מרגמה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרגמה היא כלי ירייה ארטילרי פשוט, המורכב מקנה מתכתי המחובר למשטח (סדן המונח בדרך כלל על האדמה או מותקן ברק"ם) ואשר יורה פצצות במסלול תלול בלבד, בניגוד לתותחי הוביצר או טנקים ורימוני רובה למיניהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] מבוא
[עריכה] מקור השם
Mortarium בלטינית הוא מכתש ידני שבתוכו כותשים עשבי מרפא לכדי משחה. מכאן נגזרה המילה Mortar באנגלית, המשמשת עבור המשמעויות טיח ומרגמה.
[עריכה] מאפייני המרגמה
המרגמה נחשבת לנשק אמין הניתן לפריסה וקיפול מהירים ושאינו דורש משאבים מיוחדים מהכוח המסתייע (למעט קצין מטווח). התרחבות השימוש ב-GPS ומחשבי ירי עושה את המרגמה הפלוגתית לנשק מדויק לא פחות מארטילריית תותחים, תוך שהיא משמרת את מאפייני היסוד של המרגמה: ירי תלול מסלול, פשטות הפעלה, תחמושת זולה ומשך הכשרה קצר של מפעיליה.
[עריכה] סיווג
המרגמות ניתנות לחלוקה לשני סוגים לפי אופן פעולתן:
- נוקר קבוע - בתוך המרגמה נמצא מעין מסמר מתכתי הנקרא "נוקר", הרגם מפיל את הפצצה אחורנית לתוך המרגמה דרך הקנה, היא מקבלת מכה בפיקה שבתחתיתה וכתוצאה מכך נורית פצצת המרגמה בלחץ גזי הפיצוץ. רוב המרגמות הן בעלות נוקר קבוע.
- נוקר נע (דינמי) - הנוקר מוסתר בתוך הסדן, כדי להתחיל את שרשרת הירי צריך לבצע פעולת נקירה. מרגמות כאלה הן מרגמת 52 מ"מ המשמשת בצה"ל כנשק סיוע מחלקתי. אף מרגמת 120 מ"מ שמשמשת כנשק פלוגתי/גדודי בצבאות מערביים (למעט ישראל) הייתה בעבר מצוידת בנוקר מסוג זה אולם עקב טעויות רבות בהן קיבל צוות המרגמה הוראת ירי והוכנס פגז לקנה ולאחר מכן בוטלה ההוראה אך בטעות נשאר הפגז בתוך המרגמה, דבר אשר גרם לא פעם לאסון, הוצאו מרגמות אלו מהשירות על מנת להכניס בהן נוקר קבוע/סטאטי וכיום, לא יכולות טעויות מסוג זה להתרחש בשנית.
[עריכה] סוגי מרגמות ומאפייני פעולתן
| קוטר [מ"מ] | ת"פ מסגרת | שימוש | הפעלה | טווח [מ'] |
| מרגמה קטנה | ||||
| 52 | מחלקתי | סיוע קרוב ומיידי | 2-3 חיילים | 450 מ'. (יעיל: 300 מ') |
| 60 | מחלקתי / פלוגתי | סיוע קרוב ומיידי לחי"ר | 2-3 חיילים | 2600 מ'. (יעיל: 2600 מ') |
| 60 חש"ן | פלוגתי | סיוע לטנקים | חייל אחד (טען הטנק), ע"ג טנק | 1000 מטר |
| מרגמה בינונית | ||||
| 81 , "ליש" | פלוגתי / גדודי | ארטילריית כיס | צוות (2-5 חיילים) | 4900 מטר |
| 107, 120 | גדודי | ארטילריית כיס, מופעלת כמחלקה | צוות | עד 8200 מטר |
| מרגמה כבדה | ||||
| 160, 240 | חטיבתי / על-חטיבתי | במסגרת גדוד מרגמות כבדות | צוות גדול (5-8 חיילים) | מעל עשרה ק"מ, תלוי בדגם ובקוטר |
| מרגמות מיוחדות | ||||
| 13 אינץ' | מאה 19 | פינלנד | עשרות חיילים | קילומטרים ספורים. (לשם השוואה: עד לאחר מלחמת העולם השנייה, היה צורך בתותחי 16 אינץ' כדי להגיע לטווח 40 ק"מ) |
