קומפוזיציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קומפוזיציה (או מיחבר) באמנות היא תוצר היחסים בין אובייקט לבין מסגרת היצירה האמנותית, וכן בין האובייקטים השונים בתוך היצירה. הקומפוזיציה היא אמצעי מבע דומיננטי בכל תחומי האמנות החזותיים, במוזיקה, בקולנוע ובאמנויות הבמה. בבחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. למשל, אובייקטים היוצרים קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים לשמש על מנת להוביל את העין למוקדים מרכזיים בציור ובצילום. פירוש המילה קומפוזיציה הוא מיקום-יחד (com-position).

תוכן עניינים

1 אמנות חזותית
2 אמנויות הבמה
3 מוזיקה
4 שיטות ליצירת קומפוזיציה
- 4.1 חלוקות מקובלות של הקומפוזיציה
- 4.2 מסגרת פנימית
5 סוגי קומפוזיציה
6 ראו גם

[עריכה] אמנות חזותית

בתחומי האומנות החזותית העוסקים בדו-ממד (צילום, ציור וכדומה) מתייחס מושג הקומפוזיציה ליחסים בין האובייקטים ובין מסגרת היצירה. האובייקטים ביצירה הם קווים, צורות, דימויים וצבע, שיוצרים ביטויים מוחשים או מופשטים. האובייקטים השונים מודבקים, מודפסים, מצוירים או מוטבעים ביצירה. גם הרקע של היצירה משתתף ביצירת הקומפוזיציה. ביצירות מסוימות ניתן לראות קומפוזיציה החורגת מגבולות המסגרת הפורמלית של היצירה.

בתחומי האמנות החזותית העוסקים בתלת מימד (פיסול, אדריכלות וכדומה) אין מסגרת פיזית התוחמת את היצירה, אך ניתן לתאר מרחב המכיל את היצירה ואליו מתייחסים האובייקטים. האובייקטים עשויים מחומרים שונים המרכיבים יחדיו את דימוי מופשט או מוחשי בעלי נפח. לעתים יוצרים האובייקטים ביניהם חללים אשר באדריכלות הם אלו המשמשים את בני האדם. הקומפוזיציה באה לידי ביטוי ביחס האובייקטים למרחב בו הם נמצאים. כמובן, כמו בדו-ממד, יש ליחס בין האובייקטים לבין עצמם תפקיד ביצירת הקומפוזיציה, כמו יחסם למרחב.

[עריכה] אמנויות הבמה

בתחום אמנויות הבמה (מחול, תיאטרון וכדומה) מסגרת היצירה היא בדרך כלל הבמה עצמה. באופן זה השחקנים עצמם מהווים את המרכיב הדומיננטי בקומפוזיציה ולכן הקומפוזיציה משתנה תוך כדי המופע. בנוסף לשחקנים, גם התפאורה משפיע על הקומפוזיציה, בעיקר באמצעות יצירת מסגרות פנימיות.

[עריכה] מוזיקה

במוזיקה האלמנטים שיוצרים את הקומפוזיציה הם התווים עצמם, והקומפוזיציה היא אופן סידור התווים על פני ציר הזמן. משום כך, המושג קומפוזיציה במוזיקה מתייחס גם לעצם הלחנת היצירה המוזיקלית.

ערך מורחב – הלחנה

[עריכה] שיטות ליצירת קומפוזיציה

קביעת נקודת המבט ממנה מציירים או מצלמים את האובייקט
קביעת המרחק מהאובייקט
בחירת צורת המסגרת והיחס בין אורכה ורוחבה
מיקום האובייקט ביחס למסגרת ולאובייקטים האחרים

כאשר האוריינטציה של האובייקט היא כלפי המרכז יוצרת חוויה של כניסה אל הקומפוזיציה, בהשאלה ניתן לומר שהוא אינו לוקח חלק במתרחש, בין אם הוא צופה מהצד או שהוא במהלך תנועה למרכז. במידה והאורינטציה שלו היא לכיוון ההפוך מהמרכז, ניתן לומר שהוא מתרחק מההתרחשות ומנוכר כלפיה או סיים את הפעילות בה או נכנס לעבר סיטואציה חדשה.

במידה והאובייקט פונה לעבר המתבונן, בין אם הוא צד או במרכז, הוא לא נותן אינדיקציה לכניסה או יציאה, והוא חלק אלמנטרי מן הסצנה בה הוא משולב.

