מז'יבוז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המבצר העתיק במז'יבוז'

מז'יבוז' (באוקראינית: Меджибіж (מְיֶג'יבּיז'); בפולנית: Międzybóż (מְיֶנְדְזִ'יבּוּז'); ביידיש: מעזשביזש) היא עיירה בחבל חמלניצקי באוקראינה. לפי גבולות לפני 1918 נמצאת בצפון פודוליה סמוך לגבולה הדרומי של ווהלין, בפולין ההיסטורית, בין נהר הבוג הדרומי לנהר הבוז'וק. בתולדות עם ישראל ידועה העיר מז'יבוז' בעיקר בזכות היותה מולדתה של תנועת החסידות ומקום מושבו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב. גם נינו, רבי נחמן מברסלב, נולד בעיר.

[עריכה] היסטוריה כללית

מז'יבוז', שהייתה עיר גבול, מתועדת בכתובים כמי שעברה בשנת 1146 מידי נסיכות רוס של קייב לנסיכות ווהלין. לאחר הכיבוש הטטרי (1239) עברה העיר מיד ליד.

כ-120 שנה לאחר מכן, בשנת 1362, הביס הנסיך הליטאי אולגירדס את חילות הטטרים, וחיבר את אדמות פודוליה, ווהלין וחלקים מגליציה האוקראינית לשטחה של "נסיכות ליטא הגדולה". במהלך העשורים הבאים עברה מז'בוז' לסירוגין לשליטתם של נסיכי פולין וליטא. הרישום האחרון של העיר כמשויכת לנסיכות הליטאית הינו משנת 1442. משנה זו ואילך עבר רובו של מחוז פודוליה, ומז'יבוז' בתוכו, לשליטת הכתר הפולני.

עקב מיקומה, בצומת שני נתיבי הפלישה של הטטרים לאוקראינה ופולין, הפכה העיר לבסיס הגנה חשוב, ועוד בשנות שלטונו של הנסיך הליטאי אוליגראד הוחל בבנייתה של מצודה צבאית, שמאוחר יותר, תחת שלטון הפולנים, נבלמו הטטרים למרגלותיה.

ברבע הראשון של המאה ה-16 השתייכה מז'יבוז' לשושלת האצילים הפולנית גרבורט. לאחר מאבקי כוח שונים ומלחמות ירושה בהן החליפה מז'בוז' מספר שליטים, הועברה מחציתה של העיר לשליטתו של הנסיך הגליציאני ניקולאי סינייבסקי שנודע כ"אציל מבעלז". שושלת סינייבסקי הרחיבה את שליטתה בעיר, וברבות הימים עבר גם חלקה השני של מז'יבוז' לשליטתה, והיא שלטה בה במשך כמאה וחמישים שנה. משהעמיקו בני משפחת סינייבסקי את שליטתם בעיר, הם חיזקו את המצודה וביצרו את חומותיה. מתוך רצון לחזק את ביטחונם של התושבים, נחפרו מחילות מכל רחבי מז'יבוז' שהובילו ישירות אל המצודה המבוצרת. לאחר חיזוקה, נמנתה המצודה בין המצודות החזקות שבפודוליה.

לקראת המחצית הראשונה של המאה ה-17 החלה מז'יבוז' לתפוס את מקומה כאחד ממרכזי הכלכלה באזור פודוליה. רובעי המגורים תפסו את כל השטח שבין הנהרות בוג ובוז'וק, ועל פי רישומים מסוימים מנתה אוכלוסייתה בתקופה זו כ-12,000 איש, וחשיבותה עלתה על חשיבות קייב (שמספר תושביה עמד על כ-15,000 תושבים).

