הזירה האירופית 1945-1942

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תפנית במהלך המלחמה התחוללה בסוף 1942 ובראשית 1943. הגרמנים נחלו מפלה בצפון אפריקה ולאחר מכן בסטאלינגרד שבחזית המזרחית. בחזית זו החלה ברית המועצות להדוף את כוחות גרמניה הנאצית - הייתה זו הנסיגה המשמעותית הראשונה של גרמניה בחזית חשובה.

תוכן עניינים 1 החזית המזרחית 1.1 הניצחון בסטלינגרד 1.2 המתקפה הסובייטית 2 החזית הדרומית 2.1 הפלישה לאיטליה 3 החזית המערבית 3.1 פתיחת החזית בנורמנדי 3.2 שחרור צרפת ובלגיה 3.3 הקרב בארדנים 4 התמוטטות מדינות הציר 4.1 כיבוש איטליה 4.2 שחרור מזרח אירופה 4.3 כיבוש גרמניה 5 ראו גם

[עריכה] החזית המזרחית

[עריכה] הניצחון בסטלינגרד

ערך מורחב – קרב סטאלינגרד

התקפות הנגד העקשניות של צבא ברית המועצות לא מנעו מהצבא הגרמני לצאת למתקפת ענק לכיוון הקווקז (על-מנת להשיג בארות-נפט ולאיים על המזרח התיכון) וסטאלינגרד על-מנת לבתר את רוסיה לשניים, לאגף את מוסקבה, ולהגן על הכוח שחדר לקווקז. בסוף אוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לפרברי העיר, אך רק מנובמבר הטילו מצור שארך שלושה חודשים. הגרמנים הצליחו לפרוץ במספר מקומות והגיעו עד לוולגה, אך הרוסים נאחזו בציפורניהם בעיר ההרוסה. בקרבות רחוב פנים אל פנים תוך גילויי גבורה ועמידה עילאיים הצליחו הרוסים להחזיק בעיר. כשהגיע החורף נחלשו הגרמנים עוד יותר ובפברואר 1943 נכנעה הארמייה השישית הגרמנית בפיקוד פון פאולוס לרוסים.

גורם המפלה הגרמנית העיקרי היה החורף הרוסי שהקשה על הצבא הגרמני שקפא בשלג ולא קיבל ציוד חיוני. גורם נוסף היה כושר העמידה של כל צד: מצד אחד סירובו של היטלר לאפשר לפאולוס לסגת כל עוד ניתן ומצד שני עמידת הגבורה המופלאה של הרוסים בראשות ואסילי צ'ויקוב.

השלכות הקרב היו מכריעות. הניצחון העלה את יוקרתו של סטלין והעלה את מורל העם והצבא הרוסי. בעלות הברית שאבו עידוד מן הניצחון, שבא זמן קצר לאחר הניצחון באל-עלמיין. המפלה בסטלינגרד סימנה את תחילת הנסיגה הגרמנית מרוסיה. נפתחה האופנסיבה הרוסית שתשחרר את ברית המועצות בתוך שנה בערך ותכבוש את גרמניה כעבור עוד שנה.

[עריכה] המתקפה הסובייטית

המתקפה הסובייטית החלה עם הניצחון בסטלינגרד, במטרה לסלק את כל הגרמנים מכל שטחי ברית המועצות, לשחרר את ארצות מזרח אירופה ולחדור לגרמניה ולכבוש את ברלין. לאורך חזית בת 3,000 ק"מ מהים הצפוני ולנינגרד בצפון עד לים השחור בדרום פעל הצבא הרוסי בארבעה ראשי-חץ: אחד בכיוון פינלנד, שני בכיוון המדינות הבלטיות, שלישי בכיוון פולין ורביעי בכיוון רומניה והבלקן. הגרמנים ניסו לתקוף-נגד אך הרוסים הטילו למערכה עתודות ענק של לוחמים וציוד לחימה חדיש. ביולי 1943 התחולל קרב שריון אדיר ליד העיר קורסק בו איבדו שני הצדדים מאות טנקים, אך הגרמנים נסוגו ומאז לא היה מה שיעצור את הרוסים.

