כדורגל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה זקוק לעריכה, על מנת שיתאים לסגנון המקובל בוויקיפדיה. הסיבה שניתנה לכך היא: דרושה הגהה יסודית. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
כדורגל הוא ספורט קבוצתי פופולרי הנפוץ ברחבי העולם. במשחק משתתפות שתי קבוצות שמטרת כל אחת להעביר את כדור המשחק לתוך תחום שערה של השנייה. הקבוצות הן לרוב בנות 11 שחקנים, אם כי ישנן גרסאות בנות מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם ומשתתפים בו כ-240 מיליון שחקנים מקצועיים ברחבי העולם, כ-4% מאוכלוסייתו, וכ-300,000 מועדונים מקצועיים רשומים בגופים הרשמיים המנהלים אותו.[1] [2]
במשחקים מקצועים הקבוצות משחקות על משטח דשא שטוח ומלבני. משני עבריו הצרים של המגרש ממוקם שער והנקודות במשחק מושגות על ידי החדרת הכדור לתחומיו, דבר הנקרא "הבקעת גול" או "כיבוש שער". על השער מגן באופן ישיר השוער. הנעת הכדור מתבצעת באמצעות הרגליים. כמו כן מותר לשחקנים להשתמש בראשם ובחזם על מנת להניע הכדור. השוער לבדו יכול להניע הכדור באמצעות ידיו, וגם זה בתחומים מוגדרים בלבד.
הניצחון במשחק מוגדר על פי צבירת נקודות, כלומר - על ידי הבקעת שערים. במשחקים מקצועיים המנצחת היא הקבוצה שזכתה למירב הנקודות בתום 90 דקות המשחק, המחולקות לשתי מחציות בנות 45 כל אחת. במידה ומספר הנקודות שווה בסיום המשחק נוצר תיקו. במסגרות מסוימות, כגון גביע המדינה בכדורגל, תוצאה שכזו גוררת הארכת המשחק עד להכרעה או משחק חוזר.
המשחק המודרני נוצר באנגליה וחוקיו מוסדו עם היווסדה של התאחדות הכדורגל האנגלית. הארגון הבינלאומי פיפ"א מנהל את המשחקים ברחבי העולם ומהווה המוסד העליון המפקח על המשחק. תחתיו פועלות התאחדויות יבשתיות, כגון אופ"א המאגדת את מדינות אירופה, ותחתיהן ההתאחדויות המקומיות. התחרות הבינלאומית היוקרתית ביותר היא המונדיאל, אשר נערך פעם בארבע שנים. זוהי התחרות הספורטיבית הנצפית ביותר בכל העולם.[3]
תוכן עניינים |
[עריכה] אופיו של המשחק
חוקי המשחק המקצועיים בתקופה המודרנית מבוססים על העקרונות שהותוו בקובץ החוקים שכתבו מייסדי ההתאחדות האנגלית, הנקרא "חוקי המשחק" [4]. במשחק נעשה שימוש בכדור בודד - ה"כדורגל" (הלחם של המילים: כדור ורגל), אותו כל אחת משתי הקבוצות המתחרות מנסה להכניס לשער היריבה. הקבוצה שהבקיעה את מספר השערים הרב ביותר בתום המשחק היא הקבוצה המנצחת. אם לשתי הקבוצות מספר זהה של שערים בתום המשחק - מוכרז תיקו, או, בתנאים מסוימים, ממשיכים לשחק עד להכרעה.
ההגבלה העיקרית היא שהשחקנים, מלבד השוער, לא ייגעו במכוון בכדור בידיהם או בזרועותיהם בזמן המשחק. השחקנים משתמשים בעיקר ברגליהם בשביל להניע את הכדור, אך הם יכולים להשתמש בכל איבר בגופם, כולל הראש, החזה והגב.[5]
במשחק טיפוסי, השחקנים מנסים ליצור הזדמנויות לכיבוש שערים על ידי התקדמות אינדיבידואלית עם הכדור, מסירת הכדור לחבר לקבוצה, או על ידי בעיטת הכדור לשער, הנשמר על ידי השוער. שחקני הקבוצה היריבה יכולים לנסות להחזיר את השליטה בכדור על ידי חסימת המסירות או תיקול היריב שהכדור ברגליו. מגע פיזי מכוון בין השחקנים אסור, וגם בזמן תיקול על שחקן ההגנה לפגוע בכדור בלבד, ולא בשחקן היריב. בדרך כלל, הכדורגל הוא משחק דינמי ותנועת הכדור כמעט ולא פוסקת, מלבד כאשר זה יוצא מתחומי המשחק או כאשר השופט מחליט על כך. [6]
ברמות המקצועיות הגבוהות של המשחק כמות השערים נוטה להיות נמוכה. כך, למשל, בעונת 2005/06 בליגת העל האנגלית, הפרמייר ליג, הובקעו 2.48 שערים בממוצע למשחק.[7] במשחקים שכאלו ישנו דגש רב יותר על טקטיקה והגנה על שערי הקבוצות. הגנה שכזו מתבצעת באופן ישיר על ידי שוער הקבוצה ובאופן עקיף על ידי חוליית ההגנה שלה ושאר השחקנים. עמדת השוער, היחידה המוגדרת ב"חוקי המשחק", היא ברחבת השער, על אף שהלה יכול לצאת ממנה. כל עוד הוא בתחומה השוער יכול להגן על השער גם על ידי תפיסת או הדיפת הכדור בידיו. עשרת השחקנים האחרים, אשר עמדותיהם לא הוגדרו בספר החוקים הבסיסי, נקראים "שחקני שדה" ומתחלקים ברחבי המגרש לפי מספר תפקידים אשר התפתחו במשך השנים[8].
תפקידי השחקנים מחולקים לשלוש קטגוריות עיקריות: חלוצים, הנקראים גם שחקני התקפה, ואשר תפקידם העיקרי הוא כיבוש שערים; מגנים, אשר מנסים למנוע מיריביהם להגיע להזדמנות לכבוש שער; וקשרים, אשר מקשרים בין ההתקפה וההגנה ומשתדלים להביא הכדור לרגלי החלוצים בעמדות אשר יאפשרו להם להבקיע שערים. עם זאת, עקב אופיו הדינמי של המשחק כל השחקנים יכולים להיות מעורבים בכל התפקידים, וכך גם מגן, ואף שוער, יכול לכבוש שער ומנגד - גם חלוץ לעתים בולם התקפה על שער קבוצתו. כמו כן, בתוך קטגוריות אלו ישנם מספר תפקידים המגשרים בין הקטגוריות השונות, כגון בלם התקפי, חלוץ נסוג וכדומה, ומנגד תפקידים קבועים יותר, להם משובצים השחקנים לפי יכולתם וצרכי הקבוצה.
