יהדות גרמניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך הוא אינו שלם, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה.

משה מנדלסון	צבי הירש לוין
אלברט איינשטיין	היינריך היינה

יהדות גרמניה, קהילת היהודים שהתגוררה ומתגוררת באזורים הגאוגרפיים שזוהו עם גרמניה. בעבר נקראה גם יהדות אשכנז.^[1]. שורשיה בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון לספירה וסופה בחיסול מוחלט כמעט בתקופת השואה. כיום קיימת קהילה של יהודים וישראלים שחזרו לגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה ופתיחת השערים של ברית המועצות.

קהילה זו תרמה לחיי הדת, התרבות, האמנות, הרוח והמדע של העולם המערבי בכלל והיהדות בפרט. בשנות השלושים של המאה העשרים תרמו בני קהילה זו שעלו^[2] לארץ ישראל להתפתחות המעמד הבורגני בארץ ולהתפתחות התעשייה והמסחר.

תוכן עניינים 1 תחילת ההתיישבות היהודית בגרמניה 2 יהדות גרמניה בימי הביניים 3 יהדות גרמניה במאה ה-18 וה-19 4 יהדות גרמניה במאה ה-20 4.1 יהודי גרמניה ברפובליקת ויימאר 4.2 יהודי גרמניה תחת השלטון הנאצי 4.3 יהדות גרמניה לאחר השואה 5 הערות שוליים 6 ראו גם 7 קישורים חיצוניים 8 לקריאה נוספת

[עריכה] תחילת ההתיישבות היהודית בגרמניה

אברהם גרוסמן ^[3] מביא ציטוט מפי המהרי"ל (רבי יעקב בן משה מולין) שמציין מקורות לפיהם יהודים ישבו בגרמניה כבר בתקופת בית שני. ידיעה ראשונה, מבוססת יותר, נלמדת מפקודותיו של הקיסר קונסטנטינוס במאה הרביעית לספירה, על קהילה בעיר קלן (קולוניה באותם הימים). ייתכן שקהילות אלה נעלמו במהלך התמוטטות הקיסרות הרומית ובמלחמות המוסלמים בנוצרים. מסורות אחרות קושרות את הגירת היהודים מפרס לגרמניה במאה השביעית.

עדויות מוצקות של סוחרים יהודים המתגוררים בגרמניה קיימות מתקופתו של קארל הגדול. סוחרים אלה הגיעו לגרמניה כאשר השושלת הקרולינגית עודדה את פיתוח הסחר כחלק מפיתוח חיי העיר. ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף האלף הראשון לספירה, אך לאחר מכן המתח שנוצר בין היהודים לבין ראשיתו של מעמד הביניים הנוצרי וההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת מסעי הצלב, הביאו לשינוי המצב.

[עריכה] יהדות גרמניה בימי הביניים

בשנת 1096 בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל הריין. הפרעות התלוו למסע הצלב הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כפרעות תתנ"ו.

מפרעות תתנ"ו ואילך מתחיל תהליך ארוך של ירידה במעמדם הפוליטי והביטחוני של היהודים. היהודים מנודים חברתית ומוכרחים לשאת על בגדיהם אות קלון וכן להתגורר בשכונות נפרדות. תחומי עיסוקיהם מצטמצמים למסחר והלוואה בריבית לשכינהם הגויים. על מנת לקבל הגנה מהשלטונות הם נאלצים לשלם מסים רבים. אולם ההגנה הזאת פעמים רבות אינה עוזרת והמון מוסת תוקף יהודים, שודד את רכושם ורוצח בהם רבים. במאה ה-12 מתחילה שרשרת של עלילות דם נגד היהודים שהולכות ומתרבות.

למרות תנאי המחיה והביטחון הקשים מתחזקת דמותה הדתית של יהדות גרמניה (יהדות אשכנז). לימוד התורה וההלכה, ובעיקר פרשנות התלמוד הבבלי מקבלים דגש חזק ביותר בתוך עולמם הדתי והרוחני של יהודי גרמניה, שמתוכם קמים רבנים גדולים ובתי מדרש ממוסדים. דורות שלמים מתחנכים על שמירת היהדות בכל מחיר, גם במחיר מוות, ובשל כך מתרבים בקרב יהדות גרמניה מעשים של מוות על קידוש השם.

