נשק גרעיני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ענן פטרייה של הפצצה אטומית על עיר הנמל נגאסקי. ב-1945 הנשורת הגרעינית התרוממה לגובה של כ-18 ק"מ מעל מוקד הפיצוץ

נשק גרעיני

היסטוריה של הנשק הגרעיני מלחמה גרעינית מירוץ החימוש הגרעיני תכן נשק גרעיני / ניסוי גרעיני השפעות פיצוץ גרעיני מערכות לשיגור נשק גרעיני ריגול גרעיני התפשטות הנשק הגרעיני
מדינות בעלות נשק גרעיני
ארצות הברית · רוסיה · בריטניה · צרפת סין · הודו · ישראל פקיסטן · צפון קוריאה דרום אפריקה

נשק גרעיני הוא נשק ששואב את כוחו ההרסני מתגובה גרעינית של ביקוע או היתוך. כתוצאה מכך, אפילו מתקן גרעיני בעל תפוקה נמוכה הוא בעל עוצמה גדולה יותר מהנשק הקונבנציונאלי הגדול ביותר שקיים. מתקן גרעיני יחיד מסוגל להשמיד עיר שלמה.

בהיסטוריה של הלוחמה, נעשה שימוש בנשק גרעיני רק פעמיים. שני המקרים אירעו בשלהי מלחמת העולם השנייה. המקרה הראשון אירע בבוקר ה-6 באוגוסט 1945, כשארצות הברית הטילה את פצצת האורניום "ילד קטן" על העיר היפנית הירושימה. המקרה השני אירע שלושה ימים לאחר מכן כשארצות הברית הטילה את פצצת הפלוטוניום "איש שמן" על העיר נגסאקי. השימוש בכלי נשק אלה, שתוצאתו המיידית הייתה הרג של מאות אלפי אזרחים (הערכות נעות בין 100,000 ל-200,000 בני אדם הרוגים, מספר שאף גדל לאורך הזמן כתוצאה מחשיפה לקרינה הרדיואקטיבית שיצרו הפיצוצים) היה ונותר שנוי במחלוקת. מבקרים מרחבי העולם טענו שהיו אלה פעולות לא הכרחיות של הרג המוני. לעומתם טענו אחרים כי בסופו של דבר הם הפחיתו את מספר הנפגעים בשני הצדדים על ידי החשת סיומה של המלחמה.

מאז הפצצת הירושימה ונגסאקי, בוצעו יותר מאלפיים פיצוצים של מתקנים גרעיניים למטרות ניסוי והדגמה. המדינות היחידות הידועות כמי שביצעו ניסויים כאלה הן (לפי סדר כרונולוגי) ארצות הברית, ברית המועצות, הממלכה המאוחדת, צרפת, הרפובליקה העממית של סין, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה.

אפשר שמספר מדינות אחרות מחזיקות ברשותן נשק גרעיני אך לא הודו בכך מעולם בפומבי, או שטענתם בדבר לא אומתה. לדוגמה, ישראל נוקטת במדיניות של "עמימות" באשר ליכולותיה הגרעיניות, חרף הדלפה לעיתונות של מרדכי וענונו - טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני בדימונה והערכות של מומחים שונים, לפיהם יש ברשותה מאות ראשי קרב גרעיניים וכן יכולות שונות לשילוחם. איראן מואשמת על ידי מספר מדינות בכך שהיא מנסה לפתח יכולת גרעינית, אולם לטענת הממשל האיראני פעילויותיה בתחום הגרעין הן למטרות שלום. דרום אפריקה פיתחה אף היא נשק גרעיני בחשאי, אך התפרקה ממנו בתחילת שנות התשעים.

מלבד השימוש בהם כנשק, שימשו ונוסו פצצות גרעיניות למטרות לא צבאיות שונות. יסודות סינתטיים כגון איינשטייניום, שנוצרו בעת הביקוע הגרעיני, התגלו כתוצאה מהניסוי הראשון בפצצת מימן.

תוכן עניינים

1 סוגים של נשק גרעיני
2 אמצעי שיגור הפצצה הגרעינית
3 מירוץ החימוש הגרעיני
4 הפולמוס על צדקת הטלת הפצצות על הירושימה ונגאסקי
5 ראו גם
6 קישורים חיצוניים

[עריכה] סוגים של נשק גרעיני

ראשיתו של הנשק הגרעיני במלחמת העולם השנייה, שבמהלכה עסקו גרמניה, האימפריה היפנית וארצות הברית בפיתוח נשק כזה. רק מאמצי הפיתוח של ארצות הברית, שנעשו במסגרת שכונתה "פרויקט מנהטן", הבשילו לכדי נשק גרעיני, בצורה של ארבע פצצות ביקוע גרעיני ("פצצות אטום"), ששתיים מהן הוטלו על יפן. האחת, שכונתה "ילד קטן", על הירושימה ב־6 באוגוסט 1945 והשנייה, שכונתה "איש שמן", על נגסאקי שלושה ימים לאחר מכן. מאז לא הופעל יותר נשק גרעיני במלחמה.

