יהדות בריטניה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יהדות בריטניה היא קהילה יהודית גדולה ואחת מהחשובות והגדולות ביותר במערב אירופה. קהילה זו היא מהמאורגנות בעולם כולו ולה ארגונים רבים הפועלים למען בני הקהילה וחלקם למען קירובם לציונות.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
- 1.1 עד המאה ה-20
- 1.2 המאה ה-20 וכיום
2 ראו גם

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] עד המאה ה-20

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

ראשיתה של הקהילה היהודית באנגליה היא ככל הנראה רק מזמן כיבושו של ויליאם הכובש בשנת 1066. אין תיעוד לקיומם של יהודים באנגליה לפני כן, ולכן ניתן להעריך כי רק בתקופה זו החלה התיישבות היהודים באזור זה.

ידוע מתיעודים של רוזנים ממחוזות שונים על כך, שויליאם הכובש הביא עמו יהודים מרואן בשנת 1070 כדי לפתח את השטחים שכבש מבחינה כלכלית. היהודים הראשונים שישבו באנגליה היו אך ורק מנורמנדי.

בתחילה עסקו היהודים בעיקר בעבודות הבנקאות, שכן הקתולים באותה תקופה ראו במקצוע זה כאל חטא. עם עלייתו למלוכה של סטפן מלך אנגליה, חל הידוק סביב כספי מיסים למלך. בערך באותה תקופה אירעה עלילת הדם הראשונה במדינה, בשנת 1144, לאחר הסיפור על רציחתו של ויליאם מנוריץ'.

עם תחילת מסעי הצלב בגרמניה והרצח ההמוני של היהודים בה, עצר המלך סטפן את המהומות באנגליה כמעט לגמרי, ויהודים רבים ניצלו ממוות. עם עלייתו לשלטון של הנרי הראשון השתפר מצבה של הקהילה היהודית, ובשנים לאחר מכן נמצאו יהודים בלונדון, קיימברידג', אוקספורד, סטאנפורד, ניופורט, ווינצ'סטר, קנטברי, וינדזור ועוד. עד לשנת 1177 לא הורשו היהודים לקבור את מתיהם באף מקום למעט לונדון, אך משנה זו שונה החוק והם הורשו לקבורם ברחבי המדינה.

מעמד היהודים התחזק מאוד בשנים אלו וניתן לראות זאת במספרים מקרים:

ביקורו של אברהם אבן עזרא בלונדון בשנת 1158.
הגעתו של יצחק מצ'רניגוב לאנגליה בשנת 1181.
ההגירה ההמונית של היהודים מצרפת, שגורשו על ידי פיליפ השני בשנת 1182.

בשנת 1168 נשלחו יהודים רבים לנורמנדי כחלק מהסכם בין הנרי השני לפרידריך הראשון ויהודים אחרים חויבו בתשלום מיסים. עם התחלפות המלכים השונים השתנה מצב היהודים באנגליה.

בעקבות סירוב לליוולין הנסיך מווילס להצהיר נאמנות לממלכת אנגליה, יצא אדוארד הראשון מלך אנגליה למערכה נגד ויילס בשנים 1276 ו-1277, וכדי לממן את מלחמתו הטיל אדוארד מסים על המלווים בריבית היהודים. ההוצאות היו כה גדולות, עד שהמלווים בריבית התרוששו. כשהיהודים לא יכלו לעמוד בתשלומים, האשימה אותם המדינה בחוסר נאמנות. אדוארד הגביל עוד יותר את זכויות היהודים ואסר עליהם לעסוק בהלוואה בריבית. אדוארד חייב את כל היהודים לענוד טלאי צהוב בצורת לוחות הברית: "כי כל אחד מהם אשר מלאו לו שבע שנים ישא על לבושו העליון סמל עשוי אריג צהוב בצורת שני לוחות, שש אצבעות אורכו ושלוש אצבעות רוחבו". אדוארד המשיך לרדוף את היהודים ואסר את כל ראשי המשפחות היהודיות, באשמת זיוף מטבעות והלוואה בריבית בניגוד לחוק. השופטים קיבלו הנחיות להחמיר עם העצירים היהודיים וב-1278 הובלו כ-300 מהם למצודת לונדון ונתלו, ורבים אחרים נהרגו בבתיהם בפקודת השלטון. בשנת 1290 היו בכל אנגליה כ-16,000 יהודים, שאדוארד החליט לגרשם בשנה זו מארצו. היהודים שגורשו היגרו בעיקר להולנד וצרפת השכנות או שהרחיקו אף יותר מכך. היהודים הורשו לקחת איתם את רכושם אך בתיהם וכל מה שלא הצליחו לקחת עימם הפך באופן אוטומטי לרכוש המלך. מאז הגירוש ידוע רק על יהודים בבריטניה שהתנצרו בצורה חלקית או שהתחזו למתנצרים. העדויות עליהם נמשכו רק עד שנת 1551, למרות שגם לאחר מכן הם לא עזבו את בריטניה. לאחר שנת 1290 חיו רק אנוסים שנפגעו מדי פעם מהנוצרים המקומיים, אך לא גורשו בכוח ממנה.

