פילולוגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

המילה פילולוגיה מורכבת מהמילה היוונית פילו (Φιλος) שפירושה אהבה, ומהמילה לוגוס (λογος) שפירושה מילה. במובן הרחב, הפילולוגיה עוסקת ברקע, כמו גם בשימוש העכשווי של מערכות תקשורת אנושיות - כתובות או מדוברות. כדי להבין שפה מסוימת, פילולוגים חוקרים את המקורות שלה , ולכן הפילולוגיה מוגדרת לעתים קרובות כמחקר של שפות וטקסטים עתיקים, אך הגדרה זו היא צרה ולא מדויקת.

במסורת האקדמית של מספר אומות, המונח פילולוגיה במובנו הרחב, מתאר את המחקר של השפה יחד עם הספרות, ההיסטוריה והרקע התרבותי שלה, שהם הכרחיים להבנת יצירות ספרות וטקסטים אחרים של התרבות. מכאן שהעיסוק בפילולוגיה נושק לעיסוק בהיסטוריה, ארכאולוגיה, בלשנות, רטוריקה, הצפנה, פילוסופיה ושיטות לניתוח טקסט.

במובן צר יותר, המונח פילולוגיה מקביל למונח בלשנות היסטורית שהייתה נפוצה במאה ה-19. במאה ה-20 פינתה הבלשנות ההיסטורית (דיאכרונית) את מקומה לבלשנות הסינכרונית, בעקבות עבודתו של פרדינן דה סוסיר.

חשוב מכל, הפילולוגיה מאפשרת לפרש מילים בשפה אחת מתוך שפה אחרת, דרך זיהוי של מקור משותף לשתי השפות והבנת הדקדוק שלהן.

תוכן עניינים 1 הענפים של הפילולוגיה 1.1 פילולוגיה השוואתית 1.2 שחזור טקסטים 1.3 פענוח של טקסטים עתיקים 2 ראו גם 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] הענפים של הפילולוגיה

[עריכה] פילולוגיה השוואתית

פילולוגיה השוואתית חוקרת את הקשרים בין שפות שונות. לדוגמה, הדמיון בין סנסקריט לשפות האירופאיות שהתגלה כבר במאה ה-16, הוביל לספקולציה אודות שפת פרוטו משותפת שממנה צמחו כל השפות האלה (ראה שפות הודו-אירופיות).העניין של פילולוגים בשפות עתיקות הוביל למחקר של מה שנקרא במאה ה-18 שפות "אקזוטיות" מכיוון שהם יכלו לפתור בעיות שקשורות לפענוח המקורות של טקסטים עתיקים.

[עריכה] שחזור טקסטים

הפילולוגיה כוללת בתוכה גם אלמנטים של ביקורת טקסט (Textual criticism או lower criticism), בניסיון לבנות את הטקסט המקורי מתוך העתקים שלו. הביקורת ההיסטורית (Higher Criticism) שמטרתה לגלות את הזמן, המקום והבעלים של הטקסט, יכולה להתגלות כבעלת ערך רב בניסיונות אלה, אך גם ניזונה מהם.

טכניקות אלה קשורות באופן הדוק לפרשנות, ולכן אין גבול ברור בין פילולוגיה להרמנויטיקה. כתוצאה מכך, כשלטקסט יש חשיבות פוליטית או דתית (לדוגמה, שחזור של המקורות של הבשורות הנוצרית), קשה להגיע למסקנות אובייקטיביות.

[עריכה] פענוח של טקסטים עתיקים

ענף נוסף של הפילולוגיה הוא פענוח של מערכות כתב עתיקות. ענף זה זכה להצלחה מדהימה באמצע המאה ה-19, בעקבות פענוח הדקדוק המצרי והאשורי. עם הפענוח הסנסציוני והתרגום של אבן הרוזטה על ידי ז'אן פרנסואה שמפוליון בשנת 1822, נעשו מספר נסיונות לפענח מערכות כתב מהמזרח התיכון ומהאיים האגאיים.

העבודה על פענוח של שפות עתיקות מהמזרח התיכון התקדמה במהירות. באמצע המאה ה-19 הנרי רולינסון (Henry Rawlinson) ואחרים פענחו את הכתובות בהיסטון (Behistun Inscription), שמתעדת את אותו טקסט בפרסית עתיקה, בעילמית (ראו עילם) ובאכדית, על ידי שימוש בוריאציות שונות של כתב יתדות לכל שפה. הבנת כתב היתדות הובילה לפענוח השפה השומרית. השפה החתית פוענחה בשנת 1915 על ידי בדריך הרוזני.

ביוונית העתיקה, כתב לינארי ב' פוענח בשנת 1952 על ידי מיכאל ונטריס (Michael Ventris), שהדגים כיצד הכתב מתעד צורה מוקדמת של יוונית, שמוכרת כיום כמיקנית. כתב לינארי א', מערכת הכתב שמתעדת את השפה של התרבות המינואית עדיין לא פוענחה, למרות הנסיונות הרבים.

הפענוח של שפות עתיקות נמשך בעבודה על ההירוגליפים של המאיה והשפה האטרוסקית. ישנן שפות אשר אין אנו מכירים כיום כגון הכתב הוויקינגי העתיק. לפיענוח טקסטים בשפות אלו עשויה להיות השלכה משמעותית על המחקר ההיסטורי כפי שהיה לפיענוח כתב החרטומים בעזרת אבן הרוזטה.

ישנם קשיים רבים בלימוד שפה לא מוכרת. החל בלימוד האותיות ועד ללימוד משמעות המילים והתחביר.

[עריכה] ראו גם

• פילולוגיה קוגניטיבית
• פאליאוגרפיה

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אבישי יורב, נורמה סידרתית להשוואת גרסאות: צעד ראשון לקראת מתודה פילולוגית-פילוגנטית-ממוכנת, אתר דעת