מערך השחקנים במגרש משפיע כהכרח על אופיו. כאשר קבוצה משחקת עם מערך ובו מספר גבוה של שחקני התקפה, משחקה נוטה להיות מהיר יותר בנסיון להעביר הכדור לרגלי החלוצים. קבוצה אשר מעלה מערך הגנתי נוטה לשחק באופן איטי יותר ומשחקה יתאפיין לרוב במסירות רבות בין שחקני הקבוצה בנסיון למנוע מהיריבה להחזיק בכדור. הקבוצות נוטות להתאים מערכיהן זו לזו ולפי יכולות השחקנים. במידת הצורך, שחקני השדה אף ישנו את מיקומם במהלך המשחק בהתאם להתפתחותו.[9] הגדרת המערך והטקטיקה של הקבוצה היא לרוב החלטתם של מאמני הקבוצה.[10]
[עריכה] פעילות פיזית
במשחק מקצועי שחקן, בהתאם לעמדתו וגודל המגרש, רץ בין 6 ל-11 קילומטרים בממוצע ומאבד כשני קילוגרמים של נוזלים.[11] עקב המאמץ הכרוך במשחק נהוגה הפסקת מחצית, בין שתי מחציות המשחק, בהן יכולים השחקנים להתרענן. לעתים נדירות, כאשר הטמפרטורות גבוהות במיוחד, השופט יכול לעצור את המשחק בשביל לאפשר לשחקנים לשתות ולמנוע התייבשות.[12].
המאמץ הפיזי, כמו גם תיקולים כושלים אשר פגעו בשחקן במקום בכדור, הפכו את הכדורגל לענף הספורט עם מספר הפציעות הרב ביותר, אם כי רובן לא חמורות.[13] הפציעות הנפוצות ביותר הן פציעות לברכיים ולעקבים, בגלל התנועות החדות הרבות בעת המשחק, וכן פגיעות במבנה המניסקוס וקרעים בשרירים. במשחקי חובבנים ישנו סיכוי רב יותר להפצע עקב כושר פיזי לקוי או תנאי מגרש בעייתים, כגון משטח אספלט או בטון במקום דשא.
[עריכה] היסטוריה והתפתחות
משחקים שעיקרם היה בעיטת כדור היו קיימים במספר רב של מדינות במשך ההיסטוריה. לפי פיפ"א, הגרסא המוקדמת ביותר של המשחק הייתה תרגיל אימון הדורש דיוק ומיומנות בן המאה השנייה או השלישית לפני הספירה בסין בשם קוג'ו[14]. בנוסף, המשחק הרומי הקדום הרפסטום גם כן מזכיר במידת מה את הכדורגל. היו מספר וריאציות למשחקי כדור דומים בתקופת ימי הביניים, אך החוקים היו שונים מזמן לזמן וממקום למקום.
החוקים המודרניים של הכדורגל עוצבו תוך נסיון לאחד לאחד את צורות המשחק השונות אשר היו נהוגות בבתי ספר באנגליה באמצע המאה ה-19. גרסה ראשונית של חוקים אלו נכתבה באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1848 ונקראה "חוקי קיימברידג'". לקובץ חוקים זה הייתה השפעה רבה על התפתחות הכללים למשחקי הכדור השנים, ביניהם הכדורגל. חוקי קיימברידג' נכתבו בפגישה שנכחו בה נציגים ממספר בתי ספר ואוניברסיטאות באנגליה. עם זאת, החוקים לא אומצו על ידי כלל קבוצות הכדורגל באנגליה מיד. בשנות ה-50 של המאה ה-19 מועדונים רבים, שלאו דווקא היו קשורים למוסדות חינוך אלו או אחרים, נוסדו ברחבי המדינות דוברות האנגלית ואימצו לעצמם חוקים משלהם, אשר ברבות הימים תרמו אף הם לעיצוב החוקים המקובלים כיום. אולי הבולט ביותר מבין מועדונים אלו הוא מועדון הכדורגל שפילד, שנוסד על ידי תלמידים לשעבר בשנת 1857,[15] ושהקמתו הובילה להקמת התאחדות הכדורגל של שפילד עשור לאחר מכן. עוד השפיעו החוקים שניסח ג'ון צ'ארלס ת'רינג, ממחברי "חוקי קיימברידג'" המקוריים, בשנת 1862.[16]
הניסיונות המתמשכים הללו הובילו לייסודה של התאחדות הכדורגל האנגלית, אשר נודעה בקיצור ה-FA (Football Association), בשנת 1863, בפגישתה הראשונה ב-26 באוקטובר 1863 במסבאת הבונים החופשיים בלונדון.[17] בפגישה נכחו מספר נציגים של המועדונים הבכירים באזור לונדון רבתי באותה תקופה, וכן נציג בודד ממועדוני בתי הספר. לאחר הפגישה הראשונה הוזמנו עוד נציגים ממועדוני בתי הספר, אך מלבד ת'רינג - רובם סירבו להזמנה. חברי ההתאחדות נפגשו במסבאה חמש פעמים נוספות במהלך החודשים הבאים וחיברו את קובץ החוקים הראשון של ההתאחדות. מחלוקות על חוקים מסוימים, כמו האפשרות לרוץ עם הכדור ביד, הובילו לפיצול ומספר חברים בהתאחדות הכדורגל הקימו את איגוד הרוגבי. המועדונים שנותרו, תחת הנהגתו של אבנעזר קוב מורלי, המשיכו בעבודתם ואישרו את שלושה עשר החוקים המקוריים של המשחק[17]. הגרסה הסופית שהתקבלה הייתה דומה מעט לחוקי "הכדורגל הויקטוריאני" ששוחק באותה העת באוסטרליה, על אף שבזה כן היה ניתן לאחוז בכדור בידיים, ובין השאר נקבע כי לא יהיה משקוף לשער המשחק, אלא רק קורות.
הוועד הוקם לאחר ישיבה של התאחדויות כדורגל מהממלכות באיי בריטניה - אנגליה, סקוטלנד, ויילס ואירלנד.[18]
.jpg)
עם הסדרת החוקים והקמת ההתאחדות, החל המשחק להתפתח במהירות רבה יותר. תחרות הכדורגל הרשמית הראשונה, גביע ה-FA, נפתחה בשנת 1872. באותה שנה נערך גם המשחק הרשמי הראשון של נבחרת אנגליה, נבחרת הלאום הראשונה, כנגד נבחרת סקוטית, על אף שההתאחדות הסקוטית טרם קמה באותה העת, ולמעשה תקום רק שנה לאחר מכן - ההתאחדות הלאומית השנייה בהיסטוריה. לאחר הקמתה, והקמת התאחדות וולשית ואירית נוסד ב-1886 הוועד המנהל של התאחדות הכדורגל הבינלאומית, ה-IFAB, אשר עד היום מופקד על חוקי המשחק הרשמיים. ליגת הכדורגל הראשונה נוסדה אף היא באנגליה ב-1888 ונקראה הפוטבול ליג.[19] המבנה המקורי של הליגה כלל 12 מועדונים ממרכז וצפון אנגליה. פיפ"א, גוף הכדורגל הבינלאומי, נוסד בפריז בשנת 1904, והצהיר כי הוא דוגל ב"חוקי המשחק" של התאחדות הכדורגל האנגלית.[20] הפופולריות הגואה של המשחקים הבינלאומיים הובילה להכללתם של נציגי ארגון פיפ"א, אשר בינתיים קם כגוף מנהל בינלאומי, בוועד המנהל בשנת 1913.
ב-1930 נערך לראשונה גביע העולם בכדורגל - המונדיאל. בטורניר זה זכתה נבחרת אורוגוואי. מאז ואילך הגביע הפך לאירוע המרכזי בעולם הכדורגל ונערך מדי 4 שנים, לבד מתקופת מלחמת העולם השנייה, בה לא שוחק. החל משנות ה-50 התבלטה ברזיל כנבחרת הדומיננטית ביותר במשחקי הגביע וברבות הימים זכתה ב-5 טורנירים וברבים אחרים סיימה בין המקומות הראשונים. נבחרות נוספות אשר זכו להצלחות רבות ומכונות "מעצמות כדורגל" הן ארגנטינה, איטליה וגרמניה. דווקא ההנבחרת האנגלית זכתה בגביע העולם פעם אחת בלבד, ב-1966.
