מרסל דושאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מרסל דושאן
תאריך לידה	28 ביולי 1887
תאריך פטירה	2 באוקטובר 1968
לאום	צרפתי, הפך לאזרח ארצות הברית בשנת 1955
תחום יצירה	ציור ופיסול
זרם באמנות	דאדא, סוריאליזם, אמנות מושגית

מרסל דושאן (בצרפתית: Marcel Duchamp) ‏(28 ביולי 1887 - 2 באוקטובר 1968) הוא אמן צרפתי-אמריקני. על פי רוב משויך דושאן לתנועת הדאדא, שעמה היה בקשרים שונים, ולתנועת הסוריאליזם. השפעתו של דושאן על האמנות במחצית השנייה של המאה ה-20 היא רבה. מושג ה"רדי מייד", אותו פיתח דושאן, מהווה את אחד מן המקורות העיקריים להתפתחותה של אמנות הפופ ארט ושל האמנות המושגית. דושאן היה בין הדמויות הבולטות בהתפתחותה של האמנות האמריקאית המודרנית ועבודתו מהווה סמל לאמנות האוונגרד.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 נעורים 1.2 שנים ראשונות כאמן 1.3 עירום יורד במדרגות 1.4 ניו יורק 2 יצירתו 3 עבודות חשובות 4 לקריאה נוספת 5 הערות שוליים 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] נעורים

הנרי רוברט מרסל דושאן נולד בבלנוויל-קריבון (Blainville-Crevon), כפר קטן שבמחוז סן-מריטים (Seine-Maritime) שצרפת. דושאן נולד כבן הרביעי מתוך שבעת ילדיהם של אז'ן ולוסי דושאן.^[1] בבית הוריו הזעיר-בורגני ספג דושאן את האהבה לתרבות ולאמנות. יצירותיו של אמיל ניקולה (Emile Nicolle), סבו של דושאן מצד אימו, איש עסקים שעסק במסחר ימי ואמן תחריטים מילאו את קירות הבית והעיסוק במוזיקה, במשחק השחמט ובקריאת ספרות היו מנהג קבוע בבית. בנוסף למרסל, עוד שלושה מבין ילדי משפחת דושאן הפכו לאמנים: ז'ק ויון (Jacques Villon), צייר ואמן הדפסים; ריימונד דושאן-ויון, פסל בסגנון קוביסטי, שנפטר בסוף מלחמת העולם הראשונה והציירת סוזן דושאן-קורטי (Suzanne Duchamp-Crotti).

את ניסוייו הראשונים באמנות החל בבית הוריו. ציוריו ורישומיו הראשונים מציגים את השפעת האמנות האמפרסיוניסטית. בשנת 1904, בהיותו בן 17, הצטרף דושאן אל שני אחיו הגדולים בפאריז, אשר פרשו מלימודי משפטים ורפואה לטובת עיסוק באמנות. מרסל עבר להתגורר בביתו של ז'ק ויון ברובע מונמארטר ונרשם ללימודי אמנות ב"אקדמיה ז'ולין" (Académia Julian), אולם לא התמיד בלימודיו ופרש בשנה שלאחר מכן. בהשפעת אחיו אף החל לצייר ולמכור קריקטורות ואיורים, שרבים מהם היו מבוססים על ביטויים לשוניים שונים. ^[2] הוא עבד כשנה בבית דפוס צבאי ברואן (Rouen), במסגרת חוג גיוס חובה, שם למד עיצוב טיפוגרפיה וטכניקות דפוס ויצר רפרודוקציות של תצריבי סבו.

[עריכה] שנים ראשונות כאמן

לאחר שיחרורו מן השירות הצבאי, בשנת 1906, חזר דושאן לפאריס. הוא שב להתגורר עוד כשנתיים בבית אחיו לפני שעבר להתגורר בניליי (Neuilly) שבפרברי פאריז. בנוסף, הוא נעזר באחיו, שהיה חבר ב"אקדמיה לציור ופיסול" של צרפת (Académie de peinture et de sculpture), כדי להציג לראשונה את יצירותיו בתערוכת "סלון הסתיו" (Salon d'Automne) של שנת 1908. בשנת 1909 הציג דושאן ציור בתערוכה של "סלון העצמאים" (Société des Artistes Indépendants). למרות שהמשורר ומבקר האמנות גיום אפולינר כתב על הציור כעל "העירום המכוער מאוד של דושאן", הפכו השניים לידידים. באותה עת ציוריו של דושאן נשאו אופי "פוביסטי" והיו בעלי קונוטציה מינית מעודנת. מלבד השפעת הפוביסטים ניכרת גם השפעתו של הצייר הסימבוליסטי אודילון רדון. בין היצירות הידועות מתקופה זו בולט הציור "פורטרט של ד"ר ר. דומאקל" (Portrait du dr R. Dumouchel, 1910) במשיכות המכחול המודגשות ובאווירה המיסטית שלו וכן הציור "נער ונערה צעירים באביב" (1911) המושפע מן הפוביזם בנושא התיאור של דמויות בטבע. לשם עשיית ציור זה דושאן עשה שימוש בדוגמנית בשם ג'ין סרה (Jeanne Serre), ממנה נולדה לדושאן בת, אותה לא פגש עד כשנתיים לפני מותו.