| 9.45 אינץ', "חזיר מעופף" | מלחמת עולם ראשונה | בריטניה | ? | ? |
| 305 מ"מ | מלחמת עולם ראשונה | קיסרות גרמנית | ? | ? |
| 60 ס"מ | מלחמת עולם שנייה | גרמניה הנאצית | ? | ? |
| מרגמות עתידיות | ||||
| 120 מ"מ | צבאות מערביים שונים | ירי אוטומטי מהיר ומדויק, חד ודו-קני | צוות קטן | 8200 מטר |
| 155 מ"מ | ארצות הברית | הצעה שעדיין לא יושמה, על-בסיס תחמושת הוביצר הנפוצה | צוות קטן | 9000 מטר |
[עריכה] יתרונות וחסרונות המרגמה
| תיאור | יתרון | חסרון | |
| ירי תלול-מסלול | |||
| המרגמה יורה בזוויות שבין 45 ל-81 מעלות | ניתן לירות כשהמרגמה מוסתרת או מבוצרת, מעל-גבי מכשולים ולמשרע טווחים רחב מאוד | המרגמה מדויקת הרבה פחות מתותח ויש לה כח אש קטן יותר. סוגי ארטילריה אחרים הם: הוביצר, היורה הן במסלול תלול והן בשטוח ותותח, היורה רק במסלול שטוח. | |
| הפעלה בקרב-המשולב | |||
| המרגמה נמצאת עם הכח המסתייע ומטווחת על ידי קצין חי"ר/חש"ן | הפעלה גמישה בהרבה מזו של תותחים, לרוב אין צורך במפקדת סיוע | בניגוד להפעלה המסורתית, של סוללה או גדוד, בתיווך מפקדה מטווחת ומבקרת אש, הפעלה בקרב משולב (נניח, קנה בודד על ידי מ"מ חי"ר/שיריון) דורשת אימון ומיומנות רבים שאינם טריויאליים להשגה. כישלון הקרב המשולב בצה"ל ביום הכיפורים ושלום הגליל, הוציא את מרגמות 160 מ"מ ו-120 מ"מ מצה"ל, מכיוון שלא היו בנמצא קציני חי"ר ושריון שיוכלו להסתייע בהן. מאז שנת 2000 נעשה בצה"ל מאמץ יוצא דופן להנחיל את טקטיקת הקרב המשולב, אך הפעם ללא ארטילריה וממילא ללא מרגמות | |
| גמישות וזמינות | |||
| מרגמה מגיבה מהר מתותח לפקודת אש מזדמנת | המרגמה היא ארטילריית הכיס של המג"ד | הפעלת מסורבלת ברמת החטיבה ומעלה
הפעלת מרגמות כבדות ברמת החטיבה או האוגדה מחייבת העסקת כח אדם רב בבקרת אש במפקדת היחידה המסתייעת. כלי העבודה המסורתי הוא הכנת סכימת אש. סכימת האש היא תוכנית מוכנה מראש של יעדים להפגזה עם כמות האש שתונחת עליהם. התוכנית מנסה לצפות מראש את התפתחות הקרב והתפתחות דרישות הכח המסתייע. במהלך הקרב, מופעלים סעיפים מסכימת האש, כשכל הצדדים יודעים למה לצפות. אש שניתנת שלא לפי סכימת האש נקראת אש מזדמנת. מחשש לירי על כוחות ידידותיים (כפי שאירע למשל באסון צאלים א'), אש מזדמנת נורית על ידי מעט קנים ככל האפשר ובמצבים קיצוניים בלבד. |
|
| הפעלה בשטח עירוני | |||
| המרגמה יכולה לירות גם כשהיא מוצבת ברחוב צר | נטען כי סומליה ובוסניה מוכיחות שלמרגמה יתרון עצום על-פני ארטילריה אווירית (מוטסת ומוסקת) בשטח עירוני. | אין למרגמה תחליף בשטח עירוני. | |
[עריכה] היסטוריה
חשיבותו של נשק תלול-מסלול נובעת מהעובדה שביצורים ומערכי אויב לעולם פגיעים יותר מלמעלה מאשר מהצדדים. נשק תלול-המסלול הראשון היה הקטפולטה, ששימשה כנשק מצור שהמטיר על הנצורים אש, כשהוא עוקף את הביצורים.
