טרנופול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

_{קואורדינטות: 49°33′57″N 25°36′11″E}

הקתדרלה בטרנופול

טרנופול (אוקראינית: טרנופיל Тернопіль, פולנית: Tarnopol) היא עיר באוקראינה המערבית, 132 ק"מ מזרחית ללבוב. היא שוכנת על הנהר סֶרֶט, יובלו של דניסטר, והיא מרכז חבל טרנופול. עיר חשובה בחבל גליציה ההיסטורי. אוכלוסיית העיר הייתה ב-2004 245,000 איש.

[עריכה] היסטוריה

ב-1540 מסר מלך פולין סיגיזמונד את האזור לשליטתו של יאן טרנובסקי ונתן לו זכות להקים במקום עיר. ב-1548 קיבלה העיר את זכויות מגדבורג. ב-1567 עברה העיר לשליטת משפחת אוסטרוז'סקי. ב-1575 נהרסה העיר חלקית בפלישת הטטרים. ב-1623 עברה העיר לשליטת משפחת זמויסקי. ב-1648 סבלה מאוד במרד בוגדן חמלניצקי, ב-1675 נהרסה כמעט לחלוטין על ידי הטורקים, ושוקמה על ידי אלכסנדר קוניצפולסקי. ב-1690 נעשתה נחלתה של מלכת פולין, מרי קזימיר, אשתו של יאן סובייסקי. ב-1694 שוב נכבשה על ידי הטטרים פעם אחרונה.

ב-1710 נפגעה במלחמה הצפונית הגדולה, וכך גם במלחמת הירושה הפולנית ב-1733. ב-1747 הזמין יוזף פוטוצקי נזירים דומיניקנים, שהקימו את הכנסייה הדומיניקנית בעיר, כיום קתדרלה. בין 1768-1772 התרחשו בעיר קרבות בין נציגי קונפדרצית באר לבין הצבא הרוסי. ב-1770 הייתה בעיר מגפת אבעבועות שחורות. ב-1772 עברה העיר לידי אוסטריה כתוצאה מחלוקת פולין הראשונה.

תושבי העיר תלו תקוות רבות בנפוליאון בונפרטה לחידוש העצמאות הפולנית ואכן ב-1809 היא נהייתה חלק מדוכסות ורשה. ב-1811 עברה העיר לידי הרוסים, אך ב-1815 חזרה לאוסטריה לפי קונגרס וינה. ב-1820 התיישבו בעיר הישועים שגורשו מפולוצק שבבלארוס על ידי הרוסים והקימו בה בית ספר ישועי. ב-1870 נבנתה מסילת ברזל ללבוב דרך העיר וכתוצאה מכך התעצמה התפתחות העיר.

הצבא הרוסי נסוג בקיץ 1917 ובנסיגתו הצית חלק מהעיר. מ-22 בנובמבר עד 30 בדצמבר 1918 הייתה טרנופול בירת הרפובליקה העממית של מערב אוקראינה. ב-15 ביולי 1919 נכבשה על ידי הצבא הפולני וכעבור שנה, ביולי-אוגוסט 1920, על ידי הצבא האדום. לפי הסכם ריגה חזרה לפולין. בשנות שלטונה דאגה פולין לפולניזציה של האוקראינים והיהודים, הדבר הביא לעליית פעילותם של הלאומנים האוקראינים ולאנטישמיות. ב-1939, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, עברה העיר לשליטת הסובייטים ופולנים רבים הוגלו לקזחסטן. ב-1941 נכבשה על ידי הגרמנים שרצחו את כל היהודים שנשארו בעיר. ב-1944 נכבשה העיר על ידי הסובייטים. מ-1991 באוקראינה העצמאית.

[עריכה] יהודים

אנדרטה לזכר יהודי טרנופול, בבית הקברות בקריית שאול

יהודים התיישבו בעיר עם היווסדה. הקהילה חויבה בשמירה על העיר והוקצו לה עמדות הגנה בפיקודו של "הטמן" יהודי. כמעוז המרכזי נקבע בית הכנסת הבנוי מאבנים, שהיה נראה כמבצר לכל דבר עם עמדות ירי לארבעה צדדים. בעת גזרות ת"ח ת"ט מנתה הקהילה 300 משפחות, ורובן הגדול נהרגו מידי חילות הקוזקים. ב-1665 הייתה הקהילה במצב דחוק, אך במאה ה-18 כבר נחשבה בין המבוססות.

לאחר 1772, כשסופחה לממלכה האוסטרו הונגרית, נהייתה מרכז חשוב של תנועת ההשכלה. ב-1788 הוקם בה בית ספר ברוח זו על ידי הרץ הומברג וב-1813 הקים בה יוסף פרל "בית חינוך". בעיר גם הוקם בית דפוס עברי. בין משכילי העיר הידועים נמנו ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק) ושלמה יהודה רפפורט (שי"ר), שאף כיהן כרב העיר בשנים 1838-1839. בשנים 1837- 1858 שלטו בעיר מצדדי התבוללות תרבותית פולנית, אך בשנות ה-60 נבלמה מגמה זאת על ידי הציונים שנהפכו גורם מכריע בקהילה. בעיר גם הייתה השפעה ניכרת של תנועת החסידות מהערים הסמוכות בגליציה. בין רבני העיר התפרסם במיוחד יוסף באב"ד.

[עריכה] השואה

הצבא הסובייטי נכנס לעיר ב-17 בספטמבר 1939, במקביל כבש צבא גרמניה את פולין, ואלפי יהודים ברחו משטח הכיבוש הגרמני לרוסי. הרוסים התחילו מיד בדיכוי כל האלמנטים הלא קומוניסטים, ויהודים אמידים רבים נאסרו ונשלחו לסיביר. הגרמנים נכנסו לעיר ב-2 יולי 1941. ב-4 ביולי כבר נערך פוגרום ביהודים בשיתוף פעולה מלא עם האוקראינים. הפוגרום נמשך כשבוע ונהרגו בו כ-5,000 יהודים. בספטמבר אותה שנה נוסד בעיר גטו, הראשון מסוגו בגליציה המזרחית. רוב היהודים ששוכנו בו הועסקו בבניית כביש קייב-לבוב. ב-25 במרץ 1942 נרצחו 1000 יהודים על ידי הגרמנים ובסוף אוגוסט-תחילת ספטמבר באותה שנה נשלחו 4000 למחנה השמדה בלזץ. לאחר המלחמה לעיר חזרו כמה מאות בלבד.