כרטיס צהוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בכדורגל, כרטיס צהוב מבטא אזהרה בפני שחקן, שאם וכאשר יבצע עבירה נוספת על חוקי המשחק כמפורט להלן, הוא יראה את הכרטיס פעם נוספת, ומיד לאחר מכן יורחק מתחומי המגרש בכרטיס אדום, וזכותו להשתתף במשחק הבא תישלל. (יש לציין ששחקן שכבר ספג כרטיס צהוב ובאותו המשחק מבצע עבירה שעליה שולפים כרטיס אדום ישירות - הכרטיס האדום ישלף לעברו מיידית ללא צהוב שני.)

בנוסף, לאחר מספר מסוים של כרטיסים צהובים שצבר שחקן במסגרת מסוימת, הוא לא יוכל להשתתף במשחקה הבא של קבוצתו. למשל, בחלק ממשחקי גביעי אירופה השונים שחקן שספג שלושה כרטיסים צהובים במשחקים שונים לא יוכל להשתתף במשחק הבא, ובליגת העל הישראלית שחקן שצבר חמישה, תשעה או שנים עשר כרטיסים צהובים בעונה אחת, לא יוכל להשתתף במשחק הבא לפחות עשרה ימים לאחר ספיגת הכרטיס הצהוב המכריע.

גם בענפי ספורט נוספים משתמש השופט בכרטיס צהוב כדי להזהיר שחקנים מפני הרחקה, למשל בכדוריד.

הכללים להנפת כרטיס צהוב רשומים בחוקת משחק הכדורגל, שמרכיב הגוף הבינלאומי לחוקת המשחק המורכב מההתאחדות הכפופות לפיפ"א ומההתאחדויות הבריטיות, תחת חוק מספר 12: עבירות והתנהגות בלתי הולמת:

	שחקן מקבל אזהרה ומונף בפניו כרטיס צהוב אם הוא מבצע אחת משבע העבירות הבאות: אשם בהתנהגות לא ספורטיבית. מביע התנגדותו במילים או במעשים. עובר על חוקי המשחק באופן עקבי. מעכב את חידוש המשחק. מסרב להקפיד על המרחק הנדרש, כאשר משחק מחודש על ידי בעיטת קרן או בעיטה חופשית. נכנס או חוזר אל שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט. עוזב במכוון את שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.
-- תרגום ההתאחדות לכדורגל בישראל לחוק מספר 12

ניתן להעניק כרטיס צהוב רק לשחקן השותף במשחק, לשחקן מחליף או לשחקן מוחלף.

[עריכה] ראו גם

• כרטיס אדום