הדת הבהאית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הדת הבהאית הינה דת מונותאיסטית. מקורה בדת הבאבית שנוצרה בפרס ב-1844 על ידי הבאב, ככת פורשת מהאיסלאם השיעי. מרכזה של הדת הוא בחיפה ובעכו. רוב כתביה הקדושים נכתבו על ידי הנביא בהאא אוללה, שטען שהוא ממשיך בשורתו של הבאב. מעריכים שקיימים כשישה מיליוני מאמינים ברחבי העולם במספר רב מאוד של ארצות. כתבי הדת תורגמו למאות שפות. על אף מוצאה המוסלמי של האמונה, כמעט אין ערבים שאוחזים בה ובאיראן היא נרדפת קשות. את עיקר הצלחתה השיגה במערב ובהודו, בשל מסריה האוניברסליים.

המסר של הבאב ובהאא אוללה הוא שיש אל אחד, שמתגלה בפני האנושות לאורך השנים וחושף את רצונו. כל הדתות הן בעלות מוצא אלוהי משותף, וניתנו על ידי נביאים שהינם שליחי האל, ביניהם משה, בודהה, מוחמד, קרישנה, ישו, זרתוסטרא והבאב. הם מייצגים שלבים עוקבים בהתפתחות הרוחנית של האנושות. בפי השליח האחרון ברצף, בהאא אוללה, הייתה בשורה למתחבטים מול האתגרים המוסריים והרוחניים של העולם המודרני, ובשורה זאת, על פי האמונה, תעמוד למשך אלף שנים. היא מדגישה שלום כלל עולמי, התקדמות מדעית והתנהגות מוסרית.

תוכן עניינים 1 תולדות הדת 2 עקרונות הדת 3 הבהאים בישראל 4 מקורות נוספים 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תולדות הדת

הדת הבהאית התפתחה מתוך התנועה הבאבית - תנועה משיחית מילריאנית בפרס של אמצע המאה ה-19. הבאביות צמחה מתוך האיסלאם השיעי, כאשר עם התקרב סוף האלף לפי לוח-השנה האיסלאמי, גברו הציפיות לבואו של האימאם הנעלם, המאהדי. בשיאה סחפה הבאביות עשרות אלפים והיא איימה על הסדר הקיים בממלכה. היא דוכאה ביד קשה על ידי השלטונות האיראניים והשאה בראשם, וסופם של דברים שמנהיג התנועה, הבאב ("שער" בערבית, כינויו של מירזא מוחמד עלי שנולד בשירז), הוצא להורג בידי כיתת יורים ב-1850. עצמותיו רוסקו על ידי השלטונות, שרידיהם נשמרו בסתר בידי חסידיו הנותרים, עד אשר הועברו לקבורה בהיכל הבאב שעל הכרמל בחיפה, בשנת 1909.

מתוך אודיה העשנים של הבאביות המחוצה, התפתחה בשלבים הדת הבהאאית - גרסה אוניברסלית ופציפיסטית של תורת הבאב (ניתן להשוות תהליך זה לתמורה שחלה ביהדות עם דיכוי המרד הגדול וחורבן המקדש). הבאב עצמו סימן את מירזא יחיא כיורשו וממשיך דרכו. אלא שהיה אז נער בן 18 והתקשה לשאת במעמסה הכבדה של רעיית שארית הפליטה של הבאבים - אשר חיו במחתרת בפרס. לאט לאט תפס את מקומו אחיו הגדול ממנו בארבע-עשרה שנה- מירזא חוסיין עלי, אשר נודע לימים כבהאא אוללה ("תפארת אלוהים"). עם דיכוי מרד הבאבים נכלא הבהאא אוללה יחד עם באבים נוספים ואז חווה את חווית התגלותו ומשיחתו לנביא. הבהאא אוללה לא גילה תחילה את דבר התגלותו אלא לקומץ מקורבים.