התפתחות העיר - ששימשה בעת ההיא כאכסניה לגדולה שבקהילות היהודיות בפודוליה (כשש מאות משפחות) - קשורה הייתה במישרין עם הימצאותם של היהודים, שהיוו קרוב למחצית מתושביה והחזיקו בה בעמדות מפתח. מרד הקוזאקים בהנהגתו של האטמאן בוגדן חמלניצקי – המוכר בהיסטוריה היהודית כגזירות ת"ח ות"ט - קטע את התפתחותה של העיר, ולמעשה גרם לשיתוקה המוחלט למשך תקופה של שנים לא מעטות. העיר הותקפה פעמיים בידי אנשי חמלניצקי. בפעם הראשונה פרצו אל העיר כ-20,000 קוזאקים בפיקודו של מקסים קריבונוס בתחילת אוגוסט 1648, שחרף כל מאמציו לא הצליח להכניע את המצודה המבוצרת, והוא כילה את זעמו במרכז מז'יבוז' ובפרבריה הבלתי מבוצרים. החיילים שתחת פיקודו שדדו ושרפו רכוש ובתים יהודיים וטבחו ללא רחם בכל יהודי שנקלע בדרכם. אולם, ככל המסופר, נָסו רבים מיהודי מז'יבוז' על נפשם לכפרי הסביבה, וחלקם הסתתרו במבוכים התת-קרקעיים - שקושרו כאמור עם המצודה - וכך ניצלו.

בחודש תמוז שנת ת"ט הותקפה מז'יבוז' בשנית על ידי הקוזאקים, תחת פיקודו של האטמאן דנילו נייצ'אי. הפעם הצליחו הקוזאקים. חייליו של נייצ'אי, כובשי העיר, שרפו את העיר עד היסוד והשמידו את רוב יהודיה.

לאחר חתימתו של חוזה זבורוב, שבו האצילים לבית סינייבסקי אל העיר והחלו לשקמה אט אט. רק כעבור כ-12 שנים נמצאו שוב יהודים בין תושבי מז'יבוז', אם כי במספרים קטנים מאוד. מצבה הכלכלי של העיר היה בכי רע בשנים אלו, וכל בעלי הבתים בה קבלו פטור גורף מתשלומי מסים לאדוני האזור.

כעבור עשר שנים נאלצה פולין לוותר על שטחי פודוליה, ועל פי חוזה בוצ'אץ' עברה מז'יבוז' (יחד עם מרבית שטחי פודוליה) לידי האימפריה העות'מאנית, ששלטה בה במשך 27 שנים. הטורקים ראו בעין יפה את אכלוסה של העיר על ידי הפליטים היהודים ששבו אליה מרחבי פודוליה וחבלי רוסיה הצ'רבונית הסמוכה, ואף עודדו יהודים מהפרובינציות הטורקיות האחרות - ולאכיה ומולדובה - לבוא ולהתיישב בה.

במשך תקופת שלטונם של הטורקים בעיר השתקמה הקהילה היהודית, וכוחה והשפעתה התחזקו במידה ניכרת. עם שובו של האציל אדם ניקולאי סינייבסקי לשלוט בעיר המשיך מעמדם של יהודי מז'יבוז' להתחזק, וכשירשה בתו היחידה של סינייבסקי את שטחי אביה, היא התחשבה באופן משמעותי בדעתם של מנהיגי הקהילה היהודית בעיר, ויחסה להם משקל חשוב בניהול העיר ובקביעת מושליה.

[עריכה] היסטוריה יהודית

בית הקברות היהודי במז'יבוז'

עוד בתקופת השלטון הליטאי, החלו פליטים יהודים להתיישב בעיר. עדות מבוססת לכך נמצאה בכתובות על מצבות קבורה בבית הקברות הישן של העיר - הנושאות תאריכים עוד משלהי המאה ה-15. (מעבר לכך קיימת מסורת עתיקה כי בית המדרש הראשון של מז'יבוז' - שבמרוצת השנים הפך להיות בית מדרשו של הבעל שם טוב - נבנה כבר במאה ה-15).

כעיר העומדת על צומת דרכים חשוב, הפכה מז'יבוז' מעיירת ספר לאחת הערים החשובות והמרכזיות באזור. בעיקר עלתה חשיבותה עם החלת השלטון הפולני עליה, והטלת מרותה של שושלת האצילים לבית גרבורט על העיר. משנזקק בית גרבורט לחזק את מעמדה הפיננסי של העיר, השתלבו היהודים בפיתוח כלכלתה ובביסוס חיי המסחר בה. כך החלה הקהילה היהודית במז'יבוז' לפרוח ולגדול.

