קונגרס וינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קונגרס וינה (נקרא גם "הקונגרס הרוקד" ו"קונגרס השלום הבינלאומי") היה ועידה של דיפלומטים ומנהיגים מכל מדינות אירופה (למעט האימפריה העות'מאנית) שנערכה החל מה-1 באוקטובר 1814 ועד 9 ביוני 1815. את הקונגרס אירחה אוסטריה בווינה בירתה על מנת להשיב את הסדר הטריטוריאלי והפוליטי באירופה שלאחר מלחמות נפוליאון. בראש הקונגרס עמד קאנצלר אוסטריה קלמנס פון מטרניך השמרן, שמטרתו הייתה רסטורציה, כלומר החזרת המצב באירופה לפני המהפכה הצרפתית. בנוסף לכך ביקשו המדינות המתכנסות לחתום על הסכמים דיפלומטיים ובריתות בין מדינות אירופה, במטרה להגן על מאזן הכוחות בין המדינות ולסייע בשמירת היציבות והשלום.

את הדיונים ניהלו ארבעת המעצמות הגדולות של אירופה באותה תקופה: רוסיה, האימפריה האוסטרית, פרוסיה ובריטניה. נציגיהן של המעצמות היו המשפיעים בקונגרס, ולמעשה ניהלו אותו מאחורי הקלעים כשלנציגי המדינות הקטנות יותר הייתה מעט מאוד השפעה. יוצאת מהדופן בכלל זה היא צרפת, שאחרי תבוסתו והגלייתו של נפוליאון הוחזרה לשליטת בית בורבון. בזכות עורמתו וכשרונו הדיפלומטי של נציגה שארל-מוריס דה טליראן, הצליחה צרפת למלא חלק חשוב ומשפיע בקונגרס וינה חרף תבוסתה המשפילה וחולשתו של בית בורבון באותם ימים.

עיקר החלטת הקונגרס הייתה החזרת כל בתי האצולה שנושלו מהשלטון בתקופת המהפכה הצרפתית ומלחמותיו של נפוליאון אל כס מלכותם, ופיצוי אותם בתי האצולה שלא נתאפשר להחזירם לשלטון, באחוזות חדשות. הקונגרס סימל את הרסטורציה, השמרנות והשלטון המונרכי, ששלושתם נזדעזעו באירופה של ימי נפוליאון.

חלק ניכר מתקופת פעילותו של הקונגרס מולא על ידי אירועים חברתיים, מסיבות ונשפים שמשכו אליהם את כל נכבדי אירופה ווינה. ברם, לא היו אלה אירועים חברתיים בלבד: רבים מהם נוצלו לפגישות חשאיות בין הדיפלומטים מהמדינות השונות ולכריתת בריתות מדיניות והסכמים. ברית אחת כזאת, שנוסחה בחשאי, הייתה הברית בין נציגיהן של אוסטריה, צרפת ובריטניה, לבלימת התפשטותן הטריטוריאלית של המעצמות הצעירות, פרוסיה ורוסיה.

[עריכה] שינויים טריטוריאליים שהתקבלו בקונגרס

• צרפת הוחזרה לממדיה ערב מלחמות נפוליאון.
• מחוזותיה של הולנד אוחדו עם ארצות השפלה הדרומיות (כיום בלגיה) לממלכה אחת, הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה.
• נורבגיה נמסרה מידי דנמרק שתמכה בנפוליאון לידי שבדיה שהשתתפה בקואליציות האנטי צרפתיות.
• אוסטריה קיבלה את הטריטוריות טירול, פורארלברג ומערב אוסטריה עילית (כולן בשטחי אוסטריה של היום), דאלמטיה (בקרואטיה של ימנו) ואת צפון-מערב איטליה (לומברדיה-ונציה).
• הדוכסויות של מרכז איטליה טוסקנה, פארמה, מודנה, לוקה חולקו בין נסיכים מבית הבסבורג ומבית בורבון.
• מדינת הכנסייה במרכז איטליה הוחזרה לאפיפיור.
• ממלכת נפולי הוחזרה לשלטון הנסיכים מבית בורבון שמלכו בסיציליה.
• ג'נובה סופחה לממלכת סרדיניה-פיימונטה.
• לבריטניה נוספו השטחים הלגולנד, מלטה, מושבת הכף בדרום אפריקה וסרי לנקה, וכן נמסרה לה החסות על האיים היוניים.
• לשווייץ נוספו שלושה קנטונים שנותקו ממנה בידי נפוליאון.
• פולין הפכה למדינת חסות של רוסיה.
• לפרוסיה נמסרו פוזנן וטורון מידי פולין, מחציתה הצפונית של ממלכת סקסוניה, פומרניה - טריטוריה שבדית בגרמניה, וחבלי וסטפאליה והרינוס התחתי.
• בוואריה קיבלה שטחים בפרנקוניה ואת פפאלץ שעל הריין.
• המבורג, ברמן, ליבק ופרנקפורט חזרו להיות ערים חופשיות.

[עריכה] החלטות נוספות

• התקבלה החלטה המתנגדת לסחר עבדים.
• הובטחה נייטרליותה של שווייץ.
• הובטח חופש השייט בנהרות אירופה.
• הוקמה הקונפדרציה הגרמנית - ברית רופפת של 39 מדינות גרמניה, חסרת כוח של ממש.
• הסדרת אופי הדיפלומטיה בין המדינות ומעמדם של הדיפלומטים.
• סעיף המטיל על מדינות הברית הגרמנית לדון על הענקת שוויון זכויות ליהודים.