עם הזמן התפתחו יחסי איבה בין שני האחים וחסידיהם. הבהאא אוללה טען להיותו לא רק נביא, אלא התגלמות של האל, וביטל רבים מעיקרי אמונתו של הבאב וייסד תחתם דת חדשה, בעלת אופי אוניברסלי ופציפיסטי יותר. עדת מאמיניו של אחיו מירזא יחיא - אשר כונו על שמו אזלים - נותרה נאמנה יותר לפשוטם של כתבי הבאב. אך בסופו של תהליך ידם של הבהאאים - נאמני מירזא חוסיין עלי, הבהאא אוללה - הייתה על העליונה ורוב הבאבים נהיו לבהאאים. האזלים נותרו כת מבודדת וקטנה.

בהאא אוללה (זוהר האל) נולד בשם מירזא חוסיין עלי בשנת 1817 ומת ב-1892. למעשה, נחשב בהאא אוללה למייסד הדת הבהאית כפי שהיא מוכרת כיום. בהאא אוללה הכריז שהופעתו של הבאב מירזא עלי בישרה את הופעתו של בהאא אוללה (כשם שבנצרות יוחנן המטביל בישר את בואו של ישו; וזהו הקשר הדברים של קבורת שרידיו של הבאב על הר הכרמל, שכן זהו ההר של אליהו הנביא אשר על-פי המסורת יבשר את בואו של המשיח). בהאא אוללה הטיף וכתב איגרות אודות הדת החדשה.

גם בהאא אוללה נרדף על ידי השלטונות, אך כיוון שהיה בן אצולה לא הוצא להורג, ולכן גורש לבגדד, ולאחר תלאות רבות, ב-1868 הוגלה ונכלא בידי הטורקים במצודת עכו.

כעבור זמן מה שוחרר, התגורר זמנית בבית עבוד בעכו והגיע לבית מבודד ליד הכפר מזרעה מצפון לעכו, כיום בית הבהאג'י, שהוא המקום בו הוא קבור, ומכאן קדושתו של המקום לבהאים. בבית זה אסף את דרשותיו ואגרותיו בשני ספרים - כתאב אלאיקאן (ספר האמונה האמיתית) ואַלְכִּתַאבֻּ ‏‏‏‏אלְאַקְדַס (הספר הקדוש ביותר).

לאחר מותו ב-1892 ירש אותו בנו עבאס אפנדי - אשר כונה עבד אלבהאא ("עבד הבהאא") - שהעתיק את פעילותו לחיפה ורכש אדמות בכרמל.

בשנת 1957 מת שוגי אפנדי, נכדו של עבד אלבהאא, ומאז אין לבהאים מנהיג בודד. במקומו מנהיגה את הדת ההנהגה היושבת בחיפה, בבית הצדק העולמי.

[עריכה] עקרונות הדת

הבהאים מאמינים באחדות האלוה; אחדות המין האנושי; חיפוש אחר האמת; חיזוק היסוד המשותף של כל הדתות; אמונה בהרמוניה בסיסית בין דת למדע; התנדבות; שוויון בין גברים לנשים; מונוגמיה; שלילת דעות קדומות ואמונות טפלות; ציות קפדני לממשלה המקומית, אי נשיאת נשק ולוחמה ואיסור על השתתפות בכוח צבאי של מדינה כלשהי, למעט כוחות או"ם; חינוך חובה בכל העולם; חיפוש אחר פתרון לבעיה הכלכלית העולמית; שימוש בשפה עולמית (בעבר אספרנטו וכיום אנגלית) וחתירה לשלום עולמי תחת ממשלה בינלאומית שתקבל לידיה חלק מסמכויות של המדינות. בנוסף, המספרים 9 ו-19 מקודשים בעיני הבהאיים. ולכן בלוח שנה הבהאי, יש 19 חודשים בשנה - בכל חודש 19 יום. 4 ימי צדקה נוספים בין החודש ה-18 ל-19 כדי להשלים את שנת השמש. לדת עניין מיוחד בערכי ההגיינה והאסתטיקה המשתקפים במיוחד במרכזים שלהם. ראש השנה, הנורוז, חל בלוח הבהאי ב-21 במרץ.