על חלקם של היהודים בניהולה האדמיניסטרטיבי של העיר בתחילת המאה ה-16, מעידים ממצאים ומסמכים שונים. הראשון שבהם הינו כתב הרשאה ל"אקזאקטור" (גובה מיסים מטעם מלכות פולין) ליברמן, מופיע בספרי התיעוד של מִנהל הממלכה הפולנית מה-17 ביוני 1509: "היהודי ליברמן, תושב מז'יבוז' - אשר מונה על ידי המלך זיגיסמונד יאגלון ירום הודו לפקח על עניני האוצר הפולני בפודוליה וברוסיה. מקבל חסינות משפטית כנגד גורמי שלטון כלשהם, זולת המלך עצמו".

סביר להניח כי השתלבות היהודים בפיתוחה הכלכלי של העיר, גרמה לגידול מהיר במספרם ואף היוותה זרז להתבססותם כ"קהילה" יהודית - המתועדת כ"קהילה" לראשונה, במסמכים רשמיים של הממשלה הפולנית משנת 1511 (המציינים את החלטת הכתר הפולני להוריד את שיעור המס השנתי שה"קהילה" אמורה לשלם לאוצר הממלכה מ-200 זלוטי ל-100 זלוטי).

חיי המסחר, בהשתתפותם הפעילה של יהודי מז'יבוז', התפתחו במהירות. הם סחרו עם ערים וארצות אחרות, ואף קיבלו פריבילגיות מיוחדות ממלכי פולין: זיגיסמונד הראשון בשנת 1547 וזיגיסמונד אוגוסטוס בשנת 1557, שפטרו אותם מתשלום מסים ומכס בערי פולין השונות "ובפרט בלובלין ולבוב". הגדיל לעשות המלך סטפאן באטוריי שבעקבות פלישתם של גדודים טאטריים למז'יבוז' בשנת 1576 פטר את יהודיה לזמן מה מתשלומי כל המסים - על מנת שיצליחו לשקם את עסקיהם. בד בבד עם שגשוגה הכלכלי של העיר ושל יהודיה צמחה הקהילה היהודית ותפסה לעצמה מקום של כבוד כגדולה שבקהילות פודוליה. בתעודות ממשלתיות וברישומי האוכלוסין מוצאים אנו כי בשנת 1570 השתייכו ליהודים - 70 בתים במרכז העיר.

[עריכה] חיי הקהילה

כאמור, על פי המסורת, הקימו לעצמם יהודיה הראשונים של העיר, במאה ה-15, בית מדרש קטן בנוי מעץ. משגדלה האוכלוסייה היהודית במז'יבוז', גדלו אף צרכיה. מנהיגי הקהילה - שהחלה לתפוס מקום של כבוד בין קהילות פודוליה - ראו לנכון להקים לעצמם בית מקדש מעט שיהא בנוי לתלפיות, ויוכל לשמש את כל תושבי העיר. בית הכנסת הגדול שהקימו יהודי מז'יבוז' במאה ה-16, נבנה מאבן על גבעה קטנה לא הרחק מהמצודה ובקרבת מקום לבית המדרש הישן. עם התפתחות הקהילה היהודית, במרוצת השנים, הפך כל האזור שמבית הכנסת ועד הכניסה המערבית של מז'יבוז' לאזור חנויות ומסחר יהודיים.

בתחילת המאה ה-17 כבר הפכה מז'יבוז' לאחת הבולטות שבקהילות היהודיות בדרום מזרח פולין, ולבעלת ההשפעה הגדולה ביותר על החיים היהודיים באזור ובין רבניה (בשנים 1604-1612) נמנה גם אחד מגדולי פרשני ה"שולחן ערוך" - רבי יואל סירקיש (1561 - 1640) הידוע בכינויו הב"ח (על שם פירושו "בית חדש" על ארבעה טורים) .