[עריכה] החזית הדרומית

בעלות הברית הצליחו להפוך את מגמת ההתפשטות הגרמנית בסוף 1942 וראשית 1943. סילוק כוחות גרמניה מאפריקה העלה את המוראל ונתן להם בסיס פעולה רחב בים התיכון ממנו יכלו להתקדם לדרום אירופה. כדי להקל על ברית המועצות, שהייתה אז היחידה שלחמה בגרמניה ביבשה, עד לפלישה העיקרית לאירופה שכבר אז החל בתכנונה וכדי ליצור חזית נוספת שתשחוק את הגרמנים הוחלט לפתוח חזית דרומית דרך איטליה.

[עריכה] הפלישה לאיטליה

ערך מורחב – הזירה האיטלקית במלחמת העולם השנייה

ביולי 1943 פלשו בעלות הברית לסיציליה, הקרובה לטוניס, שם היו מרוכזים כוחות שרדפו אחרי רומל בתחילת אותה שנה. בפלישה, שכונתה מבצע האסקי השתתפו כוחות בריטיים בפיקוד מונטגומרי וכוחות אמריקניים בפיקוד פטון. כיבוש האי התנהל בשני ראשים - אחד בריטי והאחר אמריקני.

מספר מטרות היו לפלישה:

• מסיציליה ניתן יהיה לעבור לאיטליה, וכך לפתוח חזית שנייה באירופה.
• חיזוק השליטה של בעלות הברית בים התיכון.
• פתיחת חזית שנייה תקל על רוסיה ובכך יתגבר שיתוף הפעולה בין המערב למזרח.

ההצלחה של בעלות הברית נבעה מכמה סיבות:

• הגרמנים סברו כי הפלישה תהיה ביוון.
• הפלישה בוצעה בכוחות אמפיביים גדולים וצי בן 2,700 ספינות.
• שני המפקדים העליונים המעולים - מונטגומרי ופטון.

מעמדו של מוסוליני התדרדר במהירות עקב רצף התבוסות של איטליה (אתיופיה, צפון אפריקה, סיציליה, הפצצות על רומא) ואי-קבלת עזרה מהיטלר. ב-24 ביולי דרשה המועצה הפשיסטית העליונה את הדחתו, ולמחרת המלך פיטרו והוא נעצר. המרשל בדוליו, כובש אתיופיה, החליפו כראש ממשלה. ב-3 בספטמבר 1943 חתם באדוליו על הסכם שביתת נשק עם בעלות הברית בו נכנעה איטליה ללא תנאי.

עם הפרסום על דבר חתימת ההסכם, ב-8 בספטמבר 1943 הורה היטלר על כיבוש צפון איטליה. בשטחים שהוחזקו על ידי הגרמנים הוקמה ממשלת בובות בראשות מוסוליני שכונתה "הרפובליקה של סאלו". במקביל פלשו בעלות הברית לשטחה של איטליה, בסדרת מבצעים שכונתה "מבצע אוואלאנש", "מבצע בייטאון", ו"מבצע סלפסטיק". לאחר מספר שבועות של לחימה התגבש מצב בו מחזיקים הגרמנים בחלקה הצפוני של איטליה, ואילו בעלות הברית מחזיקות בחלקה הדרומי, ומתקדמות תוך לחימה קשה. הקרבות באיטליה היו קשים במיוחד עקב המבנה ההררי של הארץ והעמידה העיקשת של הגרמנים. הצבאות האיטלקים בבלקנים נכנעו לגרמנים. באיי הדודקאנס המצויים בדרום הים האגאי, שהוחזקו על ידי איטליה, נעשה נסיון בריטי לחבור אל הצבאות האיטלקים, ולהחזיק באיים. מערכת הדודקאנס הסתיימה בכיבוש האיים האסטרטגיים על ידי גרמניה.