בין השנים 1298-1349 עוברים על יהדות גרמניה מספר גלים קטלניים של פרעות כאשר בכל פעם נרצחים אלפים רבים של יהודים ועשרות קהילות מושמדות:

• בשנת 1298 מואשמים יהודים בעיר רטינגן שחיללו את לחם הקודש הנוצרי. אציל בשם רינדפלייש יוצא למסע השמדה נגדם ביחד עם גלי פורעים, רוצח 20,000 יהודים ומשמיד 146 קהילות.
• בשנות ה-30 של המאה ה-14 מותקפות קהילות מערב גרמניה על ידי כנופיות של רועים (גזירות אַרְמְלֶדֶר), שטובחים אלפים מהם ומשמידים 80 קהילות בקירוב.
• הפרעות מגיעות לשיאם בימי המגפה השחורה. הממדים המבהילים של המגפה ואי-ידיעת גורמיה מובילים במהרה לעלילה קשה נגד היהודים. היהודים מואשמים בהרעלת הבארות ונטבחים בהמוניהם. 300 קהילות מושמדות, רבבות יהודים מעונים ומוצאים להורג בשרפה ובעינויים וערים רבות מגרשות את היהודים מתחומן.

כתוצאה מכך, מימי המגפה השחורה ואילך יותר ויותר יהודים נמלטים על נפשם או נודדים לארצות אירופה השונות, ובעיקר לכיוון פולין ובוהמיה, שם זוכים לשלווה יחסית ולתנאים כלכליים טובים יותר.

גם לאחר המגפה השחורה היהודים חוזרים אל הערים ומחדשים את קהילותיהם, אולם במהלך מאות השנים לאחר מכן חוזרים ונשנים מעשי גירוש מערים רבות שמדלדלים את האוכלוסייה היהודית. אם במאות ה-14 וה-15 ההנהגה התורנית של יהדות אירופה נמצאת עדיין במרחב הגרמני, כבר במאה ה-16 יהדות פולין הופכת ללבה של היהדות האשכנזית, והמרכז היהודי על אדמת גרמניה מצומק ומדולדל. הגירה יהודית ממזרח אירופה לכיוון גרמניה תתחדש רק לאחר פרעות ת"ח ות"ט בשנת 1648.

היהודים חיים תחת מצוקה כלכלית ורוחנית כבדה וממשיכים לסבול מדי פעם ממעשי גירוש וטבח עד למאה ה-18.

[עריכה] יהדות גרמניה במאה ה-18 וה-19

במאה ה-18 החלה להתפתח בגרמניה תנועת ההשכלה היהודית, שאימצה את ערכי הנאורות הנוצריים, עודדה השתלבות בחברה הגויית הגדולה, ודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של אומות הגויים שביניהן חיו היהודים. תוכניתה של ההשכלה, שהובלה על ידי אישים כגון משה מנדלסון ונפתלי הרץ וייזל, הייתה להרחיב את אופקיה של האוכלוסייה היהודית ובמיוחד של הנוער היהודי, ללמד עברית טהורה, ולהכין את הנוער במידת האפשר למקצועות יצרניים. כן נלחמו המשכילים בכל האמונות התפלות, שלדעתם היו נפוצות בקרב החסידים.

דרך אחרת לקשור את היהדות לתרבות הגרמנית והכללית הייתה בגישה מדעית לתרבות וההיסטוריה היהודית. האגודה לתרבות ולמדע של היהודים (Verein für Cultur und Wissenschaft der Juden) נוסדה על ידי קבוצת חברים בראשותו של יום טוב ליפמן צונץ בשנת 1819. האגודה ראתה לעצמה כמטרה לחנך את הצעיר היהודי ל"יחסים הרמוניים" עם סביבתו, מחד גיסא, ולהציג את הערך המדעי של היהדות לציבור האינטלקטואלי הנוצרי, מאידך גיסא.

רבים מקרב האינטלקטואלים היהודים אף מצאו פתרון בהמרת הדת. המשורר היינריך היינה, שהיה בין חברי האגודה, התנצר אף הוא, אם כי התחרט על צעד נפזז זה כל חייו וראה עצמו תמיד כמי שלא עזב את עם ישראל.