כיווניות האובייקט

אובייקט מקביל אל מישור המסגרת, אל כיוון הקהל, או אל מחוץ למרחב התלת ממדי יכול ליצור קשר עם הצופה או להראות כאילו הוא מתקרב אליו. אורינטציה לכיוון ההפוך תיצור תחושה הפוכה. במידה והאובייקט פונה לכיוון מסוים המוכל בתוך המסגרת הצופה יקבל תחושה כי האובייקט אדיש אליו. אובייקט המופיע בכיוון אלכסוני יוצר תחושה של תנועה.

חלוקת מישור ציור או תמונה על פי יחס הזהב. בתמונה הימנית, חלוקה לשני חלקים ביחס זה, ובשמאלית, חלוקה לתשעה ריבועים באותו יחס.

[עריכה] חלוקות מקובלות של הקומפוזיציה

חלוקת המסגרת לרשת היוצרת תשעה מרובעים מקובלת כנקודת התחלה טובה ליצירת קומפוזיציה. כמובן, אין הדבר כלל מחייב וניתן לסטות ממנו. קיימים שני יחסים מקובלים לחלוקת המסגרת לתשע. יחס אחד הוא יחס הזהב (יחס של 1:1.618 המוכר כיחס נפוץ בטבע ומיחסים אליו איכות אסטתית), ואילו השני הוא חלוקה לשלישים היוצרת תשעה מרובעים שווים. חלוקה זו היא בעצם גרסה פשוטה ליחס הזהב. בחלוקות אלו, ניתן לזהות ארבעה מוקדים הנובעים ממפגשי הקווים המחלקים את המסגרת. שימוש בחלוקה ובמוקדים עצמם להצבת אובייקטים יוצרת קומפוזיציה נעימה לעין, ולרוב, דינאמית.

בלט אגם הברבורים. הרקדניות השרועות על קדמת הבמה ואלו שעומדות בשורה מאחור יוצרות מסגרת פנימית בריקוד.

[עריכה] מסגרת פנימית

אובייקטים מסוימים בציור, בצילום או על פני הבמה יכולים ליצור לנו מסגרת פנימית שתמקד את המבט של המתבונן בתוכה. ניתן לראות מסגור מלא המקיף את האובייקטים בצורה שלמה (כמו ציור של נוף דרך חלון ובו החלון עצמו יוצר מסגרת פנימית) או מסגור חלקי היוצר מסגרת פנימית בין אובייקטים לבין המסגרת המקורית. המיסגור יוצר עניין רב יותר בתמונה באמצעות מניפולציה על המתבונן המסיט את מבטו אל תוך המסגרת הפנימית. בנוסף, יוצר המיסגור רבדים שונים של עומק או התרחשות.

[עריכה] סוגי קומפוזיציה

ארגון האובייקטים במסגרת יוצרת סוגים שונים של קומפוזיציה. אופן השפעתם על הקומפוזיציה נמדד באמצעות מוקד התמונה, האיזון בין חלקי התמונה, התנועה וההתייחסות לנושא או המסר של היצירה.

קומפוזיציה סימטרית -כאשר שני חלקי היצירה זהים, כמו באדריכלות של מקדשים עתיקים.
קומפוזיציה מאוזנת - כאשר יש איזון בין שני חלקי התמונה. האיזון יכול להיות צבעוני וצורני. קומפוזיציות מאוזנות ניתן לראות בציורים של מונדריאן.
קומפוזיציה מיקרית – אין איזון בין חלקי התמונה והאורינטציה של האובייקטים אינה מתוכננת.
קומפוזיציה פתוחה – האובייקטים פונים כלפי חוץ ולעתים אף חורגות, או נקטעות באמצעות המסגרת. סגנון זה בולט בזרם הפוטוריסטי ובזרם האימפרסיוניסטי.
קומפוזיציה סגורה – האובייקטים פונים כלפי המרכז והם אינם קטועים.
קומפוזיציה דינמית – נוצרת באמצעות קווים אלכסונים או שבורים או אובייקטים בכיוונים שונים המסיטים את עין הצופה ויוצרים בלבול.
קומפוזיציה מרכזית - קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציור. קומפוזיציה מדויקת זו יוצרת תחושה לא טבעית והיא באה לשימוש בעיקר לצרכים פורמאליים.
קומפוזיציה פירמידלית - קומפוזיציה בה המיקוד נמצא במרכז הציר האופקי, ובשליש העליון של התמונה. זוהי קומפוזיציה מאוזנת ונעימה לעין.