ויניצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

וינּיצה (אוקראינית: Вінниця), עיר באוקראינה, מרכז מחוז ויניצה. נמצאת על גדות הנהר הבוג הדרומי.

תוכן עניינים 1 גאוגרפיה 2 אקלים 3 היסטוריה 4 יהודים

[עריכה] גאוגרפיה

העיר ויניצה נמצאת במישור פודוליה, דרך העיר זורם הנהר הבוג הדרומי. העיר מרוחקת כ-260 ק"מ מהבירה קייב וכ-430 ק"מ מעיר הנמל אודסה.

[עריכה] אקלים

המאפיינים העיקריים של האקלים בעיר הם קיץ ארוך, נעים ולח, חורף יחסית קצר (בהתייחס למזרח אירופה). הטמפרטורה ממוצעת בחודש יולי - 18.3°C ושל ינואר - 5.8°C−. כמות גשמים שנתית ממוצעת - 638 מ"מ. במהלך השנה יש בממוצע: 7 ימים של סופות שלג, 6 ימים של סופות ברקים, כ-50 ימים של ערפל.

[עריכה] היסטוריה

האזור, בו שוכנת העיר, הוזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-10, אז באזור התגוררו שבטי אוליצ'ים וטיבריים, שהיו כפופים לרוס של קייב. עם חלוקת נסיכות קייב האזור נהפך לחלק מנסיכות גליציה-ווהלין. באמצע המאה ה-13 נכבש האזור על ידי המונגולים. ב-1362 הנסיך הליטאי אולגירדס כבש את האזור מידי המונגולים וב-1363 אחייניו פיודור וקונסטנטין קוריאטוביץ' הקימו באזור מספר מבצרים וביניהם - ויניצה. לאחר איחוד בין פולין וליטא בסוף המאה ה-14, עברה העיר לשלטון הפולני. הפולנים הרחיבו את המבצר, שנבנה על ידי הליטאים, ובמקום חומות עץ בנו חומות אבן. שרידים מחומות המבצר ניתן לראות בעיר גם היום.

ב-1558 נבנה מבצר נוסף באי קמפה, אשר נמצא בתוך נהר הבוג הדרומי. ב-1565 נהפכה למרכז אזורי בחבל ברצלב. ב-1640 קיבלה את זכויות מגדבורג. ב-1648 נכבשה על ידי מקסים קריבונוס, אחד ממפקד הקוזאקים של חמלניצקי, ונהפכה בשנים הבאות לחלק מהמדינה הקוזאקית. הפולנים ניסו לכבוש את העיר חזרה ב-1651, אך נחלו הפסד מחפיר מידי הקוזאקים. בשנת 1654, עם סיום המרד, חזרה שוב העיר לשלטון הפולני. בשנת 1672 נכבשה העיר על ידי הטורקים, אשר שלטו בה עד לשנת 1699, אז שוב חזרה להיות חלק מפולין. בשנת 1792, עם החלוקה השנייה של פולין, עברה לתחומי האימפריה הרוסית. ויניצה נהפכה לעיר ב-1795. ב-1871 דרך ויניצה עברה מסילת הברזל קייב-בלטה, והעיר התחילה לגדול במהירות. ב-1914 נהפכה למרכז מחוז פודוליה. לאחר המהפכה הבולשביקית ברוסיה ב-1917 העיר נכבשה מספר פעמים על ידי צבאות וכוחות מזוינים שונים: האוסטרו-הונגרים, הגרמנים, הלאומנים האוקראינים, הלבנים, הפולנים. בשנת 1920 נכבשה ויניצה על ידי הצבא האדום והפכה לחלק מאוקראינה הסובייטית. ב-1923 העיר נהפכה למרכז מחוז ויניצה ברפובליקה האוקראינית של ברית המועצות. במהלך מלחמת העולם השנייה הייתה העיר כמעט שלוש שנים תחת כיבוש נאצי (מ-19 ביולי 1941 עד 20 במרץ 1944).