בשנות ה-50 של המאה ה-17 נפגש מנשה בן ישראל, רב יהודי מהולנד, עם אוליבר קרומוול, שהיה שליט אנגליה של אותם הזמנים, ולאחר דיונים ארוכים הצליח הרב לשכנע את קרומוול להתיר חזרת יהודים לאנגליה. בשנת 1655 הורשו היהודים לחזור לאנגליה ובאותה השנה היגרו אליה כ-300 יהודים. יהודים ספרדים החלו להתיישב באנגליה משנת 1663 ובשנת 1690 הוקם בית הכנסת האשכנזי הראשון בלונדון.

מצבם של היהודים מאז חזרתם לבריטניה רק השתפר ובשנת 1837 קיבל משה מונטיפיורי תואר אביר. ארבע שנים מאוחר יותר קיבל יצחק ליאון גולדשמידט תואר ברון. בשנת 1855 נבחר לראשונה ראש עיר יהודי לעיר לונדון, דייוויד סולומון. בשנת 1858 קיבלו יהודי אנגליה אמנסיפציה. רק ב-26 ביולי 1858 הורשה ליונל נתן רוטשילד, ממשפחת רוטשילד המפורסמת, לשבת בבית הנבחרים הבריטי (ובוטל ההכרח להשבע שבועת אמונים שכללה אמונה בדת הנוצרית). בשנת 1868 נבחר בנימין ד'יזראלי (שנולד כיהודי, אך הוטבל בילדותו) לראשות ממשלת בריטניה וכיהן מאוחר יותר בכהונה נוספת בין השנים 1874-1880. בשנת 1882 מנתה הקהילה היהודית באנגליה כ-46,000 איש. החל משנת 1887 גדל מאוד מספר היהודים באנגליה בעקבות הגירת יהודים פליטי הרדיפות ברוסיה. שוויון הזכויות המלא ליהודים הושלם בשנת 1890 ומאז לא קם בית נבחרים שלא היו בו נציגים יהודיים.

[עריכה] המאה ה-20 וכיום

לקראת סוף המאה ה-19, לאחר התחזקות האנטישמיות, הפוגרומים והחוקים כנגד היהודים במזרח אירופה, הגיעו לאנגליה גלי עלייה גדולים מרוסיה, ליטא ולטביה ובכך הגדילו את מספר התושבים היהודים במדינה עד לכ-250,000 נפש בשנת 1919.

במהלך מלחמת העולם הראשונה שרתו בצבא הבריטי כ-50,000 יהודים, מתוכם נהרגו בשדות הקרב כ-10,000. כמו כן הוקם "הלגיון היהודי" שעזר בכיבוש ארץ ישראל מידי האימפריה העות'מאנית. מספר היהודים בין מלחמות העולם גדל כל העת. הממשלה הבריטית לא הרשתה לרבים מהיהודים להיכנס לתחומי ארץ ישראל, בייחוד לאחר המרד הערבי הגדול בשנות ה-30, ועדות אחת לכך היא טביעתה של האונייה סטרומה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ולפניה, נמלטו לבריטניה כ-40,000 יהודים מאוסטריה וגרמניה וכ-50,000 מאיטליה, פולין ומזרח אירופה. בסוף המלחמה נשלחו לבריטניה כ-10,000 ילדים יהודיים ממחנות ההשמדה והריכוז. במהלך המלחמה התגייסו כ-30,000 יהודים מארץ ישראל לצד הכוחות הבריטיים כדי להלחם בגרמניה הנאצית.