[עריכה] התפתחות כלל עולמית
עם התפתחות אמצעי התקשורת והתחבורה התפשט גם הכדורגל ברחבי העולם והיה לנפוץ יותר ויותר. במחצית השנייה של המאה ה-20 החלה התפתחות גדולה בכדורגל בכל רחבי העולם. עד אותה העת, רק ההתאחדויות הבריטיות והדרום אמריקאיות ניהלו משחקים מאורגנים בהצלחה, כאשר אלו האחרונות הוקמו רק ב-1916 תחת השם CONMEBOL. ביבשות האחרות אמנם היו קיימות מספר התאחדויות מקומיות, אך רק בשנות ה-50 וה-60 אלו אורגנו תחת קורת גג אחת. בשנת 1954, הכדורגל האירופי והאסיאתי אוגדו תחת מסגרות אופ"א וקונפדרציית הכדורגל של אסיה, בהתאמה. באפריקה הוקמה קונפדרציית הכדורגל של אפריקה בשנת 1957 ובצפון אמריקה הוקם ה-CONCACAF בשנת 1961. הקונפדרציה האחרונה שהוקמה היא קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה. ארגונים אלה פעלו תחת פיפ"א.
במקביל להקמתן של הקונפדרציות החדשות, התחרויות היבשתיות החלו לפעול. CONMEBOL ארגנה את הקופה אמריקה, טורניר בין נבחרות דרום אמריקה במקורו, עוד בשנת 1916. בשנת 1956 נערך גביע אסיה הראשון, ושנה לאחר מכן קונפדרציית הכדורגל של אפריקה ערכה לראשונה את גביע אפריקה לאומות. בשנת 1960 אליפות אירופה בכדורגל, ה"יורו", נערכה לראשונה. בשנת 1963 נערכה אליפות CONCACAF הראשונה, שמאוחר יותר הוחלפה בשם גביע הזהב.
עם ארגון הקונפדרציות החלו להיווסד טורנירים יבשתיים לקבוצות מועדונים. הטורניר הראשון מסוג זה הוא ליגת האלופות, שנוסדה בשנת 1955. בטורנירים אלו התחרו קבוצות בכירות אשר זכו באליפות או גביע בטורנירי ההתאחדות המקומית שלהן, וברבות הימים גם אלו אשר לא זכו בתארים אך סיימו בין המקומות הראשונים. הקבוצה הזוכה באותם טורנירים לרוב הוכתרה כאלופת היבשת. בטורנירים הראשונים של ליגת האלופות זכתה ריאל מדריד 5 שנים ברצף, הישג שלא שוחזר מאז. בשנת 1960 גביע ליברטדורס הדרום אמריקני החל לפעול גם הוא. בעקבותיו נוסד הגביע הביניבשתי, בו התחרו הקבוצות הזוכות בשני הטורנירים האלו. הגביע הוחלף בשנת 2005 בגביע העולם לקבוצות, בו ששותפו גם זוכות בשאר האליפויות היבשתיות שהוקמו.
[עריכה] מבנה הכדורגל כיום
לאחר ההתפתחויות הרבות התייצבו הארגונים הרשמיים המנהלים את הכדורגל תחת הפדרציה הבינלאומית של כדורגל, או בשמה המוכר פיפ"א, אשר מטהּ יושב כיום בציריך. הפדרציה היא הגוף הבינלאומי האחראי על הכדורגל (ומשחקי המשנה, כמו קטרגל וכדורגל חופים). לפיפ"א ארבעה נציגים בוועד המנהל של התאחדות הכדורגל הבינלאומית, ה-IFAB, לצד נציג מכל אחת מארבע ההתאחדויות הבריטיות - ואלו מהווים הגוף האחראי על קביעת חוקי המשחק.
תחת פיפ"א מנוהלות 6 קונפדרציות אזוריות המשויכות לה:
- אסיה: קונפדרציית הכדורגל של אסיה AFC
- אפריקה: קונפדרציית הכדורגל של אפריקה CAF
- צפון ומרכז אמריקה, האיים הקריבים: CONCACAF
- אירופה: אופ"א UEFA
- אוקיאניה: קונפדרציית הכדורגל של אוקיאניה OFC
- דרום אמריקה: CONMEBOL
תחת ההתאחדויות האזוריות נמצאות התאחדויות לאומיות, כל אחת מפקחת על הכדורגל בתוך מדינתה. אלו מסופחות גם לפיפ"א וגם לקונפדרציה היבשתית אליה היא שייכת. לעתים אין חפיפה מוחלטת בין הגאוגרפיה לבין חלוקת המדינות. כך, לדוגמה, על אף שישראל נמצאת ביבשת אסיה - התאחדות הכדורגל הישראלית היא חברה בהתאחדות האירופית, מאחר וסיבות פוליטיות הקשו על המשך חברותה בהתאחדות האסייתית, מרובת המדינות המוסלמיות.
[עריכה] חוקי המשחק
ישנם שבעה עשר חוקים בקובץ "חוקי המשחק" הרשמי. החוקים נכתבו כך שיהיה ניתן ליישמם בכל רמות משחק הכדורגל, אף על פי שישנן התאמות מיוחדות לקבוצות כמו ילדים, בוגרים או נשים. החוקים נכתבו במושגים כלליים, המאפשרים גמישות ביישומם לפי טבע המשחק המדובר. בנוסף לשבעה עשר החוקים, מספר החלטות של ה-IFAB ושל מנהלים אחרים תרמו להסדר הכדורגל. "חוקי המשחק" מופצים על ידי פיפ"א, אך מנוהלים על ידי ה-IFAB, ולא ארגון פיפ"א עצמו.[21]
חלק מהחוקים אומצו, בהתאמות מסוימות, על ידי חובבנים או חובבי המשחק אשר משחקים באופן לא רשמי או רשמי למחצה, אך בכל מקרה לא תחת ההתאחדויות הרשמיות.
תמצית החוקים המקובלים כמעט בכל וריציה של המשחק מגדירה שטח אשר יהווה המגרש ושתי קבוצות בנות מספר שווה של שחקנים המתחרות זו בזו בנסיון להבקיע שער. לכל השחקנים, מלבד השוער - אסור לגעת ביד בכדור. המנצחת היא זו אשר בתום בהזמן שהוקצב זכתה למספר הרב של השערים לזכותה. להלן החוקים בפירוט עבור משחקים מקצועיים.