החל מאמצע המאה ה-19 הלכה ההשכלה והפכה יותר ויותר ביקורתית כלפי הדת, ואפילו עוינת אותה. כתוצאה מהשפעתה של תנועת ההשכלה, נטו רבים ביהדות גרמניה ללכת בעקבות היהדות הרפורמית בתחומים כמו אמונה וקיום ההלכה.

מנגד קמה בהנהגתו של הרב שמשון רפאל הירש, תנועת "תורה עם דרך ארץ", שבמקביל ללחימתה הבלתי מתפשרת בתנועה הרפורמית - יצרה סוג של אורתודקסיה חדשה, המשלבת בין שמירה אדוקה על המצוות לבין פתיחות לעולם הכללי, ולרעיונות מסוימים של תנועת ההשכלה.

כיבושיו של נפוליאון הביאו איתם מתן זכויות ליהודים בערים שנכבשו בגרמניה. גם בפרוסיה, שלא נכבשה, נחקק חוק אמנציפציה בשנת 1812. חוק זה היה חלקי ולא העניק זכויות מלאות ליהודים. החוק בוטל לאחר מכן.

היהודים נלחמו בבתי דין להשגת זכויותיהם. אדוארד גאנס, ממייסדי האגודה לתרבות ולמדע של היהודים, נלחם שנים בבתי הדין כדי לקבל אישור לעבוד כמרצה באוניברסיטה בפרוסיה, אך נכשל שוב ושוב. לבסוף לא עמד לו כוחו והוא התנצר.

המאבק לזכויות היהודים נתקל בהתנגדות של חלקים בצמרת האינטלקטואלית הלאומנית-נוצרית הגרמנית. על רקע זה ועל רקע משבר כלכלי משנת 1816 פרצו ב-1819 פרעות "הֶפּ-הֶפּ". הם נקראו כך על שם הקריאות שהשמיע ההמון בעת התנפלותו על מוסדות ציבור ודת ועל עסקים פרטיים של יהודים.

[עריכה] יהדות גרמניה במאה ה-20

[עריכה] יהודי גרמניה ברפובליקת ויימאר

כ–100,000 יהודים השתתפו במלחמת העולם הראשונה וכ–12,000 יהודים נהרגו בקרבות. בשנות ה–20 היו כ–500,000 יהודים בגרמניה. 40% מהם התבוללו. היה להם שוויון חברתי והם נטמעו בחברה הגרמנית במעמד הבינוני ומעלה. הם מילאו תפקיד מפתח ברפובליקת ויימאר (ההוגה שלה היה יהודי).

היו להם ארגונים פוליטיים ודתיים רבים, כגון "אגודת ישראל" ו"האגודה המרכזית של אזרחים גרמנים בני הדת היהודית". עם זאת, היו להם מספר בעיות של ארגון הקהילות יחדיו, בעיות עם המפלגה הנאצית, שילוב יהודי מזרח אירופה ביהודי גרמניה, השאלה כיצד לשלב בין הציונות לפטריוטיזם הגרמני ועוד.

[עריכה] יהודי גרמניה תחת השלטון הנאצי

ערך מורחב – יהודי גרמניה הנאצית

עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933, התפתחה מדיניותם בנושא היהודים בשתי דרכים: חקיקת חוקים וגזירות נגד היהודים, ומעשי אלימות והשפלה ללא קשר לחוק. לאחר שקיבלו הנאצים רוב ברייכסטאג, הם החלו בחקיקה אנטישמית שמטרתה הייתה לסלק את כל היהודים מגרמניה.

משלב זה החלו פוגרומים ביהודים, יהודים פוטרו מעבודתם, ובחנויות שהיו בבעלות יהודים - הפסיקו לקנות. ב-9 במרץ 1933 התרחשו פרעות ביהודי ברלין.

ב-11 במרץ 1933, התפרצו אנשי ה-SA (פלוגות-הסער של המפלגה הנאצית) לבניין בית המשפט בוורוצלב (פולין) וסילקו ממנו את כל היהודים - שופטים, פרקליטים ועורכי דין. באותו חודש היו פוגרומים ביהודים גם במקומות אחרים בגרמניה.