המרגמה הומצאה ברבע השלישי של המאה ה-17 (לפי Canon Research Project). מרגמות קטנות בקוטר 3-4 אינץ' הותקנו על אניות ואילו מרגמות בקטרים עד 13 אינץ' הותקנו ביבשה בלבד. הן הוצבו בזווית קבועה של 45 מעלות וטווחן שונה באמצעות שימוש במטעני הדף בגדלים שונים.
[עריכה] המרגמה במלחמת העולם הראשונה
מרגמות 2 ו-3 אינץ' היו נפוצות במלחמת החפירות באירופה. המלחמה הסטטית איפשרה הגדלת קוטר המרגמה ושיפור יכולת חדירת הביצורים שלה, על-חשבון קלות הפעלה וניידות שממילא לא באו לידי ביטוי.
לקראת הקרב על הסום ביולי 1916, צייד הצבא הבריטי כל דיויזיית חי"ר בשש סוללות מרגמות, שלוש בקוטר 2 אינץ', שתיים של 3 אינץ' ואחת בקוטר 9.45 אינץ'. המרגמה הכבדה, שזכתה לכינוי חזיר מעופף בשל מהירות הלוע האיטית שלה וגודל הפגזים, לא הצליחה להיכנס לשימוש ולבסוף נזנחה כליל.
הקיסרות האוסטרו-הונגרית הפעילה, בחזית גליציה, מרגמה מתוצת "סקודה" בקוטר יוצא דופן של 305 מ"מ. המרגמה נוידה על גבי רכב 4X4 פרי המצאתו של פרופ' פרדיננד פורשה (למעשה הייתה הדיסרטציה שלו בהנדסת מכונות), האיש שלימים הקים את פולקסווגן, בנה עבור גרמניה הנאצית את הטנקים שלה, המציא את דגם החיפושית ופרש כדי להתמקד בפיתוח מכוניות ספורט.
[עריכה] המרגמה במלחמת העולם השנייה
כיחידה אורגנית של דיויזית החי"ר ה-45 של הקורפוס השני של צבא ארצות הברית, גדוד מרגמות 107 מ"מ (Second Chemical Bn, ראה להלן) נחת בסיציליה עם מרגמות מובלות על-גבי עוקבים (נגררים של משאיות). בהצבה קרקעית מראש החוף, הגדוד ביצע ירי מזדמן על מטרות בורחות. המרגמות הנגררות נעו יחד עם כוחות החי"ר, שהתקדמו בקצב של 25 מייל ליום. בנוסף לכך , הייתה בשימוש צבא ארצות הברית מרגמת M1.
בצבא יפן היו בשימוש מרגמות מסוג Type 97 .
[עריכה] מרגמה 60
שש יחידות של מרגמה מתנייעת בקוטר 60 ס"מ (הצבא הגרמני סימן קטרים של כלי נשק בס"מ ולא במ"מ, כמקובל היום) הוזמנו על ידי הצבא הגרמני ב-1937, נבנו ונכנסו לשימוש במהלך המלחמה. מתוכן, שתיים תפס הצבא האמריקני ב-1945.
המשקל המקסימלי של הפגזים היה 2.117 טון והמרגמה ירתה בקצב של ששה פגזים לשעה.
ארבע מהמרגמות השתתפו במצור על סבסטופול ב-1942.
[עריכה] המרגמה בקרב המשולב
הקרב המשולב היא טקטיקת התקפה צבאית שפותחה בנאטו לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה למקסם את יתרונות החי"ר, השריון, ההנדסה והארטילריה. לשם השוואה, יצוין כי במהלך מלחמת העולם השנייה פיתחה ברית המועצות מבנה הקרוי "ארמיה משורינת". על מנת להשיג קלות בשליטה והפעלת הארמיה, היא הורכבה מקורפוס חי"ר ועוד חטיבת שיריון. קשיח וא-סימטרי, המבנה הזה כלל אינו עושה שימוש בטקטיקת קרב משולב. הוא נשאר בתוקף עד התפרקותה של ברית המועצות. דוגמה להתנגשות בין שתי הטקטיקות התרחשה במלחמת יום הכיפורים בסיני, בצליחה המצרית, בקרבות ה-8 באוקטובר ובהתקפת צה"ל על הארמיה השלישית.