[עריכה] שחקנים, ציוד ושיפוט
בכל קבוצה משחקים מקסימום 11 שחקנים (לא כולל שחקנים מחליפים), אשר רק אחד משחק כשוער. חוקי כל תחרות בנפרד קובעים את מספר השחקנים המינימלי המאפשר לקבוצה לשחק, והוא ברוב המקרים 7. השוערים הם השחקנים היחידים להם מותר לגעת בכדור ביד, אך רק בהינתן והם נמצאים ברחבתם. אף על פי שיש מגוון עמדות בהן שחקני השדה יכולים להתמקם, הן לא קבועות בחוק.[8]
תלבושת הכדורגל, שעל השחקנים ללבוש בכל שלבי המשחק, כוללת חולצה, מכנסיים קצרים, גרביים, נעליים ומגני שוקיים. על השחקנים נאסר ללבוש או להשתמש בכל חפץ שמסכן את עצמם או שחקנים אחרים, כמו תכשיטים ושעונים. על השוערים מוטל ללבוש תלבושת שמבדילה אותם משאר השחקנים ומהשופטים.[22]
בזמן המשחק ניתן להחליף מספר שחקנים. המספר המקסימלי של חילופים ברוב התחרויות הבינלאומיות והליגות המקומיות הוא 3, אך המספר יכול להשתנות בתחרויות השונות ובמשחקי ידידות, ואף להתבטל כליל. הסיבות הנפוצות לחילוף הן פציעה, עייפות, חוסר יעילות, שינוי טקטי או אפילו נסיון לבזבז זמן בסוף המשחק. במשחק טיפוסי שחקן שהוחלף לא יוכל לחזור לשחק.[23]
את חוקי המשחק אוכף שופט, אשר לו יש "הרשות המלאה לאכוף את 'חוקי המשחק' בהקשר למשחק לו מונה" (חוק מספר 5), ואשר החלטותיו הן הקובעות את התנהלות המשחק. לשופט מסייעים שני שופטי משנה, הנקראים קוונים. לקוונים תפקידים שונים, חלקם נוספו עם השנים והתפתחות המשחק. בין התפקידים השונים על הקוונים לקבוע לזכות מי יינתן כדור חוץ, אם התרחש נבדל או לא, לסייע לשופט בהחלטותיו וכן הלאה. כל קוון רץ על קו הצד במחצית המגרש שלו, בדרך כלל לצד ימין של הקבוצה התוקפת. במשחקים רבים כיום יש גם שופט רביעי, שתפקידו להציג את החילופים, להחליף את השופט במקרה הצורך, לפקח על חברי הקבוצה אשר צופים מצדי המגרש במשחק ועל הקהל, וכן לייעץ לשופט כאשר הוא מבקש.[24]
[עריכה] מגרש
מכיוון שחוקי המשחק נוסחו באנגליה, והמשחק עצמו נוהל בתחילה על ידי ארבע ההתאחדויות הבריטיות בלבד ב-IFAB, המידות הסטנדרטיות של מגרש כדורגל נכתבו תחילה לפי מערכת היחידות הבריטית. כאשר המשחק הפך להיות נפוץ יותר ויותר שונו הגדלים לשיטה המטרית, על אף שלעתים עדיין יש המתייחסים אליהם ביחידות המסורתיות. [25]
אורך המגרש הדרוש למשחקים בינלאומיים של בוגרים הוא בין 100 ל-110 מטרים, ורוחבו בין 64 ל-75 מטרים. מגרשים למשחקים לא בינלאומיים יכולים להיות בין 91 ל-120 מטרים באורכם, ובין 45 ל-91 מטרים ברוחבם, בתנאי שהמגרש הוא לא ריבוע. קווי הגבול הארוכים נקראים "קווי צד", בעוד קווי הגבול הקצרים נקראים "קווי השער", ועליהם אכן ממוקמים השערים. השערים עצמם הם מלבניים וממוקמים במרכז קווי השער. אורך המשקוף התקני הוא 7.3 מטרים וגובהו 2.44 מטרים מעל לפני המגרש.[26] בדרך כלל, נהוג למקם רשת מאחורי השערים, אך הדבר לא מחויב בחוקים.[27]
מול כל שער ישנו אזור תחום הנקרא "רחבת השער". אזור זה נתחם על ידי קו השער, שני קווים בני 16.5 מטרים הניצבים לו וקו נוסף המחבר ביניהם. כל אחד מהקווים הניצבים הוא במרחק 16.5 מהקורה הסמוכה לו, וכך נוצר מלבן המגדיר את הרחבה. לרחבה זו מספר שימושים, והעיקרי בהם הוא תחימת האזור בו לשוער מותר לגעת בכדור בידו, ותחימת האזור בו תינתן בעיטת עונשין כאשר תבצע עבירה על ידי אחד משחקני הקבוצה המתגוננת. סימונים אחרים על המגרש מגדירים את מיקום הכדור או השחקנים בבעיטת הפתיחה, בעיטות שער, בעיטות עונשין ובעיטות קרן.[28]
[עריכה] משך המשחק ושוברי שוויון
משחק בוגרים רגיל כולל שתי מחציות שאורכן 45 דקות כל אחת. שעון המשחק ממשיך למנות הזמן גם אם הכדור לא נמצא בתחומי המגרש, מתבצע חילוף, המשחק הופסק עקב פציעת שחקן או שאר פעולות המפסיקות את מהלכו של המשחק עצמו. לרוב בין המחציות תקבע הפסקה בת 15 דקות.
מלבד הפסקה זו יכול השופט לעצור את שעון המשחק במקרה של עיכוב חריג במשחק. כמו כן, לשופט ניתנת האפשרות להאריך המחציות כפיצוי על הזמן שחלף בעת שהמשחק עצר עבור הוצאת כדורי חוץ, חילופים וכן הלאה. תוספת זו מוכרת בשם "זמן פציעות".[29]
בליגות השונות, משחקים יכולים להסתיים בתיקו, אך בתחרויות אשר מבוססות על שיטת גביע, המכונה גם "נוק-אאוט", יש להשיג הכרעה. בחלק מהטורנירים הכרעה זו תבוא בדמות משחק חוזר בין הקבוצות, אך נפוץ יותר להאריך המשחק לשובר שוויון. במצב שכזה המשחק יימשך להארכה בת משך זמן מדוד. בעבר היה נהוג כי הקבוצה הראשונה שתבקיע בהארכה זו תזכה במשחק, או אם שמרה על יתרונה עד סוף המחצית הראשונה. עם הזמן השתנה החוק ונקבע כי ההארכה תשוחק עד תומה, לרוב שתי מחציות בנות 15 דקות כל אחת. אם גם בסיום ההארכה תוצאת המשחק היא עדיין שוויון, המשחק מוכרע המשחק באמצעות בדו-קרב בעיטות עונשין, הידוע גם כ"פנדלים". בדו-קרב שכזה בועטים שחקני הקבוצות לסירוגין בעיטות עונשין למול השוער היריב. הדו-קרב הראשוני מוכרע בתוצאה הטובה מ-5, כלומר - המנצחת היא הקבוצה שמשיגה התוצאה הטובה ביותר מבין 5 בעיטות עונשין. בעיטות העונשין יפסקו במקרה והושגה הכרעה לפני שכל קבוצה בעטה 5 בעיטות עונשין, לדוגמה במצב 3-0 כאשר לכל קבוצה נותרו 2 בעיטות עונשין. אם גם אחרי 5 בעיטות לקבוצות מספר שערים שווה - הקבוצה הראשונה שתבקיע בעוד שיריבתה תחמיץ תזכה.
בתחרויות שונות ההכרעה בשלבי נוק אאוט מתבצעת במסגרת שני משחקים - אחד באצטדיונה הביתי של כל קבוצה. במקרה שכזה מחברים את תוצאות שני המשחקים. אם התוצאה היא תיקו, נעשה שימוש בשערי חוץ על מנת לקבוע את הקבוצה המנצחת בסיכום שני המפגשים, כלומר, הקבוצה אשר הבקיעה יותר שערים באצטדיונה של יריבתה - תזכה. אם עדיין יש שוויון - פונים להארכה ובמידת הצורך לדו-קרב בעיטות העונשין.