עם התבססות המשטר הנאצי בגרמניה, גברה המדיניות האנטי-יהודית ונחקקו חוקי נירנברג.

באוקטובר 1938 הכריזו הנאצים על גירושם של יהודי גרמניה שאזרחותם פולנית אל שטח פולין. היהודים הועברו אל הגבול, אך ממשלת פולין סירבה לקבלם, והיהודים שהו בשטח ההפקר שבין שתי המדינות במשך החורף, ללא מזון, מים וקורת גג. יהודי פולין ניסו לתמוך במגורשים, אך רובם מתו בתנאים קשים.

על רקע הגירוש, סטודנט יהודי בשם הרשל גרינשפן, שהוריו היו בין המגורשים, התנקש בחייו של יועץ השגרירות הגרמנית בצרפת, ארנסט פום ראט.

בתגובה להתנקשות נערך ב-9 בנובמבר 1938 פוגרום נקמה של אנשי המשטרה הפוליטית ביהודי ברלין, ולראשונה נחשפו יהודי גרמניה לאלימות ולסכנת חיים. במהלך הפוגרום התנפלו הפורעים על בתי יהודים, הכו אלפי יהודים, הרגו 92 יהודים, שרפו מאות בתי-כנסת, בתי-ספר וחנויות, הרסו כ–7,500 בתי-עסק ואסרו 30 אלף יהודים במחנות ריכוז. הפוגרום כונה "ליל הבדולח", על-שם שברי הזכוכיות של חלונות-הראווה בחנויות היהודים. מ–1938, לאחר "ליל הבדולח", היגרו מגרמניה כ–150 אלף יהודים.

[עריכה] יהדות גרמניה לאחר השואה

בשנת 1990 מנתה קהילת יהודי גרמניה 26,000 יהודים, מרביתם מהגרים מארצות מזרח אירופה שאחרי מלחמת העולם השנייה.

עם התפוררות ברית המועצות, פתחה ממשלת גרמניה את שערי המדינה בפני היהודים, בהתאם לחוק השבות הישראלי והחוק הגרמני לניצולי ספינות. 104,000 יהודים ובני משפחתם ניצלו זכות זו, בעיקר מרוסיה, אוקראינה והמדינות הבלטיות. קהילת יהודי גרמניה היא כיום השלישית בגודלה באירופה המערבית, ומתגוררים בה כ-250,000 יהודים, מתוכם כ-130,000 איש רשומים כחברים בקהילות היהודיות. כמו כן, מתגוררים בגרמניה כ-10,000 ישראלים.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ "אשכנז" אינה חופפת במלואה למדינה הפדראלית גרמניה של ימינו וכוללת חלקים במדינות אחרות
2. ^ יהודי גרמניה היו מרכיב עיקרי בעליה החמישית שנקראה גם "עלית היקים". יקה היה כינוי (ספק לגנאי) ליוצאי גרמניה. מקורו כנראה במילה Jeck או Jecke בדיאלקט של דרום גרמניה (וכן בכמה ניבים של יידיש), שפירושה "משוגע" או "מוזר"[1][2] (ויש שהתלוצצו שהביטוי הוא נוטריקון - יהודי קשה הבנה).
3. ^ אברהם גרוסמן, חכמי אשכנז הראשונים, הוצאת מאגנס, תשס"א

[עריכה] ראו גם

• יהדות אשכנז
• יהדות מזרח אירופה
• תנועת ההשכלה היהודית
• המועצה המרכזית של יהודי גרמניה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רקוויאם גרמני - מספד על יהדות שהייתה ואיננה, חלק א', חלק ב', דן לחמן על ספרו של עמוס אילון "רקוויאם גרמני" באתר e-mago

[עריכה] לקריאה נוספת

• פרדריק גרינפלד, נביאים בִבלי כבוד, הוצאת עם עובד, 1982
• עמוס אילון, רקוויאם גרמני - יהודים בגרמניה לפני היטלר 1743-1933, הוצאת דביר, 2005 ,
• "יקינתון" כתב-עת בעריכת מיכה לימור ,ירחון בהוצאת "ארגון יוצאי מרכז-אירופה"