המערכה על צרפת
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| המערכה על צרפת | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 |
|||||||||||||
|
|||||||||||||
| הצדדים הלוחמים | |||||||||||||
| גרמניה, איטליה | צרפת, בריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, פולין, בלגיה, הולנד, לוקסמבורג | ||||||||||||
| מפקדים | |||||||||||||
| גרד פון רונדשטט (קבוצת ארמיות A), פדור פון בוק (קבוצת ארמיות B), וילהלם פון ליב (קבוצת ארמיות C), אומברטו די סבויה (קבוצת ארמיות מערב) | מוריס גמלין, מקסים וייגאן (צרפת), ג'ון ורקר (בריטניה), הנרי וינקלמן (הולנד) | ||||||||||||
| כוחות | |||||||||||||
| 173 דיוויזיות - 4,050,000 חיילים, 5,446 מטוסים, 2,445 טנקים, 7,378 תותחים | 144 דיוויזיות - 2,862,000 חיילים, 3,099 מטוסים, 3,384 טנקים, 13,974 תותחים | ||||||||||||
| אבדות | |||||||||||||
| 45,000 הרוגים, 110,000 פצועים | 360,000 הרוגים ופצועים, 1,900,000 שבויים | ||||||||||||
המערכה על צרפת במלחמת העולם השנייה היא הפלישה של גרמניה ואיטליה לצרפת ולארצות השפלה - בלגיה, הולנד ולוקסמבורג. הפלישה, שעקפה את קו מאז'ינו דרך הארדנים, החלה ב-10 במאי 1940 והסתיימה בניצחון של מדינות הציר עם כניעת צבא צרפת ב-22 ביוני. מאות אלפי חיילים בריטים וצרפתים פונו מחוף דנקירק שבצרפת לבריטניה במבצע דינמו.
צרפת חולקה לשטח כבוש גרמני בצפון ובמערב, לשטח כבוש איטלקי במזרח ולממשל משתף פעולה בדרום - צרפת של וישי. צרפת שוחררה על ידי בעלות הברית בעקבות הפלישה לנורמנדי ביוני 1944.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע
לאחר המערכה בפולין בספטמבר 1939, החלה תקופת המלחמה המדומה. היטלר תכנן בתחילה לתקוף כבר בנובמבר, אולם הגנרלים שלו שכנעו אותו לדחות את התקיפה לשנה הבאה. התוכנית הכוללת שלו הייתה להביס את מעצמות המערב כצעד מקדים לכיבוש "מרחב מחייה" במזרח אירופה, וכך להימנע ממלחמה בשתי חזיתות. באפריל 1940 יזמו הגרמנים את המערכה בנורבגיה על מנת להקשות על המצור הימי נגדם. צרפת ובריטניה לא חזו את התבוסה המהירה של פולין שנגרמה כתוצאה משיטת הלחימה החדישה של הגרמנים. למרות זאת, הדיעה הרווחת בצבאות המערב הייתה שצפויה מלחמה הדומה באופיה למלחמת העולם הראשונה. ציפייתם הייתה להכריע את גרמניה בעזרת המצור הימי. המפקד העליון של הצרפתים, גמלן, חזה שתוכנית שליפן תחזור על עצמה.
[עריכה] תוכנית התקיפה הגרמנית "איבחת מגל"
בדומה למלחמת העולם הראשונה, ביקשו הגרמנים להימנע מתקיפה ישירה של צרפת אשר הייתה מוגנת בגבולה עם גרמניה בקו ביצורים חזק.
אריך פון מאנשטיין הגה רעיון שהביא בסופו של דבר לקבלת תוכנית "אבחת מגל" לכיבושה של צרפת. התכניות השונות שהעלה המטה הכללי עברו לעיונם של רונדשטט ומאנשטיין, ואלה נתנו לפקודת המבצע "מקרה צהוב" את צורתה הסופית, והמבריקה. הייתה זו חשיבה צבאית יוצאת דופן ומקורית, אשר הצליחה לקבל את תשומת לבו, ולבסוף את הסכמתו של היטלר, ועמדה בניגוד לקיפאון המחשבתי המוחלט של המפקדים הצרפתים שעמדו מולם.
עיקר התוכנית - פעולות הסחה באגף הימני של הכוחות, אשר ימשכו את בעלות הברית לתוך בלגיה, ובה בעת מבקע משוריין באגף השמאלי (דרך הרי הארדנים), תוך כיבוש העיר סדאן, ודהרה אל הים, על מנת לכתר את כוחות בעלות הברית בין האגף הימני של הכוחות ובין הים. שמה של התוכנית "איבחת מגל" הראה את התנופה והמחץ שייחסו לה הוגיה. וזאת כאשר מולם ניצבו אבירי המגננה הסטאטית מבית המרשל אנרי פיליפ פטאן אשר הסתמכו על מכשולים נייחים דוגמת קו מאז'ינו.