בשנת 1911 ארגנו דושאן ואחיו ריימונד מפגשי אמנים, שהתקיימו בביתו של אחיהם הבכור, ז'אק. במפגשים אלו השתתפו, בין השאר, פרנסיס פיקבייה, רובר דלונה ופרנאן לז'ה. הקבוצה זכתה לכינוי "חבורת פּוּטוֹ" (Puteaux), על שם הפרבר הפריסאי בו היה ממוקמים הבית והסטודיו של ז'אק, והייתה מבשרת הזרם האורפיסטי. הקבוצה אימצה את סגנון הקוביזם האוונגרדי, אולם דושאן השתמש בשפה זו כדי לתאר חפצים בעלי תנועה. ציורים כגון "דיוקן של שחקני שחמט", "סונטה" או "דולצ'נאה", כולם משנת 1911, מציגים פורטרטים קבוצתיים של דמויות העסוקות בפעולות בעלות מימד רגשי. הדמויות מצוירות בצורות גאומטריות ובקשת גוונים מונוכרומאטית.

[עריכה] עירום יורד במדרגות

ערך מורחב – עירום יורד במדרגות

בשנת 1912 יצר דושאן את הציור "עירום יורד במדרגות, מס' 2", אשר נבדל מיצירותיו הקודמות בשילוב בין תאור תנועה ממשית לבין סגנון תיאור קוביסטי יותר, אשר טישטש לחלוטין את הגוף האנושי. מלבד השפעת הקוביזם מציג הציור את השפעת הפוטוריזם ואת השפעתה של המצאת צילום הסינמטוגרפיה בידי אטיין-ז'ול מארה. סידור הצורות בקומפוזיציה מדמה את התנועה של הדמות בעת שהיא יורדת במדרגות. הציור נשלט על ידי גוונים חומים ונעשה שימוש בקווי מתאר (קונטור) שחורים המדגישים את הצורות הגיאמטריות. במקומות מסוימים הוסיף דושאן קווים מעוגלים, בצבע שחור או לבן המדגישים את התנועה של הדמות.

דושאן הגיש את הציור לתערוכה של "סלון העצמאיים" (Société des Artistes Indépendants), תערוכה שנתית שראשיתה בשנת 1884 ואשר, בשונה מתערוכות אחרות, התקיימה ללא חבר-שיפוט וללא פרס. הצייר הקוביסטי אלבר גלז (Albert Gleizes), אחד ממארגני הסלון ביקש מאחיו של דושאן לבקש מממנו להסיר את הציור מן התערוכה או להחליף את שמה של היצירה, כיוון והיא נראתה להם יותר מדי "פוטוריסטית".

בחודש יוני 1912 צפה דושאן, ביחד עם אפולינר ופיקבייה במחזה "חזיונות מאפריקה" (Impressions d'Afrique), עיבוד לתיאטרון של ספרו הפנטאסטי של ריימונד ראסל (Raymond Roussel) משנת 1910. המחזה השאיר על דושאן רושם אדיר. "הסיבה שאני הערכתי אותו הייתה שהוא יצר שלא ראיתי מעולם. זה הדבר היחיד הגורם עבורי לההערצה אישית עמוקה - משהו עצמאי לחלוטין - דבר שאין לו כל קשר לשמות גדולים או משפיעים. אפולינר היה הראשון שהכיר לי את יצירתו של ראסל. זו הייתה שירה. ראסל סבר שהוא פילולוג, פילוסוף ומטאפיזיקאי. אולם הוא נשאר משורר גדול."^[3]

בסוף שנת 1912 מקבל דושאן משרת ספרן בספריית סן ז'ניב (Bibliothèque Sainte-Geneviève) בפאריז, משרה אותה החזיק עד מאי 1914. בעבודתו נחשף דושאן לחיבורים בתחום הפיזיקה והמתמטיקה.

