יהדות בוסניה והרצגובינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהודת בוסניה והרצגובינה היא קהילה יהודית החיה באזור הבלקן, באוזר בוסניה והרצגובינה של היום.

היהודים הראשונים שישבו באזור זה היו יהודים סוחרים מיוון וטורקיה שהיגרו לסראייבו בשנת 1541. הטורקים שישבו במקום, ושלא אהדו את היהודים המעטים שישבו בעיר ביקשו מהשלטונות לבודד את היהודים מהם ואכן, נבנה בעיר סראייבו רובע יהודי בשם "צ'יפוט חאן".

היהודים סבלו תחילה ממגבלות שהטילו המוסלמים, כפי שהיה גם בשאר מדינות האיסלאם, אך יחס זה השתנה עם הזמן והם זכו לזכויות שונות. היהודים שילמו לשלטונות על מנת שירשו ליהודים לסחר עם קושטא, ונציה, וינה, סלוניקי, בלגרד ומצרים. מספר היהודים גדל והוקמו קהילות גם בערים אחרות למעט סראייבו, מצבם הכלכלי של חלק מהיהודים השתפר עד מאוד וחלקם אף עזר ליהודי המדינה שלא יכלו לשלם את המיסים שהטילו עליהם השליטים המוסלמים. בתחילה חיו יהודי סראייבו תחת פסקי הלכת רבני סלוניקי או תחת פסקי הלכת רבני בלגרד שבסרביה שקיבלו פסקי הלכה מרבני קושטא. במאה ה-18 בא השינוי והחלה התפתחות במרכז הרבני של סראייבו ופסקי הלכה ניתנו מסראייבו לרחבי בוסניה והרצגובינה.

היהודים קיבלו זכויות רק בשנת 1840 ובשנת 1856 קיבלו זכויות נוספות שעזרו להם להתפתח ולהגיע למעמד גבוה יותר מבעבר. עם שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית ניתנה ליהודים האמנסיפציה וכן התפתחה תנועת ה"השכלה". לראשונה לאחר מאות שנים שחיו בבוסניה והרצגובינה רק יהודים ספרדים הופיעו בה יהודים אשכנזים מאזור אוסטריה. בתחילה חיו שתי הקהילות בנפרד אך עם השנים התאחדו שתיהן וכמו ארגונים משותפים כגון ארגון הנוער "יהודה מכבי", "בר כוכבא" ו"בני ציון".

במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחו יהודים רבים מבוסניה-הרצגובינה להשמדה ומעט היהודים שנותרו לאחר המלחמה או שהקימו קהילה מחודשת בסראייבו או שעזבו לארץ ישראל.

כיום יש בבוסניה והרצגובינה כ-1,000 יהודים, רובם בסראייבו.