טקטיקת הקרב המשולב קראה לשילוב בין ארבעת החילות ברמה נמוכה ככל האפשר. כך למשל, מפקד גדוד חי"ר נקרא לדעת להפעיל ביעילות פלוגת הנדסה, פלוגת שיריון ולטווח ארטילריה. על מנת להתגבר על הקושי העקרוני בטווח ארטילריה, שולבה מחלקת מרגמות בינוניות בגדודי שיריון וחי"ר עצמם, על מנת להשיג שיתוף פעולה רחב ככל האפשר ביניהן לבין הכח המסתייע.
להלן קישור לספר הדרכה להפעלת מחלקת מרגמות בגדוד חי"ר / חש"ן.
[עריכה] טקטיקת הפעלת מרגמות בינוניות ברמת הגדוד
יחסית לגופים המסתייעים (שיריון וחי"ר), המרגמה היא נשק מורכב להפעלה. לכן, למרות שבמחלקת מרגמות תיקנית יש שישה קנים, היא מופעלת כמעט בכל תצורה אפשרית:
- קנה בודד - מסייע בדרך כלל לפלוגה ומטווח על ידי הפלוגה
- שני קנים - מאחד יתרונות הזמינות של הקנה הבודד עם כח אש של קנה כפול
- שלושה קנים - מאפשר כח אש מוגבר ללא האיטיות (היחסית) של מחלקה שלמה
- ארבעה עד שישה קנים - מאפשר ירי מסודר לפי התו"ל, ריכוז כח אש משמעותי, במחיר זמינות ופגיעות.
ככל שיותר קנים יורים יחד, עולה חשיבותם של בעלי תפקידים שונים בטיווח ולא בפיקוד על המרגמות או בהפעלתן. לדוגמה, בעוד שקנה בודד יכולים להפעיל שלושה עד חמישה חיילים, הרי שבהפעלת מחלקה שלמה בין שלושה לשישה בעלי תפקידים נוספים (קצינים ומשקי"ם) עוסקים בניהול הטיווח עצמו ואינם יכולים לעסוק בהפעלת המרגמה.
[עריכה] המרגמה כנשק גרילה וטרור
קלות ההפעלה שלה עושה את המרגמה לנשק גרילה נפוץ:
- חיזבאללה השתמש במרגמות 82 מ"מ נגד צה"ל בלבנון בשנות התשעים, כולל נגד מטרות נעות, תמרון האויב לשטח השמדה והסתלקות מהירה מזירת הקרב
- מחבלים מהרשות הפלסטינית משתמשים במרגמות (וברקטות) נגד מטרות נייחות של צה"ל ויישובים ישראליים. עד כה, ירו הפלסטינים כ 5000 פצצות מרגמה על יישובי גוש קטיף, שגרמו ל 4 הרוגים ועשרות פצועים. רוב הפצמ"רים נופלים בשטח פתוח ולא גורמים נזק.
- הכוחות האנטי-אמריקניים בעיראק משתמשים בו נגד מטרות אמריקניות. בסתיו 2004, נעשה שימוש נרחב במרגמות 82 מ"מ בקרבות פלוג'ה. כוחות הגרילה הוכיחו שהפעלה מיומנת של המרגמה בשטח עירוני מניבה תוצאות קטלניות יותר ממה שאפשר היה לצפות להן על פי הניסיון שנרכש בשדה קרב טיפוסי.
[עריכה] המרגמה בצה"ל
[עריכה] דוידקה
-
ערך מורחב – דוידקה
מרגמה בקוטר 3 אינץ' מתוצרת תע"ש. הפגז, ששקל 40 ק"ג, היה בקוטר גדול מזה של הקנה, והוא "הולבש" עליו.
טווח: כ-300 מטרים.