ב17 בפברואר 1913 נפתחה בניו יורק ב"תערוכת הנשקייה" (Armory Show). התערוכה, שהכילה כ-1250 פריטי אמנות מודרניים של כ-300אמנים אירופיים ואמריקאים שימשה כזרז וכציון דרך בכינונה של אמנות מודרניסטית בארצות הברית. "עירום יורד במדרגו , מס' 2", אשר הוצג לצד עוד שלושה ציורים נוספים של דושאן, היווה את המוקד השערוריתי של התערוכה. מבקר אמנות בעיתון הניו יורק טיימס תיאר את היצירה כ"התפוצצות במפעל לרעפים". מגזין אחר - "American Art News" הציע פרס של עשרה דולרים למי שיצליח לתת את התיאור הטוב ביותר של היצירה. לעג נוסף הופנה ליצירה בקריקטורות ובפרודיות אחרות במהלך השנים.

[עריכה] ניו יורק

ב15 ביוני 1915 הפליג דושאן בדרכו לניו יורק. מיד עם הגיעו לניו יורק הובא דושאן, על ידי וולטר פאך (Walter Pach), לדירתם של בני הזוג ארמסברג, שם שהה מספר חודשים. לשם מחייתו התפרנס כמורה פרטי לצרפתית.^[4]

בשנת 1918 עזב את ניו יורק לטובת בואנוס איירס, עקב כניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה. בארגנטינה המשיך לעבוד על רישומים ל"זכוכית הגדולה", אותה התכוון להשלים בשובו לניו יורק.^[5]

דושאן חמק מגיוס למלחמת העולם הראשונה בטענה של בעיות לב ונסע לביקור בארצות הברית. ב-1942 היגר סופית לארצות הברית, וקבע את ניו יורק כמקום מגוריו. עד 1944 ערך, יחד עם מקס ארנסט ואנדרה ברטון, את כתב העת הסוריאליסטי VVV.

דושאן נפטר בצרפת ונטמן ברואן שבחבל נורמנדי.

[עריכה] יצירתו

בראשית דרכו החליפו ציוריו של דושאן סגנונות אמנותיים כגון פוסט אימפרסיוניזם, קוביזם או סימבוליזם, סגנונות אמנותיים שנחשבו לאוונגרד בתחילת המאה ה-20.

ב-1912 צייר דושאן את "עירום יורד במדרגות", יצירתו החשובה הראשונה. הציור, שבו התנועה מומחשת באמצעות סדרת תמונות זו על גבי זו, שילב השפעות של הקוביזם עם גישה המקבילה לפוטוריזם האיטלקי. הניסיון להציג את הציור בפריז גרם לשערורייה, ודושאן העבירו לתצוגה בניו יורק, ואף תצוגה זו לוותה בשערורייה.

ציור זה היה סמן לסדרה של עבודות, שאותן יצר בתחילת העשור השני של המאה ה-20, שבמהלכן התעניין דושאן בתיאור תנועה ובתיאור של מכונות וחלקים מכניים. לעבודות הללו הקנה אופי סימבולי-פסיכולוגי על ידי מתן שמות כגון: "המלך והמלכה מוקפים על ידי עירומים מסתובבים" (1912) או "הכלה" (1912), ציור של חלקים מכניים בסגנון קוביסטי. סממנים של רבות מיצירות אלו הופיעו ביצירה גדולה של דושאן בשם "הזכוכית הגדולה" הנקראת גם "הכלה מופשטת על ידי רווקיה", שהעבודה עליה נמשכה בין השנים 1915 ל-1923.

ב-1917 שלח לתערוכה שנערכה בגלריה גרנד-סנטרל בניו יורק משתנה ציבורית שניתנה לה יותר מאוחר הכותרת "מזרקה". יוזמי התערוכה הזדעזעו להיווכח שהמזרקה אינה אלא משתנה, והיא הוצגה בתערוכה כשהיא מאחורי וילון. הייתה זו הראשונה בסדרת יצירותיו שהתבססו על חפצים בנאליים ויומיומיים שהאמן הפך ליצירות, בשאיפתו לערער את גבולות הגדרת האמנות. לאובייקטים אלו קרא דושאן "רדי מייד" (Readymade) - "מוכן מראש".

במסגרת הצטרפותו לאסכולת הדאדא ב-1919 הוסיף לגלויה מסחרית של "מונה ליזה" שפם וזקנקן בטכניקה של שרבוט בעפרון. הוא נתן ליצירה את השם L.H.O.O.Q.‎, משחק מילים בצרפתית שמשמעותו "חם לה בתחת" (Elle a chaud au cul). משחק מילים דומה ליווה את יצירתו "מזרקה", שעליה חתם בשם R. Mutt, שהגייתו armut פירושה בגרמנית "עוני". בחירת ציור ה"מונה ליזה" לא הייתה מקרית, בגלל היותה סמל האמנות הקלאסית והיצירה המפורסמת ביותר בעולם המערבי.

לאחר 1923 הקדיש חלק ניכר מזמנו למשחק השחמט. מאמצע שנות השלושים חבר לסוריאליסטים והשתתף בתצוגות שלהם.