[עריכה] יהודים

משפחות יהודיות ראשונות התיישבו בעיר באמצע המאה ה-16. בשנת 1648, עם כיבוש העיר על ידי הקוזקים של חמלניצקי נרצחו כל יהודי העיר שלא הצליחו להימלט. לאחר תום המרד של חמלניצקי שבו היהודים להתיישב בה. הקהילה היהודית בעיר גדלה בצורה מתמדת, כך בשנת 1767 חיו בעיר כ-700 יהודים ובשנת 1847 - כ-4,000 יהודים. על פי מרשם האוכלוסין משנת 1897 חיו בויניצה 11,689 יהודים (כ-36% מאוכלוסיית העיר). גל הפרעות ביהודים ששטף את אוקראינה ב-1905, לא פסח על יהודי העיר. במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה סבלו יהודי העיר מרדיפות, מעשי שוד, ביזה ופוגרומים.

סיום המלחמה והשלטון הקומוניסטי הביאו דווקא לפריחה (קצרה אומנם) של הקהילה היהודית בעיר. אומנם חיי הדת של הקהילה נפסקו כמעט כליל, אך התרבות היהודית בשפת היידיש קיבלה חיזוק משמעותי מידי השלטונות. בשנת ה-20 וה-30 היו בעיר: מכון להכשרת מורים יהודים, בתי ספר יסודיים ותיכוניים יהודיים, ספריות יהודיות. בעיר יצא עיתון ביידיש. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1939 חיו בעיר ויניצה 33,150 יהודים (כ-38% מאוכלוסיית העיר). זהו מספר שיא של היהודים שחיו אי פעם בעיר עד אז וגם לאחר מכן.

עם פלישת הצבא הגרמני לברית המועצות גויסו כ-9,000 מיהודי העיר לצבא. חלק מהיהודים הצליחו להתפנות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות וכך לשרוד את המלחמה. הגרמנים כבשו את העיר ב-19 ביולי 1941. מיד הוקם גטו ליהודי העיר, שלא שרד זמן רב. כבר ב-22 בספטמבר 1941 נרצחו רוב תושבי הגטו (כ-25,000 איש) ביער הסמוך לעיר על ידי הגרמנים ומשתפי פעולה אוקראינים. היהודים המעטים שהושארו בגטו על ידי הגרמנים והועסקו בעבודות כפייה נרצחו באוגוסט 1942.

לאחר תום המלחמה חזרו היהודים, שהצליחו להימלט מידי הנאצים, לעיר וחיי הקהילה חודשו. במהלך השנים 1946 - 1949 פעל בית כנסת אחד בעיר, אך הוא נסגר על ידי השלטונות. מאז ולמעשה עד לפירוק ברית המועצות בשנת 1992 לא פעלו בעיר בתי כנסת. תפילות נערכו בבתים פרטיים של היהודים. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1959 חיו בעיר כ-19,500 יהודים (כ-16% מכלל האוכלוסייה). במהלך שנות ה-70 עזבו חלק מהיהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית. לפי מרשם האוכלוסין משנת 1979 חיו בעיר כ-18,000 יהודים (כ-8.5% מכלל האוכלוסייה). לפי מרשם האוכלוסין משנת 1989 (המרשם האחרון שנערך בברית המועצות) חיו בעיר ויניצה כ-15,000 יהודים (כ-5% מכלל אוכלוסייה). בשנות ה-90 עזבו מרבית היהודים את ויניצה ועלו לישראל או היגרו לארצות הברית, קנדה או גרמניה. נכון לשנת 2001 נשארו בויניצה רק כ-1,700 יהודים.

לאחר פירוק ברית המועצות והקמת אוקראינה העצמאית בשנת 1992 הוקמו בעיר מספר ארגוני תרבות יהודיים. בניין בית הכנסת המרכזי בעיר הוחזר לקהילה על ידי השלטונות.

דווקא לאחר שרוב היהודים עזבו את העיר - היהודים "עלו לשלטון" בעיר. בשנת 1992 נבחר לראשות העיר דוד דבורקיס היהודי. גם מחליפו בתפקיד, ולדימיר גרוסמן, הוא יהודי.

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: {{subst:PAGENAME}}