[עריכה] הכדור בתוך ומחוץ למשחק
לפי חוקי המשחק, שני מצבי המשחק הם "כדור בתוך המשחק" ו"כדור מחוץ למשחק". מתחילת כל מחצית, עם בעיטת הפתיחה, ועד סופה, הכדור נמצא בתוך המשחק בכל רגע נתון. הכדור נחשב ל"מחוץ למשחק" במידה והוא יוצא מתחומי המגרש או כאשר השופט מכריז עליו ככזה. כאשר מצב זה מתרחש המשחק ימשיך באחת מ-8 דרכים, בהתאם לסיבה הוצאת הכדור מהמשחק:
- בעיטת פתיחה: כל קבוצה תתמקם במחצית המגרש שלה. שני שחקנים של אחת מהן יעמדו בעיגול האמצע ויתחילו המשחק. מצב שכזה יווצר לאחר שער של הקבוצה היריבה, או אז הקבוצה שספגה את השער תקבל את הכדור, או תחילת כל מחצית. [6]
- הוצאת חוץ: כאשר הכדור עובר במלוא היקפו את אחד מקווי הצד קובעים הקוונים איזה שחקן הוא זה שנגע אחרון בכדור. הכדור יינתן לשחקן הקבוצה היריבה אשר יחזירו לתחומי המגרש בזריקה מאחורי הראש. במקרה והזריקה לא מתבצעת כראוי או אם השחקן הזורק את זריקת החוץ גם נוגע ראשון בכדור זריקת החוץ תועבר לקבוצה היריבה.[30]
- בעיטת שוער: כאשר שחקן אחת הקבוצות בועט הכדור אל מחוץ לתחומי קו השער של הקבוצה היריבה, וזה עובר את הקו במלוא היקפו אך לא בתחומי השער, כלומר לא הובקע גול - תפסק בעיטות שוער. הבעיטה, כנרמז משמה, תתבצע על ידי השוער שהגן על קו השער.[31]
- בעיטת קרן: כאשר שחקן אחת הקבוצות בועט הכדור אל מחוץ לתחומי קו השער של קבוצתו שלו, וזה עובר את הקו במלוא היקפו אך לא בתחומי השער, כלומר לא הובקע שער (אשר ייחשב "לגול עצמי") - תפסק בעיטת קרן. הבעיטה תבוצע מפינת המגרש הקרובה ביותר למקום יציאת הכדור את תחומיו על ידי שחקן הקבוצה היריבה.[32]
- בעיטה חופשית לא ישירה: כאשר שחקן אחת הקבוצות מבצע עבירה בעלת חומרה פחותה, כגון הרמת רגל מסוכנת, יכול השופט לקבוע על בעיטה חופשית לא ישירה. שחקן היריבה יוכל לבעוט את הכדור אל עבר שער היריבה, אך כדי שיובקע גול על שחקן אחד נוסף לפחות לגעת בכדור.[33]
- בעיטה חופשית ישירה: כאשר שחקן אחת הקבוצות מבצע עבירה אך מחוץ לרחבת שער - יכול השופט להעניק לקבוצה היריבה בעיטה חופשית ישירה. את הבעיטה יבצע שחקן הקבוצה היריבה אל עבר שער היריבה. בבעיטה זו ניתן להבקיע שער ישירות, או לבעוט הכדור אל עבר שחקן אחר. נהוג כי מספר משחקני הקבוצה המתגוננת יסתדרו ב"חומה" - שורת שחקנים אשר תקפוץ ברגע הבעיטה בנסיון לעצור את הכדור במסלולו. [33]
- בעיטת עונשין: כאשר שחקן מבצע עבירה בתחומי רחבת השער של קבוצתו, יכול השופט להעניק לקבוצה היריבה בעיטת עונשין. זו תבוצע על ידי שחקן היריבה אשר יבעט כדור מנקודת העונשין המסומנת בתוך הרחבה אל עבר השער, כאשר עליו מגן רק השוער.[34]
- הפלת כדור: כאשר השופט עצר את המשחק מכל סיבה אחרת, כמו פציעה רצינית של שחקן, הפרעה חיצונית או נזק לכדור המשחק, השופט מפיל את הכדור ונותן למשחק להמשיך מאותה נקודה. מצב זה אינו נפוץ במשחקי מבוגרים, ופעמים רבות אין בו צורך שכן שחקנים רבים פועלים לפי מנהג אשר השתרש, לפיו כאשר שחקן אחת הקבוצות שרוע על פני המגרש - תוציא הקבוצה השנייה את הכדור מחוץ לתחומי המגרש.[6]
[עריכה] עבירות והתנהגות
עבירה (גם "פאול") מתבצעת כאשר שחקן עובר על אחד מחוקי המשחק. עבירות נספרות בסטיסטיקת המשחק כאשר הן "נשרקות", כלומר - השופט מכריז עליהן בשריקה. עבירה רגילה נשרקת לרוב רק כאשר הכדור בתוך המשחק, אך עבירות על "התנהגות בלתי הולמת" ות לעתים גם כאשר הכדור מחוץ לתחומי המשחק. העבירות מוגדרות בסעיף 12 של החוקים, בו גם מוגדרים העונשים שיש להשית עליהן. כך, לדוגמה, נגיעת יד מכוונת, הפלת היריב או דחיפתו הן עבירות עבורן השופט יפסוק בעיטה חופשית ישירה או בעיטת עונשין לטובת הקבוצה היריבה, בהתאם למקום ביצוע העבירה במגרש. כאשר קבוצה מבצעת עבירה אחרת, מוענקת בעיטה חופשית לא ישירה לקבוצה השנייה. העבירות הנחשבות ל"התנהגות בלתי הולמת" אומנם מפורטות בקובץ החוקים, אך היקף הגדרתן רחב. בפועל, ניתן להכליל תחת העבירה "התנהגות בלתי ספורטיבית" אירועים רבים שמפרים את רוח המשחק, גם אם אינם רשומים כעבירה ספציפית.[5]
השופט יכול להעניש שחקן, בין אם פעיל או מחליף, על התנהגות בלתי הולמת או עבירות על ידי אזהרה באמצעות הנפת כרטיס צהוב, או הרחקה באמצעות הנפת כרטיס אדום. שחקן אשר במהלך המשחק נשלפו כנגדו שני כרטיסים צהובים - יורחק מהמשחק מיידית באמצעות כרטיס אדום. כאשר שחקן מורחק לא ניתן להכניס במקומו שחקן מחליף וקבוצתו נותרת עם שחקן אחד פחות. השופט יכול אף להרחיק אנשי צוות ומאמנים במידת הצורך, אך ללא שליפות כרטיסים.[5]
לעתים, על אף ביצוע עבירה השופט יתיר למשחק להמשיך, במידה והמשכו ללא הפרעה יתן לקבוצה ששחקנה היה קורבן העבירה יתרון. החלטה זו, הנקראת בשם "חוק היתרון", יכולה להתבטל במידה והשופט מתרשם שאותו יתרון שצפה לא התממש בתוך כמה שניות, והשופט ישרוק לעבירה. על כל מקרה, גם לאחר ניצול היתרון יכול השופט לשלוף כרטיס כנגד השחקן אשר ביצע העבירה כאשר המשחק יעצר.