בשנות חייו האחרונות הודיע דושאן על פרישה מעולם האמנות, אולם בהסתר עבד על יצירה פיסולית גדולה בשם נתון (Given). יצירה זו שנוצרה בין השנים 1946 ל-1966, נבנתה בדירתו הניו-יורקית של דושאן. היצירה מורכבת מדלת עץ ישנה ובה נקב, שדרכו יכול הצופה להציץ אל מרחב נסתר ובו דמות נשית חסרת פנים ומגולחת ערווה, מחזיקה מנורת גז כשהיא שוכבת בין צמחייה ונוף. לאחר מותו של דושאן הועברה היצירה בשלמותה למוזיאון פילדלפיה לאמנות.

[עריכה] עבודות חשובות

• עירום יורד במדרגות - ציור שמן על בד, 1912.
• כלה - ציור שמן על בד, 1912
• גלגל אופניים - גלגל אופניים מורכב על שרפרף, 1913
• מתקן בקבוקים - רדי מייד של מתקן לייבוש בקבוקי זכוכית תחום ומתוארך, 1914
• מטחנת שוקולד מס' 2 - ציור שמן על בד, 1914
• הזכוכית הגדולה - נקראת גם "הכלה מופשטת על ידי רווקיה", 1915
• עם רעש נסתר - חוט הגולגל לכדור בין שתי לוחיות מתכת וברגים, 1916
• L.H.O.O.Q.‎ - גלויה של הציור "מונה ליזה" ועליו שרבוט של שפם, זקן והאותיות L.H.O.O.Q, ‏1919
• מזרקה - רדי מייד של משתנה, 1919
• רוז סלאווי - צילום שצילם מאן ריי בשנת 1920, ובו מופיע דושאן כדמות נשית החבושה כובע נשי רחב שוליים, המעוטר בסרט קישוט, לובש מעיל פרווה. על הצילום מופיעה חתימתה של רוז סלאווי (Rrose Sélavy, שם שנשמע כביטוי Eros, c'est la vie - ארוס, אלה החיים).
• מדוע לא תתעטשי רוז סלאווי? - קוביות שיש בצורת קוביית סוכר, מדחום ודג מיובש בתוך כלוב ציפורים, 1921
• נתון (Given) - יצירה פיסולית גדולה בה מתבוננים דרך שני נקבים בדלת עץ. נוצרה בין השנים 1946 - 1966

מבחר מעבודותיו של דושאן מוצג בתצוגת קבע במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון פילדלפיה לאמנות ובמוזיאונים אחרים.

[עריכה] לקריאה נוספת

• ברייטברג-סמל, שרה (עורכת), סטודיו, כתב עת לאמנות, גיליון מס' 53, מאי-יוני 1994. ("גיליון דושאן")
• דוב, טירי דה, "הרדי-מייד ושפורפרת הצבע", סטודיו, כתב עת לאמנות, גיליון מס' 68 (חלק א') ו-69 (חלק ב'), פברואר, 1996.
• פרידמן, תמי כץ, 60" שניות על מרסל דושאן והשפעתו על אמנות המאה ה-20", סטודיו, כתב עת לאמנות, מס' 69, פברואר, 1996, עמ' 24 - 27.
• שוורץ, ארטורו; עומר, מרדכי (עורכים), מרסל דושאן: מן ואל "הזכוכית הגדולה", הגלריה האוניברסיטאית לאמנות ע"ש גניה שרייבר, תל אביב, 1994.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ אחות אחת נפטרה בהיותה בת שלוש עוד לפני הולדת מרסל.
2. ^ Mink, Janis, Marcel Duchamp, Art as Anti-Art, Benedikt Taschehen, Köln, 1995, pp 11-12.
3. ^ Mink, Janis, Marcel Duchamp, Art as Anti-Art, Benedikt Taschehen, Köln, 1995, p. 29.
4. ^ Schwarz, Arturo, The complete works of Marcel Duchamp , Thames & Hudson, London, 1969, pp. 143-144.
5. ^ Schwarz, Arturo, The complete works of Marcel Duchamp , Thames & Hudson, London, 1969, p. 145.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרסל דושאן

• על דושאן ויצירתו, מאתר "מפגשים מהסוג החוויתי" (עברית)
• מאמר של טירי דה-דוב על דושאן (עברית)
• "האקט האמנותי" - מאמר מאת דושאן (באנגלית)
• קובצי קול של דושאן
• הרצאה מאת האמן ריצארד המילטון על דושאן (דרוש נגן RealPlayer)
• אתר על עבודותיו של דושאן
• "מרסל דושאן - הקהילה העולמית"
• ארכיון עבודות של דושאן
• אתר המוקדש לעבודות הדסקיות האופטיות של דושאן
• toutfait - ארכיון מקוון על דושאן ויצירתו
• קישורים ליצירות של דושאן באינטרנט