חרקוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק בעיר באוקראינה. אם התכוונתם לטרקטור משוריין בשם זה, ראו טרקטור משוריין חרקוב.

חרקוב (אוקראינית: Харків; רוסית: Харьков) היא העיר השנייה בגודלה באוקראינה, לאחר קייב, הבירה.

חרקוב היא המרכז של מחוז חרקיב, היא נמצאת בצפון מזרח אוקראינה ואוכלוסייתה מונה כיום 1,754,123 (2005). חרקוב מהווה את אחד ממרכזי התעשייה, התרבות וההשכלה החשובים של אוקראינה.

התעשייה והמחקר בחרקוב מתרכזים בתחומי ייצור הנשק והמכונות. ישנם מאות מפעלי תעשייה בעיר והגדולים בהם הם: "זאבוד מאלישבה" המפורסם (בעבר שימש לייצור טנקים), "חרטון" (תעשייה אווירית ומכשירים לכורים גרעיניים), "חה טה זה", מפעל הטרקטורים של חרקוב ו"טורבאטום" (ייצור טורבינות)

בעיר פועלת מערכת רכבת תחתית באורך 34 קילומטרים ו־28 תחנות. "כיכר החירות" במרכז חרקוב (פלושה סבובודי) היא כיכר העיר הגדולה ביותר באירופה והשנייה בעולם לאחר כיכר טיאנאנמן בסין.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 היהודים בחרקוב 3 אתרים בחרקוב 4 ערים תאומות 5 תושבים מפורסמים 6 ספורט 6.1 תמונות 7 מקורות 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

חרקוב נוסדה במאה ה־17 בשנות 1654-55, כמרכז לחייל הקוזקי של אוקראינה הסלובודית. בשנת 1765 האיגודים הקוזקיים בוטלו וחרקוב התחילה לשמש כבירת חבל (גוברניה) של חרקוב. פעלה בה אוניברסיטה משנת 1805. במהלך השנים הראשונות של השלטון הסובייטי (1917-1934) שימשה חרקוב כבירת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אוקראינה.

אוכלוסיית העיר גדלה משמעותית במהלך שנות השלושים, שנים בהן הרעב הכבד באוקראינה גרם לכפריים רבים לנטוש את כפריהם ולנדוד לעיר, בה קיוו להשיג עבודה ומזון.

במהלך מלחמת העולם השנייה חרקוב נכבשה בידי הנאצים ב24 באוקטובר 1941 על ידי הארמיה השישית של גנרל פון רייכנאו. אוכלוסייתה פונתה ברובה לאסיה התיכונה. חרקוב שוחררה על ידי הצבא האדום ונכבשה עוד פעמיים על ידי הנאצים עד לשחרורה הסופי ב־23 באוגוסט 1943. 70% מהעיר נהרסו במהלך הקרבות, ועשרות אלפי מתושביה נהרגו.

לפני הגעת הנאצים, מפעל זאבוד מאלישבה הועבר בשלמותו לסיביר ושם המשיך לייצר את טנק ה־T-34 שהיווה את עמוד השדרה של הצבא האדום.

כיום בעיר 48% אוקראינים, 40% רוסים, 9% יהודים.

