יוסף באב"ד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי יוסף באב"ד (1801 (כ"ד באלול ה'תקס"א) - 1874 (כ"ד באלול ה'תרל"ד)), רב ופוסק בגליציה. מחבר ספר "מנחת חינוך".
רבי יוסף נולד ב-1801 בעיר פשוורסק שבגליציה לאביו ר' משה שהיה רב העיר. מנעוריו התבלט בהתמדתו בתורה ובכשרונותיו. אשתו הראשונה איננה ידועה, בשנית נשא את אחותו של רבי חיים הלברשטאם, האדמו"ר מצאנז, ולמד עמו תקופה ארוכה. לאחר שנפטרה נשא את בתו של רבי דוד הגר מזבליטוב.
כיהן ברבנות בערים הוסקוב, ברודשין, זבריז, סניאטין והורודנקה, ובשנת 1857 (ה'תרי"ז) התמנה לרב בטרנופול, בה כיהן עד סוף ימיו.
רבי יוסף היה מקורב מאוד לאדמו"רי החסידות בגליציה, ובעיקר לגיסו, רבי חיים מצאנז, רבי נפתלי מרופשיץ, ורבי שמעון מירוסלב.
נפטר בתאריך העברי בו נולד, כ"ד באלול ה'תרל"ד, 1874.
התפרסם בעיקר בזכות ספרו החשוב "מנחת חינוך", שהוא ביאור על "ספר החינוך" (ספר על תרי"ג מצוות התורה שמחברו איננו ידוע והתחבר באמצע המאה ה-12 בספרד). "מנחת חינוך" ידוע בסגנונו המיוחד, ונדפס פעמים רבות.