בפצצת ביקוע מופקת האנרגיה הגרעינית בתהליך שרשרת של ביקוע גרעיני שבו גרעין כבד מתפרק לשני גרעינים קטנים יותר תוך שחרור אנרגיה ונייטרונים שגורמים להתפרקות של גרעינים אחרים. אנרגיה רבה יותר, שפירושה עוצמת הרס גדולה יותר, מופקת בהיתוך גרעיני (Nuclear fusion), שהוא הבסיס לפצצת מימן. עוצמת ההרס של פצצת המימן הראשונה, שפוצצה ארצות הברית בניסוי שנערך ב־1 בנובמבר 1952, הגיעה ל־10 מגהטון TNT, פי 700 מזו של פצצת האטום שהוטלה על הירושימה.

פצצת נייטרון היא דגם נוסף של נשק גרעיני, שבו נגרם ההרס כתוצאה מפליטה של נייטרונים בעלי אנרגיה גבוהה מאוד.

[עריכה] אמצעי שיגור הפצצה הגרעינית

שיגור על ידי טילים - לטווח קצר, בינוני וארוך (כולל בין יבשתי). מסלול הטיל יכול להיות בליסטי, כלומר האצה באמצעות רקטה ומעוף של קליע, או טיסה כטיל שיוט.
השלכת הפצצה ממטוס.
פגזי מרגמה.
פצצת מזוודה גרעינית - ניתן להעבירה ברכב, או ידנית, לנקודת יעד הפיצוץ.
מוקש גרעיני - שיטה שהייתה אמורה למנוע את הפלישה של מדינות ברית ורשה למערב גרמניה ולשאר מדינות מערב אירופה.

[עריכה] מירוץ החימוש הגרעיני

ערך מורחב – היסטוריה של הנשק הגרעיני

תפוצת נשק הגרעין בעולם נכון ל-2006. באדום: שמונה המדינות שמחזיקות בוודאות בנשק גרעיני (ארצות הברית, רוסיה, בריטניה, צרפת, סין, הודו, פקיסטן וצפון קוריאה), בכתום בהיר: מדינות שחשודות בהחזקה או בפיתוח נשק גרעיני (ישראל, איראן, אוקראינה, ערב הסעודית), בסגול: מדינות שהפעילו תוכנית מחקר או החזיקו נשק גרעיני.

מאגרי הנשק הגרעיני של ארצות הברית וברית המועצות לאורך השנים

המדינה השנייה להצטרף למועדון הגרעיני הייתה ברית המועצות. בראש הפרויקט הגרעיני שלה עמד לברנטי בריה, והראש המדעי שלו היה איגור קורצ'אטוב. הפרויקט הסובייטי נעזר רבות במידע שהגיע ממרגלים דוגמת קלאוס פוקס על פרויקט הגרעין האמריקאי.

ב-29 באוגוסט 1949 פוצצה ברית המועצות פצצה גרעינית לה קראה "ברק ראשון" באתר סמיפלטינסק שבצפון מזרח קזחסטן. ב-3 בספטמבר זיהה מטוס סיור אמריקאי שטס מעל קמצ'טקה שרידי רדיואקטיביות, וב-23 בספטמבר הודיע הנשיא טרומן שברית המועצות ערכה ניסוי גרעיני. האמריקאים קראו לפצצה הסובייטית "ג'ו 1" (על שם סטלין). לאזרחי ברית המועצות נודע שגם בידי ברית המועצות יש פצצת אטום רק ב־8 במרץ 1950, בהודעה של סגן ראש הממשלה קלים וורושילוב.

מירוץ החימוש הגרעיני בין ארצות הברית לברית המועצות הפך למרכיב מרכזי של "המלחמה הקרה". שיאו של תהליך זה בפרויקט "מלחמת הכוכבים". לאחר ברית המועצות הצטרפו גם בריטניה, צרפת וסין לקבוצת המדינות בעלות הנשק הגרעיני.

נשק גרעיני פותח גם בישראל, כחלק ממדיניות הגרעין שלה. הודו ואחריה פקיסטן עשו ניסויים במתקנים גרעיניים שפיתחו. דרום אפריקה הודתה שייצרה מספר פצצות גרעיניות ולטענתה השמידה אותן. צפון קוריאה נחשדה במשך שנים רבות לבעלת יכולות גרעיניות; החשד אומת כאשר קוריאה ביצעה ניסוי תת-קרקעי ב-9 באוקטובר 2006.

לאחר התפרקות ברית המועצות נותר מרבית הנשק הגרעיני בתחומי רוסיה, אך עדיין נותרו פצצות גרעיניות בקזחסטן ובאוקראינה ואלה מצויות תחת שליטה רוסית. ניסיונה של עיראק לפתח נשק גרעיני נבלם באמצעות הפצצת הכור הגרעיני שלה, אוסיראק, על ידי חיל האוויר הישראלי ואחר כך בעקבות מלחמת המפרץ. מדינה נוספת החותרת במרץ להשגת יכולת לייצור נשק גרעיני היא איראן, דבר הנתפס בידי ישראל והעולם כאיום חמור.

