בערך כפי שהיה לפני המלחמה. בשנת 1968 מנתה הקהילה היהודית בדנמרק בין 6,000 ל 7,000 חברים, כשרק אחוז אחד מתגורר מחוץ לקופנהגן. כיום ישנם כ 7,000 יהודים בדנמרק, רובם בקופנהגן, אך ישנן גם קהילות קטנות באודנזה ואורהוס. כיום שיעור הילודה של יהודי דנמרק מוסיף להיות נמוך.

כיום פועלות בדנמרק התנועות בני עקיבא, חב"ד ובני ברית, ובקופנהגן פועלים בית כנסת גדול (מקום מושבו של הרב הראשי לדנמרק), בית כנסת רפורמי, מוזיאון יהודי (נפתח ב 2004), בית ספר יהודי לבנים, בית ספר יהודי לבנות ומקווה טהרה. מכיוון והשחיטה היהודית אסורה במדינות השכנות נורבגיה ושבדיה, מייצאים יהודי דנמרק בשר אל יהודי המדינות הללו.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר הרשמי של יהדות דנמרק (באנגלית ודנית)
• היסטוריה של יהדות דנמרק באתר הספרייה היהודית הווירטואלית, מאת ז'קלין שילדס (באנגלית)
• היסטוריה של יהדות דנמרק מאת קונרד קיש (באנגלית)
• נקודות בהיסטוריה של יהדות דנמרק באתר יהדות דנמרק
• אתר האגודה להיסטוריה יהודית-דנית (באנגלית ודנית)
• אתר האגודה לגנאלוגיה יהודית בדנמרק (באנגלית ודנית)
• שלומי רייסקין, יהודי דנמרק - ביבליוגרפיה, באתר הספרייה המלכותית, דנמרק