החוק המורכב ביותר הוא הנבדל. חוק זה קובע כי אין למסור לשחקן במידה ובינו ובין שער היריבה אין יותר משחקן אחד מאותה קבוצה. כלומר, במידה ושחקן התקפה חולף על פני שחקני ההגנה ללא הכדור, ומוצא עצמו למול שער היריבה כאשר לפניו רק השוער - אין למסור לו הכדור. על קביעת הנבדל אחראים לרוב הקוונים, ובמידה ועבירת נבדל נשרקת - המשחק נפסק ומתחדש בבעיטה חופשית לא ישירה של הקבוצה המתגוננת.[35]
[עריכה] מערכי כדורגל
-
ערך מורחב – מערך (כדורגל)
מערך כדורגל הוא הצורה בה ממוקמים השחקנים בעמדותיהם. מטרת המערך היא ליצור סדר ושיטתיות בצורת המשחק של הקבוצה וליעל את משחקה של הקבוצה, בצורה שבדרך כלל מתיימרת לספוג כמה שפחות שערים ולהבקיע כמה שיותר. מערך נהוג לציין בעזרת מספרים, באמצעותם מציינים כמה שחקנים נמצאים בהגנה, כמה בקישור וכמה בהתקפה, כאשר השוער איננו נספר שכן עמדתו היא קבועה. לדוגמה, כאשר המערך כולל 4 שחקני הגנה, 4 שחקני קישור ו-2 שחקני התקפה נרשום 4-4-2.
המערכים נפוצים במיוחד בכדורגל המקצועני ומשמשים את מאמני הקבוצות, הקובעים אותם, להנחות את שחקניהם בסדר מסוים. עם זאת, מיקום שחקנים בעמדות ספציפיות בתוך המערך יכולות ליצור גרסאות שונות לאותו מערך. כך, לדוגמה, יכולות שתי קבוצות לשחק זו מול זו באותו מערך, אך האחת תשלב בקישור שחקנים התקפיים בעוד שהאחרת תעדיף שחקנים הגנתיים.
המערכים אינם מוגדרים בחוקי המשחק. על כן, כביכול, מאמן יכול לבחור לעלות עם מערך 0-0-10 או 10-0-0, או להתחיל עם מערך מסוים ואז לשנותו במהלך המשחק. שינוי מערך באמצע המשחק דורש לרוב חילוף - הורדת שחקן מאחד ממרכיבי המערך והוספת שחקן בתפקיד אחר. עם זאת, עקב מספר החילופים המוגבל בכדורגל, לעתים מעדיפים המאמנים את שיטתו של המאמן ההולנדי רינוס מיכלס, אשר נודעה בשם טוטאל פוטבול. בשיטה זו השחקנים מחליפים את עמדותיהם ביניהם במהלך המשחק. אך גם לשיטה זו חסרונות, שכן היא דורשת תיאום רב בין השחקנים ולכן ממעטים להשתמש בה
אחד המערכים הנפוצים ביותר בקרב קבוצות כדורגל, בעיקר באירופה, הוא 4-4-2. מערך זה כולל 4 שחקני הגנה, לרוב 2 בלמים ושני מגינים; 4 קשרים המסודרים במגוון צורות בהתאם להחלטת המאמן; ו-2 חלוצים, לרוב מסודרים זה לצד זה או זה מאחורי זה.
[עריכה] תחרויות עיקריות
במהלך העונה הספורטיבית הקבוצות והנבחרות מתחרות זו בזו במטרה לזכות בתארים. התחרויות הללו מגדירות את השנה הספורטיבית ואת לוח הזמנים של שחקני הכדורגל המקצועיים. את התחרויות מארגנים הגופים הרשמיים. עם זאת, לעתים גופים מסחריים, כגון ערוצי טלוויזיה וכיוצא בזה, מארגנים טורנירים לא רשמיים משל עצמם ומזמינים קבוצות מסוימות אשר יתחרו בהם.
[עריכה] בינלאומיות
התחרות הבינלאומית הראשית בכדורגל היא המונדיאל, המאורגן על ידי פיפ"א. תחרות זו מתקיימת כל ארבע שנים בין נבחרות לאומיות והזוכה בה מוכתרת לאלופת העולם. קודמים לתחרות טורנירי מוקדמות, בהם מתחרות הנבחרות הלאומיות במסגרות אזוריות, כאשר מכל אזור תעלנה מספר מסוים של נבחרות לטורניר עצמו. מספר זה נקבע לפי החוזק והארטקטיביות היחסית של הנבחרות באותו אזור. לאחר טורנירי המוקדמות מתחרות הנבחרות שהעפילו בטורניר עצמו. כיום הטורניר מורכב מ-32 נבחרות, המתחרות בתחילה בבתים, מהם מעפילות שתי נבחרות מכל בית למשחקים בשיטת גביע. המונדיאל האחרון נערך ב-2006, בגרמניה. בשנת 2010 הטורניר צפוי להיערך בדרום אפריקה. [36]
טורניר כדורגל נוסף מתקיים בכל אולימפיאדת קיץ מאז 1900, מלבד האולימפיאדה בלוס אנג'לס בשנת 1932. משחקים אלו נחשבו בעבר לחשובים ביותר מלבד המונדיאל, אך זה האחרון הפך למשמעותי יותר עם היווסדו ב-1930, בין השאר עקב ההיתר לשחקנים מקצוענים לשחק, ולא רק לחובבנים כפי שהיה באולימפיאדה.[20]. מקצוענים הורשו לשחק בטורניר האולימפי החל מאולימפיאדת 1984, אך מגבלות על גיל השחקנים עדיין מונעות ממדינות רבות לשלוח את שחקניהן הטובים ביותר.
תחרויות הכדורגל חשובות נוספות הן הטורנירים היבשתיים - המאורגנות על ידי ההתאחדויות האזוריות. אלו הן היורו קופה אמריקה, גביע אפריקה לאומות, גביע אסיה, גביע הזהב של צפון אמריקה וגביע אוקיאניה לאומות. התחרויות הבין-קבוצתיות היוקרתיות ביותר הן האליפויות היבשתיות, שבדרך כלל משתתפות בו הקבוצות האלופות במדינתן, כדוגמה, ליגת האלופות באירופה. הזוכות בכל תחרות יבשתית משתתפות באותה שנה באליפות העולם לקבוצות.[37]
נהוגים גם טורנירי נשים עבור התחרויות העיקריות. בטורנירים האולימיפים דווקא כן ניתן לשתף שחקניות מקצועניות ללא כל הגבלה, ובכך הם משתווים ביוקרתם לטורנירי "מונדיאל הנשים" של פיפ"א.
[עריכה] מקומיות
-
ערכים מורחבים – ליגה, גביע (ספורט)
ההתאחדויות המקומיות מקיימות טורנירים מקומיים, הכוללים לרוב מערכות ליגה וטורנירי גביע. הליגות מסודרות במעין פירמידה, כאשר בראשה הליגה העליונה ומתחתיה ליגות נמוכות יותר. במקרים רבים, הדרג השני או אף השלישי עדיין כולל ליגה אחת, ורק הדרגים הנמוכים יותר מחולקים למספר ליגות. כך, לדוגמה, בישראל נהוגה ליגת העל בכדורגל, מתחתיה הליגה הלאומית והליגה הארצית, לעומת ליגה א' והליגות הנמוכות ממנה מחולקת לשתי ליגות מקבילות.