בשנת 1944 כבר היה ברור שגרמניה נשברת. בעלות הברית עמדו לפני כיבוש רומא, אלפי מטוסים הפציצו את ערי גרמניה ויעדים כלכליים (סכרים, בתי-חרושת) וצבאיים (למשל בסיסי הטילים V1 ו-V2, שנורו על לונדון וגרמו הרס רב), וערערו את מוראל הגרמנים. ברית המועצות התחזקה והמשיכה להדוף את הגרמנים. שלושת מנהיגי בעלות הברית, רוזוולט צ'רצ'יל וסטלין, החליטו על פתיחת חזית נוספת באירופה (בנוסף על איטליה ורוסיה).

[עריכה] החזית המערבית

[עריכה] פתיחת החזית בנורמנדי

ערך מורחב – הפלישה לנורמנדי

פתיחת חזית נוספת חייבה תכנון והכנה מקיפה. תוכנן מבצע "אוברלורד"- פלישה בחוף נורמנדי שבצפון מערב צרפת. מפקד המבצע היה הגנרל האמריקני דווייט אייזנהאואר, ותחת פיקודו קצינים מעולים כמונטגומרי, פטון ובראדלי. ההכנות לפלישה היו מרובות ומדוקדקות, תוך ניסיונות רבים להטעות את הגרמנים, ואכן הגרמנים צפו את הפלישה, אך לא ידעו איפה ומתי תתרחש (ושיערו, גם בעקבות ההטעיות, שתיערך סמוך לחופי אנגליה).

בבוקר 6 ביוני 1944, נפתח "היום הארוך ביותר" (הכינוי ליום הפלישה)- (D DAY). בחיפוי אלפי מטוסי קרב ומפציצים, התקרבו אלפי כלי שיט לחוף והנחיתו מאות אלפי חיילים (בבריטניה התרכזו 3 מיליון חיילים לקראת הפלישה). הכוחות הנוחתים נתקלו בהתנגדות הצבא הגרמני וביצוריו לאורך החוף. במשך חודשיים התנהלו הקרבות בנורמנדיה ובעלות הברית איבדו יותר מ-100 אלף חיילים. ההתקדמות הייתה איטית, אך הודות לתגבור מסיבי נפרצה "החומה האטלנטית" שבנו הגרמנים לעצור את הפלישה.

[עריכה] שחרור צרפת ובלגיה

ערך מורחב – שחרור פריז

ההתקדמות האיטית של בעלות הברית הוחשה רק כשנכבשו נמלי צרפת בחוף הצפוני-מערבי. הכוחות התקדמו לעבר פריז כשהם מסתייעים במחתרת הצרפתית. ב-25 באוגוסט נכנעה פריז ולמחרת נכנס שארל דה גול בראש הכוח המנצח. בנוסף תפסו בעלות הברית את נמלי דרום צרפת ופתחו חזית נוספת. הכוחות נפגשו ופנו לעבר גרמניה. משטר וישי מוגר והגרמנים נסוגו מצרפת. בעלות הברית המשיכו לבלגיה ובספטמבר שחררו את בריסל ואנטוורפן. עתה נערכו בעלות הברית להבקיע את "החומה המערבית" ולפלוש לגרמניה עצמה. אולם במהלך שחרור בלגיה ולפני מבצע Market Garden (תפיסת גשרי נהר הריין על ידי כוחות מוצנחים) לא איבטחו את שפך נהר הסכלדה ומשום כך לא נפתח נמל אנטוורפן אלא בחודש דצמבר 1944. יש לזכור כי קווי האספקה של צבאות בעלות הברית נמתחו עדיין מחופי נורמנדי ומערי הנמל בדרום צרפת.