שימוש: שתי מרגמות נמסרו לכל אחת משלוש חטיבות הפלמ"ח. המפורסמות מביניהן היא מרגמה של חטיבת יפתח (יפת"ח-פלמ"ח) שמוצבת היום בכיכר על-שמה בעיר צפת ומרגמה עם פגז בקנה שמוצבת בכיכר הדוידקה בירושלים במפגש הרחובות יפו והנביאים.
מורשת: הדווידקה זכתה ללעג רב בקרב מפעיליה וחיילי החטיבות שזכו להסתייע בה. היא נחשבה לנשק לא אמין, לא מדויק, גוזל משאבים ולא יעיל. למרות זאת, הדוידקה עשתה רעשים חזקים בעת הפעלתה והטילה מורא רב על הערבים ובכך גרמה להם לברוח מעמדותיהם.
[עריכה] חטיבה 18
במקביל לפיזור מרגמות 3 אינץ' בין החטיבות השונות, נעשה במלחמת העצמאות ניסיון להקים חטיבת מרגמות שתוכל לסייע באש מסיבית לפי דרישה. באותה תקופה חיל התותחנים היה מצויד בנפוליונצ'יקים שטוחי מסלול בקוטר 65 מ"מ (התותח לא היה באמת מתקופת נפוליון, אלא "רק" מ-1906) ומרגמות 120 מ"מ היו פאר הארטילריה הצהלי"ת.
החטיבה פורקה בסיום המלחמה, הוקמה שוב כלקח ממבצע קדש, הפכה לחטיבה משוריינת מס' 45 שלה גדוד מרגמות, והתפתחה לכדי חטיבת שיריון 188 מיד לאחר מלחמת ששת-הימים.
עם פירוק חטיבה 18 התקיימו מספר גדודי מרגמות כבדות בחיל התותחנים. הגדודים הופעלו לפי התו"ל שהתפתח בחיל, ובנפרד מהמרגמות הבינוניות שאכלסו את גדודי השיריון והחי"ר.
[עריכה] גמ"כ
מכמ"ת - מרגמות כבדות מתנייעות
חימוש
- מרגמות 160 מ"מ על-גבי תובת שרמן
- מרגמות 120 מ"מ על-גבי זחל"ד
שימוש שני גדודי המרגמות הכבדות אוישו בחיילי חי"ר מתוך כוונה לשמש יחידות ארטילריה אורגניות בתוך חטיבות החי"ר. הגדודים פעלו במבצע קדש, מלחמת ששת הימים, ההתשה ויום כיפורים ופורקו לאחר מכן. מרגמות 160 מ"מ יצאו סופית משירות בתחילת שנות התשעים.
[עריכה] מרגמות ושריון
במספר דגמי טנקים ( סדרת המרכבה וסדרת המג"חים) ונגמ"שים (האכזרית) של צה"ל ישנה מרגמה של 60 מ"מ המשמשת לירי פצצות תאורה, פצצות עשן ופצצות נגד חי"ר. המרגמה משמשת כנשק מסייע ושימושית למתארי לוחמה של שריון בשריון ושריון מול חי"ר. המרגמה מאפשרת ירי תלול מסלול לאויב המסתתר מאחורי גבעה וכן ירי יעיל של פצצות תאורה מבלי לחשוף את הטנק היורה. בעוד שהמרגמה בטנקי המג"ח היא חיצונית ובעלת נוקר קבוע, המרגמה בטנקי המרכבה היא פנימית והנוקר בה הוא נוקר דינמי.
[עריכה] עתיד המרגמה
שני גורמים עשויים לחולל מהפכה בהפעלה עתידית של המרגמה:
- חזרה לקוטר גדול
במהלך שנות ה-90, עם הכנסת תותח 120 מ"מ לטנקים מערביים, עלה טווח הירי שלהם ועבר את טווחי המרגמות הבינוניות. נדרשת מרגמה שתוכל לנוע עם הכח המסתייע ולירות לטווחים רלוונטיים (ששה קילומטרים כיום, שמונה-תשעה בעוד עשר שנים).