בתוך הליגה מתחרות ביניהן הקבוצות במחזורי משחקים, עד שלבסוף כל קבוצה שיחקה מספר שווה של משחקים עם שאר הקבוצות. על הניצחונות מוענקות 3 נקודות ועל תוצאות תיקו נקודה אחת. בין הליגות השונות ישנן הבדלים, אך לרוב זו המסיימת במקום הראשון זוכה באליפות הליגה, ובמידה והיא בליגה נמוכה - מתקדמת לליגה אשר מעליה. אלו אשר מסיימות העונה במקומות האחרונים יורדות לדרג שמתחתיהן. בליגות מסוימות נקבעים משחקי "פליי-אוף", בו קבוצות משחקות זו כנגד זו כדי לקבוע את המיקום הסופי ביניהן. מיקום הקבוצות בסוף העונה בליגה העליונה משמש גם לקביעת נציגות אותה ליגה בטורנירים הבינלאומיים לקבוצות. שיטת ליגות ייחודית נהוגה באמריקה הלטינית, בה בכל שנה יש שתי עונות, הנקראות אפרטורה וקלאוסורה, ובכל אחת מהן יש אלופה שונה.
בין הליגות הבכירות בעולם ניתן למנות את הפרמייר ליג האנגלית, הבונדסליגה הגרמנית, לה ליגה הספרדית, הסרייה א' האיטלקית והפרימייר דיוויזיון הארגנטינאית. לצד משחקי הליגות מנהלות לרוב ההתאחדויות המקומיות טורנירי גביע. לעתים יתקיימו מספר טורנירים במקביל עבור קבוצות מדרגים שונים. בטורנירים אלו משחקות הקבוצות זו כנגד זו בשיטת ה"נוק אאוט", בה המנצח בכל משחק מתקדם לשלב הבא, והמפסיד מודח מן התחרות.
[עריכה] תרבות הכדורגל
-
ערך מורחב – תרבות כדורגל
[עריכה] פופולריות
כיום הכדורגל משוחק באופן מקצועי בכל רחבי העולם, במידות שונות של פופורליות. עם זאת, הוא עדיין נחשב לספורט פופולרי ביותר ומיליוני אנשים מעידים על עצמם כצופים קבועים במשחקי כדורגל באצטדיונים, [38] ומילארדים בשידורי הטלוויזיה.[39] כמו כן, לפי סקר שנערך על ידי פיפ"א ופורסם בשנת 2001, מעל ל-240 מיליון איש ביותר מ-200 מדינות משחקים כדורגל באופן קבוע ברמה חובבנית או מקצוענית.[1] חוקיו הפשוטים והציוד המינימלי שנדרש עזרו לתפוצתו וגדילת הפופולריות שלו. הפופולריות של הכדורגל הביאה להקמת מוצרים נלווים רבים ופרצה גם לתחומים נוספים. כך, לדוגמה, ישנן מספר סדרות משחקי מחשב בנושא, אתרים המדמים ניהול כלכלי ומקצועי של קבוצה וכן הלאה.
הכדורגל השפיע לעתים גם על הפוליטיקה. הרגשות העזים שהמשחק מעורר בקרב אוהדים או קהילות מסוימות בחלקים רבים בעולם מעלה הכדורגל רגשות חזקים ויש לו תפקיד חשוב בחייהם של אוהדים אינדיבודאליים, קהילות מקומיות ואפילו מדינות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא ככל הנראה מלחמת הכדורגל בין אל סלוודור להונדורס אשר פרצה ביוני 1969, לאחר שאוהדי אל סלוודור תקפו את אוהדי נבחרת הונדורס אשר באו לעודד את נבחרתם במשחק בין השתיים. בין המדינות היה שרוי מתח חברתי עז, אך מהומות אלו בעקבות המשחק היוו הזרז להכרזת המלחמה בין השתיים. במקרה דומה ידוע אחר מהומות שפרצו בין אוהדי דינאמו זאגרב הקרואטית לאוהדי הכוכב האדום בלגרד הסרבית לאחר משחק בין השתיים החריפו את המתיחות האתנית ביוגוסלביה בפתח שרשרת המלחמות במדינה המתפרקת.[40]
[עריכה] כלכלה
מוצרים הקשורים לכדורגל נמכרים בכל העולם בצורות שונות. בין אם מדובר בכרטיסים למשחקים, רכישת מנויים לשידורי ספורט בטלוויזיה, קניית ציוד למשחק, צעצועים או העתקים של חולצות שחקנים נערצים - קשה להעריך את היקף הפעילות הכלכלית הקשורה במשחק. פיפ"א, הארגון המארגן הרשמי, מעריך את הכנסותיו בין השנים 2003 ו-2006 בכ-3,268 מיליון פרנקים שווייצריים (CHF), ומנגד את הוצאותיו בכ-2,422 מיליון CHF. בין ההכנסות ניתן למנות כ-1,660 מיליון CHF בזכות מכירת זכויות השידור של משחקי מונדיאל 2006, ומכירת זכויות פרסום ושיווק באצטדיונים במהלך הטורניר, אשר הניבו 714 מיליון CHF נוספים. [41]
טווח תקציבי מועדוני הכדורגל בעולם הוא רחב, ולרוב הוא תלוי באזור בו הם נמצאים. לרוב מועדונים מקצועיים זוכים ל"ספונסר", נותן חסות המפרסם על מדיהם את שמו ובתמורה נותן לקבוצה סכום קבוע. רווחים נוספים נמנים ממכירת זכויות שידור, פרסום באצטדיונים במהלך המשחקים, מוצרים נלווים וכמובן - מכירת כרטיסים למשחקים. התקציבים הגדולים ביותר הם של מועדונים אירופיים הבכירים, כגון אלו הנמצאים בראשות הליגות הספרדית, הגרמנית, האיטלקית והאנגלית. [42]
דרך נוספת בה כסף רב מחליף ידיים בעולם הכדורגל היא העסקת השחקנים. מועודנים חותמים עם שחקניהם על חוזי תעסוקה למשך מספר שנים תמורת משכורת מסוימת, המבוססת בין השאר גם על הישגים אישיים או קבוצתיים אשר יתנו לשחקנים "בונוסים". לעתים יחליט מועדון כי עדיף לו למכור את זכויותיו בחוזה של אחד משחקניו למועדון אחר בתמורה כספית. הדבר מוסדר דרך ההתאחדויות וברמות הבכירות הוא מערב סכומי כסף גבוהים במיוחד. להלן עשרת ההעברות היקרות בהיסטוריה:
| # | שנה | שחקן | קבוצה מוכרת | קבוצה קונה | מחיר (מיליון €) |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 2001 | זינאדין זידאן | יובנטוס | ריאל מדריד | 76 |
| 2 | 2000 | לואיס פיגו | ברצלונה | ריאל מדריד | 61 |
| 3 | 2000 | הרנן קרספו | פארמה | לאציו | 51 |
| 4 | 2001 | ג'אנלואיג'י בופון | פארמה | יובנטוס | 46,8 |
| 5 | 1999 | כריסטיאן ויירי | לאציו | אינטר מילאנו | 46 |
| 6 | 2006 | אנדריי שבצ'נקו | מילאן | צ'לסי | 45 |
| 7 | 2002 | ריו פרדיננד | לידס יונייטד | מנצ'סטר יונייטד | 41,7 |
| 8 | 2001 | גאיזקה מנדייטה | ולנסיה | לאציו | 41,6 |
| 9 | 2002 | רונאלדו | אינטר מילאנו | ריאל מדריד | 41 |
| 10 | 2001 | חואן סבסטיאן ורון | לאציו | מנצ'סטר יונייטד | 40,3 |
הכדורגל הוא גם אמצעי עזר במקרים רבים. אחת התרומות הגדולות של פיפ"א היא פיתוח הספורט באזורים בעולם העומדים בפני קשיים ובעיות רבות, כמו מחסור בציוד. יתר על כן, הארגון משתף פעולה עם UNICEF מאז שנת 1999, על ידי סיפוק ציוד וחומרים (הקשורים לכדורגל) שיחולק על ידי האו"ם.[43] ברחבי העולם נערכים משחקי ידידות למטרות צדקה מדי שנה בשיתוף כוכבי כדורגל. [44] במקרים מסוימים משחקים שכאלו אף הוסדרו לכדי טורניר של ממש מטעם ההתאחדות, כגון מגן הצדקה האנגלי.