[עריכה] הקרב בארדנים

ערך מורחב – קרב הארדנים

לקראת 1945 כבשו הרוסים את מרבית מדינות מזרח-אירופה והבריטים והאמריקאיים שחררו את מערב אירופה. שני הצדדים נערכו לפלוש לגרמניה ממזרח וממערב. היטלר רכז את מאמציו בחזית המערבית במטרה לפלג בין הבריטים והאמריקניים. בדצמבר 1944 פתחו הגרמנים (רבע מיליון חיילים) במתקפת פתע אדירה בחזית הארדנים (בין בלגיה ללוקסמבורג). הגרמנים הסבו אבדות כבדות לבעלות הברית, אלא שבמהלך הקרב (שמכונה – "הקרב על הבליטה") נעצרו הגרמנים ובינואר 1945 איבדו את כל הישגיהם. הגרמנים מיצו את רוב היכולת הצבאית שנותרה להם (רוב החיילים של המתקפה אבדו) ונחלשו מאוד.

הסיבות להצלחה הגרמנית בהתחלה היו מזג האוויר הסוער שסייע הפעם לגרמנים. בנוסף הגרמנים ניצלו את גורם ההפתעה - שררה אנדרלמוסיה בין צבאות בעלות הברית, שלא העריכו היטב את גודל המתקפה, ונדהמו ממנה. בארדנים היו כוחות מעטים שלא היו מסוגלים לבלום את הגרמנים. הסיבות לכישלון הגרמני בסופו של דבר היו שהגרמנים לא עצרו לתדלק כי לא היה להם מספיק דלק והטנקים שלהם נתקעו. הכוחות האמריקניים התאוששו ובניצוחו של פטון בלמו את הגרמנים. לבעלות הברית היה צבא גדול, שהוזרם לחזית תוך שיתוף פעולה בין הבריטים לאמריקנים.

[עריכה] התמוטטות מדינות הציר

[עריכה] כיבוש איטליה

באדוליו, מחליפו של מוסוליני כראש ממשלת איטליה, חתם על כניעתה של איטליה לבעלות הברית בספטמבר 1943. במקביל פלשו בעלות הברית לדרום איטליה. בתגובה פלשו הגרמנים לאיטליה, שחררו את מוסוליני ומינו אותו לראש "הרפובליקה של סאלו", ממשלת בובות פשיסטית שהקימו בצפון איטליה. בעלות הברית המשיכו צפונה, האמריקנים במערב והבריטים במזרח. קרבות קשים התחוללו במונטה קסינו שהסבו לבעלות הברית אבדות קשות, אולם לאחר כיבושה יכלו להתקדם אל רומא במהירות. ואמנם ב-4 ביוני 1944 כבשו כוחות אמריקניים את רומא ללא קרב לאחר שהגרמנים החליטו לסגת ממנה. נפלה עיר הבירה הראשונה של הציר. הגרמנים נסוגו צפונה שם הגנו בעקשנות על עמק הפו, עד לשלביה האחרונים של המלחמה. מוסוליני נסה לברוח לאוסטריה אך נתפס על ידי פרטיזנים איטלקיים והוצא להורג על ידי ב-1945. איטליה הייתה הראשונה ממדינות הציר שנפלה לידי בעלות הברית.

[עריכה] שחרור מזרח אירופה

ברית המועצות פלשה לבסרביה, ומשם המשיכה לבוקרשט. רומניה ובעלות הברית חתמו על הפסקת אש. בולגריה לא חיכתה לבוא הרוסים ובאוגוסט 1944 פרשה מן המלחמה. בלחץ הרוסים הכריזה מלחמה על גרמניה, ובספטמבר נכנסו הרוסים לסופיה. הבאה בתור הייתה הונגריה, שנכבשה באפריל 1944 על ידי הנאצים (עד אז רק שיתפה פעולה). בנובמבר 1944 התקרבו הרוסים לבודפשט, אך הגרמנים לא נסוגו והתנגדו בעקשנות על הבירה. בדצמבר הכריזה הונגריה מלחמה על גרמניה ובינואר נחתם הסכם הפסקת אש. בפברואר הצליח הצבא האדום לכבוש את בודפשט. האחרונה הייתה סלובקיה. הרוסים הגיעו לבראטיסלבה ממש עם סיום המלחמה באפריל 1945.