בשנים שחלפו מאז 1945, ירד מספר היהודים בבריטניה וכיום מספרם מעורך ברבע מיליון בני אדם. בעבר ישבו יהודים בערים רבות ברחבי הממלכה, אולם כיום קיימת מגמה של התרכזות במספר מצומצם של ערים. הקהילה הגדולה ביותר נמצאת בלונדון, ומונה 200 אלף יהודים. רוב היהודים מרוכזים בשכונות הצפון מערביות של העיר ובראשן הנדון וגולדרס גרין, אך גם בהמפסטד. באזורים אלו קיימות חנויות ומסעדות כשרות רבות. הקהילה השנייה בגודלה במדינה יושבת במנצ'סטר, בעיקר בצפון העיר. הקהילה במנצ'סטר, בניגוד לזו בלונדון, יושבת באזור מרוכז יותר ואחוזי היהודים הדתיים בה, גבוה יותר. במנצ'סטר מתגוררים כ-40 אלף יהודים. בעיר לידס קיימת קהילה בת 8000 בני אדם ובערים ברמינגהם, ליברפול וגלזגו אשר בסקוטלנד, מתגוררים כמה אלפי יהודים בכל אחת מהן. בערים אחרות, כגון ניוקאסל וקארדיף, בירת ויילס, מתגוררים כמה מאות יהודים.

הארגון הגדול ביותר בקהילה היהודית בבריטניה הוא ארגון המגבית הציוני ה-UJIA. כמו כן קיימים במדינה ארגונים כגון קק"ל, חב"ד ועוד.

בבריטניה רשת חינוך יהודי בעיקר בלונדון מנצ'סטר ולידס. בעבר לא נהגו רוב הילדים היהודים ללכת לבית ספר יומי יהודי והסתפקו בחינוך שסופק על ידי תנועות הנוער היהודיות. עם התגברות ההתבוללות, עלתה התודעה בקרב הקהילה לגבי חשיבות החינוך היהודי וכיום ישנה עלייה במספר התלמידים בבתי ספר אלו. בין בתי הספר הללו ניתן למנות את JFS בלונדון ואת KING DAVID במנצ'סטר. לצד בתי ספר אלו, קיימים גם מוסדות תורניים רבים במדינה וישיבות כשהגדולה שביניהן, ולמעשה הגדולה באירופה, היא הישיבה בגיטצד- ניו קאסל. בבריטניה מספר תנועות נוער יהודיות כשהגדולות שבהן הן בני עקיבא, הבונים דרור וFZY (תנועה מסורתית). תנועות אלו מקיימות פעילות שוטפת בלונדון ובערי השדה במדינה וכן מחנות בהם משתתפים אלפי ילדים, פעמיים בשנה.

ליהדות בריטניה מספר עיתונים קהילתיים, הוותיק ביניהם הוא הג'ואיש כרוניקל הלונדוני. ליהודי בריטניה קשר הדוק עם ישראל. מאז אינתיפדת אל אקצה, חלה עליה דרמטית באירועים האנטישמיים במדינה, בעיקר מצד חוגים מוסלמיים. התקשורת בבריטניה נחשבת כעוינת יחסית את ישראל בעיקר בהשוואה לזו האמריקאית. כל אלו משפיעים על התחושה בקרב הקהילה היהודית במדינה ובעיקר על הסטודנטים בקמפוסים שמאוגדים בארגון UJS. התחושות הלא נוחות גורמות לחלקים מהקהילה 'להוריד פרופיל' לגבי זהותם היהודית בעוד אחרים נעשים מעורבים יותר בחיי הקהילה ומעתיקים את מקום מגוריהם לאזורים בעלי דומיננטיות יהודית.