[עריכה] מהלך הקרב
עם פרוץ הקרבות במאי 1940 פרצה "קבוצת ארמיות A" אשר להן ניתן התפקיד העיקרי בפקודת המבצע, המעבר דרך יער הארדנים, אל עבר נהר המֶז וכיבוש העיר סדאן. הקבוצה הייתה מורכבת משתי דיוויזיות שריון מתוך 10 דיוויזיות השריון של הצבא הגרמני, שהיוו את עיקרו של האגרוף המשוריין שעתיד היה להכות בצבאות הטריטוריאליים ובאנשי המילואים הצרפתים מדרג ב' שעמדו מולם באזור הנהר מֶז והעיר סדאן.
ב-14 במאי 1940, הדיוויזיות המשוריינות, בפיקודו של הגנרל היינץ גודריאן חצו את נהר המֶז, ויצרו מבקע עמוק בחזית הצרפתית, תוך שהן מתחילות בשעטה אל הים, לכיתור הכוחות הבריטיים והצרפתיים אשר נכנסו, על פי תוכנית בעלות הברית המקורית, שכונתה "תוכנית D", אל שטח בלגיה.
התוכנית זכתה להצלחה מסחררת. הדבר נבע לא רק מעקיפת קווי הביצורים של הצרפתים (קו מז'ינו) אלא בעיקר בגלל תורת הלחימה העדיפה של הגרמנים (מלחמת בזק). עובדה מענינת היא כי כמות הטנקים שהיו בידי בעלות הברית לא פחתה מהכמות שהייתה בידי הגרמנים, אולם היו אלה האחרונים אשר איגדו אותם לכדי יחידות מחץ מהירות.
צבא בעלות ברית נחצה למעשה, והטור הגרמני הגיע לאוקיינוס האטלנטי כבר לאחר 10 ימי לחימה. בכך למעשה הוכרע הקרב. רוח הלחימה של הצרפתים, שגם כך לא הייתה גבוהה במיוחד, נשברה כליל. אולם אליה וקוץ בה: הגרמנים בעצמם הופתעו מהצלחתם הסוחפת, ולא ניצלו אותה עד תום. אדולף היטלר ורונדשטט החלו לפקפק ביכולת השרידות של כוחות השריון הפועלים באורח עצמאי עמוק בשטח האויב, ובקווי אספקה ארוכים ובלתי רציפים. ב-24 במאי כאשר היה ברור כי הגרמנים מצויים במרוץ אל התעלה אל מול הכוחות הבריטים והצרפתים המבקשים להתפנות דרך הים אל האי הבריטי, הורה היטלר לכוחותיו לעצור. עצירה זו של הטנקים הגרמנים איפשרה את מבצע דינמו - פינוי חיל המשלוח הבריטי וכוחות צרפתיים נוספים (מאות אלפי חיילים) דרך העיר דנקירק אל בריטניה.
לאחר מכן, המשיכו הכוחות הגרמניים לתוך מרכז צרפת, בלא שנתקלו בהתנגדות משמעותית. פריז נפלה ב-14 ביוני וב-22 ביוני נכנעה צרפת.
ב-10 ביוני, כאשר כבר נחרץ גורלה של צרפת, הכריז מוסוליני על כניסת איטליה למלחמה ופלש לצרפת כדי להשתתף בחלוקת השלל. התקפות איטליה נהדפו בהצלחה על ידי הצבא הצרפתי.
חלק מן הצי הצרפתי מסר עצמו בידי הבריטים, ועל חלק אחר השתלטו הבריטים לאחר התכתשות. במקרים אחרים השמידו הבריטים את אוניות הצי הצרפתי, לאחר מסירת אולטימטום, ומשהצרפתים לא נענו. יתר ספינות הצי הצרפתי, שאותן לא השיגה ידם של הבריטים, נותרו בידי ממשלת וישי.
[עריכה] הסכם הכניעה
הסכם הכניעה עליו חתמה צרפת הותיר כשני שלישים משטחה תחת כיבוש גרמני (כולל פריז, וכל החוף האטלנטי). בחלק הנותר שלטה ממשלת וישי שהתחייבה לשיתוף פעולה עם הנאצים. הסכם הכניעה נחתם בקומפיין, באותו מקום ובאותו קרון רכבת ישן בו נחתם הסכם שביתת הנשק בסיום מלחמת העולם הראשונה (חוזה ורסאי).
| מערכות וזירות במלחמת העולם השנייה |
|---|
| הזירה האירופית 1941-1939 |
|
המערכה בפולין | המלחמה המדומה | המערכה בנורבגיה | המערכה על צרפת | הקרב על בריטניה | המערכה בבלקנים | מבצע ברברוסה |
| הזירה האירופית 1945-1942 |
|
החזית המזרחית 1941-1945 | המערכה באיטליה | החזית המערבית 1944-1945 |
| הזירה הפסיפית: מזרח אסיה והאוקיינוס השקט |
|
מלחמת סין-יפן השנייה | המערכה באוקיינוס השקט | המערכה בדרום מערב האוקיינוס השקט | הזירה הדרום מזרח אסיאתית | מבצע סערת אוגוסט |
| הים התיכון, אפריקה והמזרח התיכון |
|
הקרב על הים התיכון | המערכה בצפון אפריקה | המערכה במזרח התיכון | המערכה במזרח אפריקה |
| זירות ומערכות אחרות |