עד כה נעשו כאלפיים ניסויים בנשק גרעיני, מהם 1,030 ניסויים על ידי ארצות הברית ו־715 ניסויים על ידי ברית המועצות.

עוצמתו המחרידה של הנשק הגרעיני כוללת אותו, יחד עם הנשק הביולוגי והנשק הכימי, בקבוצת הנשק הלא קונבנציונלי - כלי נשק שהשימוש בהם נחשב למעשה חריג ביותר, והקהילה הבינלאומית חותרת למנוע את הפצתם. צעד חשוב לעצירת הצטרפותן של מדינות נוספות למועדון הגרעיני הוא האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני והאמנה למניעת ניסויים גרעיניים.

החרדה הגדולה ביותר שמעורר הנשק הגרעיני אינה מפני שימוש מקומי בנשק גרעיני, אלא מפני מלחמה גרעינית כוללת בין מעצמות, שתוביל להשמדה כוללת.

[עריכה] הפולמוס על צדקת הטלת הפצצות על הירושימה ונגאסקי

מאז סיום מלחמת העולם השנייה ועד היום, קיים ויכוח על הנחיצות והלגיטימיות של הפצצת הירושימה ונגאסקי. רבים מבקרים את ההפצצה ורואים בה פשע מלחמה. מנגד, יש הרואים בה כורח צבאי ומדיני.

מבקריה של התקיפה, עמם נמנים הגנרל דאגלס מקארתור והנשיא דווייט אייזנהאואר, טענו כי היפנים כבר הוכרעו למעשה בטרם הטלת הפצצה ותבוסתם הייתה מובטחת, ולכן הטלתה לא הייתה מוצדקת. אחרים טענו כי על האמריקאים הייתה חובה לנסות להרתיע את היפנים על ידי הטלת הפצצה על שטח בלתי מאויש, בטרם ישתמשו בפצצה נגד אוכלוסייה אזרחית. (רעיון כזה הועלה בטרם הטלת הפצצה, על ידי הפיזיקאי מקס בורן שהציע להטילה על ההר היפני הקדוש פוגי'אמה). רבים ממבקרי ההפצצה מאמינים כי החלטת ארצות הברית הושפעה ממניעים אחרים כגון הרתעת הסובייטים באמצעות הדגמת יכולת, בדיקת השפעות הנשק הגרעיני, נקמה על התקפת היפנים על פרל הארבור או הצדקת השקעת 2 מיליארד דולר בפרויקט מנהטן.

בתגובה לביקורת, טענו האחראים להפצצה ותומכיהם כי היא הייתה מהלך הכרחי שבא להביא לסיומה של המלחמה. הנשיא טרומן הסביר מאוחר יותר שהפצצה הוטלה על מנת למנוע את מותם של מיליון חיילים אמריקנים במלחמה הנואשת שהיו היפנים מנהלים על מנת למנוע את כיבוש מולדתם. צ'רצ'יל אמר כי הפצצה, שההתמודדות איתה היא למעלה מכוחותיה של אומה, יכולה הייתה לשמש מוצא של כבוד ליפנים להיכנע מבלי לחוש תחושת חרפה. תומכי ההפצצה טוענים כי הטלת הפצצה על שטח ריק לא הייתה מביאה לסיום המלחמה שכן היפנים לא נכנעו גם אחרי השמדת הירושימה, והצמרת הצבאית סירבה להיכנע גם אחרי הפצצה שהוטלה על נגאסקי, ושינתה דעתה רק בהתערבות הקיסר הירוהיטו. בעלי עמדה זו רואים את הכניעה כקשורה בהכרה היפנית כי הפצצת הירושימה אינה מאורע מבודד וחד פעמי ושאי כניעה תביא להמשך הרס יפן באמצעות נשק גרעיני (למעשה, לאחר הטלת הפצצה על נגאסקי לא הייתה לארצות הברית פצצה שלישית מוכנה לשימוש בשל הקושי בהפקת חומר הביקוע, אך סביר להניח שהיפנים לא ידעו זאת).

מבחינה משפטית ומוסרית, ההתקפה על הירושימה היוותה הפרה חמורה של עקרון חסינות האזרחים במלחמה. אולם, אם נרחיב את ההסתכלות נראה כי עיקרון זה הופר באופן עקבי במלחמת העולם השנייה על ידי כל הצדדים. בעלות הברית הפרו אותו בצורה שיטתית בהפצצת מרכזי אוכלוסייה. הפצצת דרזדן ב-1945, שלא עשתה שימוש בנשק גרעיני, הייתה קטלנית והרסנית לא פחות מהפצצת הירושימה. מדינות הציר פגעו בחסינות הלא לוחמים באופן חמור לאין ערוך, ופשעיהם של היפנים, במלחמה וקודם לה, בפרט בסין ובפיליפינים לא נפלו בהרבה מפשעי גרמניה בעלת בריתם. למרות זאת, הפצצת הירושימה נטבעה בזיכרון ההיסטורי כאירוע בולט ומעורר מחלוקת.