אצל הבהאים אין תפילה משותפת, פולחן ציבורי או ריטואלים דתיים. אין להם מקדשים ובתי דת, וגם לא כוהני דת, אם כי ניתן על פי אמונתם לערוך תפילות יחיד, וניתן לבחור את מספר התפילות. המתפללים הבהאים פונים לכיוון עכו ולאחר מותם הם נקברים כשראשם לכיוון העיר הקדושה ביותר לדת, עכו. הבניין המפואר בכרמל שמזהים אותו בטעות כמקדש הוא למעשה מאוזוליאום, ולא מקום פולחן. אם כי בעתיד אמור להבנות מקדש עולמי בהר הכרמל במקום שכבר הוקצה מראש.

ההצטרפות לדת אינה אוטומטית: על כל צאצא להורים בהאים לעבור בגיל 15 טקס בו הוא מכריז על נכונותו לקבל על עצמו את עקרונות הדת. בן הדת הבהאית מורשה להתחתן עם כאלו שאינם בני הדת הבהאית.

על פי תפיסתו של בהאא אוללה יש להקים בכל הערים החשובות בעולם מבנים שמגמתם לאפשר לאוכלוסייה לקיים מדיטציה, כלומר ריכוז המחשבה. בהתאם לכך אכן רכשו הבהאאים קרקעות בלמעלה ממאה ערים חשובות בעולם, וב-8 ערים בנו מבנים יפהפיים המיועדים למדיטציה והם: שיקגו ארצות הברית, ניו דלהי הודו, פנמה, סידני אוסטרליה, אוגנדה, פרנקפורט גרמניה, סמואה, וכן מבנה שנהרס באשגבאט, טורקמניסטן. מקדש הבאב שבחיפה אינו בית תפילה כזה, והמקום להקמתו של כזה בחיפה מצוין על ידי האובליסק המוצב בכרמל הצרפתי.

[עריכה] הבהאים בישראל

המרכז העולמי של הבהאים, "בית הצדק העולמי", מושב תשעת המנהיגים הנבחרים של הדת, (בהאא בגימטריה 9) נמצא בחיפה על הר הכרמל שאותו ראה בהאא אוללה כקדוש, משום שזיהה אותו כהר ציון שאליו יבואו כל הגויים באחרית הימים. קיים מרכז נוסף של בהאים - בעכו, שם קבור בהאא אוללה, שהוגלה לעיר על ידי השלטון העות'מאני. מרכז זה קדוש יותר, מבחינה דתית, מאשר זה הנמצא בחיפה, ולכן הוא נגיש פחות למבקרים חיצוניים. המקדשים הבהאיים בחיפה ובעכו אינם מציגים פרטים על האמונה והפולחן, ומוצגים בהם סמלים בודדים של הדת. הספרייה ומרכז הצדק העולמי בחיפה אינם פתוחים לקהל הרחב מפאת סודיות הדת, ורק בהאים בעלי רקע מתאים וותק יכולים להיכנס אליהם.

על אף שהם שואפים להפיץ את דתם ברחבי העולם, בתקופה העות'מאנית קיבלו הבהאים על עצמם שלא להטיף לתורתם בארץ ישראל ואין הם מקבלים בה חברים. הגנים הבהאיים המפוארים במרכז הבהאי העולמי בחיפה הורחבו בשנת 2001 והם מסמליה המוכרים של ישראל.

את הגנים בעכו ובחיפה, הספרייה ושאר המבנים מתחזקים עובדים שכירים וכן מתנדבים בהאים המגיעים לישראל לתקופות התנדבות קצובות.

[עריכה] מקורות נוספים

• משה שרון, הדת הבהאאית וכתב הקודש שלה - הספר הקדוש ביותר, הוצאת כרמל, 2005; מהדורה שנייה, מתוקנת ומורחבת, תשס"ח 2008.
• בהאים בחצר האחורית סרטו של אסף שפיר ונעמה פיריץ. מסע חקירות על המתרחש מתחת לגנים הבהאים.
• אריאל, חיפה ואתריה, הוצאת אריאל, 1985.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: בהאים

• האתר הרשמי
• הדר אבירם, האנשים הנחמדים עם הגנים היפים, באתר "האייל הקורא"