[עריכה] היהודים בחרקוב

בא' בשבט תרמ"ב (21 בינואר 1882) הקימה בחרקוב קבוצת צעירים יהודים משכילים את תנועת ביל"ו ("בית יעקב לכו ונלכה"), בעקבות הפרעות שנה קודם לכן. ב-1903 התקיימה בעיר ועידת חרקוב של מתנגדי תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני. ב-1910 התחילה בנייתם של 2 בתי כנסת חדשים בעיר. בית הכנסת המרכזי לפי הפרויקט של גבירץ הושלם ב1913. ברבנות העיר משנת 1916 עד 1926 שימש הרב ישראל משה סלומון. לאחר השתלטות הצבא האדום בדצמבר 1919 יהודים קומוניסטים הקימו את ה"יבסקציה", המחלקה היהודית, שהשלטה על כל המוסדות היהודיים וסגרה אותם. בעקבות הטרור הקומוניסטי והגבלת חופש הביטוי היגרו פעילים יהודיים רבים מהעיר, ביניהם חתן פרס נובל בכלכלה סימון קוזנץ, הגביר ו. סויפר, הכנר מ.י. בוקיניק ורבים אחרים. חברי הבונד נאלצו באפריל 1921 להצטרף למפלגה הקומוניסטית, ולהתפרק למעשה. בשנות ה-30, כשחרקוב שימשה בירת אוקראינה, האוכלוסייה היהודית גדלה משמעותית ובעיר התגוררו אקדמאים ואנשי תרבות רבים. העיר שימשה מרכז לתרבות יידיש בברית המועצות, בעיר פעלו 4 בתי ספר בשפה זאת, תיאטרון, יצאו מספר עיתונים, אך בסוף שנות ה-30 כל התרבות הזאת חוסלה. בשנת 1923 בית הכנסת הוחרם מהקהילה היהודית ונהפך למועדון ספורט. בשנת 1939 האוכלוסייה היהודית של חרקוב הגיעה ל-135,000 שהיוו 15.9% מהאוכלוסייה הכללית. לפני כניסת הצבא הגרמני ב-1941 רוב תושבי חרקוב פונו לסיביר ולאוזבקיסטן במהלך שנת 1941, ולפי המפקד הגרמני ב-1941 נשארו בעיר רק 10,271 יהודים, שברובם מצאו את מותם בדרוביצקי יאר בין דצמבר 1941 עד ינואר 1942, כ400 איש, ברובם בגיל מתקדם, ביניהם אנשי אקדמיה ותרבות נשרפו חיים בבית הכנסת ברחוב גרז'דנסקיה. בשנות ה-70 התקיימה בעיר קהילה יהודית בהנהלת הרב יופה. מ-1989 עד 1997 כ15,000 יהודים עזבו את חרקוב, 70% מהם עלו לארץ. ב-1989 אדוארד חודוס, אספן עתיקות מפורסם נבחר לשמש כראש הקהילה היהודית. יורי ליאחוביצקי התחיל להוציא עיתון "בשיח". שנה לאחר מכן ב-1990 זאב אלקין, כיום ח"כ מקדימה הקים איגוד מורים לעברית בברית המועצות שמרכזו בחרקוב. ב-1991 לעיר הגיע הרב משה מוסקוביץ כשליח חב"ד ונבחר לרב הראשי של חרקוב כעבור שנתיים, מתוקף תפקידו הוא הקים ישיבה.לאחר חב"ד ב-1992 הגיע שליח האיגוד האורתודוקסי ובני עקיבא שלמה אסרף והקים מועדון סטודנטים ברחוב סומסקיה וכן "ליציום שעלבים" כסניף של ישיבת שעלבים לילדים יהודים מחרקוב ומהסביבה, רוב בוגריו עולים לארץ.

[עריכה] אתרים בחרקוב

• כיכר החרות-הכיכר השנייה בגודלה בעולם אחרי טיאננמן בבייג'ינג
• אנדרטה לטרס שבצ'נקו
• בנין גזפרום-תעשיית הגז
• בית הכנסת הגדול
• קתדרלת אוספנסקי

[עריכה] ערים תאומות

• כותאיסי, גאורגיה

[עריכה] תושבים מפורסמים

• מקס עמנואל מנדלשטם-מראשי הטריטוריאליסטים
• איליה מצ'ניקוב-ביולוג ובקטריאלוג, עבד עם לואי פסטר
• יעקב ברנשטיין-קוגן-ממתנגדי תוכנית אוגנדה, מייסד הסיעה הדמוקרטית בקונגרס הציוני
• סיימון קוזנץ-חתן פרס נובל בכלכלה
• לב לנדאו-פיזיקאי, חתן פרס נובל
• יבגני ליפשיץ-עמיתו של לנדאו במכון לפיזיקה

[עריכה] ספורט

חרקוב, כאחת הערים בגדולות באוקראינה, הינה בעלת מספר קבוצות כדורגל מקצועיות המשחקות בשלושת הליגות הבכירות במדינה. החשובה שבהן, הינה מטאליסט חארקוב ולאחר מכן ישנן פ.צ. חרקוב, הליוס חרקוב, ארסנל חרקוב והאזוביק חרקוב, החלשה מבין החמש.

[עריכה] תמונות

[עריכה] מקורות

• האנציקלופדיה האלקטרונית היהודית ברוסית
• ויקיפדיה האנגלית

[עריכה] קישורים חיצוניים

• האתר של סומקסקיה 45 בחרקוב (ברוסית, עברית ואנגלית)
• מאמר על תולדות יהודי חרקוב, 1655-2005 (ברוסית)