[עריכה] אלימות
שמו של הכדורגל נקשר לא אחת באלימות ולא בכדי. פעמים רבות מקרי אלימות התרחשו בהקשר למשחקי כדורגל ואף במהלכם. האלימות נעה סביב שני מוקדים - האוהדים והשחקנים.
כאשר מדובר באוהדים, הרי שפעמים רבות האלימות היא תוצאה של התנגשויות בין מחנות אוהדים יריבים, לעתים אף בין ארגוני אוהדים קיצוניים. קבוצות אוהדים שכאלה זכו לכינוי "אולטראס", ועל אף שהכינוי נפוץ ברחבי העולם לתאר אוהדים המעריצים במיוחד את קבוצתם, מקורו באיטליה, שם ה"אולטראס" נוהגים להשתמש בביטויים גזעניים ופרובוקטיביים במהלך המשחק ולבצע מעשי ונדליזם לאחריו במידה ולא אהבו את מהלכו. האירועים הגיעו לשיאם כאשר בשנת 2007 נהרגו שני אוהדים ושוטר במהלך מהומות בין אוהדי כדורגל בסיציליה לאחר משחק דרבי. כתוצאה החליטה ההתאחדות האיטלקית בכדורגל להשבית את הליגה למשך זמן מה כדי למנוע מעשי אלימות נוספים. [45] [46]
מעשי אלימות מתרחשים לעתים קרובות גם בארגנטינה, וכמו כן האוהדים האנגלים זכו לכינוי "החוליגנים" עקב מנהג חלקם להשתכר ולהתפרע לפני, במהלך ואחרי משחקים של נבחרתם או קבוצותיהם ברחבי אירופה. התנהגות שכזו הביאה לכמה מהאסונות הגדולים ביותר בעולם הכדורגל, ובראשם אסון הייזל, בו אוהדי ליברפול השיכורים החלו להתגרות באוהדי קבוצת יובנטוס האיטלקית במהלך משחק גמר גביע אלופות אירופה למועדונים ב-1985. באסון זה נהרגו 39 אוהדים ובעקבותיו הורחקו כל הקבוצות האנגליות מהטורנירים האירופיים למשך 5 שנים. במקרה מפורסם אחר מהומות אוהדים היו הזרז לפתיחת מלחמת הכדורגל בין הונדורס לאל סלוודור.
עם זאת, האלימות איננה נחלתם הפרטית של האוהדים, ולעתים ניתן לראות אלימות גם בתחומי המגרש בין שחקנים יריבים. ככל הנראה המקרה הידוע ביותר הוא נגיחתו של זינדין זידאן במרקו מטראצי במשחק הגמר של מונדיאל 2006 בין צרפת, נבחרתו של זידאן, לאיטליה, נבחרתו של מטראצי. זידאן נגח בחוזקה במטראצי לאחר שלטענתו האיטלקי העליב את משפחתו. כתוצאה הכוכב הצרפתי, אשר היה אמור להפרד מנבחרתו ואוהדיה במשחק פרידה זה, הורחק מהמגרש.
פיפ"א פועלת לעצירת ומחיקת תופעת האלימות מהמגרשים. לפיכך, הארגון יזם את תוכנית Fair Play, בה שחקני כדורגל מציגים את הערכים החיוביים של המשחק. כמדי שנה הארגון מעניק פרסים לכל מועדון, אדם או מוסד המקדמים ערכים אלו.[47]
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 FIFA Survey: approximately 250 million footballers worldwide (PDF). FIFA website. (webarchive)
- ^ Encarta. MSN.
- ^ 2002 FIFA World Cup TV Coverage. FIFA official website.
- ^ חוקי המשחק FIFA
- ^ 5.0 5.1 5.2 Laws of the game (Law 12). FIFA.
- ^ 6.0 6.1 6.2 Laws of the game (Law 8). FIFA.
- ^ England Premiership (2005/2006). Sportpress.com.
- ^ 8.0 8.1 Laws of the game (Law 3–Number of Players). FIFA.
- ^ Positions guide, Who is in a team?. BBC.
- ^ Formations. BBC Sport.
- ^ diets and training. Entrenamientos.org.
- ^ 2007/2008 Rules of the Game, P23. International Football Association Board.
- ^ Family Medical Guide. Explored.com.
- ^ History of Football. FIFA.
- ^ Harvey, Adrian (2005). Football, the first hundred years. London: Routledge, עמוד 126. ISBN 0415350182.
- ^ Winner, David. The hands-off approach to a man's game. The Times.
- ^ 17.0 17.1 History of the FA. Football Association website.
- ^ The International FA Board. FIFA. (webarchive)
- ^ The History Of The Football League. Football League website.
- ^ 20.0 20.1 Where it all began. FIFA official website. (webarchive)
- ^ Laws Of The Game. FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 4–Players' Equipment). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 3–Substitution procedure). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 5–The referee). FIFA.
- ^ Summers, Chris. Will we ever go completely metric?. BBC.
- ^ Laws of the game (Law 1.1–The field of play). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 1.4–The Field of play). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 1.3–The field of play). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 7.2–The duration of the match). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 15–The Throw-in). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 16–The Goal Kick). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 17–The Corner Kick). FIFA.
- ^ 33.0 33.1 Laws of the game (Law 13–Free Kicks). FIFA.
- ^ Laws of the game (Law 14–The Penalty Kick). FIFA.
- ^ The History of Offside. Julian Carosi.
- ^ 2010 FIFA World Cup South Africa. FIFA World Cup website.
- ^ Organising Committee strengthens FIFA Club World Cup format. FIFA.
- ^ Ingle, Sean and Barry Glendenning publisher=Guardian Unlimited. Baseball or Football: which sport gets the higher attendance?.
- ^ TV Data. FIFA website.
- ^ Daniel W. Drezner. The Soccer Wars.
- ^ First official 2006 FIFA World Cup™ shop opens in Berlin אתר פיפ"א הרשמי
- ^ כדורגל, תשוקת העשירים Clarin
- ^ יוניצף ופיפא האתר הרשמי של UNICEF
- ^ האיטי- כדורגל למען שלום BBC World.
- ^ שוטר נרצח בדרבי הסיציליאני, הליגה האיטלקית הושבתה ynet
- ^ Italia: el racismo vive en la tribuna Clarin
- ^ Fair Play האתר הרשמי של פיפ"א
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פיפ"א
- חוקי המשחק, מאתר פיפ"א
- AFS - התאחדות סטיסטיקאי הכדורגל
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: כדורגל |
| ערך מילוני בוויקימילון: כדור רגל |
 ציטוטים בוויקיציטוט: כדורגל |
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: כדורגל |
| משחקי כדור בספורט |
|---|
|
בדמינטון | ביליארד | גולף | הוקי גלגיליות | הוקי קרח | הוקי רולר | הוקי שדה | טלאצ'טלי | טניס שולחן | טניס | |