- GPS ומחשב ירי
השימוש ב-GPS ובמחשב ירי מאפשר למרגמות לא לפגר אחרי קצב ההתקדמות של הטנקים ולספק אש מדויקת ומהירה על-פי דרישה. דיוק מושג על ידי הכרת נקודת המוצא (נ.צ. עשר ספרות); מהירות מושגת על ידי העברת חלק מהתפקידים המסורתיים של מפקדת הסיוע אל הקנה הבודד.
[עריכה] הצעה למרגמה 155מ"מ
צבא ארצות הברית, שהחליף את מרגמות הנחתים מ-81 מ"מ ל-120 מ"מ, בוחן הצעה לעבור למרגמות 155 מ"מ, על פי העקרונות הבאים:
- תחמושת זמינה - קיים מגוון רחב מאוד של תחמושת 155 מ"מ הוביצר, שמשמשת תומתי"ם כבר ארבעים שנה, כולל תחמושת נ"א חדשנית, כך שאין צורך לפתח תחמושת חדשה.
- התאמת המרגמה - כדי להתמודד עם הדף הירי, המרגמה תהיה קלה. לשם כך, טווח הירי יתקצר מאוד, לכדי ששה קילומטרים.
- התאמת הקנה - הקנה יהיה סלילי, טעינת הפגז ומטען ההדף יהיו מהסדן. להצעה זו חסרונות משמעותיים בקצב האש ובגודל הצוות שיפעיל את המרגמה.
- ניוד - המרגמה תובל על האמר ותירה בהצבה קרקעית, על בסיס טכנולוגיה לפריסה מהירה של מרגמה כבדה שכבר קיימת במרגמה 240 מ"מ רוסית.
[עריכה] AMOS
מרגמה 120מ"מ מתוצרת פינלנד, אוטומטית ודו-קנית, הנישאת על-גבי נגמ"ש ייעודי. המרגמה מיועדת לספק מטח של 24 פגזים תוך דקה מדרישת האש, ללא קביעה מראש של המטרה ("אש מזדמנת").
[עריכה] קרדום / Dragon EFSS
מרגמה 120 מ"מ מתוצרת סולתם הישראלית, מיוצרת עבור צבא ארצות הברית ונישאת על-גבי נגמ"ש ייעודי אמריקני. מיועדת לספק מטח של 16 פגזים על-פי דרישה. המרגמה אינה אוטומטית והטעינה נעשית מהקנה.
על-פי החלטת USMC מינואר 2004, המערכת תיקרא Dragon EFSS ("מערכת סיוע אש יבילה") ותחליף בעתיד את תותחי הוביצר 155 מ"מ יבילים שנמצאים היום בשימוש.
[עריכה] Fireball
ב-2003 נחשף פגז 120 מ"מ מונחה לייזר מתוצרת התעשייה האווירית. מלבד מערכת הנחיית לייזר, נוספו לפגז סנפירי גוף וזנב המכפילים את טווחו לכדי 15 ק"מ.
יתרונות
- דיוק
- טווח
חסרונות
- ראש נפץ מוקטן
- סירבול במתן תיקונים לסדרת הירי
- חזרה והעצמה של חסרונות הפעלת המרגמה בקרב המשולב
- הגדלת מפקדת הסיוע הדרושה להפעלת המרגמה
[עריכה] Bighorn
מרגמה 120 מ"מ Bighorn היא וריאציה נוספת של מרגמה המצוידת בטעינה אחורית אוטומטית ומחשב ירי מבוסס GPS. היצרן טוען לטווח של 10 ק"מ, כנראה בשל הקנה, באורך שני מטרים.
[עריכה] פצמ"ר 120מ"מ מצרר
התעשייה הצבאית לישראל פיתחה את פצמ"ר המצרר אשר מכיל 24 פצצונות נא\נט בעלות יכולת השמדה עצמית.כל פצצה מכה שטח של מעל 4000 מ"ר כאשר כל פצצונת חודרת כ- 105 ממ פלדת שיריון ומספקת כ- 1200רסיסים. הפצמ"ר מיועד לירי מכל מרגמה עם קנה חלק כולל המרגמות המתקדמות באורך של 3 מ' כדוגמת ה- AMOS.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- על גדוד המרגמות המוצנח בצה"ל, באתר הצנחנים
- רשימת מרגמות תוצרת ישראל