[עריכה] מז'יבוז' ותנועת החסידות

מצבת הבעל-שם-טוב במז'יבוז'.

העיר מז'יבוז' ידועה היום בעיקר בזכות היותה מולדתה של תנועת החסידות ומקום מושבו של מייסד החסידות, הבעל שם טוב.

על פי מחקרו של החוקר אנסקי ומשלחתו האנתרופולוגית, ראשי קהילת מז'יבוז' שחפצו להשיב לעירם המתפתחת את מעמדה משכבר הימים, הזמינו את מייסד תנועת החסידות, הבעל שם טוב, להתיישב בעירם. לבעש"ט, שכבר התפרסם באזור, התחייבו לדאוג לפרנסה מקופת הקהל ולמגורים. בית המדרש הראשון של העיר הפך להיות "בית מדרשו של הבעל שם טוב". בשנת 1760 נפטר הבעל שם טוב ונקבר בעיר. גם נכדו, רבי ברוך ממז'יבוז' חי בעיר ונקבר ליד סבו. גם נינו של הבעש"ט, רבי נחמן מברסלב, נולד בעיר.

[עריכה] מז'יבוז' בשואה

עם נסיגת הצבא האדום ופינוי המוסדות הסובייטיים מאזור מז'יבוז' ביולי 1941, החלו לאומניים אוקראיניים לפרוע ביהודי מז'יבוז'. עם תחילת הכיבוש נהרס בית מדרשו של הבעש"ט עד היסוד. כמו כן נהרס בית הקברות.

במשך שלשה-עשר חדשים סבלו יהודי מז'יבוז' סבל בל יתואר. הם רוכזו בגטו שהוקף בגדרות תיל גבוהות וסבוכות, בתנאי מחיה של 15-20 נפש בחדר. הצעירים שביהודי העיר נשלחו לעבודות כפייה ורבים מהם מתו.

ביום שלישי, ה-22 בספטמבר 1942, בבוקר, הקיפו אנשי הגסטאפו ועוזריהם האוקראינים את הגטו היהודי וריכזו את יהודי הגטו הנותרים בכיכר העיר. הצעירים רוכזו ונשלחו למחנות עבודה, ויתר היהודים, כ-1,000 במספר, נלקחו משם לגדות נהר בוג, שם נרצחו. כ-2,500 יהודים עדיין הצליחו להסתתר בבונקרים ובכפרי הסביבה ובמשך שלושה שבועות נמשך ציד היהודים, ובסיומו נמנו כ-3,500 הרוגים אשר קבורים בקבר אחים מחוץ לעיר. מעטים מאוד מבני קהילת מז'יבוז' ניצלו.

[עריכה] אחרי המלחמה

לאחר שחרור העיר בידי הצבא האדום ב-24 במרץ 1944, חזרו למז'יבוז' כ-20 משפחות יהודיות, אולם חיי הקהילה במקום לא נתחדשו. בשנת 1969 כל המוסדות הממשלתיים עברו ללטיצ'ב, ורוב היהודים עזבו את העיירה. בשנות ה-80 חיו בעיר כשמונה יהודים ובשנות ה-90 - שלושה.

בשנת 1977 ביקר בעיר הרב יצחק הכטמן, רבה של מונטריאול, ובידו תיאור בית הקברות הישן וקבר הבעש"ט. לאחר מאמצים למצוא את הקבר לפי התיאורים הקבר נמצא, אם כי הרוס. משפחת ליפיצקי חידשה את המצבה לאחר מכן, למרות אי מתן אישור מהשלטונות. לאחר 1991 בנתה חברת "דרך צדיקים", המארגנת נסיעות לקברי צדיקים אוהל על קבר הבעש"ט, ואף בית מלון קטן לכל העולים לרגל.

כיום, שוחזר בית המדרש העתיק מחדש, ומז'יבוז' מהווה מוקד עליה לרגל לחסידים מרחבי העולם, העולים להתפלל על קברו של מייסד החסידות.