הרוסים כבשו חלקים מפינלנד ואת שלוש המדינות הבלטיות ובספטמבר 1944 הגיעו ליד ורשה. שם המחתרת הפולנית פתחה במרד בתקווה שהרוסים יצטרפו, אך הם העדיפו לחכות עד שהגרמנים יחסלו את המרד והעיר ואז כבשוה. הרוסים גם החלו לחדור לבלקן, והצבא האדום הוא זה ששחרר את מדינות מזרח אירופה - דבר בעל חשיבות רבה לעתיד אירופה.

[עריכה] כיבוש גרמניה

דרזדן, בירתו של חבל סקסוניה שבגרמניה, הופצצה על ידי חילות האוויר של ארצות הברית ובריטניה במשך שלושה ימים רצופים (13 - 15 בפברואר 1945), ו-85% מהעיר הוחרבו. הפצצת דרזדן נחשבת לפעולת הנקמה הקיצונית ביותר בתולדות המלחמות.

במרץ 1945 חצו בעלות הברית את הריינוס והחלו תופשים את ערי גרמניה הראשיות תוך הסתייעות בהפצצות אוויר ענקיות. הם הגיעו עד לאלבה כדי לא להפריע לרוסים להיכנס לברלין. הרוסים פתחו במתקפה בינואר 45 - מפולין לעבר פרוסיה- תחת שרביטו של מרשל ז'וקוב. הם באו לגרמניה גם מהצד (צ'כוסלובקיה) ובסוף אפריל חדרו לברלין עצמה. בקרבות מזוינים ברחוב, פנים מול פנים, פרצו הרוסים לעבר נקודת היעד וב-2 במאי הניפו את הדגל האדום על בניין הרייכסטאג.

ב-1 במאי הודיע הרדיו הגרמני על מותו של הפיהרר שהתאבד יום קודם לכן עם אשתו אווה בראון ביום חתונתם. בצוואתו הפוליטית הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה כבוגדים (הם אכן רצו לנהל מו"מ עם בעלות הברית). היטלר מינה את האדמירל קארל דניץ, מפקד הצוללות, ליורשו כנשיא המדינה, ואת יוזף גבלס לקאנצלר גרמניה. ב-7 במאי 1945 חתם הגנרל אלפרד יודל, מפקד המבצעים בפיקוד העליון הגרמני, על כתב הכניעה של הצבא הגרמני במטהו של "אייק" (דווייט אייזנהאואר, המפקד העליון של בעלות הברית באירופה). לפי דרישת הסובייטים חתם למחרת וילהלם קייטל, יחד עם עוד שני בכירים בוורמאכט על כתב כניעה נוסף בברלין.

הגיע הקץ ל"רייך אלף השנים", 12 שנה אחרי שהוקם. במערב נחגג VE-Day ב-8 במאי, ואילו בברית המועצות ב-9 במאי.

[עריכה] ראו גם

• הטקטיקה והאסטרטגיה האירופאית בעת החדשה

הקודם: המפנה במלחמת העולם השנייה

מהלך מלחמת העולם השנייה

הבא: המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט

מערכות וזירות במלחמת העולם השנייה
הזירה האירופית 1941-1939
המערכה בפולין | המלחמה המדומה | המערכה בנורבגיה | המערכה על צרפת | הקרב על בריטניה | המערכה בבלקנים | מבצע ברברוסה
הזירה האירופית 1945-1942
החזית המזרחית 1941-1945 | המערכה באיטליה | החזית המערבית 1944-1945
הזירה הפסיפית: מזרח אסיה והאוקיינוס השקט
מלחמת סין-יפן השנייה | המערכה באוקיינוס השקט | המערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט | הזירה הדרום מזרח אסיאתית | מבצע סערת אוגוסט
הים התיכון, אפריקה והמזרח התיכון
הקרב על הים התיכון | המערכה בצפון אפריקה | המערכה במזרח התיכון | המערכה במזרח אפריקה
זירות ומערכות אחרות
המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939 - 1945)