גיום אפולינר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גיום אפולינר (בצרפתית: Guillaume Apollinaire;‏ 26 באוגוסט 1880 - 9 בנובמבר 1918), משורר, מבקר אמנות, מחבר ספרות פורנוגרפית, ולוחם. נחשב כאבי המונח סוריאליזם וכאחד המשוררים הצרפתיים המובהקים ביותר.

אפולינר נולד ברומא, איטליה, תחת השם גיום אלברט ולדימיר אלכסנדר אפולינר קוסטרוביצקי, להרפתקנית פולניה מבית אציל ולקצין צבא בית בורבון.

בין גיל 10 ל-15 זכה בעשרים מלגות ופרסים. על אף מוצאו האיטלקי, החליט לקשור כבר בגיל 10 את גורלו עם צרפת. הוא זכה באזרחות הצרפתית הנכספת רק לאחר שסיים לשרת בחיל הרגלים והתותחנים הצרפתי.

ביוני 1918, שישה ימים לאחר שההודעה על אזרחותו הצרפתית פורסמה ברשומות, חצה רסיס פגז את קסדתו וחדר לגולגולת. כשהוא מנסה להחלים, נפגע ממגפת השפעת הספרדית. ב-9 בנובמבר 1918, כשבפריז חגגו את הניצחון, מת.

[עריכה] אפולינר הכותב

שיר טיפוגרפי בצורת מגדל אייפל.

קברו של אפולינר בבית הקברות פר לשז

יצירותיו הידועות ביותר של אפולינר הן השיר "תחת גשר מירבו" (Sous le pont Mirabeau), והספר: "המשורר הנרצח" (Le poète Assassiné, תורגם לעברית בידי בני ציפר). שיריו של אפולינר נכתבו בדרך-כלל במקצב חופשי.

מלבד אלה כתב אפולינר שני רומנים פורנוגרפיים, אחד עשר אלף המלקות (Les onze mille verges) שהותר לפרסום בצרפת רק ב-1970 (תורגם לאחרונה לעברית על ידי בני ציפר) ומעללי דון ז'ואן הצעיר שהפך לסרט קולנוע בשנות השמונים. כמו כן, כתב מחזה, אותו הגדיר כסוריאליסטי - שם שלימים נטבע כשמה של התנועה הסוריאליסטית שהסתייגה מחלק ניכר המשוררים והכותבים הידועים של התקופה, אך הבינה את גדולתו של אפולינר.

אפולינר נהג לעתים להשתמש בטכניקה של שירה טיפוגרפית, ובה במקום שיסודרו בשורות כחיילים, האותיות מקפצות על הדף. בין השאר זכה לביקורת מבני תקופתו על כי לא השתמש בסימני פיסוק. הסופר ג'ורג' דיהמל כתב עליו ב-1913: "כדי להיות ייחודי החליט אפולינר לשלוף את כל הנקודות והפסיקים מיצירתו. מאתיים דפים של ספר שבהם אתה מייחל לנקודה". על כך ענה אפולינר: "תודה, תודה רבה על המחמאות. בקשר לפיסוק, הוצאתי אותו כי הוא לא נראה לי נחוץ. הקצב לשיר נמצא בחלוקה לשורות. זהו הפיסוק האמיתי ואין צורך בנוסף"

מלון

חדרי עשוי ככלוב השמש
תוחבת זרוע מהחלון
שאיפתי היא לעשן ולשקוע בחלומות
אני נוהג בשמש כבמצת סיגריות
לא רוצה לעבוד אני רוצה לעשן
(תרגום: ר. זוסמן)

[עריכה] אפולינר ועולם האמנות

אפולינר נודע בקשריו עם חבורת הקוביסטים ובמיוחד פבלו פיקאסו. עמיתים נוספים שלו היו ז'אן קוקטו, מארק שאגאל, ג'ורג'ו דה קיריקו ומרסל דושאן, שאף קרא לציור מפורסם שלו בשם "אפולינר אנמלד" [1].

אפולינר פרסם מספר מאמרים חשובים על אמנות מודרנית, ביניהם המאמר אודות האורפיזם, ובו תיאר את עבודות האמנות של רובר דלונה ושאיפתו למופשט. האורפיזם הפך לאחת ההסתעפויות של הקוביזם.

[עריכה] כתבי אפולינר בעברית

‫ אחד-עשר אלף המלקות , תירגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר - בני ציפר, בבל, תל אביב, 2005.
מבחר שירים , מצרפתית - משה בן שאול, קשב לשירה, תל אביב, 2000.
מבחר שירים , עם מבוא ואילוסטרציות ערוך על ידי מרסל ל. מנדלסון, תל אביב, 1968.
המשורר הנרצח , תירגם מצרפתית והוסיף אחרית דבר בני ציפר, עם עובד, תל אביב, 1998.
השדיים של תרזיאס , תרגום - קורינה שואף, תל אביב.
שירים , תירגם מצרפתית וכתב מבוא יורם ברונובסקי, ספרית פועלים, תל אביב, 1980.
השירים "סתיו חולה" ו"סתיו", תרגם מצרפתית דורי מנור, בתוך "מיעוט", שירים ותרגומים מאת דורי מנור, הקיבוץ המאוחד, 2001.